פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף לא:
גמרא בעי רבא חישב לאכול כזית ביתר מכדי אכילת פרס כו' או לאכילת הדיוט מדמינן ליה [פנים מאירות: יש] להקשות מאי מבעיא ליה לרבא כיון דאיפשוט לעיל דכזית בשני בני אדם הוי פיגול ואע"ג דבאכילת הדיוט קימ"ל בכל איסורין דלא הוי אכילה כזית בשני בני אדם מ"מ הכא הוי פיגול דאזלינן בתר מחשבה א"כ אם חישב כזית ביתר מכדי אכילת פרס אף דבאכילת הדיוט לא שמיה אכילה מ"מ יהיה פיגול דמ"ש והיה נראה לישב דרבא מבעי' ליה בדרך את"ל ר"ל אף דבשני בני אדם לא הוי פיגול מ"מ הכא מבעי ליה דילמא לאכילת גבוה מדמינן ליה אבל מתוך פירוש התוספות לא משמע הכי ודוק:
שם לאכול כחצי זית טעמא דלאכול ולהקטיר הא לאכול כו' יש להקשות מנ"ל למידק דלאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול מצטרף דילמא לעולם לא מצטרף והא דקתני שאין אכילה והקטרה מצטרפים אתי לאשמעינן לאכול ולאכול בשני בני אדם בדבר שדרכו לאכול מצטרף ועוד מנ"ל למידק הך דיוקא דבר שאין דרכו לאכול מצטרף דילמא אתי למידק דוקא אם אמר בלשון הקטרה לא מצטרף אבל בלשון אכילה מצטרף דאכילת אש הוי אכילה בדבר שדרכה לה דהיינו אימורים אבל אם חישב על דבר שאין דרכו לאכול לא והיה נראה לי לישב דהמקשה היה סבור הא דקתני לאכול חזי זית ולהקטיר חצי זית האי הקטרה מיירי שחישב על הבשר להקטיר ואף דמחשבין מאכילת אדם למזבח מ"מ אכילה והקטרה לא מצטרפים וקמ"ל בזה דוקא בלשון הקטרה לא מצטרפים אבל אם אמר בלשון אכילת אש מצטרפים א"כ תרתי ש"מ דהא הוי כעין שני בני אדם ודבר שאין דרכו לאכול מצטרפים וא"כ שפיר דייק הא לאכול ולאכול בדבר שאין דרכו לאכול מצטרף הקתני רישא כו' ומשני ר"א היא ואביי אמר אפילו תימא רבנן והא דקתני שאין אכילה והקטרה מצטרפים לא מיירי שחישב להקטיר בשר ותידוק מיניה הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול מצטרף אלא אליבא דרבנן מיירי שחישב להקטיר אימורי' והאי דרכו והאי דרכו ואפ"ה לא מצטרף וקמ"ל הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול מצטרף אפי' בשני בני אדם ופריך מאי קמ"ל אי דבר שדרכו לאכול דמצטרף אף בשני בני אדם מרישא ש"מ כחצי זית וזה מיירי בהקטרה כמו שפירש התוספות וזה הוי כעין שני בני אדם ומ"מ פסול א"כ הא למחר כחצי זית פיגול אף בשני בני אדם כו' אבל הכא דבהאי כי אורחא אין להקשות א"כ מנ"ל לאביי למידק לעיל בשני בני אדם כיון דהיא גופיה איצטרך י"ל דמ"מ נשמע דאם אמר בלשון אכילה מצטרפין אף דהוי כעין שני בני אדם וק"ל:
תוס' ד"ה שאין אכילה והקטרה מרישא הוי מצינו למידק כו' ונראה לי דלא מצי למידק מהך רישא דהא אם חישב אדם לאכול אימורי' לא הוי פיגול וצ"ל על כרחך דתרתי בעינן דבר הראוי לאכול וחישב על אכילה כמו דאיצטרך לימוד גבי בהמה אף בדבר שאין דרכה לאכול הוי אכילה אבל בלא קרא הוי אמינא דוקא דבר שדרכה לאכול הוי אכילה א"כ באדם נמי דלא גלי לן קרא דבר שאין דרכו לאכול לא הוי אכילה וא"כ באש דמזבח נמי דבר שאין דרכו לאכול לא הוי אכילה ואין כאן קושיא מרישא אבל מסיפא קשיא דקתני להקטיר חצי זית דהיינו אימורים אליבא דרבנן לא מצטרפי אף דזה דרכה לה ואכילת אש הוי אכילה ואי אתי הך סיפא כר"א והוא סבר דאף בדבר שאין דרכו לאכול מחשבין א"כ פשיטא אין יכול להקשות מרישא ולפי מה שכתבנו נתיישב קושית התוספות בד"ה חישב שיאכלו כלבים הא דאמרינן בסוף כל הפסולין חישב שיאכלו טמאים לא הוי פיגול וצריך לפרש טעם אמאי גרע מאכילת כלבים ולפ"ד אין כאן קושיא דבאדם צריך שיחשוב על דבר שדרכו לאכול ובטמאים כיון שאין דרכו לאכול זה הבשר לא שמיה אכילה ולא הוי פיגול כל זה נראה לי ברור ונכון בס"ד ואין אנו צריכים לחלוקים שכתבו התוספות בסוף פ' כל הפסולין:
ד"ה הא לאכול ולאכול כו' עד וכן בתר הכי נראה לי לישב קושייתם דאביי דייק הכי דע"כ בשני בני אדם מצטרף דאי לא מצטרף ואתי למידק באדם א' יותר מכדי אכילת פרס א"כ ליתני לאכול חצי זית ולאכול אש של מזבח לא מצטרף ומיניה הייתי דייק הא לאכול דומי' דאכילת מזבח מצטרף אלא ע"כ ש"מ בלשון הקטרה אינו מצטרף אבל בלשון אכילה אף בשני בני אדם מצטרף וכן נפשוט מיניה דאף באדם אחד יותר מכדי אכילת פרס מצטרף דאין לומר דאתי למידק לאכול בשני בני אדם דא"כ ליתני לאכול חצי זית ולאכול אש של מזבח דמצטרף וממילא נשמע דלשון הקטרה אינו מצטרף ושני בני אדם מצטרף ומדנקטינן בבא דאינו מצטרף ש"מ דאתי למידק דבאדם אחד יותר מכדי אכילת פרס מצטרף וק"ל:
ד"ה מאי קמ"ל תימא עד ביותר מכדי אכילת פרס ולפי מה שכתבתי בגמרא נתישב תמיהתם דאכילת פרס דחו בגמרא דילמא בהיסק גדול: