פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף קיט:
גמרא אלא מנוחה מאי מנוחה ר"ל אף דכתיב זאת מנוחתי עדי עד מ"מ פריך מאי מנוחה הא מצינו שגלתה שכינה בבית ראשון ומשני מנוחת ארון דארון לא גלה שוב ונגנז במקומו וגם לא מצינו שטילטלוהו לאיזה מקום כמו שמצינו בשילה שלקחו עמם למלחמה ונשבה בימי עלי וכן פי' רש"י ועתה קומה ה' שלא להטלטל כאשר עד עתה משילה לנוב ומנוב לגבעון אתה וארון עוזך שלא יטלטל עוד מעתה ובזה מיושב קושית התוס' שכתבו ויהי כנוח הארון הוי מצי למביא פסוק דכתיב ביהושע ויהי כנוח כפות רגלי הכהנים אי נמי ויהי בנסוע ארון ובנוחה יאמר וגו' ולפירוש רש"י אין משם ראיה דהתם לא היה מנוחה עולמית אלא לשעה והיה מטולטל משא"כ בבית עולמים שהיה מנוחה עולמית וק"ל ומה שכתב רש"י שמצא פסוק בדברי הימים בשלמה קומה למנוחתיך נפלאתי הא מקרא זה נמי בכתובים בתהלים סימן קל"א ואני אומר שיש להביא ראיה מן פסוק אחר בדברי הימים סימן כ"ח גבי דוד דכתיב אני עם לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית ה' ש"מ דעיקר מנוחה בשביל ארון וק"ל:
תוס' ד"ה בעי רב אלא כו' נראה פשוט דלרש"י פליגי רבה ור"י אף במשלה בהן את האור דלרבה ירדו ואף דאמרינן בפ' ב"ש כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו ומפרשינן דמיירי בלא משלה בהן האור אבל משלה בהן אור אפילו ירדו יעלו דהתם מיירי שהיה פסולן בקודש אבל הכא בשחיטת דרום לרבה כמאן דחנקינן דמי והוי כקדשים שמתו דאפילו משלה בהן האור ירדו ולפ"ז שפיר קאמר בסמוך מילתא דפשיטא לרבה בחד גיסא כו' מיבעי לר' ינאי לגירסת רש"י דבעי ר' ינאי איברי עולת במת יחיד שעלו למזבח מהו שירדו ובמשלה בהן את האור מיירי והא דלא פשיטא ליה דלא אמרינן קלוט ממתני' דב"ש דתני אם ירדו לא יעלו דהתם מיירי בלא משלה בהן את האור ושם פסולין עלייהו אלא אם לא ירדו מרבינן מקרא דלא ירדו אבל הכא בעול' במת יחיד שהכניסה לפנים בלא שום רבוי דקרא כל זמן שהם בפנים דין קדשי במה גדולה יש להם דקרינן שפיר לפני ה' והגשה אל המזבח וכל אינך דחשיב במתניתין ויש לומר דאמרינן קלוט אפילו הוציאה ולכך מדמה לשחיטת דרום לאחר שמשלה בהן את האור דהוי כמו לחמו של מזבח ואפ"ה לא אמרינן קלוט לרבה אך הא קשיא לפי מאי דדחי הש"ס דתיבעי לרבה עד כאן לא קאמר רבה אלא במזבח אבל מחיצה אע"ג דלא חזי ליה יש לומר דקלטה ולפ"ז לפירוש רש"י שנשחטה בחוץ דהוי כמו שחיטת דרום לגבי פנים אפ"ה יש לומר דרבה מודה דקלטה מחיצה ופשיטא היכא שלא יצא דקלטה מחיצה לרבה וצריך ליתן על המזבח ולנהוג בהם דין קדשי במה גדולה וק"ו בן בנו של ק"ו אם כבר נתן איברי עולה במת יחיד על המזבח ומשלה בו האור דלא ירדו אף לרבה ולפ"ז איך קאמר מילתא דפשיטא ליה לרבה בחד גיסא מבעיא ליה לרבי ינאי דלמא לרבה נמי מבעיא ליה וע"כ צריכין אנו לומר דלא בעי למימר דלרבה פשיטא הא דרבי ינאי אלא דבעי למימר מלתא דפשיטא ליה לרבה בחד גיסא לענין שחיטת דרום מבעיא ליה לר' ינאי דיש לומר דאיברי במת יחיד קיל ששחטן בהיתר ולעולם לרבה נמי מבעיא ליה וכן צריכין אנו לומר ע"כ לפי' התוספות אך אי קשיא הא קשיא למה לא מבעיא ליה לר' ינאי איברי עולות במת יחיד שהכניסן לפנים דמבעיא לי' נמי אליבא דרבה ור"י אי אמרינן קלוט אי לא וצריכין אנו לומר דפשיטא ליה לר' ינאי היכא דלא עלה על המזבח לא אמרינן קלוט:
בא"ד והכא מיירי שהכניסה חיה כו' משום דקשיא להו כיון דהיכא דלא משלה בהן האור כ"ע מודו דלא אמרינן קלוט היכא דירדו א"כ ה"נ אם שחטו בחוץ הוי כמו שחיטת דרום ופשיטא דאם יצאו דלא יעלו ולכך כתבו התוספות דלא מיירי הכא ששחטו בחוץ דזה הוי ממש פלוגתא דרבה ור' יוסף אלא דמבעי ליה אם הכניסה חיה וכיון דאם לא הוציאה הוי צריך לכתחילה ליתן על המזבח כדין קדשי במה גדולה ולכך קאמר היינו פלוגתייהו דרבה ור"י במשלה בהן את האור אף דקי"ל במשלה האור אפילו ירדו יעלו אפ"ה לית ליה קלוט לרבה ולר"י אית ליה קלוט ודחי ליה הש"ס תיבעי ליה לרבה כו':
סוף הספר