פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף צב:
רש"י ד"ה ה"ק אע"פ שיש דברים בענין שאינו מדבר אלא בנאכלות כו' דסמיך ליה כל זכר בכהנים יאכל אותה ויש לדקדק דהא במתני' רישא דקרא נקט במקום קדוש תאכל ונ"ל דהא יש לדקדק למאי צריך לומר אע"פ כו' אלא ע"כ דהתנא דמתני' רצה לומר דעיקר קרא בפנימיות כתיב והקשה אע"פ שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות דכתיב במקום קדוש תאכל ש"מ דפשטיה דקרא בנאכלות מיירי לזה אמר דזה קאי לענין מריקה ושטיפה אלא דקשיא מנ"ל לרבות מתורת לענין כיבוס אף שאינן ניזאות וא"כ לענין מריקה ושטיפה נמי נרבי מתורת אף שאינן נאכלות לזה מתרץ רש"י דסמיך ליה כל זכר בכהנים יאכל אותה ע"כ לא נתרבי אלא נאכלות אבל בכיבוס אע"ג דעיקר קרא בפנימיות מרבינן מתורת חיצונות והכי פירושא במתני' אע"פ שאין הכתוב מדבר ר"ל בתחילת פרשה אלא בנאכלות זה לא קאי אלא לענין מריקה ושטיפה ורישא דקרא מיירי לענין מריקה משום דגלי בסיפא דקרא כל זכר בכהנים אבל אשר יזה בהזאות דיבר הכתוב מ"מ מרבינן מתורת החטאת שאחד הפנימיות ואחד הנאכלות וק"ל:
גמרא בעי רבי אבין חטאת עוף כו' או דילמא כצואר בהמה דמי וע"כ י"ל דמ"מ לא מיפסל פסל כלי שרת אלא אי מקבל בכלי שרת נמי כשר ומצואר עוף נמי כשר והוי כצואר בהמה או דילמא צוארה במקום כלי שרת ולכך פריך הכי למה לי זאת למעוטי ודוק:
שם ואי ס"ד מיפסיל פסיל ביה רחמנא תיפוק ליה כו' וע"כ צריכין אנו לומר דסבירא ליה היה לו שעת הכושר ונפסלה אין דמה טעון כיבוס וק"ל:
רש"י ד"ה תיפוק ליה דלא בעי (כיבוש) [פנים מאירות: כיבוס] כו' דהא איפסול ליה דם מכי מטי לאויר בגד כו' ואויר כלי ככלי (דמה.) [פנים מאירות: דמי] הוכרח לזה דיש לומר דפסול דם וכיבוס באים כאחד ואיצטרך זאת למעוטי דה"א דבעי כיבוס דהא בעי רמי בר חמא מרב חסדא כעין בעיא זו ולכך פי' דדם נפסל מעיקרא מכי מטי לאויר ופסול דם בא קודם כיבוס וא"כ לא צריכא זאת למעוטי ותירץ רב הונא דמהכא לא תפשוט במדביק כלי בצוארה ופסול דם וכיבוס באים כאחד וה"א דבעי כיבוס ואיצטרך זאת למעוטי והשתא לא איפשטא איבעיא דרבי אבין וי"ל דלא אצרכיה רחמנא כלי שרת וא"כ לא נפסל הדם וס"ד דבעי כיבוס ואיצטרך זאת למעוטי ולכך מבעיא ליה לרמי בר חמא שפיר ניתז על בגד טמא מהו ר"ל מן הדם שבכלי ונשפך מן הכלי ואספו כשר ואין על הדם שום פסול באויר כלי ואף דאמרינן אויר כלי ככלי דמי היינו לפי מאי דס"ד דמיפסל פסיל רחמנא וכ"ש שגרע הדם שניתז מן הצואר עוף באויר הבגד מנשפך על הרצפה ושפיר יש פסול עליו קודם שבא לכיבוס אבל בדם בהמה שנתקבל בכלי וניתז על בגד טמא אף דאויר כלי ככלי דמי לא מיפסל הדם דנשפך מן הכלי ואספו כשר ואיסור טומאה ליכא באויר ואין הדם טמא עד שירד על הבגד ופיסול דם וטעינת כיבוס באים כאחד שפיר מבעיא ליה וע"כ לא רצה לפשוט ממתניתין דקתני ניתז מן הצואר על הבגד אין טעון כיבוס דיש לומר דפסול דם בא מעיקרא בעוד שהוא על אויר הבגד כיון שניתז מן הצואר תו לא ראוי לאספו ולהזות דאויר בגד כבגד דמי והוא מבעיא לי' שטומאת דם וכיבוס באים כאחד דילמא טעון כיבוס ומכאן תשובה לדברי התוספות שכתבו במתניתין ניתז מן הצוואר מרישא לא שמעינן דה"א הכא שאני משום דבבת אחת וקשה לפירושם א"כ מאי מבעיא ליה רמי בר חמא ליפשוט ליה ממתניתין אלא ע"כ כדכתיבנא ודוק.