פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף קטו.
גמרא אילימא בזמנו מאי איריא אשם אפילו חטאת נמי פירוש רש"י אי נימא בזמנו ולשמו מאי איריא אשם דרביא חטאת נמי מחייב דלא בעי ריבויא ואפילו אשם דהא חזי בפנים ולפירושו הוא דחוק דמאי פריך אפילו חטאת נמי מאשם גופיה היה יכול להקשות דאי אפשר לאוקמי בזמנו ולשמו דלא צריך ריבויא אלא נראה ברור דהמקשה פריך הכי אלימא בזמנו ושלא לשמו וס"ל דאיצטרך לרבויא משום כיון דלא עלה לבעלים לשם חובה בפנים לא יתחייב בחוץ א"כ פריך מאי איריא אשם אפילו חטאת נמי דפסולה שלא לשמו מ"מ מתקבל בפנים בלשמו דמשום דיבורי' לא מיעקר שמיה מיניה וא"כ ליתני חטאת דהוי רבותא טפי ומשני הא מני ר"א היא דמקיש אשם לחטאת דפסול שלא לשמו ומיירי בזמנו ושלא לשמו ותני טפל וה"ה עיקר דאין כאן רבותא טפי בחטאת מאשם אליבא דר"א ורש"י אזיל לשיטתי' דס"ל דשלא לשמו לרבנן בזמנו נמי לא צריך ריבויי דהא כי האי גוונא מתקבל בפנים הוא ולכך נכנס לדחוק בפירוש דברי המקשה מאי איריא אשם אפי' חטאת נמי דלא צריך לרבויי ואין זה מן הכרח דיש לומר כיון דלא עלה לבעלים לשם חובה לא מתקבל בפנים לשם בעלים לפטור קמ"ל דחייב וגם מה שפירוש רש"י שבת"כ קתני בהדיא שלא לשמו וע"כ מוקי לה כר"א דאלו לרבנן לא איצטרך לרבויי לא ידעתי פירושו דלמא מיירי שלא בזמנו ושלא לשמו ואצטריך לרבויי אפילו לרבנן אם לא שהי' גורס בת"כ בהדיא בזמנו ושלא לשמו וק"ל:
שם אמר לך רב הונא כו' ואף לדברי רב הונא היה רב דימי יכול לחלק תרווייהו מיירי בשלא לשמו והא דחייב מיירי שהפריש שתי אשמות לאחריות דחד מינייהו מעיקרא עולה והא דפטור כשלא הפריש ופטור בשלא לשמו דאין לך דבר שאינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו אלא ניחא ליה לחלק אף בהפריש מ"מ לשמו פטור דלא מתקבל בפנים וק"ל: