אור ברסלב

פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט

דף סה:

דף סה

גמרא מאי בינייהו ר"ל כיון דע"כ פי' שאסור להבדיל ובזה כ"ע מודים א"כ באיזה סברא קמפלגי דסבר ר"ש דאם רצה מבדיל ותירצו רב חסדא ורבא ואביי דעיקר קפידא דקרא דלא יעשה מעשה עולה בחטאת ואליבא דר"ש כיון דאין עושה מעשה עולה כגון שמבדיל ואינו ממצה או שעשה שהייה שרי להבדיל ואי לאו קרא לא יבדיל ה"א דמותר לעשות מעשה עולה בחטאת וכן לא הוי ידעינן דרוב בשר מעכב ודוק:

רש"י ד"ה ור"א בר"ש סבר לא מעכב הילכך אם רצה להבדיל יבדיל ולא ימצה כו' ואין לומר א"כ למה מוקמינן מתני' דלא כר"ש לוקמי מתני' כר"ש ומתניתין מיירי שהבדיל וגם מיצה ומודה ר"ש דפסול ור"ל כיון דנקט סתם הבדיל פסול משמע דלא מצינו בשום פעם אם הבדיל כשר וזה דלא כר"ש וכן הא דתני לקמן ריש פ' חטאת עוף עשהו כמעשה עולה פסולה וקאמר בגמרא דשני במאי אילימא דשני במליקה נימא דלא כר"א בר"ש דאי כר"א בר"ש הא אמר שמעתי שמבדילין ולכאורה אליבא דרב חסדא מצי לאוקמי כר"ש אלא דמיירי דשינה במליקה ומיצוי דם ומודה ר"ש דפסול אלא ע"כ כיון דתני סתם שינה במליקה משמע דלא מצינו שום הכשר וזה דלא כר"ש וק"ל:

ד"ה רוב בשר מעכב איכא בינייהו ודכ"ע שהייה בעולה בסי' שני פסולה אין להקשות דא"כ לת"ק אף דסבר רוב בשר אינו מעכב מ"מ יבדיל היכא דחותך רוב בשר דהא לר"ש אליבא דרב חסדא מבדיל ולא גזרינן דילמא ימצה אחר הבדלה אם כן הכי נמי לרבנן אם חותך רוב בשר יבדיל ולא נגזור דלמא לא יחתוך רוב בשר ויבדיל ואין לומר דילמא באמת פליגי דרבי שמעון ברבי אליעזר סבר דלא גזרינן ורבנן סברי דגזרינן דאם כן למה לאביי לאוקמיה דפליגי ברוב בשר לוקמיה דכולי עלמא סברי דרוב בשר אינו מעכב ורבנן סברי דאין מבדילין דגזרינן דילמא לא יחתוך רוב בשר ולא יעשה שהיה ורבי אליעזר סבר דלא גזרינן ולכן אמר שמעתי שמבדילין היכא דחתך רוב בשר אלא ע"כ דגם רבי שמעון סבר דגזרינן ויש לחלק דלמעלה שיעשה תיקון אחר הבדלה בודאי לא גזרינן דילמא ימצה ויקלקל הקרבן ומסתמא יעשה שיכשר הקרבן אבל הכא כל מה שעושה קודם הבדלה כ"ע מודים דגזרינן אפילו היכא דחתך רוב בשר דשמא לא יחתוך ובזה ניחא לי הא דדחיק רש"י לעיל וחטאת שהבדיל אף ע"ג דבלא שהייה אי אפשר היה לו לפרש כפשוטה דר"א סבר שהייה מעכב ולכך אמר שמעתי שמבדילין אם עשה שהייה דבידו לעשות שהייה אלא ע"כ בזה כ"ע מודים דגזרינן דילמא לא יעשה שהייה אם לא שע"כ יעשה שהייה וע"כ לרש"י פליגי רבא ואביי דלרבא פליגי בשהייה וכ"ע מודים דרוב בשר מעכב ומיצה מעככ ולאביי כ"ע מודים בשהייה ובמיצה דם ופליגי ברוב בשר ודוק:

תוס' ד"ה ור"א בר"ש כך פי' הקונטרס וקשה דפ"ק דחולין כו' והיה נ"ל לומר דאין כאן קושי' על רש"י דבאמת לר"א בר"ש בחטאת סימן אחד דוקא ובעולה יליף מדכתיב והקריבו דמשמע חלק את זה בחטאת ש"מ בעולה שני סימנים ויליף מחטאת מה להלן כשהוא אוחז הראש בגוף ומזה אף כך בעולת עוף שאינו חותך אלא רוב שנים והכי קאמר שמעתי שמבדילין בחטאת עוף ר"ל רוב שנים כמו בעולת עוף ובלבד שלא יעשה כמעשה עולה אבל באמת אם יחתוך כל הסימן פסול אף בסימן אחד בחטאת דסבר דרוב דוקא וכן הוא מפורש בחולין דרוב שנים לר"ש דוקא ולא יותר ובזה נדחו כל הקושיות אבל הא דכתבו התוס' והיינו יכולים לפרש כשהוא אוחז הראש בגוף ומזה אם ירצה קאמר זה דוחק דא"כ איך לומד דוקא רוב שנים דילמא דמה התם מבדיל לגמרי אף הכא כן ומנ"ל ללמוד רוב שנים וע"כ צריך לומר דסברי דלמידין למצוה:

בא"ד וכשהיזה עדיין לא נגמר מצותו והא דלא רצו לפרש באחר הזאה כפי' רש"י דא"כ לר"ש משום דלא ימצה ולא עביד מעשה עולה א"כ אפילו קודם הזאה היה יכול להבדיל בענין זה אלא ע"כ דזה אינו דגזרינן דילמא ימצה אלא הטעם קודם הזאה דאין מבדיל דלא נגמר מצותו אבל אחר הזאה נגמר מצותו ולכך מבדילין ורבא מפרש שהיה בסימן שני כו' וצ"ל ע"כ לרבא דכ"ע סברי דמצוי מעכב ולפי זה נוכל למצוא דפליגי אפילו קודם הזאה וע"כ צריך לומר דכ"ע סברי דרוב בשר אינו מעכב וא"כ לא פליגי אלא אחר הזאה ואביי מפרש דכ"ע סברי דמצוי מעכב ושהיה לא מעכב ופליגי ברוב בשר דהשתא כיון דחתך רוב בשר היה מותר להבדיל אלא דגזרו רבנן אפילו אחר הזאה אטו היכא דלא חתך רוב בשר ור"א בר"ש סבר רוב בשר מעכב ולכך לא פסיל מטעם דכבר מתה וקשה לי לפי זה היה לר"א בר"ש להכשיר אפילו קודם הזאה דמנ"ל לחלק קרא דלא יבדיל כיון דע"כ לאביי כ"ע מודים דמצי מעכב אבל נראה לי לומר דרך אחרת בזה דרבא ואביי פליגי על רב חסדא ומפרשי דפליגי קודם הזאה ולרבא כ"ע מודים דמיצוי לא מעכב אלא פליגי היכא דלא נגמרה מצותו קודם הזאה ור"א בר"ש סבר מבדילין משום דשהיה פסולה ולא עשה מעשה עולה ולרבנן שהיה אינה פסולה וכ"ע רוב בשר מעכב ואביי מפרש דכ"ע סברי דמיצוי אינו מעכב ושהיה כ"ע מודי דפסולה אלא פליגי ברוב בשר וקודם הזאה לרבנן גזרינן היכא דלא יחתוך רוב בשר ועביד מעשה עולה ולראב"ש לא גזרינן כיון דרוב בשר מעכב א"כ לעולם לא עביד מעשה עולה:

בא"ד ולאסור אף בשעת מיצוי לא אתי קרא דמוהקריבו הוי נפקא ר"ל דנפקא ליה דצריך להבדיל בעולה וכיון דאין הזאה בעולה אלא מיצוי ש"מ דמיצוי בחטאת אין צריך להבדיל דאי אסור להבדיל א"כ מנ"ל בעולה דצריך להבדיל דילמא אינו מוזהר שלא להבדיל וק"ל:

בא"ד והא דר' ירמיה לא שמיע להו ר"ל למה אמר לא שמיע להו הלא לפירוש ר"ת סבר ר"י ג"כ דקודם הזאה כ"ע מודים דאסור להבדיל ולא פליגי אלא אחר הזאה ותירצו שבא ר"י להשמיענו דכשמבדיל אחר הזאה אין כאן מעשה עולה דמצות עולה נמי כך ר"ל הם פליגי בטעמא דר"א ב"ש והוא סבר לעולם דכולי עלמא סברי מיצוי מעכב ודכולי עלמא שהיה לא פסלה ודכ"ע רוב בשר אינו מעכב ופליגי דרבי שמעון סבר דוקא לא יבדיל קודם הזאה אבל אחר הזאה מצות חטאת נמי כך הוא וקל להבין ולא כברכת הזבח:

בא"ד ויש לומר דרב הונא מעמיד מתניתין אם הבדיל פסול קודם הזאה אפילו בר"א כר"ש ר"ל תנא דמתני' סתם כר"א בר"ש ולאחר הזאה אינו פוסל הבדלה דסבר מיצוי חטאת עוף אינו מעכב אלא סוגי' דשמעתא דמוקי' דלא כר"א בר"ש אתיא כרב אדא בר אהבה דסבר מיצוי דחטאת עוף מעכב וסתם רבי הכא והתם מיצוי מעכב וכתבו התוספות ורבנן פליגי עליה דר"א בר"ש אפילו לרב הונא מדקאמר ר"א בר"ש שמעתי כו' ומיהו במתניתין לא אפשר למימר לרב הונא דסבר מעכב ר"ל למה לנו לדוחקיה דמתניתין איירי קודם הזאה ואפילו כר"א וסוגי' זו כרב אדא כיון דלרב הונא פליגי רבנן על ר"א בר"ש וסברי דמיצוי מעכב א"כ לוקמי' סוגי' דמתניתין אפילו כרב הונא כיון דרבנן פליגי עלה דר"א בר"ש ומיירי מתניתין אפילו אחר הזאה ושפיר קאמר מתניתין דלא כר"א בר"ש ותירצו דהא מהדר הש"ס לאוקמי כל סתמי דמתניתין כוותיה דאית ליה אינו מעכב וא"כ ע"כ אי הייתי מוקי מתניתין דהכא אחר הזאה א"כ סתם מתניתין דלא כוותיה ע"כ צריכין אנו לאוקמיה דמתני' דהכא מיירי קודם הזאה ואתי אפילו כר"א בר"ש אלא סוגיא דשמעת' כרב אדא ולפי מה שכתבתי לעיל בדברי התוס' נוכל לאוקמי פלוגתייהו אליבא דרבא ואביי קודם הזאה לא קשיא מידי ודוק:

תוכן העניינים

פנים מאירות על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה