אור ברסלב

פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט

דף קב:

דף קב.

תוס' ד"ה בעל מום עובר תימא כו' כוונת דבריהם דכל זכר דגבי מנחה מרבה תם ונעשה ב"מ לחלוקה וקרא דגבי חטאת אתי לרבות בעל מום מעיקרא לאכילה וה"א דוקא אכילה ולא חלוקה ואיצטרך קרא דגבי אשם לחלוקה ומנ"ל לרבות בעל מום עובר בין לאכילה בין לחלוקה וה"ה דעדיפא היה להם להקשות דילמא קרא דגבי מנחה אתי לרבות בעל מום מעיקרא לאכילה וקרא דגבי חטאת אתי לרבות בעל מום עובר לאכילה וקרא דגבי אשם אתי לרבות תם ונעשה ב"מ לחלוקה ובעל מום מעיקרא אינו חולק אלא דניחא להו להקשות דאתי לבעל מום מעיקרא לאכילה ולחלוקה ובעל מום עובר אינו אוכל אפילו ותירצו כיון דאשכחן תם ונעשה בעל מום דאין חילוק ה"ה לבעל מום מעיקרא ואם כן קרא דחטאת דאתי ללמד לבעל מום מעיקרא דאוכל וממילא נלמד שחולק ואיצטרך קרא דגבי אשם לבעל מום עובר לאכילה וממילא נלמד חלוקה ולפי פירושם ניחא השתא בש"ס דנקט ס"ד אמינא כי טמא מה טמא כמה דלא טהור לא אכיל ולפי' רש"י היה לומר אינו חולק אבל לפי' התוס' ניחא דעיקר ילפותא שאוכל ואם אוכל ממילא חולק ודוק:

בא"ד וא"ת דהכא מייתרי ליה הנך תלת כל זכר דכתיבי במנחה כו' משמע דילפינן מהדדי כו' בלא קושיא ראשונה הייתי אומר דקרא דמן קדשי קדשים יאכל מיירי בכל בעלי מומים וכיון דכל בעלי מומים מותרים באכילה בכל קדשים הן במנחה ובחטאת ובאשם וכיון דגלי לן קרא דכל בעלי מומים אוכלים הקדשים דשוים הם לאכילה כמו כן דכתבה התורה במנחה דתם ונעשה בעל מום דחולק ה"ה דחולק בכל קדשים דהא שוים הם לאכילה אבל גבי דינא דר"ש לא מצינו ששוים באיזה דבר אבל השתא דהוכרחו לומר דקרא גבי חטאת אשמועינן דבעל מום מעיקרא אוכל וא"כ בע"מ מעיקרא לא כתיב בהאי קרא דמן קדשי קדשים יאכל ובחטאת כתיב קרא יתירה ונהי דכיון דמותר באכילה ה"ה נתרבה לחלוקה אבל במנחה גופיה מנ"ל שבעל מום מעיקרא שאוכל וחולק וכן באשם אלא ע"כ דילפינן מהדדי וגבי דינא דר"ש איצטרך תלת קראי ולא ילפינן מהדדי וליכא למימר משום דהתם איכא קולא וחומרא ואי לא נכתב בחטאת ה"א היכא ששניהם יש יפוי כח עדיף טפי אבל הכא אם במנחה חולק ששניהם הורעו כחם ק"ו היכא ששניהם יפוי כחם זה אינו חדא דאיכא למימר דשניהם הורע כחם טפי כמו בדינא דמנחה ועוד איך ילפינן מנחה מחטאת לענין בעל מום מעיקרא ובזה נדחו דברי הב"ז שרצה לישב קושית וא"ת ולפי מה שכתבתי נסתרו כל דבריו יעוין שם והעיקר נראה לישב קושייתם דמעיקרא לא קשיא מידי דהא בהא קרא בקדשי קדשים ומן הקדשים יאכל כתיבי למעלה תם ונעשה ב"מ דהיינו שבר יד או שבר רגל וגם כתיבי בעל מום מעיקרא כגון חרום או שרוע שהם מומים הנולדים עמו ובכללם הוי בעל מום קבוע ועוד דילפת כתיב שמלפפת אותו עד יום מיתה וכן ילפינן מום בו לא ירצה אבל עבר מומם כשר להקריב וא"כ כתיבי שם הן תם ונעשה ב"מ הן בעל מום מעיקרא וכן בעל מום עובר ובכולן כתיב לחם אלהיו מקדשי קדשים יאכל ולא צריכא קרא לרבות לאכילה בעלי מומים וקרא דגבי מנחה אתי לרבות לחלוקה במסתבר תם ונעשה ב"מ וה"ה בכל הקדשים כיון דשוים באכילה ה"ה לחלוקה וקרא דחטאת אתי לרבות בעל מום מעיקרא לחלוקה דלאכילה לא צריך קרא וה"ה בכל הקדשים כיון דשוים לאכילה בכל הקדשים ה"ה לחלוקה וקרא דגבי אשם אתי לרבות בעל מום עובר לחלוקה דלאכילה לא צריך וה"ה לכל הקדשים כיון דשוים לאכילה משא"כ בדיני דר"א בר"ש דלא מצינו ששוים באיזה ענין ולכך איצטרך תלתא קראי וק"ל:

ד"ה מה אם דחיתני מחטאת כו' תימא אמאי לא קאמר כדקאמר לעיל כו' נראה לי לומר דאין כאן קושיא דלא רצה לומר תדיחני מחזה ושוק שכשם שהורע כחי כך הורע כחך דאיכא למימר מנחה תוכיח שהורע כחי כשם שהורע כחך ואפ"ה דחיתך א"כ הוכרח לומר דמחטאת גופיה אינה ראיה שהורע כחי אצל נשיי ועבדיי וק"ל:

תוכן העניינים

פנים מאירות על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה