פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף צג:
רש"י בד"ה מה בגד שאינו ראוי לקבל טומאה אם חישב עליו כצ"ל ר"ל מטלית פחותה משלש דאף דאינו מקבל טומאה מ"מ אם חישב עליו לתקן חלוקו טמא וק"ל:
תוס' ד"ה מניין לרבות שק כו' ואינו מחוסר שום דבר לא תיקון ר"ל היכא שחישב לקצעה וקצעה מקבלת טומא' אף לר"א:
בא"ד אבל ר"א לא מיירי בעור שצריך תיקון ומעשה כו' דהא אפי' ר' יהודה מודה כו' דהא מחוסר מעשה עכ"ל לא זכיתי להבין דבריהם הכא איזה עור שמחוסר מעשה לר"י דהא האי שמעתין מיירי אפילו בעור לח שאינו מעובד דאם חישב עליו מקבל טומאה מיד לאחר הפשט ואפילו בלא חישב ראוי לקבל טומאה בלא שום מעשה ואי עוצבא שחשבה לקצעה הא נמי ראוי דאי בעי מבטל מחשבתי':
בא"ד אבל קשה אי גריס כו' ליבעי פירוש דר"א עור משהופשט דאינו מקבל טומאה השתא אבל ראוי לקבל ע"י מחשבה כו' גם בזה לא הבנתי דבריהם דהא ע"כ שפיר ידע המקשה דכל עור משהופשט ראוי לקבל טומאה ע"י מחשבה בלי שום מעשה ולר"א לא טעון כיבוס כיון דעדיין לא חשיב עלה אינו מקבל טומאה אלא עיקר קושייתו הוא מבגד דע"כ לר"י דטעון כיבוס ואינו ממעט עור כזה משום שהוא ראוי לקבל טומאה ש"מ דאיכא נמי בגד כזה שאינו מקבל טומאה וראוי לקבל טומאה ופריך מאי בינייהו במאי פליגי היכא מצינו בגד הראוי לקבל טומאה ואינו מקבלה דיליף ר"י מיניה כפי' רש"י והוא ברור:
בא"ד שצריך לעשות הבעיא מכח דברי שניהם ר"ל לפי דבריהם דיש לומר דמחוסר מעשה אלא ע"כ דאי אפשר לומר כן דהא ר"י נמי מודה בזה א"כ אי אפשר להקשות אלא מדברי שניהם וק"ל:
בא"ד אבל קשה כו' אי גרס אף משלא הופשט כצ"ל דר"ל דהא במתני' קתני ר"א אומר אף משהופשט:
שם דלא מטלטל עור אלא אגב בשר כצ"ל:
בא"ד ויש לומר דאף ע"ג דמקבל טומאה במחשבה כאן שיחדה לישיבה בעוד שהוא לח אסור לטלטל כן הגי' מ"ו הב"ז וכתב אף שבמסכת' שבת כתבו דמותר לטלטל בשאינם עבודים היינו כשהוא יבש אבל בלח כיון שמחוסר תיקון גדול כמו מחט אסור לטלטל עכ"ל ולדעתו יקשה דהא התם כתבו התוספות דבמחט לא מהני יחוד במחשבה לבד עד שיעשה שום שינוי ותיקון למיתוח אבל ביחוד בעלמא אינה טמאה ואי לא הוי מחוסר תיקון גדול כמו מחט א"כ לא מהני מחשבה לטומאה ואי מהני הדרה קושיא לדוכתא כל היכא דמהני יחוד לטומאה הוי מנא לענין שבת אלא ברור הדבר דהתם כתבו התוספות תירוץ אליבא דרש"י ור"י דסוברים דמותר לטלטל אפילו לחין אלא דמחלקי בין עור בהמה גסה לדקה דעור בהמה גסה חזי למישטחי' ולמגזי עליה ולכך מטלטלין בשבת אף בלא יחוד אבל במחט לא מהני יחוד ולא דמי לגולמי כדאיתא שם והכא תירצו אליבא דר"ת דסבר דלחין לא מטלטלין אף דמקבלי טומאה וא"כ יקשה מ"ש ממחט בגלמי וע"ז תירצו ויש לומר עור הלח אע"ג דמקבל טומאה במחשבה כיון דלא מייחד לישיבה בעוד שהוא לח אסור לטלטלה וכן צ"ל גבי מחט שנטל חורה או עוקצה דאסור לטלטלה אף ע"ג דאם התקינה למיתוח טמאה בלא שום שינוי וכן מצאתי הגה זו בספר מג"א באו"ח סימן ש"ח ס"ק כ"ג וסיים שם וכוונתם דדוקא בשברי כלים דרגילין להשתמש בהם תשמיש אחר וכן בגלמי משא"כ במחט דרגילין לזורקו בין הגרוטאות כשנשברה כדאיתא בגמרא וכן נראה לי עיקר דפשטא דמתני' משמע דאם התקינה למיתוח טמאה בלא שום תיקון וכ"כ הרמב"ם פ' י"א דכלים עכ"ל ויפה כיון ולר"ת אפילו חשבה עליה נמי אינו ניטל בשבת דהא ר"ת מחלק בין יבישין ללחין ואם איתא דאית ליה האי סברא לא היה צריך לחלק בין לחין ליבשין וק"ל: