אור ברסלב

פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט

דף טז:

דף טז.

תוס' ד"ה יושב ות"ח כו' דהאי אי אזיל לאסהודי מנפשיה מעיד מיושב כצ"ל ר"ל משום זילותא אם רצה להעיד מנפשיה מעיד מיושב דאין מבטל עשה דכבוד תורה ורשאי למחול על זילותא דיליה אבל אם היה טעם דיבטל עשה דכבוד תורה לא היה רשאי להעיד דיבטל מצות עשה דכבוד תורה וכן מוכח נמי דקאמר אבל לאיסורה אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' ואי הטעם משום עמידה דיעבור על עשה דכבוד תורה סוף סוף יעשה איסור דיעבור על עשה דכבוד תורה אלא ע"כ דהטעם משום זילותא כנ"ל כוונת התוספות:

בא"ד וי"ל דלא דמי עיין בתוספות סנהדרין דף י"ט ותוכל לעמוד על כוונת התוספות:

בא"ד ובדעבד אם חלצה מיושב כשירה יש להקשות כיון דמשום הכי לא פריך מה ליושב שכן פסול לחליצה משום דכשר בדעבד א"כ מאי פריך מה ליושב שכן פסול לעדות דהלא יושב נמי כשר בדעבד כמו שפירשו התוספות בד"ה מה ליושב ויש לישב דהתם ע"כ צריך מן התורה לעמוד מתחילה אבל הכא אפי' לכתחילה אין לנו לימוד מן התורה שיעמוד בחליצה אלא אסמכתא בעלמא דאי היה לנו לימוד לעמוד ע"כ ממילא נלמד עיכובא מן ככה וק"ל:

הג"ה אמאי צריך קרא ליושב למצוה תיפוק ליה בלאו עבודה כצ"ל ר"ל דלקמן צריך קרא למצוה ולעיכוב תיפוק ליה מחד קרא לעיכוב דלמצוה אף בלא עבודה צריך לעמוד למצוה וע"כ קרא אתי לעיכוב ומיהו איצטרך קרא ר"ל דלעולם דאין ישיבה בעזרה דאורייתא ואיצטרך קרא למצוה לעובד בהשתחוואה דאי לאו עבודה מותר בעזרה דזה לא מיקרי ישיבה ואיצטרך למצוה דאסור לעבוד בהשתחוואה כדכתיב לעמוד ולשרת ומ"ו הב"ז הניח דברי התוספות בצ"ע דמנ"ל דאסור בפשיטות בהשתחוואה דילמא למעוטי יושב אתי אבל לדברינו אין כאן קושיא דהתוספות כתבו זה אם נאמר דאין ישיבה בעזרה דאורייתא ע"כ אתי להשתחוואה ודוק:

ד"ה קסבר מפני הטומאה נשרפה הוי מצי למימר כדבסמוך כו' והן הקריבו אתי לאזהרה והנה באמת נראה לי דלא הוי מצי למימר תירוץ זה לאידך מ"ד דע"כ דמאן דיליף מלא יחלל לא רצה ללמוד מק"ו במה הצד משום דעיקר ק"ו מכח דמצינו אזהרה באונן דאי לאו הכי יכול לומר טמא בקרבן צבור יוכיח וכ"ג אונן יוכיח ולדידיה ילפינן אזהרה מן המקדש לא יצא א"כ חילול בגופי' כתיב ואין צריך לק"ו וכן למ"ד דיליף מהן הקריבו חילול לא רצה ללמוד מק"ו מהאי טעמא כיון דלא מצינו אזהרה אלא מהן הקריבו אם כן יליף גם כן חילול מהכא א"כ לא היה יכול לומר דמאן דיליף חילול מן המקדש לא יצא לא יליף חילול מהן הקריבו משום דאתי רק לאזהרה מ"מ היה קשה כיון דנוכל ללמוד מק"ו כיון דילפינן אזהרה לחוד מקרא דהן הקריבו א"כ אמאי יליף חילול מן המקדש לא יצא וע"כ הוכרח לתרץ דסבר מפני הטומאה נשרפה ולא נלמד אזהרה לאונן אלא מן המקדש לא יצא א"כ חילול בגופיה כתיב ביה ודוק ולכן לא יליף מק"ו ומ"ו הב"ז הרגיש בקושיא זו כמו שמקשים התוס' וכתב גם ממה הצד לא יוכל למילף דשם טומאה לא סברי ליה ונכנס בדחוקים לאין צורך:

בא"ד ואם תאמר בפרק כיצד צולין כו' היכי דרש ליה דילמא הכי קאמר ליה שמא טעיתם לשורפה כו' ק"ק דהא לפי האמת דקימ"ל דאונן מחיל עבודה הא דאמר משה שמא הקרבתם באנינות ומפני כך שרפתם ע"כ לאו משום טעות הוא אלא דהאמת כן הוא דאונן מחיל א"כ ה"נ אמר משה הן לא הובא דמה דאם הובא דמה שפיר אשתריף ומהי תיתי לומר דטעו ויש לישב דהתוספות מקשים כיון דע"כ איצטרך קרא לאונן שיחלל אבל מקרא דהן הקריבו לא הייתי יכול למילף חילול דהייתי יכול לומר דאמר להם שמא טעיתם והקרבתם אוננים אי לאו דילפינן מקרא אחר חילול א"כ בהן לא הובא את דמה נמי מנ"ל דחטאת שנכנס דמה לפנים פסול דילמא ה"ק שמא טעיתם לשורפו מפני שנכנס דמו לפנים והנה ע"כ הא דמקשו התוספות דילמא טעיתם לשורפו מפני שנכנס דמו לפנים ע"כ צריך לומר דעברתם על אזהרה והכנסתם דמו לפנים וטעיתם לשורפו דאי לאו הכי אין מקום לקושית התוספות ודוק והר"ח תירץ דאנינות

לא אמר להם משה בפירוש ר"ל לא נכתב בתורה שאמר להם משה אבל הן לא הובא את דמה אמר משה בפירוש ר"ל שנכתב בתורה וק"ל:

תוכן העניינים

פנים מאירות על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה