פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף לד.
גמרא ואכתי מבעיא ליה לטמא שאכל בשר קודש לפני זריקה ר"ל כיון דלא ילפינן אזהרה אלא מדמצינו עונש בקודש דבר שיש בו נטילת נשמה ונטילת נשמה לא מצינו אלא לאחר זריקה א"כ אזהרה דידיה נמי דוקא לאחר זריקה ואיצטרך לטמא שאכל לפני זריקה וק"ל:
שם מתיב רב ירמיה אותה תאכלו יש להקשית היה לו להקשות מריש לקיש גופיה דע"כ לאו הבא מכלל עשה אין לוקין עליו דהא לעיל כל טהור יאכל בשר נמי לאו הבא מכלל עשה דטמא אסור לאכול וא"כ ליכתוב רק בקודש ולישתוק מכל וע"כ אתי על קודם זריקה דלאחר זריקה ילפינן מלאו הבא מכלל עשה אלא ע"כ דאין לוקין עליו ובחידוד התלמידים הארכתי וק"ל:
תוס' ד"ה והבשר לרבות עצים כו' ודברי תימא הוא דילמא דוקא לבשר קאתי דמהני ליה חיבת קודש ולא בעי הכשר וכן הקשו בחולין תימא זו דף ל"ו ע"ב והיה נראה לומר דאין כאן קושיא דהא התם אמרינן מנין לדם קדשים שאינו מכשיר שנאמר על הארץ תשפכנו כמים דם הנשפך כמים מכשיר שאינו נשפך כמים אינו מכשיר וא"כ אי דוקא לבשר אתי שמהני חיבת קודש א"כ לישתוק מתשפכנו כמים ואנא ידענא דדם קדשים אינו מכשיר אפילו אם נפל על שאר אוכלים מדאיצטריך לרבות דחיבת קודש מכשיר תיפוק ליה שהוא מוכשר ועומד משחיטה וכ"ת דאתי ללמוד דאם לא יצא ממנו דם זה אינו דהוא עצמו לדם הוא צריך וממילא פסול ואינו קדוש כלל אלא ע"כ דאתי לרבות עצים ולבונה ויש לישב דמ"מ מקשים שפיר בתמיה דאי לא כתב רחמנא דדם קדשים אינו מכשיר הייתי יליף דדם קדשים מכשיר וע"כ קרא אתי לעצים ולבונה אבל עכשיו דדם קדשים אינו מכשיר איצטרך הבשר לגופיה דחיבת קודש מכשיר ומנ"ל עצים ולבונה ודוק:
ד"ה ואפילו כו' והא דקאמר לקמן פסולא בעלמא היינו דליכא מלקות אלא איסור דאורייתא וזה לר"ש אבל הכא אליבא דחכמים וסברי דאורייתא ולוקין עליו אבל קשה כיון דאף לר"ש איסור דאורייתא א"כ ממילא ר"ל בתוספות ידעינן דלוקין משום לא תוכל לאכול בשעריך כמו שכתבו התוספות לעיל:
שם צריך לדקדק אי אתי מילתא דאביי כהני תרי לישני דלקמן ר"ל דהתם מוקמינן בעצים ולבונה בטומאת הגוף נמי חייב וזה אי אפשר לומר אליבא דאביי דהא מדמייתי ראיה מעצים ולבונה ע"כ מקרא גופיה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יוכל ללמוד משום דלא קרינן ביה וטומאתו עליו ונכרתה ואם כן איך מייתי ראיה מעצים ולבונה דהתם חייב בטומאת הגוף ויכול לקרות וטומאתו עליו ונכרתה אם לא שסובר כמ"ד בטומאת הגוף אעצים ולבונה כ"ע לא פליגי דאינו חייב והיה נ"ל לומר דהא דלא יליף אביי מקרא גופיה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל משום דכיון דמצינו בטומאת הגוף והנפש אשר תאכל בשר וגו' דאינו חייב כרת אלא במידי דחזי לטהור וכל מידי דלא חזי לא הוי בכלל אכילה א"כ בטומאת בשר נמי הא דכתיב בקרא לא יאכל דוקא במידי דחזי לטהור אם לא היה טמא אבל קודם זריקה דלא חזי לא הוי בכלל אכילה ולכך יליף מעצים ולבונה אפ"ה רבינהו רחמנא ואכילה בקרא קאי על עצים ולבונה א"כ ה"נ הא דכתיב בקרא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אף במידי דלא חזי לאכילה קודם זריקה אפ"ה חייב ולפ"ז נוכל לפרש בשמעתין אף למ"ד אין לוקין על עצים ולבונה מ"מ מייתי ראיה דנכתב בקרא אכילה אף על מידי דלא דרכה לאכול ודוק: