פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף כא.
רש"י ד"ה אי הכי היינו דר' חייא בר יוסף האי אינו מעלה דקאמר ר"י כו' נראה כוונתו דמאי פריך אי הכי הלא אף לפי מאי דס"ל דלמחר אינו מקדש דאסור לקדש דאי פסלה בלינה נמי קשה היינו דר' חייא ולכך פירש דעיקר קושיא הוא האי אינו מעלהו דקאמר ר"י עלה דר' חייא בר יוסף מאי אתי למימר אבל בעלמא י"ל דאמר שמעתא כרבי חייא בר יוסף וק"ל:
תוס' ד"ה כיור כיון ששקעו כו' ומיהו איכא לאוקמי' כר"א בר"ש וכמאן דפשיט לעיל כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו זה אינו מוכרע די"ל דמ"מ ר' אלעזר בר"ש דלינה פוסלת במי כיור אלא דאינו פוסל למתירין או דמ"מ חזי לעבודת לילה וק"ל:
בא"ד וי"ל בכהנים ישנים שניערו כל הלילה יש להקשות הלא לפי מאי דס"ד דרבי לא פסיל אלא בעמוד השחר מ"מ פוסל לינה בקידוש ידים אף בכהנים שניערו א"כ השתא דמוקמינן דפוסל רבי עלות השחר לכל עבודות ש"מ שקיעת החמה עושה לינה וא"כ מאי מהני שניערו דהלא לרבי פוסלת אף שניערו ויש לישב דהשתא ס"ד דלינה פוסלת לכל עבודות מטעם קדושת כלי אבל מה שקידשו ידים ביום אין על מי לחול לינה אבל אחר עמוד השחר פוסל לינה אף דניערו משום גזירת הכתוב דכתיב בגשתם ובשחרית גישה אחרת וק"ל:
בא"ד א"נ י"ל שהיה להם מים בכלי שרת אחר כדי קידוש של תרומת הדשן מאוד קשה לי להבין תירוץ זה כיון דהעלאת לילה פוסל לכל עבודות מה לי שהיה בכיור בלילה דפסול לקדש לכל עבודות ומה לי שהיה בכלי שרת ע"כ נראה לי להגי' וכצ"ל שהיה להם מים בכלי שרת אסר כדי קידוש של תרומת הדשן וי"ל דמקידוש תרומת הדשן לא קשיא מידי דפסול עבודות לילה דרבנן ר"ל דלעולם דלעבודת לילה נמי פסול ובתרומת הדשן היה להם מים בכלי והא דלא פסלה לקדש בו די"ל דקידוש דפסיל לעבודות לילה דרבנן וכי היכי דאמרינן בקידוש ידים שפוסל בהם לינה מדרבנן דלא פסלה בה לילה מקריאת הגבר ובמי כיור פוסל שהוא דאורייתא שיפסול לעבודת מתיר א"כ ה"נ לא פסיל בתרומת הדשן מים לקדש בו כיון שהוא עבודת לילה מדרבנן לא פסלה בה לינה מקריאת הגבר אבל במי כיור כיון שיש בו מים הרבה לא היו מעלין אותו לקדש לתרומת הדשן דיפסלו מימיו לעבודת מתיר שהוא עבודת יום דאורייתא ופוסל בה לינה אף מקריאת הגבר אבל בכלי שרת לא היו נותנים מים רק כדי קידוש תרומת הדשן לבד ומיירי שנתנו מים לכלי שרת אחר קריאת הגבר:
בא"ד ויש עוד טעם אחר להכשיר פי' כדפי' הקונטרס בסמוך ר"ל דלא סגי בלא קידוש זה וא"כ אף בלא טעם מקריאת הגבר עד צפרא יש להכשיר קידוש בתרומת הדשן כיון דעבודת לילה מדרבנן לא העמידו דבריהם במקום דלא סגי בלאו הכי ושפיר יש לקדש בכלי. וע"כ מוכרחים אנו לפרש זה דלא תקשי הא דאמרינן בדף כ"ב ע"א דאף בכלי צריך שיהיה כדי קידוש ד' כהנים ואף לפי' התוס' ע"כ צריכין לבא מכלי גדול וע"כ מיירי הכי שנתנו מכיור לכלי בעוד יום ואפילו הכי לא פסיל לתרומת הדשן כיון דלא סגי בלאו הכי ועבודת לילה דרבנן ודוק.
בא"ד ולהאי פירושא ניחא כו' משמע הא בלילה מיחזי חזי ר"ל דלא היה יכול להקשות מזה דהייתי אומר הא דתני קידוש בלילה מיירי בקידוש של תרומת הדשן דמקריאת הגבר עד צפרא לא פסלו מים וע"כ צריך לומר הא דתני צריך לקדש ביום צ"ל דעמוד השחר פוסל בקידוש משום גזירת הכתוב דכתיב בגשתם ובסוגי' זו משמע בהיפוך דמודה דאין קידוש פוסל מקריאת הגבר ומים פוסלים אף מקריאת הגבר אך קשה לי על דברי התוספות דכתבו א"נ י"ל שהיה להם מים בכלי שרת א"כ מאי פריך בשמעתין מ"ש הכא דמשקעי' ליה ומ"ש הכא דלא משקעי' ליה דילמא הכא מיירי שקידשו ממים שהיה להם בכלי שרת ויש לישב דאף דסוגי' דשמעתין לא סבירא להו הכי מ"מ היה יכול לדחות מתני' דתמיד בתירוצים אלו שכתבו התוספות ואף דהיה יכול להקשות מר"י גופיה דסבר קידש ידיו לתרומת הדשן למחר אין צריך לקדש ש"מ דלעבודת לילה חזי מ"מ פריך טפי מהא דמקדש ממנו לעבודת לילה משמע אפילו קודם קריאת הגבר:
ד"ה כיור שלא שקעו כו' אבל לבסוף דמשני כו' ניחא דנקט שלא שקעו יש להקשות למסקנא דתירץ אין צריך לקדש ורבי אלעזר בר"ש היא א"כ אמאי תני כיור שלא שקעו וצ"ע:
ד"ה מאי אינו מעלהו עיין הג"ה מ"ו הב"ז פי' שיהיה כשר לקדש לענין שיועיל לו קידוש לעבודת היום כגון קומץ ודם ר"ל לקדש ביום שיועיל לעבודת היום כגון קומץ ודם אבל לעבודת לילה כגון לאברים חזי אף ביום אף אם הוציאו בלילה רק שהיה משוקע בעמוד השחר אבל אין לומר לפום ריהט' דקידוש מה שקידש בלילה שיועיל לו לעבודת היום דזה אף למ"ד דאין לילה פוסל כלל למתירין אלא בעמוד השחר מ"מ אינו מועיל קידוש זה דלינה פוסלת לרבי בקידוש ידים וק"ל:
שם מקדש מן המים שבכלי שרת דשנים עשר כהנים היו מקדשים כצ"ל:
גמרא אינו צריך לקדש פי' רש"י ואשמעינן דאין לינה מועלת בקידוש וכר"א יש להקשות היה לו לתרץ בתחילת הקושיא כן כשהקשה לו למימרא דאפילו לעבודת לילה לא חזי והאמר ר"י מקדש ממנו לעבודת לילה ולמחר אינו מקדש היה לו לשנות דהא דקתני אינו מקדש אינו צריך לקדש ור' אלעזר בר"ש היא ולעולם לרבי אף לעבודת לילה לא חזי ועוד קשיא לי דאף לרבא דמוקים לה כר"א בר"ש קשה נמי למה למחר אינו מקדש כיון דלילה לא פסלה למתירין אלא ע"כ אין צריך לקדש ואתיא כר"א בר"ש א"נ קשה דידיה אדידיה דהא מתחילה תלי טעמא בתחילת עבודה ולא בסוף עבודה והכא תני א"צ לקדש משמע אפילו לבסוף עבודה אין צריך לקדש ודוחק לומר שזה תני אליבא דר"א בר"ש וליה לא סבירא ליה אלא בתחילת עבודה קשה וכי עד האידנא לא שמעינן דר"א אינו פוסל לינה אפילו בסוף עבודה דאיצטרך לר"י לאשמועינן הלא בפירוש איתמר בדברי ר"א אפילו מכאן ועד עשרה ימים א"צ לקדש: