פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף עז:
גמרא אימר דאמר ר"ע דעבד לכתחילה מי אמר ר"ל כיון דלכתחילה איסור דאורייתא להעלות ואם בשביל שנתערב שרי להעלות לשם עצים א"כ קשה מ"ש מרובע ונרבע וק"ל:
שם אי הכי אפילו בעינייהו נמי וה"נ דהוי מצי להקשות דא"צ לומר רואין ואין לומר דאשמועינן בנתערבו דוקא עלו על הכבש ואם לא עלו אף בנתערבו אין מעלין דמרובע ונרבע כבר שמעינן זה וק"ל:
שם מידי דהוי אבשר חטאת קשה לי דהא לרבנן לית להו דרשא דבם בהם א"כ דילמא בשר בעלת מום דמי לרובע ונרבע דמודה ביה ר"א כיון דלא חזו דאסור להעלות בשביל דלא חזי א"כ בעל מום נמי לא חזי וכ"ת דיש איזה סברא לדמות בעל מום יותר לבשר חטאת א"כ לא פריך מעיקרא מידי לר"א מ"ש דילמא שאני ושאני וצ"ע רב בזה:
רש"י ד"ה מתניתין דקתני דבשר חטאת כו' וקתני נמי אברי בעלי מומין לר"א לא יקרב אלא א"כ קרב אחד מהן כו' לכאורה משנה זו אברים באברים בעלי מומין שפיר יכול להיות דאתיא כהאי תנא אלא דהתם אם קרב הראש יקרבו אף שלא לשם עצים והכא לא שרי אלא לשם עצים אבל לפי המסקנא דלשם עצים דטעמא דרבנן קאמר שפיר פי' רש"י דלא אתי כהאי תנא וק"ל ומ"מ אף לתנא דמתני' דאם קרב הראש טעמא דר"א משום מום בם וכן מוכח ביומא דס"ד:
תוס' ד"ה הכא בדוקין שבעין כו' וא"ת אמאי לא חשיב ניב שפתים דזה לא הוי מחוסר אבר כדמוכח בהנזקין וגם לא הוי מום מגונה כנ"ל כוונתם ומיהו אכתי קשה דאיכא כמה מומין דלא פסלי ר"ל מומים שאינם מגונים ועיין בפירוש רש"י בפרק המזבח מקדש:
ד"ה אי הכי אפילו בעינייהו נמי תימא כו' נ"ל לתרץ תמיהתם דאיך אפשר לומר לדבריהם קאמר לדידי אפילו בעינייהו אלא לדידכו דלית לכו לדר"ע אודית לי דבשר בעלת מום דמעלים לשם עצים היה קשה הלא לדידיה אם לא עלו מודה נמי דלא יעלו אף לשם עצים דאי היה איזה סברא להעלות לשם עצים לא היה פריך המקשה מידי וכי היכי דלדידיה אם לא יעלו לשם עצים ה"נ לרבנן דלית להו לדר"ע אף אם עלו על הכבש לא יעלו לשם עצים דחד דינא וחד טעמא הוא ואף לבסוף נמי פריך והוא לית ליה הך טעמא מ"מ לדידיה לא פליג באברי בעלי מומים דכולם כשרים ע"י תערובות אבל הכא דהוא גופיה סבר דאם לא עלו לא יעלו א"כ לא רצו להקשות על רבנן וק"ל:
ד"ה הא עבר מום ירצו כו' כיון דנדחה שוב אינו נראה כצ"ל והס"ד:
ד"ה ורבנן אפילו ר"א לא דריש אלא מדכתיב בהם ולא כתיב בם ר"ל וע"כ לדרשא אתי ומבם דבתרא דריש ה"א ע"י תערובות כו' ושמא משום דכתיב נמי בם דמיתר ר"ל בם של בהם דה' מיתר וגם בם מיתר כו' ואין לחוש בכך ר"ל היה בכאן ללמוד לר"א הכל מבהם עבר מומם וע"י תערובות אלא שאין לחוש בכך כמו שפירשו בסוף דבריהם דלא חש להזכירו אלא הדרשות דיותר פשוט ולי היה נראה דכך פירושו ור"א מבם בהם דידע ר"א דרשה דר"י ואמר מבם ילפינן עבר מומם ומה' דבהם ילפינן לכדר"י דבכל מקום לא ירצו ורבנן בם בהם לא דריש וע"כ אתי בהם למעוטי דבכ"מ לא ירצו אבל על תערובות לעולם לא ירצו:
בא"ד ומשמע מתוך המשנה דמודו רבנן דהני דעלו יקרבו כו' דאי לית להו הוי להו למיסר אפילו אותם שעלו ירדו קשה לי להבין דבריהם דילמא דלית להו הך דרשה כלל ומ"מ מותר בדאורייתא דחד בתרי בטל אלא דאחמור רבנן דלא ליבטל משום דדרכו להמנות ולכן אם עלו לא ירדו כיון דמדאורייתא מותר וקרא ע"כ לחד בחד אתי וכן פי' התוספות לעיל דף ע"ד ע"א:
בא"ד והא דדריש התם מה' דבהם כו' והכא דריש מה' דבהם ועבר מומם מבם דבתרא ואיתר להם בם דבהם לכדר"י כדמפרש כצ"ל:
ד"ה אודית לי כו' לא חייש להאי טעמא מדמצריך קרא קשה לי להבין דילמא מצריך קרא שירצו ואין צריך להקריב לשם עצים ואין לומר דמצריך קרא גבי שיריים דהא לרבנן נמי מצריך קרא וע"כ י"ל דגלי רחמנא לילף מהתם ויש לישב בדוחק: