פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף פז.
גמרא חצות שני עוכלתן פירוש רש"י שרירי דידהו כו' ר"ל דאם פירשו אחר חצות ליל שני והם שרירי א"צ לחזור אבל אם פירשו קודם חצות ליל שני והם שרירי צריך לחזור כיון דפירשו קודם חצות והחזירן לאחר חצות והיו שמינים כדמוקמינן בגמרא א"כ אין חצות ליל ראשון משוי להו עיכול וקשה לי מאי איריא החזירו אחר חצות כיון דחצות אינו משוה עיכול לשמינים א"כ אפילו היו על המזבח קודם חצות והיו שמינים עדיין בחצות נימא נמי דחצות שני עוכלתן בשלמא אי פלוגתייהו מיירי בשרירי שפיר פליגי כיון שלא היו על המזבח בשעה שראוי לעשות עיכול אבל אי סבירי לן כר"י דחצות כל היכא דמשכחא להו משוי ליה עיכול ובשמינים לא משוי להו עיכול א"כ מאי איריא פירשו והחזירו אחר חצות נימא אפילו לא פירשו רק שהיו שמינים בחצות ודוחק לומר דבשמינים שאם היו במזבח משוי להו עיכול וכשפירשו לא משוי להו עיכול ובהכי פליגי:
תוס' ד"ה מה חצות שאין עושה לינה כו' קשה לי א"כ רב חסדא לית ליה דרבה א"כ מה צריך לק"ו תיפוק ליה אפילו אית בהו ממש כיון דלינה מועלת בראש המזבח וכיון שירדו לא יעלו כש"כ דשרירי לא יעלו דכיון דנעשו לחמו של מזבח לא שייך בהו לינה וק"ל:
ד"ה לשולחן מדמינן כו' וצ"ע אי מצי למימר כו' כוונתם שרוצים לישב תירוצם דלעיל דדייק מלישנא דאפילו דזה יותר פשוט שאם נסדר כהלכתו שנעשו לחמו של מזבח שאינו פוסל בלינה והתם דמשני שסדרו קוף ולא נפסל משום דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנו משמע אם נסדר כהלכתו נפסל בלינה תירצו דיש לומר דאתי למימר כו' כנ"ל כוונתם וק"ל:
ד"ה כבש מנין וא"ת לר"י דאמר עזרה מקדשה כו' ולפי מה שכתבו התוספות לעיל דף י"ד ע"א דאיצטרך קרא לדינא קודם דאתי דוד וקדיש רצפה לא קשיא מידי ולפי מה שכתבו כאן מתורץ קושייתם שם ובדף פ"ד ד"ה כל שפסולו בקודש:
גמרא בעי מיניה ר"ל מר"י א"ל תניתוה כשם שהמזבח מקדש כך כלים מקדשין וע"כ דאין להם פדיון דאי דאם עלו לא ירדו אם כן מאי אהני ליה קדושת כלים וליכא למימר דלענין שיפסול ביוצא ובלינה ובט"י ובכשרים איירי א"כ מאי איצטרך לאשמועינן מתניתי' כשם שהמזבח מקדש כך כלים מקדשים הלא מקרא מלא הוא כל הנוגע בהם יקדש אלא ע"כ דאתי לאשמועינן בפסולין וע"כ דאין להם פדיון ולפ"ז הא דתני אם משקדשו בכלי אין להם פדיון מיירי אפילו אם נטמאו קודם שירדו לכלי הכלי מקדש פסולין וקשה מאי פריך לקמן במנחות דף ק' ע"ב על מתני' דקתני משקידשו בכלי אין להם פדיון פשיטא קדושת הגוף נינהו ומאי קושיא דילמא אשמועינן דאפילו נטמאו מקודם שקדשו בכלי אפ"ה אין להם פדיון ויש לישב דודאי מתני' דהמנחות והנסכים מיירי שנטמאו לאחר שנתנו בכלי כדמשמע פשטיה דלישניה דמתני' ואף שהאמת שנפשט מהך מתני' דזבחים אפילו נתנו בכלי לאחר שנטמאו אין להם פדיון מ"מ הך מתני' מיירי שנטמאו לאחר שנתנו בכלי ופריך שפיר פשיטא:
תוס' ד"ה כלי שרת כו' אין להם פדיון דמשמע מיקרב לא קרבי בשעירה לכלי חול מיירי כצ"ל ואין להקשות דמי דחקו לפרש מתני' דהלן בעירה לכלי חול ולמבעי הך אבעייא ולא ניחא ליה לאוקמיה מתני' כפשטיה שהם בכלי קודש ואפ"ה לכתחילה לא יעלו וע"כ צריכין אנו לומר דמספקא ליה בפירושא דמתני' או שקיבלו פסולין וזרקו פסולין ואם כן לדיוקא אתי דכלי קודש מקדשין לכתחילה ליקרב וא"כ ע"כ מוכרחים אנו לומר דמתני' דלן ויוצא מיירי שעירה לכלי חול או יש לומר שקיבלו פסולין א"נ זרקו פסולין וק"ל:
בא"ד הילכך נראה פר"ת כו' דפשיט ליה תחילה דכלי לא הוי חציצה וא"כ מאי קמבעיא ליה אי מקדשין לכתחילה וע"כ גם לר"ת מוכרחים אנו לומר דמספקא ליה בפירושא דמתני' דקתני שקיבלו פסולין וזרקו היה לו להכריח שאי אפשר לומר שמתני' בא לאורוי שכלי שרת מקדשין לכתחילה ליקרב דאם כן למה איצטרך שוב לאשמועינן כשם שמזבח מקדש כך כלי שרת מקדשים דאי לאם העלו פסולין בכלי שרת ומפסיק דלא הוי חציצה פשיטא השתא היכא דהוי בארעא מקדש להקרב לכתחילה כשהוא במזבח לא כ"ש ואין לומר דאתי לומר דאין להם פדיון א"כ תחילה איך פשיטא דלא הוי חציצה מדקתני כשם שהמזבח מקדש כו' דילמא דאתי לאשמועינן דאין להם פדיון ובאמת צריך לי עיון לפר"ת אם מקדש כלי שרת לפסולין דאין להם פדיון אי לא: