פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף סט:
רש"י ד"ה דבר שמכשירה כו' דאי לשחיטה בקל וחומר אתי לן נ"ל דהוכרח רש"י לפרש כן דאי היקשא קאי על שחיטה לא מצי למילף מליקה במה מצינו דלמאן דאית ליה דרב פפא דאזל בתר למד ודבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בבנין אב ולכך פי' רש"י לשחיטה בק"ו אתי לן אבל אי קשיא לי הא קשיא לי דבפ' איזהו מקומן דף מ"ח ע"ב מקשים התוספות תימא מה לנבילת בהמה שאינו מטמא בבית הבליעה וכתבו וי"ל דעיקר טעמא דר' מאיר מהיקשא דזאת התורה ועוף וא"כ לפי זה קושית רש"י במקומה עומדת דילמא איצטרך היקשא על שחיטה ואין לומר דמק"ו אתי דהא יש לק"ו פירכא כמו שהקשו התוספות ונראה לישב דבאמת כיון דקרא אתי על שחיטה ילפינן מליקה מק"ו מנבלת בהמה דליכא למיפרך דמה לעוף שמטמא בבית הבליעה נוכל לומר שחיטת עוף חולין תוכיח הצד השוה דבר שמתיר באכילה מטהר טריפתה אף מליקה כן ולכך יליף מליקה במה מצינו ואין לומר דיו דאם כן מיפרך ק"ו ודוק:
ד"ה טריפה למה נאמרה ואם לא ללמדינו בא שמשעת טריפה חלה עליה טומאה כו' או ששחטה ואכל ממנה כצ"ל להבין דברי רש"י צריך לדעת דטריפה דמטמא לאו משום נבילה דא"כ היה שחיטה מטהרה אלא דטריפה מביא טומאה בחיים דטריפה חייב מגזירת הכתוב אף דאכל גידים ועצמות דאלו בשר א"צ קרא דאבר מן החי מטמא אלא ע"כ דאתי לגידים וכיון דאין שחיטה מתיר טריפה אינה מטהרה ודוק דלא כב"ז ועיין מה שאכתוב בדברי התוספות:
שם ור"י מ"ט קרא אשכח ודרש יש להקשות מנ"ל למילף מהאי קרא טריפה ששחטה דילמא קרא אתי על טריפה שמלקה דכל כמה דמצי למוקמי דקרא אינו סותר לק"ו מוקמינן ולפי' רש"י דמשנטרפה מביא לה טומאה מחיים אין שחיטה מועלת בה שאין שחיטה מתיר משום טריפה אתי שפיר דא"כ ממילא נלמד דאף שחיטת טריפה מטמא כיון שמשנטרפה ירדה טומאה אין שחיטה מטהרתה אך אי קשיא לי הא קשיא לי לרבי יוסי דסבר שחיטה מטהרתה ולא מליקה מנ"ל במליקה לטמא דע"כ צריך קרא דמליקת טריפה מטמא דמצד הסברא מהי תיתי לטמא ואין לומר דלמה צריך קרא בשחיטת בהמה טריפה דטהור זה אינו בשלמא התם כיון דאיצטרך למכתב טריפה או למעוטי טמאה או לשאר לימודים ומפני שלא נלמד מטריפה דשחיטת טריפה מטמאה איצטרך למעוטי אבל הכא בטומאת עוף מהי תיתי לטמא במליקה אלא ע"כ דגם רבי יוסי סומך על למוד של ר"י א"כ כיון דע"כ דהטומאה באה מחיים ומהיכן תלך ממנה א"כ מנ"ל לחלק בין שחיטה למליקה ועוד לפי' התוס' דק"ו מופרך כמו שהבאתי לעיל בדברי רש"י א"כ גם לר' יוסי שחיטה מנ"ל לטהר ואין לומר דסומך אהיקשא דר"מ א"כ השתא אף מליקה יכולין למילף בק"ו ויש לישב לר' יוסי ודוק הטיב:
תוס' ד"ה ר' יהודה אומר וכן צריך לפרש בגמרא גבי חלב נבילה כו' דחלב טריפה טהור כו' וכתב הב"ז וז"ל ר"ל מדהיא עצמה טהורה בשחיטה וכדאיתא בגמרא ולא אמרינן דבעי קרא דהוי אמרינן דטמאה דסד"א מי שאיסורו עכ"ל ואין אני מבין דבריו דמהי תיתי לומר דחלב שחוטה טמאה כיון דאין בה משום בל תאכל נבילה כיון דעכ"פ בשרה טהור ק"ו חלבה אלא נראה פשוט דלא איצטרך לאשמעינן דחלב טריפה טהור דכתבו התוס' ז"ל חלב טריפה שמתה דקאמר לא איצטרך דאי טריפה חי' הרי נבילה אמורה כו' ולא אמרינן דבעי קרא על חלב טרפה שמתה דה"א דמטמא דדרשינן מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא טריפה אף אם לא נתנבלה אסורה וק"ל:
ד"ה אי טריפה חיה כו' ולכך פי' הקונטרס משנטרפה ירדה לה טומאה מהיכן תלך ממנה ולפי הגירס' שלפנינו לא כתב רש"י זה אלא אם טריפה חיה ואיצטרך לאשמועינן דאינה בכלל נבילה ואפילו הכי ירדה לה טומאה מכח טריפתה מגזרת הכתוב וא"כ אף לאחר שחיטה מהיכן תלך ממנה אבל אם טריפה אינה חיה הרי היא משעה שנטרפה בכלל נבילה א"כ טומאתה בא מכח נבילה ושחיטה מטהרתה מטומאת נבילה ולפי זה אינה קושיא כלל על ר' מאיר אף דסבר טריפה אינה חיה ומשעה שנטרפה הוי בכלל נבילה ולכך מליקה מטהרתה דמליקה מטהר נבילה כמו שחיטה ולא יכולתי להבין דבריהם כי ע"פ דבריהם הגיה הב"ז בדברי רש"י לאין צורך ודוק הטיב: