אור ברסלב
פניני הלכה - ליקוטים ב' ה - מצוות הלוואה › י - מה עדיף, מספר הלוואות קטנות או אחת גדולה?

פניני הלכה - ליקוטים ב'· הרב אליעזר מלמד

ה - מצוות הלוואה · י - מה עדיף, מספר הלוואות קטנות או אחת גדולה?

ט - אין לפחד מלהלוות

לפעמים מתעוררת לאדם שאלה, מה לעשות במקרה שעומדות לפניו שתי אפשרויות: לתת כמה הלוואות קטנות לכמה בני-אדם, או לתת הלוואה אחת גדולה לאדם אחד. למשל, אדם שיש לו אפשרות להלוות עשרת אלפים שקלים, ובאו לפניו אחד עשר אנשים, עשרה מהם מבקשים אלף שקל כל אחד, ואחד מבקש את כל עשרת אלפים השקלים, האם עדיף לתת הלוואה אחת גדולה לאדם אחד, או עשר הלוואות קטנות לעשרה אנשים.

תשובה לזה מובאת בספר 'אהבת-חסד' (א, יד), וזה עיקרה: באופן עקרוני טוב יותר להלוות לכמה אנשים סכומים קטנים, מאשר להלוות לאדם אחד סכום גדול. מפני שבכל הלוואה והלוואה מקיימים מצווה, ומרבים שלום ורעות בין אדם לחבירו. וכן כתב הרמב"ם, שאדם המעוניין לתת סכום מסוים לצדקה, עדיף שיחלק אותו ויתנו בפעמים מרובות, משום שבכל פעם שהוא נותן צדקה, נפשו מזדככת ומתרוממת אל מעלות החסד, וזהו מה שאמרו חז"ל (אבות ג, טו): "הכל לפי רוב המעשה".

וכל זה בתנאי שכל המבקשים הלוואה שווים בסדר קדימותם, אבל אם האדם שמבקש את ההלוואה הגדולה הוא במצב כזה, שללא ההלוואה הוא עלול להתמוטט מבחינה כספית ולפשוט את הרגל, ובעזרת ההלוואה יוכל להמשיך את עסקיו ולשקמם, ואילו שאר האנשים אינם צריכים את ההלוואה כדי להציל את עתידם, אזי עדיף להלוות הלוואה אחת גדולה כדי להציל את אותו האדם מפשיטת הרגל. וזאת מפני שבהלוואה הזו מקיימים, בנוסף למצוות ההלוואה הרגילה, את מצוות התורה (ויקרא כה, לה): "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ". וכבר הזכיר הרמב"ם שהמעלה הגבוהה ביותר שבמעלות הצדקה היא לעזור לאדם העומד לפשוט רגל, באופן כזה שיוכל להמשיך ולהתקיים לאחר מכן בכוחות עצמו. ולכן בכל פעם שניתן להעמיד אדם על הרגליים, הוא קודם לכל האחרים.

יא - סדרי הקדימה

הבעיה הקשה היא, שגם לאחר שהחלטנו לייעד חלק מכספינו לגמילות חסדים על ידי הלוואת כספים, גם אז עולה השאלה, למי לעזור קודם. הרי צרכי העם מרובים, וודאי שלא נוכל לתת הלוואה לכל מבקש, ולכן צריך לקבוע סדר עדיפויות.

ואכן סוגייה שלימה בתלמוד (ב"מ עא, א) עוסקת בסדרי הקדימה במצוות ההלוואה, וממנה נלמדו סדרי הקדימה לכל מצוות החסד שבתורה. מקור הלימוד הוא מהפסוק (שמות כב, כד) "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ". כמה כללים אפשר ללמוד מפסוק זה, ראשית, עניי ישראל ועניי גויים, עניי ישראל קודמים. שנאמר: "כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי", קודם צריך לעזור ולהלוות לבני עמך, ורק לאחר מכן לבני עמים אחרים. ומוסיפה התורה ואומרת: "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ", ללמדנו שאם באו לפנינו עני ועשיר, עלינו להקדים ולהלוות לעני, ורק אם יישאר כסף, אפשר להלוות לעשיר. ועוד מדייקת הגמרא מהמילה "עִמָּךְ", שתמיד הקרוב קרוב קודם, ולכן עני בן עירך ועני בן עיר אחרת, מצווה להקדים את העני שמאותה העיר. ואפילו אם באו שני תושבים בני אותה העיר, אחד משכונתך והשני משכונה אחרת, מצווה להקדים את בן שכונתך, שהוא יותר עִמָּךְ. ואפילו אם שניהם מאותה השכונה, רק שאחד מהם הוא שכן קרוב, והשני גר במרחק מה, מצווה להקדים את השכן הקרוב (יו"ד רנא, ג. אהבת חסד ח"א ו, ב).

ולא רק לגבי מגורים הכלל הוא שהקרוב קרוב קודם, אלא אף לגבי משפחה, קרוב משפחה קודם לרחוק. ולכן הורים קודמים לאחים, ואחים קודמים לדודים, ודודים קודמים לבני דודים, וכן הלאה (יו"ד שם, אהבת חסד ח"א ו, ד).

דיני קדימה אלו אינם נוגעים רק לגבי מצוות הלוואה, אלא אף לגבי כל שאר הלכות גמילות חסדים. למשל, כאשר ישנם שני חולים הזקוקים לעזרתנו, ואין ביכולתנו לעזור לשניהם, מצווה להקדים את החולה הקרוב או השכן.

והטעם לכל זה ברור. אמנם נכון שכל אחד צריך לרצות את טובתם של כל בני האדם בעולם, ולא רק את טובתם של אחיו ושכניו. אבל כשמתחילים לתקן ולעזור צריך לעשות זאת לפי הסדר. כי אם לא יהיה סדר, עלול להיווצר מצב שיהיה איזה עני פופולארי שכולם ירצו לעזור לו, ולידו עני אחר שאף לא אחד ישים אליו לב. אחד יפרסם את הבעיה שלו ברדיו, וכולם ירוצו לעזור לו, ואילו המסכן שהתבייש, יישאר לבד ללא עזרה. ולכן אמרה התורה, שכל אחד יתעניין במצבם של שכניו וקרוביו, שהרי אותם הוא מכיר היטב, ואם יזדקקו לעזרה, ידע על כך ויוכל להושיט להם יד. ואם כל אחד מאיתנו, באשר הוא שם, ישים את לבו אל שכניו וקרוביו, נוכל להיות בטוחים שדואגים לכל העניים, ולא נותר אדם ללא עזרה. שהרי כמעט שאין אדם ללא קרובים. ואפילו אם קרוביו מעטים ועניים, מכל מקום יש לו שכנים, והם צריכים לדעת את מצבו ולעזור לו.

ומי שזכה ומצבם של שכניו וקרוביו טוב, כמובן שאינו נפטר ממצוות ההלוואה והחסד, אלא תפקידו לעזור לרחוקים יותר, לבני עירו, לבני עמו. וכשכל בני עמינו יהיו מסודרים מבחינה כלכלית, נמשיך ונגמול חסדים עם העולם כולו. וכך שלב אחר שלב העולם יתוקן באור תורת החסד שלנו.

יב - הקדמת היהודי לגוי

לימוד מיוחד לימדה התורה שיש להקדים את ההלוואה ליהודי להלוואה לגוי, שנאמר: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי", ללמד שיהודי קודם לגוי (ב"מ עא, א). ולכאורה היה אפשר ללמוד זאת מהכלל היסודי, שכל הקרוב קרוב קודם. שנאמר: "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ", וברור שכל יהודי הוא יותר בבחינת עִמָּךְ, מאשר בן עם אחר.

אלא שתוספת חידוש יש כאן, שהרי לגוי מותר להלוות בריבית, ולדעת הרמב"ם, אפילו מצווה להלוות לו בריבית. ואם כן באה התורה ואומרת לנו, שאפילו שכשנלווה לגוי נרוויח את הריבית, ואילו כשנלווה ליהודי לא נקבל ריבית, למרות זאת מצווה להקדים ולהלוות ליהודי אפילו שלא נרוויח בהלוואתו ריבית.

וכן הדין לגבי כל דבר, שאם יהודי רוצה למכור דבר מה, ויהודי וגוי באים לפניו, אפילו אם הגוי מציע סכום גבוה יותר, מצווה למכור ליהודי ולא לגוי. שכן נאמר (ויקרא כה, יד): "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ", ולמדו חכמים בסיפרא: שאם באת למכור - תקדים למכור לישראל חברך. וכן אם באת לקנות - תקנה מיד ישראל חברך. כלומר בין בקנייה בין במכירה, יש להקדים יהודי לגוי. ואפילו אם הגוי מוכר בזול או מוכן לשלם מחיר גבוה יותר, גם אז צריך להקדים את הישראל לנוכרי (אהבת חסד ח"א ה, ז).

וכן הדין לגבי העסקת פועל, שאם יש אפשרות לשכור יהודי וגוי, מצווה להקדים את היהודי, ואפילו אם שכרו גבוה יותר, אבל אם ההבדל בין היהודי לגוי הוא גדול מאוד, במקרים מסוימים אפשר להקל ולהעדיף את הגוי על היהודי. ובכל מקרה צריך לדון לגופו של עניין על פי הנסיבות המיוחדות, וכשיש ספק, יש לשאול שאלת חכם (ועיין בפניני הלכה "העם והארץ" פרק ח' על עבודה עברית).

יג - סיכום דיני הקדימה בישראל

שלושה כללים ישנם בדיני הקדימה למצוות החסד שבישראל, ונמנה את הכללים לפי סדר החשיבות. הכלל הראשון הוא, שהנצרך יותר קודם לנצרך פחות, ולכן עני קודם לעשיר. הכלל השני, שקרוב משפחה קודם לרחוק. והשלישי, ששכן קודם לשאינו שכן, ובן העיר קודם לבן עיר אחרת. כלומר, על פי שלושה כללים שונים נקבע סדר העדיפויות: א' לפי רמת הנצרכות, ב' קרבת משפחה, ג' קרבת מקום. וחשוב מאוד לשים לב לסדר הכללים, כי במקרה שתהיה התנגשות בין כלל אחד למשנהו, יש להעדיף את הכלל הראשון על פני השני, ואת השני על פני השלישי.

ונזכיר כמה דוגמאות. אם למשל יש לאדם אלף שקלים, ובאו לפניו שני אנשים ובקשו ללוותם, האחד מהם קרוב משפחה שגר בעיר אחרת, והשני שכן שאינו קרוב משפחה. כלומר יש כאן התנגשות בין הכלל השני, שעל פיו יש להקדים את קרוב המשפחה, לכלל השלישי, שעל פיו יש להקדים את השכן, והואיל והכלל השני קודם לשלישי, יש להקדים את קרוב המשפחה על פני השכן. והטעם לכך, שקרבת המשפחה יותר חזקה מהשכנות, ומאחר שהתורה אמרה 'עִמָּךְ', קרוב המשפחה הוא יותר 'עִמָּךְ' מאשר השכן, ולכן יש להקדימו.[2][2]. אמנם פעמים, שיש חבר שהוא קרוב כאח, ואזי יש מקום להקדימו לקרובי משפחה, שחברותם הקרובה עושה אותו 'עִמָּךְ' יותר מאשר קרובי משפחתו. אלא שיש לשקול את הדברים היטב, כי פעמים שחבר קרוב מאוד למשך מספר שנים, אולם לטווח ארוך קרבת המשפחה עמוקה יותר, והשיקול הארוך חשוב יותר.וכן לעתים אדם יכול להחליט שהוא מעדיף להלוות לקרוביו, למרות שהם פחות עניים מאחרים. שהואיל ואין חובה מוגדרת כמה עליו להלוות, הוא רשאי להעדיף את קרוביו. כל מה שלמדנו הוא, שאם אין לאדם עמדה ברורה, והוא שואל מה הדרכת התורה, אזי ההדרכה להקדים את העני יותר. וכן לגבי מתן צדקה, אם מסיבות שונות הוא מעדיף לעזור לקרוביו, כגון שעל ידי כך ימנע משברים במשפחה, או שעל ידי כך יקרבם לתורה ומצוות, כיוון שאין חיוב לתת כך וכך לעני הנצרך יותר, הוא רשאי להקדים את קרוביו

ואם תיווצר התנגשות בין הכלל הראשון לכלל השני או השלישי, הכלל הראשון קודם. כי החשוב מכל הוא לעזור לנצרכים, והנצרך יותר קודם לנצרך פחות. למשל, אם יבואו שני אנשים בבקשה להלוואה, האחד עני בלתי מוכר שאינו לא קרוב ולא שכן, ואילו השני אינו עני אבל הוא גם קרוב משפחה וגם שכן. ושוב ישנה התנגשות בין הכללים, שעל פי הכלל הראשון יש להקדים את העני, ואילו על פי השני והשלישי צריך להקדים את הקרוב השכן. ומאחר שהכלל הראשון קודם, יש להלוות תחילה לעני ורק לאחר מכן, אם יישאר כסף, מצווה להלוותו לקרוב השכן (אהבת חסד ח"א ו, א).

וכן אם עומדים לפנינו שני עניים, אחד צריך הלוואה כדי לקנות מזון, והשני כדי לקנות מלבושים, צריך להקדים את זה שצריך מזון, מאחר שהוא נצרך ודחוק יותר (אהבת חסד ח"א ו, א).

יד - הקמת קופת גמ"ח

הואיל ומצוות ההלוואה לנזקקים בלא ריבית חשובה ומרכזית כל כך, טוב שאדם יפריש לחשבון מיוחד סכום קבוע בכל חודש, והכסף שיצטבר בחשבון יהיה מיועד לצורכי הלוואה לנצרכים. וכך כשיבקשו ממנו קרוביו או שכניו או מכריו הלוואה, יהיה הכסף מזומן תחת ידו ויוכל לעזור להם במתן ההלוואה. ודרך אגב, גם אם הוא עצמו יצטרך פעם הלוואה, יוכל לקחת מאותו חשבון, ובתנאי שיחזיר את הכל. שאם לא כן, נמצא שהשתמש לצרכיו הפרטיים בכספים שהיו מיועדים למצווה.

ורבים מעדיפים להתארגן יחד בחבורה, ולהקים קופת גמ"ח. גמ"ח הוא ראשי תיבות של גמילות חסד. כלומר מטרת הקופות הללו היא לעזור לזולת, כל קופה לפי הכללים שקבעו מייסדיה. יש קופות גמ"ח המיועדות לעזרה לחתנים עניים, יש המיועדות לטובת יתומים ואלמנות, ויש לעזרת חולים וכדומה. וישנן קופות שלא הגדירו לעצמן מטרה מסוימת, אלא הן נותנות הלוואה לכל נזקק באשר הוא. כל חבורה רשאית לקבוע לעצמה את מטרת הגמ"ח על פי מה שנראה בעיניה כדבר החשוב ביותר בעת הזאת.

ה'חפץ-חיים', בספרו 'אהבת-חסד' (ח"ב פט"ז), הקדיש פרק שלם כדי לבאר את גודל החיוב שיהיה בכל עיר ועיר גמ"ח קבוע לטובת אנשי אותה העיר. ויש בדבריו חידוש, כי לכאורה מדוע יהיה חיוב להקים גמ"ח, הרי המצווה היא שכל אחד ילווה כפי יכולתו? אלא שיש לכך טעם חזק, שהואיל והמצווה של ההלוואה מוטלת על כל אחד מישראל, אך יחד עם זאת, בדרך כלל אין לאדם אחד יכולת לעזור לחבירו כפי צורכו, לכן צריכים להתארגן יחד בחבורה, כדי להקים קופה גדולה שתוכל להגיש עזרה ממשית לכל אחד מבני אותו המקום שיזדקק לה. וכמובן שבערים הגדולות שלנו אין די בקופת גמ"ח אחת, אלא מצווה להקים גמ"ח בכל שכונה ושכונה.

תוכן העניינים

פניני הלכה - ליקוטים ב'

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה