אור ברסלב
פניני הלכה - העם והארץ ח - עבודה עברית › ז - הבעייה בהעסקת ערבים

פניני הלכה - העם והארץ· הרב אליעזר מלמד

ח - עבודה עברית · ז - הבעייה בהעסקת ערבים

ו - דעת הרב עוזיאל

עד כה עסקנו במצווה להעדיף פועל יהודי על שאינו יהודי מטעמים חיוביים, דהיינו מצד המצווה של "קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ" - כלומר מיד אחיך היהודי. וכן מצד מצוות הצדקה, שכאשר ישנם פועלים יהודים מובטלים, מוטלת על כולנו המצווה לעזור להם, והצדקה המעולה והמשובחת ביותר היא לתת להם עבודה.

אבל אין להתעלם מכך שישנן כיום סיבות נוספות שלא לתת עבודה לפועל ערבי, לא רק מהצד החיובי של העדפת היהודי, אלא גם מן הצד השלילי, שלא לתת פרנסה לערבי.

ושלושה טעמים לכך. ראשית, מצווים אנו במצוות ישוב הארץ, כלומר מצווים אנו לרשת את הארץ, כדי שתהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת, כפי שהגדיר את המצווה הרמב"ן (עיין לעיל ג, א-ב). ומאחר שעדיין נטוש מאבק על ארץ ישראל, ועדיין הערבים לא הסכימו בלב שלם שהארץ שייכת לנו, מוטלת עלינו המצווה למנוע את אחיזתם בארץ, עד כמה שיותר, ובכך למנוע את האפשרות שלהם להיאבק כנגד ישיבתנו כאן. וברור הוא, שעל ידי נתינת מקומות תעסוקה לערבים אנו גורמים לתוצאה הפוכה: מחזקים את אחיזתם בארץ, ולא מאפשרים להם לחשוב ברצינות על הגירה.

מצווה שנייה, הקשורה לזה, היא מצוות "וְלֹא תְחָנֵּם" (דברים ז, ב). ופירושה: שלא לתת לגויים חניה בקרקע של ארץ ישראל. כלומר, אסור למכור לגוי, שאיננו גר-תושב, קרקע או בית בארץ-ישראל. גר-תושב הוא גוי שהסכים לקבל על עצמו את שבע מצוות בני נח, וגם הסכים לקבל את עיקרי אמונת ישראל, ואת העובדה שהארץ הזו שייכת לנו (כמבואר לעיל ה, א-ב). ושוב, מאחר שלצערנו רבים מהערבים אינם מכירים בכך שארץ-ישראל שלנו, ממילא אסור למכור להם בארץ בית או קרקע. ואף שבפועל מי שמעסיק ערבי, אינו מוכר לו בית או קרקע, מכל מקום הוא מסייע לחנייתו והישארותו בארץ ישראל. ואמנם כל אחד באופן פרטי יכול לומר שגם בלעדיו הערבי כבר גר בארץ. אולם הציבור ככלל אינו יכול לומר כך, שכן בסופו של דבר, על ידי העבודה שאנו נותנים לערבים, אנו מחזקים את אחיזתם ואת חנייתם בארץ. המציאות היא שבעקבות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל במאת השנים האחרונות, היגרו לארץ מאות אלפי ערבים שבאו לחפש עבודה בהתיישבות היהודית המתפתחת. יש להניח ולקוות, שאם בהדרגה נלך ונמעט את תופעת העסקת הערבים, ההגירה הערבית החוצה תתגבר, ואלו שישארו בארץ יהיו קרובים יותר להגדרה של גר-תושב.

לצערנו, בתקופה האחרונה נתווסף עוד שיקול כנגד העסקת ערבים, והוא מצד החיוב של "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". שכן אירעו מקרים, שפועלים שהיו נחשבים במשך שנים ארוכות לנאמנים, קמו על מעסיקיהם ורצחום נפש. ואפילו אם הפועלים של מעסיק זה אינם עוסקים ברציחה, מכל מקום, ריבוי הפועלים הערבים בתוך הערים היהודיות מאפשר לרוצחים לבצע את זממם ביתר קלות.

לסיכום, אף שכבר למדנו שלדעת הרבה פוסקים, כאשר הפועל היהודי יקר באופן משמעותי מהפועל שאינו יהודי, אין חיוב לקחת דווקא את הפועל היהודי. מכל מקום, לאחר שהצטרפו הנימוקים השוללים העסקת ערבים, יתכן שיש להעדיף, בכל מקרה, פועל יהודי. אבל חיוב זה הוא על הממשלה ולא על האזרח הקטן; ועל כל אחד מאתנו מוטלת החובה להשתדל עד כמה שאפשר להימנע מהעסקת ערבים עוינים.

וכל זה אמור כמובן לגבי ערבים, אבל לגבי גויים אחרים, שאינם נאבקים נגדנו על הארץ, אין שום סיבה לשלול את העסקתם, כל זמן שהיא אינה על חשבון הפועל היהודי.

יש להוסיף, שכל מה שאמרנו שצריך להשתדל שלא להעסיק ערבים, הכוונה שמלכתחילה עדיף שלא להעסיק ערבים שאינם ראויים למעמד של 'גר-תושב', אבל בפועל כאשר מעסיקים פועל ערבי, חייבים להתייחס כלפיו במלא הכבוד וההגינות. אסור לבזותו, לעושקו ולהלין את שכרו. ראשית, מפני חובת ההגינות של מעסיק כלפי העובד. שנית, יתכן שערבי זה הוא הגון וטוב, ובכלל ההגדרות של "גר תושב", שכלפיו אנו חייבים להתייחס לא רק בהגינות אלא אף בחסד (ועיין לעיל ה, א-ב).

תוכן העניינים

פניני הלכה - העם והארץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה