פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף לה:
גמרא אלא לאו ש"מ כאן מחמת הזבח כאן מחמת עצמן י"ל דהכא מסיק דחלב המוקדשין וביצי תורין לא מתפגלין מחמת הזבח וברייתא לעיל דקתני נמי ביצי תורין וחלב דלא מתפגלין מחמת עצמן אבל מחמת הזבח מתפגלין ואי פירושו דלא מתפגלין אף מחמת הזבח והתם קתני שליל א"כ קשה ברייתא אמתני' ועוד קשיא היכי אסיק אדעתיה לכתחילה לתרץ לא מפגלין ולא מתפגלין מחמת עצמן אבל מחמת הזבח מפגלין והא תני הכא עצמות ואלל של בהמה ועור ורוטב והכא במתני' מוכח דעל אלו אין חייבין עליהם משום פיגול אפילו מחמת הזבח מדקתני הכא כשר ואין חייבים עליהם בבא אחת ושליל בבא אחרת ויש לישב כל מה שאין ראוי לאכילה ואין גופיה דזביחה אמרינן לא מפגל ומתפגל אף מחמת הזבח אלא דהמקשה היה סבר כיון דכייל שליל ושליא נמי בהאי בבא אף דעובר ירך אמו מ"מ לא מתפגל מחמת הזבח ותירץ לו דלכך כייל שליל ושליא דבדידהו נמי מצינו מפגל ומתפגל דהיינו מחמת עצמו וק"ל:
תוס' ד"ה אלא בדוקין שבעין כו' ומה שפירש בקונטרס דמחוסר אבר פסול משום הקריבהו נא לפחתך ובקדושין דריש לה בהדיא מדכתיב מן העוף ולא כל העוף מקשים העולם לישתוק מקרא דאין תמות בעוף וממילא ידענא מדאיצטרך מן העוף ויש לישב דבאמת יש מומין שהייתי יכול לפסול מסברת הקריבהו נא לפחתך ויש מומין שלא הייתי יכול לפסול מסברת הקריבהו נא לפחתך כמו דוקין שבעין וסירוס ואיצטרך לאסור אפילו מומין אלו וא"כ אי לא נכתב מעוטא שאין תמות בעופות הייתי יליף מדאיצטרך מן העוף דדוקין שבעין לא פסיל ומן העוף אתי למעט אפילו שאר מומין שאין מחוסר אבר וק"ל: