פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף עט:
ד"ה אף הרוטבו במים וא"ת כו' ומטמאים יבשים ואין לומר דילמא באמת כי לא רוטבו נמי טמא והא דנקט ר"י רוטבו לאשמועינן אפילו אם רוטבו כמה פעמים מטמא ומהכא דייק המקשה דסבר ר"י אפילו טובא ולכך הקשו ועוד מאי טעמייהו דרבנן דאף לר"י ניחא אבל מאי טעמייהו דרבנן דסברי דיבש טהור ותירצו דהכא מיירי בדלא הדר מעת לעת וע"כ לח דקתני הכא מיירי בהדר מעת לעת וקרי ליה לח כיון שמטמא כמו לח ור"י קאי אלח ולאשמועינן דאינו יוצא מידי טומאה ע"י שריה וק"ל:
ד"ה במאי קמיפלגי כו' ורבנן אסרי דלית להו רואה אני ואסור לזרוק דם פסולין למזבח ואין לומר א"כ בדם בהמה למה מכשירין י"ל דדם חולין מותר לזרוק כמו שפירשו לעיל במתני':
בא"ד ועוד נראה דבחולין ובפסולין מודי כ"ע דשרי דשם מים כו' ובפסולין לא חייש לזרקן לשם מים עם הכשר כיון דיש בילה קשה לי דהא לתנא דמתני' דלית ליה לר"א רואין אפילו באברי בעלי מומין ולא מבעיא באברי פסולין רובע ונרבע ואיך נאמר דכ"ע מודי בפסולין דאית ליה רואין ואין לומר דהטעם הכא משום דיש בילה א"כ היה לר"א להתיר באיברין להקריב שנים שנים אף אם לא קרב אחד מהם ולבבי לא כן ידמה ותחילת הקושיא מה שהקשו אין כאן קושי' דאיך אפשר לומר דפליגי ברואין א"כ למה לא פליג ר"א בדם תמימים בדם בעלי מומים אלא ע"כ נראה ברור כל היכא דפסיל בטיל בחבירו שאם היה מים היה בו מראית דם בכשר א"כ הפסול בטל בכשר ולא שייך לומר רואין דכולה נעשה היתר דאין כאן איסור לא מן התורה ולא מדרבנן והיכא איצטריך למימר רואין היכא דאין הפסול בטל או מן התורה או מדרבנן כגון אברים באברים איצטרך לאשמועינן דאברי עולה באברי חטאת אית ליה לר"א רואין ובאברי בעלי מומים כיון דאינו בטל מדרבנן מטעם חתיכה ראויה להתכבד לית ליה רואין ופשיטא דלית ליה רואין באברי פסולין וכי היכי דאשמועינן באברים הכי אשמועינן בדם דבאמת היכא דנתערב בדם כשרים אף דלא בטל מדאורייתא או מדרבנן סבר ר"א דרואין לדם כאלו מים אבל היכא דנתערב בדם בעלי מומין לית ליה רואין וקל וחומר בדם פסולין ולפי פי' זה יתיישב לך כמה דקדוקים בגמרא דפריך בשלמא לרב פפא היינו דקתני כו' אלא לרב זביד קשיא יש להקשות דלרב פפא כיון דבדם בעלי מומים מודו כ"ע דגוזרין משום דשכיחי ליתני גבי בדם פסולין בהדדי אלא ע"כ דר"א לא פליג אלא בדם התמצית משום דלא שכיח ואיסור בטל בהיתר ולא שייך למימר הכא רואין אבל בדם הפסולין מודה ר"א דגוזרין אף היכא דלא שייך רואין כי הכא דדם הפסול נתבטל בדם הכשר מ"מ ישפוך לאמה משום גזירה ובדם בעלי מומים איצטרך לאשמועינן דלא נימא דאית לר"א רואין א"כ לא שייך למגזר דאף אם היה דם בעלי מומים מים לא היה מראה דם מ"מ אית ליה רואין קמ"ל דישפוך לאמה דלית ליה רואין אפילו בדם בעלי מומין ואי הוי תני דם בעלי מומין בבבא אחת עם דם פסולין הייתי אומר דר"א מכשיר קאי על כולן וטעמא דאית ליה רואין ולכך תני הכא בבא אחריתא לאשמועינן דלית ליה לר"א רואין ולא פליג התם אלא משום דסבר דם התמצית לא שכיח וכן לרב זביד דסבר דר"א פליג אתרווייהו משום דסבר דאין גוזרין גזירה במקדש ע"כ טעמא בדם בעלי מומים דיש בדמים לבטל דם הכשר ואשמועינן דלית ליה רואין והשתא שוה דם בעלי מומים לאברי בעלי מומים כנ"ל ברור ונכון בס"ד.