פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף פב.
גמרא מכדי איתרבו כל הקדשים לגבי מזבח כו' חטאת דכתב רחמנא למה לי אין להקשות דילמא איצטרך חטאת לפי פי' רש"י דה"א דלא תימא חטאת לא תפסול שכן מצינו חטאת נכנסת להיכל ויש לישב דבשלמא התם בדעתו להוסיף מה שלא עסק כבר ואי לא חזר וכלל במה שהיה עסוק בו הייתי ממעט הדבר הזה אבל הכא דלא רצה להוסיף דבר אחר אלא במה שהיה עסוק בו כבר וא"כ מהי תיתי לומר שאין חטאת בכלל דבריו וק"ל:
רש"י ד"ה לאו בחמין אנו עסוקים כו' ואם מזכירו ואומר אף זה שהייתי עסוק בו בכלל כוונת רש"י שרבו אמר לו בפי' בחמין ובצונן ובשביל דבר זה הוכרח לכלול אף מה שהיה עסוק בו דאם לא כן יבין תלמיד דזה דבר חדוש לבד ימזוג אם כן הכא נמי בחטאת הוצרך לכלול אף חטאת דלא תימא חטאת לא תפסול שכן מצינו חטאת נכנסת להיכל בחטאת הפנימיות כמו שפי' למטה זה נראה לי כוונת רש"י:
ד"ה אלא חטאת יחיד כלפי לייא סתם חטאת יחיד נקבה היא נראה דהיה לפני רש"י איזה גירסא אחרת ודוק:
שם אלא טעמא דר"ע ר"ל דהשתא לא יליף ר"ע מאיזה משל ואם נכתב סתם וכל דם לא הייתי מרבה אלא מאי דמפורש בקרא בהדיא ולכך איצטרך וכל חטאת ולא שייך להקשות לא נכתוב לא ה"י ולא וי"ו וק"ל:
תוס' ד"ה עכשיו בין חמין כו' דמזיג ליה לישנא יתירה ולפי' התוספות לא אמר רבו חמין וצונן אלא דמשמע דעכשיו יש לך להבין דאף בצונן אמרתי לך:
ד"ה מכדי אתרבו תימא דילמא ר"ע סבר לה כו' ולא קדשים קלים קשה לי דילמא אפילו הכי פריך המקשה שפיר דהא לא דמיא זה סיומא דקושיא הוא א"כ ה"נ דהיה עוסק בשניהם ומנ"ל לומר דבא להוסיף דילמא בא למעט דוקא חטאת ולא קדשי קדשים ודוק:
ד"ה ותהא המחשבה פוסלת כו' תימא מה לחוץ שכן פסול בו שאר קדשים נראה דאין זו קושיא כלל דמהאי ק"ו נוכל למילף שיפסול בפנים שאר קדשים דחטאת לאו דוקא או דנוכל למילף ק"ו שלא יפסול בחוץ גם בשאר קדשים אלא חטאת וכן קושיא שניה דהקשו מה לחוץ שכן פסול בו בשר דהיא גופיה נוכל למילף שיפסול בפנים בשר וכן הא דהקשו מה לחוץ שכן נפסל בכל עניני דם י"ל גם כן דהיא גופיה נילף שלא יפסול בחוץ בלא לכפר אך לפי האמת קשה כיון דגלי לן קרא בחוץ שפסול בו בשר וכן דכל עניני דם פסול אם כן א"צ קרא דאין מחשבה פוסלת בפנים דמהי תיתי לומר דפוסלת דאי מק"ו הא איכא למיפרך וק"ל:
גמרא ותהא מחשבה בפנים פוסלת פי' רש"י הש"ס קבעי לה ולא גרס לה בת"כ במילתא דר"י דלדידיה נמי איכא למיבעי ר"ל דע"כ ר"י ידע לימוד מקרא דאין מחשבה פסולה בפנים ומחשבה פוסלת בחוץ דאם לא כן מה הקשה ר"י לחכמים דילמא ק"ו הוא בהיפך היכא דלא פסל מקצת דם כו' פוסל מחשבה מקום שפסול מקצת דם א"ד שיפסול מחשבה וא"כ מאי פריך לחכמים אלא ע"כ סתמא דש"ס קמבעיה ליה ודוק דלא כב"ז: