פניני הלכה - ליקוטים ב'· הרב אליעזר מלמד
יב - הפסקת הריון · י - האם רצוי לבצע בדיקה לגילוי פגמים בעובר
שאלה שנשים בהריון מרבות לשאול: כיום, כשניתן לבדוק אם העובר חולה בתיי-זקס, או בתסמונת דאון, וכן מחלות אחרות, האם מומלץ על פי ההלכה לבדוק אם העובר חולה או לא?
תשובה: מבין הפוסקים שמחמירים ואוסרים לבצע הפלה גם במקרה שהעובר פגום, היו שהורו שעדיף לא לעשות בדיקות, שהרי ממילא גם אם יתברר שהעובר חולה - לא ניתן יהיה לבצע הפלה. ועוד, למה לנו לעסוק בנסתרות, שהרי כל מה שיעשה הקב"ה - הכל לטובה.
אבל למעשה, נראה שעדיף שנשים יבצעו את כל הבדיקות הנדרשות על ידי הרופאים וממומנות על ידי הקופה. ואף שבאמת לפי הדעה המחמירה גם במקרה שיתברר שהעובר בעל מום, לא יהיה היתר לבצע הפלה, מכל מקום יש דעה אחרת שמקילה. ובמקרה של בעיה תוכל האישה לפנות אל רב שיפסוק לה, האם לנהוג כדעה המחמירה או המקילה. ועוד, במקרה שישנו חשש סביר, שמחמת הצער על לידת הילד החולה, עלולה דעתה של האם להיטרף עליה, גם לפי הדעה המחמירה, מותר לבצע הפלה. משום שטירוף דעת גובל בסכנת נפשות, וכשיש התנגשות בין חיי האם לחיי היילוד, לדעת הכל מותר לבצע הפלה. ואפילו אם יוחלט ללכת לפי השיטה המחמירה, לפחות תוכל האם להתכונן לכך מבחינה נפשית בחודשים שנותרו עד ללידה. ולאור כל הסיבות הללו, ראוי להמליץ בפני נשים לבצע את כל הבדיקות הנדרשות על ידי הרופאים. וכן הורה למעשה הגאון הרב אברהם שפירא שליט"א.
עוד כדאי לציין, שככל שגיל האשה המעוברת גבוה יותר, כך הסיכון שהעובר סובל מתסמונת דאון גובר. למשל אשה בת עשרים, הסיכון שעוברה סובל מתסמונת דאון הוא אחד לאלף שבע מאות ושלושים וארבע (0.05%). ואילו הסיכון שאשה בת שלושים ושבע תלד תינוק בעל תסמונת דאון הוא אחד למאתיים ושלושים וארבע (0.42%). ואילו אשה בת ארבעים וחמש שנכנסה להריון, הסיכון שעוברה בעל תסמונת דאון הוא אחד לשלושים ואחד (3.2%).
לפיכך, מאחר שהסיכון גובר עם הגיל, רצוי שהנשים המבוגרות יחסית, יבצעו בדיקה כדי לברר את מצבו של העובר. השאלה מאיזה גיל נכון לבצע את בדיקת מי השפיר? כמו כן ידוע שהרופאים מציעים לכל אשה בהריון לבצע בדיקות רבות, והשאלה האם צריך לבצע את כל הבדיקות הללו? וצריך לדעת שאין לומר בבדיקות כל המרבה הרי זה משובח, מפני שבנוסף לכך שהבדיקות יקרות, הן מכניסות את הנשים למתח רב. במקום שתקופת ההריון תהיה תקופה נינוחה ושמחה, כל שלב בהריון נעשה מלווה בבדיקות וחרדות מפני מחלות ופגמים שונים.
ככלל ניתן לומר שכל בדיקה שממומנת על ידי משרד הבריאות סימן הוא שיש לה חשיבות מרובה, ונכון לבצעה, ואילו בדיקה שאינה ממומנת על ידי משרד הבריאות, סימן שאינה חשובה כל כך, ולכן אין צורך לבצעה. לגבי תסמונת דאון, כיום (בשנת תשס"ה) קופת חולים מממנת את הבדיקות לנשים מגיל שלושים וחמש ומעלה, מפני שאז הסיכון משמעותי יותר, ואז אכן יש לבצע בדיקות אלו. אבל לפני כן, אין הקופה מממנת, כי הסיכון נמוך יותר, ומנגד יש סיכון מסוים בעצם הבדיקה, ולכן כל זמן שאין מדובר באשה שיש לגביה חששות מיוחדים, אין צורך לבצע את הבדיקה.[6][6]. יש רופאים שממליצים על בדיקות רבות מפני שהם רוצים לבטח את עצמם, כדי שאם ח"ו יהיו בעיות לא יוכלו להתלונן עליהם. וזו סיבה שכיום רופאים ממעטים לקבל אחריות ולהחליט, שמא אח"כ יתבעו אותם למשפט. סיבה נוספת, קופות החולים והרופאים מרוויחים על הבדיקות הנוספות יותר כסף מאשר על הטיפול השוטף.
יא - עובר ממזר
לעיתים קורה מקרה מצער, שאשת איש זנתה ונכנסה להריון, והעובר האומלל שייוולד לה יהיה ממזר, שחל עליו האיסור החמור שלא לבוא בקהל, היינו שלא להינשא. והשאלה: האם מותר לאשה כזו להפיל את עוברה?
תשובה: שאלה כזו נשאל הגאון רבי יוסף חיים מבגדאד, האם מותר לאשת איש שזנתה והתעברה לשתות סם שיגרום לה להפיל את עוברה. הרב עצמו לא רצה לפסוק בזה, ורק כתב לשואל שיש בזה שתי דעות. לדעת בעל ה'חוות-יאיר' (ל"א), אסור לה להפיל את עוברה. ואף שכתב המהרי"ל שאם נולד ממזר, אין אומרים בברית המילה את הברכה "קיים את הילד הזה לאביו ולאימו", כי אין להרבות ממזרים בישראל. אבל מכל מקום לפגוע בעובר הממזר ולהורגו - אסור. ולעומת זאת לדעת מהרי"ט (א, צז) ו'שאלת-יעב"ץ' (ח"א מ"ג), מותר לה להפיל את עוברה, משום שאיסור הפלה אינו מן התורה, ולכן לצורך גדול כזה שלא ייוולד ממזר, מותר לה להפיל.
ולמעשה גם כיום הדבר שנוי במחלוקת, לדעת הרב הראשי הספרדי בעת קום המדינה, הרב עוזיאל, מותר לאשה להפיל את העובר הממזר. ולדעת כמה פוסקים וביניהם הרב פיינשטיין, אסור לה להפיל.
יב - נערה לא נשואה שנכנסה להריון
נערה שנכנסה להריון שלא במסגרת הנישואין, ברור לכל הפוסקים שאסור לה להפיל את עוברה, משום שרק לגבי ממזר נחלקו הפוסקים אם מותר להפילו, אבל העובר הזה כשר לכל דבר, ואין שום היתר להורגו.
וגם אם האם אינה יכולה לטפל בילד שעתיד להיוולד, או מפני הבושה או מפני שהיא צעירה מדי, אין בכך הצדקה להמית את העובר. ולדעת הרבה פוסקים נחשב הדבר כמעט כמו רצח. וכשם שאין להרוג ילד יתום, כך אין להרוג עובר. וגם לפוסקים שמקילים לבצע הפלה כשהעובר חולה, ברור שבמקרה כזה אין שום היתר להפיל. ובמיוחד היום, שיש כל כך הרבה אנשים טובים שמעונינים לאמץ תינוקות, כך שאין לחשוש שחייו של העובר הזה יהיו קשים במיוחד אם יימסר לאימוץ. ולכן בחורה שנכנסה להריון ואינה מסוגלת לגדל את ילדה, תמסרהו לאימוץ.
בני זוג החושבים שמצבם הכלכלי לא מאפשר להם לגדל ילד נוסף בבית, אם האשה התעברה, ברור שאסור לה לבצע הפלה. ובזוהר אמרו על מי שגורם להריגתו של עובר, שהוא סותר את בניינו של הקב"ה, וגורם בכייה בשמיים, ובעוונו מתרחקת השכינה מהארץ - וצרות מתרבות בעולם (עיין זוהר שמות ג, ב).
אבל לאשה שנאנסה וחוששת להיכנס להריון, יש פתרון. ישנה גלולה, שאם נוטלים אותה בתוך שלושה ימים שלאחר האונס, לא ייווצר הריון. וגם התקן תוך רחמי, אם יוכנס ביום שלאחר האונס - ימנע את ההריון. ולכל הדעות מותר לאשה שנאנסה לעשות כן, משום שאין כאן הריגת עובר, אלא מניעת הריון בלבד.
יג - האם מותר להפיל לצורך בריאות האם
כבר למדנו, שאם ההריון מסכן את חייה של האם, מותר לה להפיל את עוברה כדי להציל את חייה.[7][7]. לדעת האגרות משה מותר לה להפיל רק כאשר הסכנה גדולה וקרוב לודאי שאם לא תפיל תמות. ואילו לדעת הרבה פוסקים מותר להפיל כל אימת שיש חשש סכנת נפשות לאם
השאלה מה הדין כאשר ברור שההריון לא מסכן את חייה של האם, אבל הוא מחריף את מחלתה. למשל קורה שמחלת עיניים או אוזניים מתחזקת מאוד על ידי ההריון, עד שהאשה עלולה להגיע לעיוורון או לחירשות בשתי אוזניה. במקרה כזה לדעת הרב עוזיאל מותר לבצע הפלה (משפטי עוזיאל ח"ג חו"מ מ"ו). ואילו לדעת הרב פיינשטיין אסור לבצע הפלה.
וכן קורה שההריון גורם להחרפת מחלה שאינה מסכנת את חייה, אבל גורמת לה סבל נורא. ובמקרה כזה לדעת מהרי"ט (א, צז) וה'ציץ-אליעזר' (ח"ט נא, שער ג), מותר לה להפיל. ואילו לדעת הרבה פוסקים וביניהם הרב פיינשטיין אסור לה להפיל.
לעיתים ההריון עלול לגרום לאשה לחלות במחלת נפש, עד שדעתה נטרפת עליה. במקרה כזה כתב בשו"ת 'לבושי-מרדכי' (חו"מ ל"ט), שמותר לה להפיל את עוברה, כי טירוף הדעת הוא בכלל סכנת נפשות, שהרי היא עלולה לאבד את עצמה לדעת. אבל בספר 'נשמת-אברהם' כתב בשם כמה רופאים פסיכיאטרים, שכיום ישנן תרופות שמסוגלות למנוע את התקפי הדיכאון שלאחר הלידה. ואם כן כיום, אשה שחוששת שתחלה במחלת נפש בעקבות ההריון, אסור לה לבצע הפלה, משום שניתן לפתור את בעייתה על ידי כדורים. וכן הסכים הרב אוירבאך (נשמת אדם חו"מ תכה, 10).
אבל ברור שאם יש מחלת נפש שלא ניתנת לטיפול על ידי תרופה, והיא נגרמת מההריון - מאחר שככלל מחלת נפש נחשבת לסכנת נפשות, מותר לה להפיל את עוברה כדי לשמור על חייה.
יד - חולת סרטן שנכנסה להריון
שאלה: אשה מעוברת שחלתה בסרטן הריאה, שסיכויי הבראתה קלושים, והרופאים אומרים שההריון מקרב את קיצה, משום שהוא גורם להתפשטות מהירה יותר של מחלת הסרטן, האם מותר לה להפיל את ולדה?
מצד אחד, ברור שאם העובר מסכן את חייה של האם, מותר להורגו כדי להציל את חייה. ומצד שני, כאן ההפלה לא תציל אותה ממחלת הסרטן, אלא רק תאט את התפשטותה, ועל ידי כך יוארכו חייה בכמה חודשים. והשאלה: האם גם לצורך חיי שעה מותר לה להפיל?
השיב על כך בשו"ת 'שאלת-ישורון' (ל"ט), שמותר לה להפיל את עוברה, משום שחייה קודמים לחייו, וגם לחיי שעה יש ערך, עובדה שמחללים שבת כדי להאריך את חייו של חולה או גוסס. ועוד יתכן, שאם תמשיך את ההריון, תמות עוד לפני סופו, וגם העובר ימות איתה, כך שממילא לא בטוח שהוא יזכה להיוולד. ולכן למסקנה מותר לה להפיל את עוברה כדי להאריך את חייה.
וכן כתב הרב זילברשטיין, שמותר לחולת סרטן שנמצאת בהריון לקבל טיפולים שממיתים את העובר, כי חייה קודמים לחייו של העובר (נשמת אברהם חו"מ תכ"ה, א, 13).
אבל הוסיף הרב אליעזר ולדינברג בשו"ת 'ציץ-אליעזר' (ט, נא, ג), שאם האשה מעונינת להמשיך בהריון, למרות שברור לה שההריון יקרב את קיצה, במקרה כזה אינה חייבת להפיל. ואף שבדרך כלל אדם מצווה לעשות הכל כדי להמשיך לחיות, בכל זאת כאן, שהמטרה היא לא לפגוע בעובר, אין עליה חובה לבצע הפלה, ומותר לה לקיימו ולהעניק לו מחייה.