פניני הלכה - ליקוטים א'· הרב אליעזר מלמד
ה - כבוד ספר תורה ושמות · ה - זהירות בכבוד ספרים מודפסים
ספרי הקודש המודפסים, כגון חומשים וסידורים, או גמרות וספרי ראשונים ואחרונים, אף שאין קדושתם כקדושת ספר התורה שנכתב בדיו על קלף, מכל מקום יש בהם קדושה וצריך לנהוג בהם כבוד (ט"ז יו"ד רעא, ח). ונזכיר כמה הלכות בקיצור:
הרוצה להניח ספר מידו או להעבירו לחברו, לא יזרוק את הספר אלא יניחהו בכבוד (שו"ע יו"ד רפב, ה). וכמובן, אסור להכות את חברו בספר קודש, וכן אסור להכות בידו על הספר (בית לחם יהודה שם). ואין לנופף בספר קודש כדי להשיב רוח על פניו.
אין לשבת על ספסל שמונח עליו ספר קודש, ובשעת הדחק כשאין לו מקום להניח את הספר, יכול להעמידו על המושב שלידו, אבל לא באופן שהספר שוכב על המושב.
וכן אין להניח ספרי קודש על הרצפה, אלא יניחם במקום מכובד. וכשאין לו אפשרות להניחם על מקום מוגבה מהרצפה, יניח דבר מה שיחצוץ בין הרצפה לספרים (עיין רמ"א שם רפב, ז).
אין להניח ספר קודש הפוך, ומסופר שכשהיה המהרי"ל רואה ספר שמונח הפוך, היה מנשקו ומיישרו (בית לחם יהודה לסי' רפב).
אם נפל ספר קודש לרצפה, נוהגים לנשקו בעת שמרימים אותו. ואם נפלו כמה ספרי קודש על הרצפה, יש להזדרז ולהרים את כולם, ורק אח"כ לנשק את הספרים (שם, ובפ"ת רפב, ז).
כשאדם צריך לצאת באמצע לימודו, לא ישאיר את הספר פתוח, שאין זה כבודו של הספר שיהיה פתוח בלא שילמדו בו, אלא יסגרנו ויצא. ואמרו דרך סגולה, שמי שמשאיר את הספר פתוח - שוכח את תלמודו (ט"ז וש"ך יו"ד רע"ז). אבל מי שיוצא לזמן קצר, אינו צריך לסגור את הספר (ערוה"ש רעז, ב).
הואיל וקדושת התורה מרובה מקדושת הנביאים והכתובים, אסור להניח נ"ך על גבי תורה. אבל מותר להניח חומש אחד על גבי חבירו. ואם התורה והנביאים והכתובים מודפסים ביחד, מותר לקרוא בכתובים, אף שבאותו זמן דפי הנביאים מונחים על גבי דפי התורה (שו"ע ורמ"א רפב, יט).
והנביאים והכתובים נחשבים באותה המדרגה, ולכן מותר להניח כתובים על גבי נביאים או להיפך (ר"ן מגילה ח, ב). וכמובן, מותר להניח נ"ך על גבי ספרים של תורה שבעל פה, ונהגו שלא להניח ספרים של תורה שבעל פה כגון תלמוד ומפרשים וספרי מוסר וכדומה על גבי נ"ך. ובספרים של תורה שבעל פה אין חובה לדקדק, אלא כולם שווים ומותר להניחם זה על זה, ואפילו ספרי אחרונים על תלמוד. אבל לא יניח ספר חול על ספר קודש, וכן לא יניח משקפיים או טלפון נייד על ספר קודש.
לפעמים אדם רוצה להגביה את הספר שהוא לומד בו, ומתעוררת שאלה, האם מותר לקחת ספר קודש אחר כדי להגביה את ספר הקודש שבו הוא לומד עתה. נחלקו בזה שניים ממפרשי ה'שולחן-ערוך', לדעת בעל ה'מגן-אברהם' מותר (או"ח קנד, יד), ולדעת בעל ה'טורי-זהב' אסור (יו"ד רפב, יג). והמהדרים מחמירים והרוצים להקל רשאים. ונראה שאם הספר כבר מונח שם ממילא, גם המהדרים רשאים להניח עליו את הספר שרוצים ללמוד בו, למרות שעל ידי כך מסתייעים בספר שתחתיו כדי להגביהו.
ו - אין להיכנס לבית הכסא עם כתבי קודש
מכבודו של ספר התורה, שלא יכנסו עימו לבית הכסא או לבית המרחץ, ואפילו אם הוא כרוך במטפחת ונתון בתוך התיק שלו. אבל מי שיש לו קמיע מכוסה בעור, ובתוכו שמות קדושים, מותר לו להיכנס עימו לבית הכסא (שו"ע יו"ד רפב, ד, ו).
שאלה שמתעוררת מדין זה: אדם שרוצה ליקח באופן קבוע בכיס חולצתו סידור קטן או ספר משניות כיס, האם יכול להיכנס עימו לשירותים, או שהוא חייב להוציאו מכיסו לפני שהוא נכנס לשירותים. וכן אדם שכתב לעצמו חידושי תורה על דף, האם עליו להוציאו מכיסו לפני שהוא נכנס לשירותים?
תשובה: ככלל ברור שדין סידורים וספרי קודש מודפסים אינו חמור כדין ספר תורה הכתוב בדיו על הקלף, שעם ספר תורה אסור להיכנס לשירותים אפילו אם יכסה אותו בכמה כיסויים, ואילו עם סידור או ספר קודש אחר מותר להיכנס, ובתנאי שיהיה מכוסה. לדעת רוב הפוסקים מספיק שיהיה מכוסה בכיסוי אחד, ואם כן, כיוון שהסידור מונח בכיס, הרי שהכיס מכסה אותו, ומותר לו להיכנס עמו לשירותים. וזאת בתנאי שהספר נכנס לתוך הכיס ואינו נראה כלפי חוץ.
ויש מחמירים שסוברים שכדי לחצוץ בין הסידור לשירותים, יש לעוטפו בשני כיסויים. לפי זה, הרוצים להדר יניחו את הסידור בתוך שקית ניילון או נייר, וכשהוא עטוף יניחוהו בכיס, ועל ידי כך יהיה מונח בדרך קבע בתוך שני כיסויים, האחד השקית והשני כיס הבגד, ובאופן זה יוכלו להיכנס עמו לשירותים לכל הדעות.
וחידושי תורה שכתובים על נייר אין צורך לעטוף בשני כיסויים, ודי להניחם בתוך הכיס כשהוא נכנס לשירותים. וזאת מפני שאין בהם שמות קדושים, וגם הכתב שלהם אינו ככתב אשורי שכותבים בו ספר תורה, ולכן קדושתם פחותה, ודי בזה שמסתירם בתוך כיסו.[4][4]. לגבי סידורים וחומשים ושאר ספרים שיש בהם שמות קדושים, רוב הפוסקים סוברים שדי שיכסם בכיסוי אחד כשנכנס לשירותים, וכך דעת מ"א או"ח מג, יד, שאם הם בתוך כיס יכול להיכנס עימם לשירותים. וכך כתב הרדב"ז ח"ג תתקמ"ח, וכ"כ ברכי יוסף יו"ד רפב, ו, עפ"י שבות יעקב ח"א פב, שכמו שמותר להיכנס בקמיעים מכוסים בעור לשירותים, כך מותר אם מכוסים בבגד, וכתב שכך דעת מהריק"ש בשם הרדב"ז. וכן כתב ר"ש איגר בהגהתו שם. וק"ו אם הם כתובים באותיות רש"י או כתב אחר שאינו אשורי. גם המ"ב או"ח מג, כה, כתב כדעה עיקרית, שמותר להיכנס לשירותים עם כתבי קודש המכוסים בכיסוי אחד, ובשעה"צ הוסיף בשם הפמ"ג שאפילו לבית הכסא שבבית מותר להיכנס עימם בכיסוי אחד. אמנם הזכיר דעות מחמירים שצריך שני כיסויים, ומשמע שהבין כן מהגר"ז וא"ר. וכ"כ בשע"ת או"ח מג, ט. ולפי זה, הרוצה להחמיר, כשלוקח בכיסו סידור או ספר קודש אחר, יכסנו בכיסוי אחד, וכיס הבגד יהיה הכיסוי השני. אמנם יש עוד צד להקל, שיש סוברים שכריכת הספרים נחשבת לכיסוי, וכך כתב בכף החיים או"ח מ, יד, בשם חסד לאלפים רמ, ח (בעניין תשמיש המיטה בחדר שיש שם ספרים, שצריך שני כיסויים). אמנם לדעת הפמ"ג מ, א"א ב, ושו"ת אהל יוסף ב, כריכת הספר אינה נחשבת לכיסוי, וצריך שני כיסויים אחרים. בנוסף לכך יש עוד סברה להקל, שכתב כה"ח או"ח מ, טז, שיש אומרים שספרים מודפסים אינם קדושים כל כך, ומספיק להם כיסוי אחד (לעניין תשמיש המיטה בחדר שהם נמצאים). ראוי לבאר כי הספק לעניין ספרים הנדפסים נובע משתי סיבות, א' שיש בהדפסתם פחות כוונה, ב' שאותיות הדפוס שונות מהכתב האשורי שכותבים בו את ספר התורה.מכל מקום לעניינינו, אם יניח את הסידור או החומש בכיסו, לדעת כמה פוסקים ייחשב הדבר כשני כיסויים, האחד הכריכה, והשני כיס הבגד. (ואם מעל הכיס הוא לובש סוודר או חליפה הרי שזה כיסוי נוסף). בנוסף לכך, לדעת רוב הפוסקים די בכיסוי אחד. ועוד, שיש סוברים שגם במקום שצריך שני כיסויים לספרי קודש, אם הם מודפסים די בכיסוי אחד. ולכן מן הדין מותר להיכנס לשירותים עם סידור שיש לו כריכה והוא מונח בתוך כיס. והרוצים להדר, יוסיפו עוד כיסוי. ולעניין חידושי תורה הכתובים על נייר, אפשר להקל יותר, מפני שאין בהם שמות קדושים, והכתב שלנו אינו דומה לכתב אשורי שכותבים בו ספר תורה. ולכן כתבתי שגם למהדרים די שהם מכוסים בכיס הבגד, ואין צורך לעוטפם בכיסוי נוסף.