אור ברסלב

פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט

דף עא:

דף עא.

גמרא תנינא חדא זימנא בל"ז לא היה יכול להקשות דהא אפילו רובע ונרבע באלף כשרים לא בטיל וק"ו כשר ברוב פסולים וי"ל דבל"ז הייתי אומר דתני דוקא שנתערבו ברוב פסולים ולדיוקא אתא דוקא ברוב פסולים הוא דימותו אבל ברוב כשרים יש להם תקנה ברעיה דלהדיוט בטלי איסורי הנאה ואפילו תני משום סיפא היכא דנתערבו במותרים להדיוט ה"א דמותר להדיוט לאכול בלא פדיי' דקרבן בטל ברוב קמ"ל דאפילו הכי ירעו וא"כ אין כאן קושיא תנינא דהתם מיירי שנתערב פסול ברוב קרבנות והכא מיירי בנתערבו ברוב פסולים ורישא אשמועינן דוקא ברוב [פסולים] הוא דימותו אבל אם נתערב ברוב כשרים יש להם תקנה ע"י רעיה דלהדיוט בטלי איסורי הנאה וקמ"ל סיפא אף דשאר איסורי הנאה בטלי אבל איסור הנאה דהקדש לא בטיל לגבי יחיד אבל השתא מקשה מאי אפילו ותירץ לו הכי קתני משמע שנתערבו ברוב קרבנות וסיפא מיירי דומיא דרישא אם כן פריך שפיר תנינא ודוק. יש להקשות למה לא פריך ממתני' גופיה למה לי רישא לאשמועינן באיסורי הנאה דלא בטיל כיון דתני בסיפא בנתערב בשאינו איסורי הנאה לא בטיל קל וחומר ברישא דאיסורי הנאה נינהו אלא ע"כ רישא אשמועינן דלהדיוט נמי לא בטיל א"כ ידע המקשה מתירוצו וא"ת דסבר המקשה דסיפא לא קאי על רישא על אחד ברבוא א"כ ידע מתירוץ שני מי קתני בכמה כו' ויש לישב ודוק ויש עוד להקשות מאי פריך תנינא דילמא איצטרך הכא לאשמועינן דלא אמרינן נכבשנהו כי היכי דניידי ויש לישב כיון דלא תני התם שום תקנתא ממילא משמע דלית להו תקנתא אפילו ע"י דכבשנהו וק"ל ובחידוד לתלמידים הארכתי:

תוס' ד"ה בטריפה והקשה הר"ר אפרים כו' דלמיכליה אי אפשר משום ספק טריפה דאף לפירוש ר"ת דאמרינן בשאר איסורים נכבשנהו מ"מ הכא כיון דלאחר רעיה לא משתרי אלא מטעם דפריש מרובה פריש לא עבדינן תקנתא כן פירשו התוס' לעיל:

בא"ד דאפילו לודאי דרוסה יש לה בדיקה כתב הב"ז וז"ל ואי נדרסה בודאי ימצא אחר כך שהאדים הבשר כו' ותהיה היא טריפה וודאית והשאר יאכלו אבל לא איירי בספק טרפה כגון ספק דרוסה או שאינו ניכר הדריסה מחיים דאם כן אחר שחיטה ובדיקה יכול להיות דכולם יהיו כשרים והיאך אמר במתני' ובטריפה כו' משמע שהוא ודאי וכגון שראינו שתחב הציפורן בריאה או בלב ואח"כ נתערב באחרים וא"כ אף אם נבדוק אחר שחיטה תהיה הדרוסה טריפה והשאר יהיו כשרים ובזה נדחו דברי מחותני בספרו שפתי כהן ביו"ד סימן נ"ז ועוד אכתוב מזה לקמן בגמרא בס"ד ודוק כי הוא ברור כשמש עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו דע"כ מיירי שא"א להכיר תחיבת הציפורן בריאה מחיים דהדר בריה ואח"כ נתערב א"כ מאי דוחקיה לאוקמיה דרוסת הזאב בנקיבת הקוץ לוקמיה נקיבת הקוץ בנקיבת הקוץ בריאה והדר הבריא ואי אפשר להכיר כמו בולד טריפה אלא ע"כ דנקיבת הקוץ מיירי שלא ניקב לחלל דאי ניקב לחלל טריפה כמו שאמר רב הונא בקוץ עד שינקב לחלל בדרוסה עד שיאדים הבשר נגד המעים וכיון דע"כ שלא ניקב לחלל שפיר היה יכול להכיר אף מחיים אלא ע"כ דבדרוסה שנדרסה ולא ניקב לחלל ודאי דרוסה יש לה בדיקה דאם לא האדימה כשרה ושפיר קאמר במתני' דנתערב בטריפה כיון דאתחזק טריפה אי אפשר למשחטיה בעזרה ועוד תמיה לי עליו דהתוספות כתבו בנפולה יש לה בדיקה והתם אחר הבדיקה יכולים להיות שכולן כשרים ואף ע"פ כן תני טריפה א"כ הכא נמי וק"ל:

בא"ד ושמא קסבר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים יש להקשות א"כ מאי פריך בגמרא מ"ט לא אמרו כר' ירמיה מאי קושיא דלמא הם סוברים אין פודין את הקדשים ולכך לא רצו לאוקמי בולד טריפה וק"ל:

בא"ד וא"ת בפרק הפרה כו' ומשום עור לחודא איצטרך שור ולא אדם נראה לי לישב קושייתם דאי לא נכתב שור ולא אדם ה"א כל היכא דעור מותר בהנאה שפיר קרינן המת יהיה לו המתה שלו והייתי מחייב בפסולי מוקדשים שנפלו לבור אבל עכשיו דהתורה מיעטה אדם ש"מ בשביל עור לחוד לא קרינן המת שלו א"כ גם פסולי מוקדשים דאף דעור מותר בהנאה אם נפל לבור פטור דלא קרינן המת שלו וק"ל:

גמרא מי קתני בכמה ואין להקשות ליתני הכא בכל שהוא י"ל דה"א שנתערב קרבן ברוב פסולים דמותרים להדיוט ולא בטיל להדיוט למאכל בלא רעיה אבל להקדש ה"א דבטלי וק"ל:

תוכן העניינים

פנים מאירות על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה