אור ברסלב

פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט

דף עד.

דף עג:

גמרא איתביה רבא לרב נחמן כו' אמאי נימא דמית איסורא מית יש להקשות דהא רבא אמר לעיל השתא דאמרי רבנן לא נקריב אי נקריב לא מרצי דסבר בעלי חיים נדחים א"כ מאי פריך רבא הכא ממתני' דילמא במתני' הטעם דב"ח נדחים ויש לישב דמ"מ פריך הכי שפיר אמאי ימותו ירעו עד שיסתאבו ואם ימות אחד נימא דאיסורה מית ויהיו כולם מותרים להדיוט דלא כרש"י אבל קשה לי מאי פריך לעיל בריש פרקין תנינא חדא זימנא כל האסורין לגבי מזבח איסורן בכל שהוא הרובע ונרבע דילמא איצטרך לאשמועינן הכא דימותו כולן דלא נימא הך דמית איסורא מית וצ"ע:

שם מאי שנא אחת מארבעים כו' אחת מששים נמי נימא איסורא ברובא איתא יש להקשות דילמא אחת מארבעים שרינן ספק ספיקא מתרי רובי ספק אחד דנשאר האיסור ברוב בששים ואת"ל שיש כאן איסור בארבעים דילמא לא נפל איסור אלא נשאר ברוב בל"ט אבל אם נפל אחד מששים אינו אלא ספק אחד מרוב אחד דילמא נשאר בנ"ט ויש לישב דהמקשה פריך כיון דשרינן ספק ספיקא א"כ אחד מששים נמי נימא דאיסורא ברובא ותערובות שני לשתרי מספק ספיקא דילמא איסורא (ברבוא) [פנים מאירות: ברובא] ואת"ל שנפל כאן איסור דילמא הא דאכל לאו דאיסורא אכל מכאן תשובה נוצחת לדעת הסוברים דתערובת שני אסור לגמרי ולא שרי אלא בתערובת ג' והטעם בתערובת ג' שני הספיקות שלא היה איסור כלל בתערובת ג' אבל בתערובת שני צריך אתה לומר בספק שני שהיה איסור אלא מה שאוכל עתה לאו איסור אכיל ולפי דעה זו לא פריך המקשה מידי דילמא כשנפל אחד מארבעים הוי תרי ספיקי שאין שם איסור כלל ספק אחד שנשאר ברוב בששים ואת"ל שנשאר בארבעים דילמא לא נפל איסור אלא נשאר ברוב בל"ט אבל א' מששים אין כאן אלא ספק א' שנשאר ברוב בנ"ט וספק שני צריך אתה לומר את"ל שנפל איסור לכאן דילמא מה שאכל לאו איסורא קא אכיל ולדעת זו הוי כמו תערובת שני ואסור אלא נראה ברור דאף תערובת שני מותר אלא שאסור לאכול בבת אחת ולכך פריך שפיר דלישני דאחת מששים אוסרת משמע לגמרי אוסרת ופריך ואמאי נימא איסורא ברובא איתא ולשתרי ע"י ספק ספיקא ויצא לנו דין חדש בזה מה שלא נזכר בפוסקים דאם פרשו ארבעים למקום א' ונפל א' מארבעים למקום אחר כיון דתרי ספיקי דלא הוי איסור שרי לאכול בבת אחת ודוק ואף לפי האמת נמי מוכח כן:

רש"י ד"ה ר"ש אומר לריבוא אסורין כו' אבל אם פירש כו' מותר אף שלשה אמצעים כתב מ"ו הב"ז וז"ל שלש מחלוקות בדבר דלרמב"ם תערובת ג' שרי מחמת ספק ספיקא אבל תערובת ב' אסור ולרש"י ס"ל ג"כ דתערובת ב' אסור וכשפירש אחר כך אחד לתערובות ג' אז שרי לגמרי גם התערובת הא' למפרע אבל התוספות ס"ל דגם לכתחילה כשנתערב מתערובת הא' לב' שרי לגמרי עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו במה שכתב לדעת רש"י התערובת שני אסור אם לא נתערב ממנו לג' דהא רב אתי ע"כ כר"ש ואפ"ה אם נפלו ארבעים למקום אחד אין אוסרות ואף דהוי תערובת שני אלא נראה לי פשוט דאף רש"י מודה דתערובות שני מותר אלא דלעיל כתב רש"י ד"ה רימוני בדן כולן אסורים ואפילו אחרונים ר"ל דאשמועינן רבותא דמאן דאסר אסר אפילו בתערובת ג' ואח"כ כתב מותר אף שלשה אמצעים ר"ל מאן דשרי שרי אפילו באמצעים וה"ה אם לא נפל לתערובת ג' שרי ולא נקט תערובות ג' אלא למאן דאסר אסר אף באחרונים וכן מצאתי בש"ך ביו"ד ס"ק מ"ט דכתב דאף לרש"י התערובת שני שרי אם אינו אוכלה בבת אחת כנ"ל ברור ונכון ועיין עוד מה שאכתוב בדברי התוספות:

תוס' ד"ה ונפלה אחת מהן לים כו' ודוקא נפלה ממילא אבל הפילה אפילו שוגג קנסינן יש להקשות דהא רב נחמן סבר כר"א דסבר אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשים והתם קרב ע"י אדם שוגג וצריך לומר ע"כ דאחד קרב שלא ידע כלל מתערובות וכל שלא ידע מתערובות כלל והפיל א' מהן לים לא שייך ביה קנס וק"ל:

ד"ה רב דאמר כו' וי"ל דהא דאיצטרך לן קרא לא לחד בתרי איצטרך ר"ל אי לחד בתרי איצטרך א"כ חד בתרי בקדשים ע"כ קיל מחד בתרי בשאר איסורים וי"ל בקדשים התירו בנפל אחד לים ולא בשאר איסורים אלא לחד בחד איצטרך ומדרבנן אסרוהו אפילו חד בתרי א"כ חד בתרי שוה בשאר איסורים ובקדשים דמה לי הכא דמותר מן התורה חד בתרי ורבנן גזרו או בקדשים דמותר מן התורה ורבנן גזרו ואפ"ה אם נאבד אחד מן עולם תלינן איסורא ביה ה"נ בשאר איסורים ומזה הוכחתי דאף דדבר שהתירה התורה בפירוש ביד חכמים לגזור ולאסור דהכא התירה התורה בפירוש מום בם הוא דלא ירצו הא ע"י תערובות אפי' חד בחד ירצו וחכמים גזרו דלא כט"ז ביו"ד סימן קי"ז:

ד"ה פירש אחד מהן לריבוא כו' דריבוא ראשון אי מתהני מכולן בבת אחת אסור וראיתי מאור ענינו הב"י בסימן ק"י פי' בכאן דברי התוספות וז"ל ושמא י"ל דרבינו מפרש דלהנות מכולן בבת אחת דאסור אפילו בששני בני אדם נהנין מהם אסור כיון דבשעה אחת נהנין מכולן ודאי חד מתהני מאיסורא בההיא שעתא ואסור וכך לי אכילת אדם אחד שתים אחר שתים כמו (אכילה) [אכילת] כולם בבת אחת לשני בני אדם עכ"ל ולא נהירא לי כלל שמעתא כהאי פירושא דא"כ איך מקריבין על המזבח כל (הראשונים) [פנים מאירות: הראשים] דהא הוי כמו אכילת אדם אחד שתים אחר שתים:

בא"ד ובקונטרס לא פירוש כן ר"ל לא פירש כמו שפירשוהו דלכך נקט לרבוא שלישי שמותר לאכול בבת אחת אלא כמו שפירוש לעיל [פנים מאירות: ד]לרבותא נקט דלמאן דשרי ספק ספקא שרי אף בתערובת שני ולמאן דאסר אסר אף בתערובת שני וק"ל:

תוכן העניינים

פנים מאירות על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה