פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף קיג:
גמרא וכן מצאתי בב"ז בשלמא לדידי דאמינא לא ירד מבול לא"י משום הכי הוי חרבה כו' נראה לי בזה לישב כוונת הפסוקים ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים ויגוע כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה וגו' וכל האדם כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו וימח את כל היקום וגו' מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וגו' ולכאורה יש לדקדק למה חזר כאן וכתב וימח את כל היקום הלא כבר כתיב ויגוע כל בשר וגו' ותו ברישא דקרא כתיב בהמה וחיה ובסיפא דקרא שייר חיה אלא נראה דלר"י דלא ירד מבול לא"י וראם בא"י ניצול וע"כ לר"י קרא דויכסו כל ההרים משמעו דבמקום שירד המבול התם קאמר שנתכסו ההרים כדפי' התוספות ד"ה לא ירד מבול ואם כן יהיה פירוש הפסוקים כן דלמעלה אמר ויכסו כל ההרים במקום שהיה מבול ושם ויגוע כל בשר בעוף ובבהמה ובחיה ר"ל במקום שהיה מבול וכל אשר נשמת רוח חיים מכל אשר בחרבה מתו רצה לומר אפילו בא"י מקום שהיה חרבה מתו מהבלא וימח את כל היקום מה שבא"י מאדם עד בהמה וגו' ולא כלל חיה עמהם משום רימא דקם התם והוא מין חיה וניצול שם ולא הזיק לו הבלא כדפי' התוספות שהיה גדול וגיבור וק"ל:
שם אלא לדידך מאי חרבה חרבה שהיתה מעיקרא ואמאי קרי לה חרבה ר"ל מאי איצטרך קרא לומר מכל אשר בחרבה מתו כיון דכבר כתיב ויגוע כל בשר הרומש על הארץ הוי ליה למימר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מתו למה לי למימר כל אשר בחרבה בשלמא לרבי יוחנן איצטרך לומר כל אשר בחרבה אפילו בא"י במקום שלא היה המבול מתו מהבלא אלא לריש לקיש אמאי איצטרך לומר כל אשר בחרבה אלא למעוטי דגים וק"ל:
שם והא קא סגיא התיבה כו' פירוש רש"י והא התיבה מהלכת על פני המים מגבוה לנמוך וכתב מהרש"א בח"א וז"ל נראה דרצה לומר מגבוה לנמוך דקאמר היינו ע"י גלי הים אבל הא פשיטא דמשווי מיא בכ"מ כדאמרינן ביומא כו' ונפלאתי על חכם כמותו שנכנס לדחוקים בדברי רש"י ולי נראה הדברים כפשטן דאף דהמים היו שוים מ"מ התיבה היתה מהלכת ממקום גבוה ביבשה למקום נמוך ורימא היה הולך ברגליו הוצרך לירד למטה ותיבה מהלכת בשוה על פני המים שהיו שוים ועכ"פ היה נשמט חוטמו של ראם כשהיתה התיבה מהלכת ממקום גבוה שהוא למטה מן המים למקום נמוך שהוא למטה מן המים והראם הוצרך לירד וק"ל ודוחק לומר שהיה שט על אותן הימים במים ולא נתיגע:
תוס' ד"ה אורזילא דאין לומר שהוא מין ראם ויש במינו גדול דא"כ מאי קשיא ליה היכא קאי הא לא קשיא ליה אריא דבי עילאה היכא קאי שהיו אריות אחרים קטנים שיכול להכניס עכ"ל ולפי דבריהם צ"ל דממין קטן נולדו אחר כך אריות גדולות כארי' דבי עילאה וזה דוחק גדול ולי נראה דאין מזה ראיה כלל די"ל שהוא מין ראם ויש במינו גדול והמקשה פריך שפיר איך קם דליכא למימר דממין קטן הכניס א"כ איך נתגדל אחר כך ונעשה בריה גדולה כמו שראה רבה בר בר חנה והא דלא פריך מאריא דביה עילאה די"ל גוריות הכניס אבל בראם אי אפשר לומר כן דהמקשה ידע ממעשה דרבה בר חנה אפילו בר יומא היה גדול מאוד וק"ל:
גמרא לא קשיא כאן קודם הגרלה כו' נראה דלפי ס"ד דמקשה ממעטינן מלה' קודם הגרלה משום דלשעיר הנעשה בפנים לא חזי דמחוסר הגרלה ולשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי דמחוסר עבודת היום ויש מחוסר זמן לבו ביום דלא כרב חסדא ביומא ולפי מאי דמסיק אלא אמר רב מני לא קשיא כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה אף אקודם הגרלה לא איתותב וי"ל דלה' להוציא אף קודם הגרלה ומתני' איירי לאחר וידוי וממועט מאל פתח ונראה לישב דמתחילה לפי מאי דס"ד דממעטינן אחר הגרלה מאל פתח ע"כ לה' להוציא אפילו קודם הגרלה וע"כ גזרת הכתוב דיש מחוסר זמן לבו ביום אבל לבתר דמסיק דלאחר הגרלה קודם וידוי לא ממעטינן מאל פתח ע"כ מוקמינן מיעוטא דלה' במסתבר אאחר הגרלה אבל קודם הגרלה מסתברא דחייב משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ ואין מחוסר זמן לבו ביום ודוק:
תוס' ד"ה יצאו קדשי בדק הבית כו' דפרת חטאת לא קיימא למזבח אבל מתפיס תמימים כצ"ל. וא"ת מ"ש קדשי בדק הבית כו' ר"ל לפי' רש"י דממעט אפילו תמימים אם כן קשה מאי שנא תמימים משעיר י"כ וק"ל:
ד"ה כאן קודם וידוי וכי איצטרך פתח אהל מועד משום פרה כו' ומתניתין נקט שעיר המשתלח איידי דנקט פרה דממעט מפתח אהל ה"ה שעיר המשתלח אחר וידוי וק"ל:
בא"ד וע"כ לא גריס כו' דלא תיקשי ממתני' ר"ל דבמתני' ממעטינן מפתח אוהל ושם ממעטינן מלה' ושם אי אפשר לתרץ כדמשני הש"ס גבי שעיר המשתלח וק"ל: