פניני הלכה - זמנים· הרב אליעזר מלמד
י - הלכות תשעה באב · ח - נעילת הסנדל
אסור בתשעה באב לנעול סנדל או נעל מעור. לדעת רבים, רק נעליים שעשויות מעור אסורות, אבל נעליים שעשויות מחומרים אחרים, כגון גומי ופלסטיק, אפילו אם הן טובות כמו נעלי עור, מותר ללכת בהן בתשעה באב (רי"ף, רא"ש).
ויש אומרים, שהאיסור חל על כל נעל נוחה שההולכים בה אינם מרגישים את קושי הדרך (רז"ה). ובזמן חז"ל, רק נעלי עור היו נחשבות טובות, אבל מחומרים אחרים לא היו עושים נעליים טובות, וממילא לא חל עליהן האיסור. אבל כיום שעושים נעליים או סנדלים מחומרים אחרים, והם טובים כנעליים וסנדלים מעור, אסור ללכת בהם בתשעה באב. לדעה זו אסור ללכת בתשעה באב בנעלי התעמלות וסנדלי שורש וכיוצא בהם, אבל מותר ללכת בנעלי בית ונעלי בד בעלות סוליה דקה, שמרגישים בהן את קושי הקרקע.
למעשה, ההוראה המקובלת, שאין איסור ללכת בנעליים וסנדלים שאינם מעור, ואע"פ כן מי שיכול בלא קושי להסתפק בנעלי בית או נעלי בד שאינן מגינות באופן שלם על הרגל - טוב שיחמיר (מ"ב תריד, ה).
ומכל מקום, גם לדעת המקילים אין ללכת בנעליים או סנדלים מעור סינתטי שנראים כמו נעלי עור, מפני מראית העין.
חולה או יולדת שעלולים לחלות מחמת הצינה אם ילכו יחפים על הארץ, מותר להם לנעול נעליים מעור. וכן מי שהולך במקום שיש בו חשש לסכנת עקרב וכיוצא בו, מותר לנעול נעליים מעור. וכן מי שהולך במקום רפש וטיט, מותר לו לנעול את מנעליו כדי שלא יטנפו רגליו. וכן חייל בשירות מבצעי, יכול לנעול נעלי צבא (שו"ע תקנד, יז, תריד, ג-ד). מפני שאיסור נעילת הסנדל הוא רק כאשר נועלים את הסנדלים או הנעליים לצורך הליכה ונוחות, אך כאשר יש צורך לנעול אותם לסיבה אחרת - אין איסור. וגם כאשר מותר מצד הדין לנעול נעליים, אם אפשר להסתפק בנעליים שאינם מעור, אין לנעול נעלי עור. מפני שרק לצורך מותר להקל בזה, וכאשר יש לו נעליים מחומר אחר, כבר אין צורך לנעול את נעלי העור.[12][12]. לדעת רש"י ורבנו ירוחם, האיסור חל גם על נעלי עץ, מפני שסולייתם קשה וההולכים בהם אינם מרגישים את קושי הדרך. ולדעת הרז"ה, כל נעל שמגנה על הרגל, אסורה, ואין זה משנה מאיזה חומר היא עשויה. ומה שאמרו בגמרא יומא עח, ב, על שעם וגומי שמותרים, מפני שהיו באופן שלא הגנו על הרגל כנעל. ולדעות אלו אסור לנעול נעליים וסנדלים שמקובל ללכת בהם גם כאשר הם עשויים מחומרים אחרים. וכך אפשר להבין מעוד ראשונים, שאם הנעליים הן טובות, ואין מרגישים בהן את קושי הדרך, אסור ללכת בהן ואין זה משנה מאיזה חומר הן עשויות. אולם כתב הב"י תריד, ב, שלדעת הרי"ף והרא"ש, האיסור חל רק על עור וכפשט דברי הגמרא, וכך נפסק בשו"ע. וכך באר בשו"ת מהרש"ג ח"ב קיג. וכך דעת האר"י, שבאר הטעם מדוע רק עור נאסר, מפני "שהוא סוד כותנות עור של אדה"ר משכא דחוויא" (פרי עץ חיים שער יוה"כ פרק ד). ויש להוסיף שגם היום נעלים וסנדלים שעשויים מעור נחשבים לטובים יותר. וע' לרב קארפ כג, 48, וכג, כו, שנטה להחמיר. וכן באהלה של תורה או"ח פא. והרב אויערבאך היקל בשאר חומרים מפני שאנו איסטניסים, ובדמוי עור החמיר (הליכות שלמה ה, טז-יז). וכן הרב אליהו בהלכות חגים מה, לח-לט, נוטה להקל, וכן בתורת המועדים יג, י. ואם ביוה"כ הקילו, שאולי יש בו ספק תורה, ק"ו בתשעה באב. גם נעל עץ שמחופה עור אסורה לכל הדעות (שו"ע תריד, ב). כאשר יש בסנדל רק רצועה צרה מעור מלמעלה, לדעת רבים אין בזה איסור (כה"ח תריד, י).לעניין מי שנצרך ללכת בנעל עור, עיין עוד לרב אליהו הלכות חגים מה, מא-מב; ומנחת שלמה ח"א צא, כה, ח; והלח"ב הל' יוה"כ כג, 55, 58.בשו"ת חלקת יעקב ח"ב פג, התיר למי שסובל מאוד כשהולך בלא מדרסים, והמדרסים שלו מצופים בעור, שיניחם בתוך נעל בד או גומי, מפני שאינם חלק מהנעל, והרי זה כמי שעומד על כר מעור שמותר (רמ"א תריד, ב), ועוד, שהוא מצטער מאוד, והוא דומה למי שהולך בטיט, ע"כ. ועוד עיין לרב אליהו הלכות חגים מה, מא-מב; ומנחת שלמה ח"א צא, כה, ח; והלח"ב הל' יוה"כ כג, 55, 58.