פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף ל:
גמרא אמר עולא כו' כזית כזית תנן או כזית וכזית תנן יש להקשות היה לו להוכיח דכזית כזית תנן דהא מדתני במתניתין זה הכלל ואתי לרבות אף בעבודה אחת ואם היה תני כזית וכזית ע"כ מוכח בעבודה אחת בלא זה הכלל דבשני עבודות לא שייך לומר כזית וכזית ואין לומר דהייתי סובר בעבודה אחת כעין שני עבודות ואיצטרך זה הכלל דבעבודה אחת מחלוקת זה אינו לפי הוכחתי שהוכחתי דאבעיא זו אליבא דרבא דסבר אין לשחיטה אלא לבסוף עיין מה שאכתוב בדברי התוספות ואליבא דרבא אי אפשר לחלק בעבודה אחת כעין שני עבודות אם לא בשני עבודות ממש וזה אפשר לומר אם היה תני כזית וכזית ולמה ליה למיתני זה הכלל אלא ע"כ כזית כזית תנן ויש לישב דהמקשה פריך אם הפירוש כזית וכזית דוקא או הפירוש דכזית כזית אף כזית וכזית וק"ל:
שם אמר לפניו ר"ש רבי לאו משנתינו כו' הא אידך עירוב מחשבות הוי לפי' התוספות דלרבא שוה כזית בחוץ לכזית כזית א"כ דילמא זה מספקא ליה אם יש לשחיטה מתחילה ועד סוף א"כ כזית בחוץ כללא או אין לשחיטה אלא לבסוף וכזית בחוץ נמי פרטא אבל לפי מה שאכתוב בפירוש התוס' הכל יהיה ניחא בס"ד:
תוס' ד"ה אמר ליה אביי כו' ותימא דמאי מקשה ליה רבא כו' הנה לבי אומר לי דאין כאן קושי' ומתוך דברי יקשה על פירש רש"י בד"ה שמעינן מהא כו' אלא לאו כר"י סבירא ליה ואני אומר דיכול להיות שר"מ דתמורה אתי כר"י דבין לאביי ובין לרבא ר"מ בשיטת ר"י אמרה ולאביי דסבר בהא ודאי מודה ר"מ ע"כ יש לפרש דטעמא דר"מ משום תפוס לשון ראשון והכא הוי חד דבורא או י"ל דטעמא דר"מ משום דלא נתכוון מתחילה מדהוי ליה למימר כו' והכא הוי כמתכוון והקשה לו רבא דהא שחיטה כי לחצות דמי וממ"נ אם נפרש טעמא דר' מאיר משום דתפוס לשון ראשון ולחצות הוי חד דבורא א"כ בשחיטה נמי הוי כמו חד דבורא כפי' רש"י ואם תפרש הטעם משום דלא נתכוון מתחילה לכך מדהוי ליה למימר כו' ובלחצות מודה משום דנתכוון מתחילה לכך והא שחיטה נמי דמי לחצות דנתכוון מתחילה לכך והא דאמר כזית כזית תרי זימני משום דבעי למחשב על שני זתים ואפ"ה פליג ר"י והשיב לו אביי מי סברת אין לשחיטה אלא לבסוף וא"כ שני הכוונות אינם חלים אלא במשהו אחרון ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומשנתינו דאמר סימן ראשון כו' וא"כ י"ל דלא נתכוון מתחילה לכך מדהוי ליה למימר בפעם אחת בסימן ראשון וכל היכא דלא מתכוון מתחילה לא חלה אלא מחשבה קמא והוי פיגול אלא לרבא דסבר אין לשחיטה אלא לבסוף וא"כ אי אפשר לומר טעמא דר"מ משום דלא מתכוון ומודה בלחצות דהא ר"מ בשיטת ר"י אמרה והכא הוי כמתכוין מתחילה ופליג ר"י אלא ע"כ הטעם משום דתפוס לשון ראשון וא"כ מוכח אף בלחצות פליגי וסבר תפוס ל"ר והא דמקשה אביי לרב דימי מקשה ליה מנא לך לומר ר"מ בשיטת ר"י אמר דתפוס ל"ר דלדידי י"ל דלא פליגי בזה דיש לומר דטעמא דר"מ דלא מתכוון ובלחצות מודה דהוי מתכוון וטעמא דר"י נמי הכא דלא מתכוון דמיירי דאמר בסימן ראשון כו' וש"מ דלא נתכוון מדהוי ליה למימר הכל בסימן ראשון ולזה השיב לו הוא אמר לא פליגי ואני אומר דפליגי דאני סובר אינה לשחיטה אלא לבסוף וע"כ אי אפשר לפרש הטעם משום דלא מתכוון אלא ע"כ הטעם משום דתפוס לשון ראשון ור"מ בשיטת ר"י אמרה כ"ע מודים ולפ"ז הא דמבעי' ליה כזית כזית תנן ע"כ אליבא דרבא דאי אליבא דאביי כיון דלדידיה אפ"ל טעמא דר"מ ור"י משום דלא מתכוון ומיירי שחישב בב' סימנים א"כ כך שוה כזית כזית לכזית וכזית או כזית בחוץ בב' סימנים דבכולן איכא למימר דלא נתכוון מתחילה מדהול"ל הכל בסי' א' ואם אמר בסי' א' אפי' כזית כזית הוי עירוב מחשבות לאביי ולפי זה מיושב נמי קושית הרב ברוך דכזית כזית שוה לחצות וטעמא דאמרינן תפוס לשון ראשון ופשטה קדושת עולה בכולה ולא חיילי שלמים ואין לומר דהוי כלל דכל אחד סותר לחבירו אבל כזית וכזית דיכול לקיים שניהם הוי כלל או דילמא דזה נמי הוי פרט רק כזית בחוץ הוי עירוב מחשבות כל זה נ"ל ברור ודוק: