פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף קיב.
תוס' ד"ה אלא בפנים כו' שלא היה עושה חבירו דחוי אלא א"כ נתן לכולם ר"ל כל ד' מתנות מכוס אחד אז השאר הכוסות הם דחוי א"כ רישא נמי איירי בכי האי גוונא שכבר נתן אף הג' מתנות הוי שאר הדם שיריים וק"ל והוא ס"ד:
ד"ה כשם כו' אלא ודאי כיון דנשחטה קודם זריקת דמה של חברתה שראוי' להתכפר לא הוי חטאת המתה ר"ל דלא הוי חטאת המתה אלא אם נשחטה לאחר זריקת דמה של חברתה אבל בנשחטה קודם זריקה לא הוי חטאת המתה ומ"מ אין דם חברתה פוטרה והיינו טעמא דבבת אחת חשיבי תרווייהו כחד גופא ואף דבמסקנא שם אידחי האי טעמא ועיקר טעמא משום דרצה מזה (וזרק) [פנים מאירות: זורק] ורצה מזה זורק מ"מ נראה דהוי כחד גופא משום דרצה מזה זורק ורצה מזה זורק לפטור את בשר חברת' מן המעילה אבל בזה אחר זה כיון דדם ראשונה ראוי לזרוק קודם שראוי לזרוק דם שני' אין דמה מתרת בשר חברת' ומ"מ כיון דשחטה קודם זריקת דמה לא הוי חטאת המתות ודוק:
ד"ה הא מני רבי היא כו' מיירי הכא בכל ענין שהשניה מתה ר"ל לרבי דאף אם נתכפר באבודה שאינה אבודה מתה א"כ מיירי הכא באיזה שנתכפר השניה מתה וק"ל:
בא"ד והיכא דנמלך מודה רבי דנתכפר באבודה כו' ר"ל אף דרבי סבר דלא עשו תקנה בקדשים ואמרינן ליה לך והתכפר בשאינה אבודה ואבודה מתה מ"מ מודה אם היו אומרים לו להתכפר באבודה דשאינה אבודה רועה דלא דחה בידים וא"כ ע"כ מיירי שאמרו לו לשחוט שאינה אבודה בפנים ואבודה בחוץ ובכה"ג אפילו רבנן מודו אף דס"ל דעשו תקנה בקדשים מ"מ היכא שאירע שנתכפר בשאינה אבודה דאבודה מתה א"כ קשה קצת מאי רבי היא רבנן נמי לא פליגי בהכי והב"ז הבין שקאי אדחה בידים:
ד"ה והכי קאמר דרועה לר"ש לית ליה כלל ר"ל אפילו הפריש שניהם לאחריות לית ליה רועה אלא תמות וק"ל ולא נקטה אלא לאשמועינן דרבי היא הוה סוף דיבור:
ד"ה בשעיר נשיא חמש חטאת בחד מקום גמיר להו ר"ל כל היכא דאיכא לאשכוחי כל חמש אבל במקום שאי אפשר למצוא כל חמש כגון בצבור לית ליה חטאת מתות כלל א"כ מאי טעמא ליכא לאשכוחי בנשיא דליכא למצוא ולד חטאת ויש לומר דמתני' דלא כר"ש דהא לר"ש לית ליה רועה כלל ומתני' דהכא אית לה רועה בהפריש שני חטאת לאחריות וק"ל: