פניני הלכה - זמנים· הרב אליעזר מלמד
י - הלכות תשעה באב · ג - איסור אכילה ושתייה ודין חולים ויולדת
איסור אכילה ושתייה נתבאר בהלכות הצומות הקלים (לעיל ז, ה-ז), וכפי שכבר למדנו ישנו הבדל, שהצומות הקלים מתחילים בעמוד השחר, ואילו צום תשעה באב מתחיל משקיעת החמה. אבל בעצם איסור האכילה והשתייה אין הבדל.
וכבר למדנו שחולים פטורים מצום תשעה באב (גדר חולה נתבאר לעיל ז, ז), ואין צורך שיאכלו פחות מכשיעור, מפני שרק בצום יום הכיפורים שהוא מן התורה, וגם חולים חייבים בו, צריך כשאפשר לאכול פחות מכשיעור, כדי לא לשבור את הצום. אבל מצום שתקנו חכמים חולים פטורים לגמרי, ולכן אין צורך שיאכלו פחות מכשיעור, ואין צורך שיתענו כמה שעות. ומכל מקום כמה אחרונים כתבו, שאם אפשר, נכון שהחולים יחמירו ולא יאכלו וישתו בליל תשעה באב, כדי שישתתפו בצער הציבור, אבל בבוקר החולים רשאים לאכול ולשתות כפי צורכם בלא הגבלה.[2][2]. יש מחמירים בזה, וכפי שכתב בבאו"ה תקנד, ו, בשם 'פתחי עולם' שבמקום שמחלת החולרע אינה חזקה, והרופאים אומרים שצריך לאכול כדי שלא להידבק מהמחלה, יש לאכול בתשעה באב פחות פחות מכשיעור. וכן מצינו כמה אחרונים שסוברים שלכתחילה יאכל פחות מכשיעור ובזה לא ישבור את הצום ויוכל לומר "עננו" ו"נחם" (הובאו בשדי חמד, ובציץ אליעזר ח"י כה, פרק טז, ב). כיוצא בזה כתב במ"ב תקנד, יד, בשם א"ר, לגבי יולדת, שאם תוכל עדיף שתצום כמה שעות. וכ"כ בחת"ס או"ח קנז, שאם די לחולה בשתייה לא יאכל, ואם די באכילה אחת לא יאכל פעמיים. ולמהרי"ל דיסקין בקו"א ע"ה, יש מקום להחמיר בזה לא מצד חיוב הצום אלא כדי שלא לפרוש מהציבור.אולם למעשה, ההוראה שאין צורך שהחולים יצומו כמה שעות, וכן אינם צריכים לאכול לשיעורים. וכ"כ בערוה"ש תקנד, סו"ס ז. ואף בבאו"ה לא דיבר שיאכל לשיעורים אלא על מי שלא נחשב כלל חולה. וכ"כ בנשמת אברהם ח"ד תקנד, ובציץ אליעזר י, כה, פרק טז. ועיין במקורות נוספים בפס"ת תקנד, ט. ועיין לרב קארפ ז, 15, 21*. אבל כתבו כמה אחרונים, שנכון שלא לאכול בלילה, כמובא בפס"ת תקנד, 45, תקנו, 21. למעשה, חולה שיחמיר על עצמו ויאכל לשיעורים, יוכל אח"כ לומר "עננו" ו"נחם", אך מצד הדין אין צורך לעשות זאת. ובכל זאת יש חולים שמעדיפים להדר לשתות לשיעורים, כדי להשתתף בצום. ולעיתים, כשהיה ספק אם האדם חולה, כגון מעוברת חלשה שחוששת לצום, הוריתי לשתות ולאכול לשיעורים כדברי הבאו"ה.
יולדת עד שלושים יום מלידתה נחשבת חולה, מפני שעוד לא התחזקה מספיק מהלידה, ולכן היא פטורה מן הצום (שו"ע תקנא, ו).[3][3]. אמנם כתב הרמ"א תקנד, ו, שיולדת אחר שבעה ימים, כל זמן שאין לה צער גדול תתענה. וכתב במ"ב תקנד, יד, בשם מ"א שרק בט' באב נדחה תקל. אולם כתב ערוה"ש תקנד, ז, שכיום חלילה ליולדת להתענות בתוך שלושים יום מלידתה. וכן מורים עוד פוסקים אשכנזים. והמקילה בזה לא הפסידה. וע' לרב קארפ ז, ו, ובפס"ת תקנד, ז. ולעניין מפלת עיין עוד בפס"ת תריז, ה.
מי שהפילה את עוברה, אם היא מרגישה חולשה, במשך שלושים הימים שאחר הפלתה, דינה כיולדת ופטורה מצום תשעה באב.
הפטורים מהצום, יזהרו לאכול ולשתות דברים פשוטים לצורך בריאותם ולא דברי מותרות ופינוקים כדי לענג עצמם. ונחלקו הפוסקים אם אומרים "נחם" בברכת המזון.[4][4]. לדעת רבים מהפוסקים האשכנזים, יאמרו 'נחם' לפני סיום ברכת 'ובנה ירושלים' (רמ"א תקנז, א). ויש שפקפקו בזה, שלא תקנו לאומרו (הגר"א, הביאו במ"ב תקנז, ה). ויש אומרים, שהטוב ביותר לאומרו לאחר סיום הברכות יחד עם אמירת הרחמן (כה"ח תקנז, יא).