פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה מה
ר"ח סיון תצ"ז ביליגראד. מאיר עיני חכמים ותלמידיהם בהלכה טובינ' דחכימה חריפה דפומבדית' גדול מרבן שמו זקן ויושב בישיבה שיש בה סמיכה חכמים נוחה הימנה נאה דורש ונאה מקיים שבת תחכימוני כעדני העצני ידו רב לו לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא הלוא הוא אדוני מ"ו הגאון המפורסם נ"י עמוד הימיני פ"ה אב"ד ור"מ ור"ג כש"ת כמהור"ר מאיר נר"ו יאיר בחסד עליון בל ימוט לעולם:
תנו רבנן המתחיל במצוה אומרים לו גמור ואין המצוה נקראת אלא כו' ומר התחיל בשריותא דהאי איתתא שנהרג בעלה במוצאי י"כ תצ"א ועדיין קשורה וזקוקה ליבם כי לא הניח זרע של קיימא אך ספוקי מספקא ליה אם היא צריכה חליצה או מותרת לשוק בלא חליצה ומעשה שהיה כך היה האשה הנעצבת הנ"ל טבלה קודם ר"ה תצ"א וביום צום גדלי' פירש מאשתו והלך לדרכו והגיע ערב י"כ לכפר אשר נהרג שם מוצאי י"כ והאשה הנ"ל ילדה ביום שבת קודש י"ג אייר תצ"א וחי הילד י"ב ימים ומת ובשנת תצ"א היו שני אדרים נמצא שילדה לשמונה חדשים וי"א יום ועל יציאתו מכאן ביום צום גדלי' נמצאו אנשים עדים כשרים ועל יום הלידה שהיה י"ג אייר מעידים שתי נשים ועתה אני השואל ופני השואל כלפי נשאל להשביני ולהורינו את הדרך אשר אלך בה ואת המעשה כו' ומילתא דאבעי' ללוי פשיטא ליה לרב ומנו רבינו ומילתא זוטרתא היא לגבי דמר והנני מפרש ספיקתי אשר אני כמסתפק ושואל דאיתא בטור א"ה סי' קל"ו כגון שמת והניח אשתו מעוברת פוטר ודוקא לאחר שילדה ויהיה בר קיימא כגון שידוע שנולד לתשעה חדשים ולא משכחת לה אלא כשפירש ממנה אחר טבילתה או אפילו אינו ידוע וחי שלשים יום אחר שנולד שגמרו שערו וציפרניו אבל אם ילדה ולא חי שלשים יום כו' חולצת ולא מתיבמת כו' ואם אינו ידוע שכלו חדשי העיבור אלא על פיה אינה נאמנת להיות מותרת לזר עכ"ל הטור נמצא למידן אם באנו לפטור היבמה שילדה מלחלוץ צריכה אחת משני תנאים או שידוע בודאי שילדה לתשעה חדשים שלימים או שיחיה הולד שלשים יום וגם נגמרו שערו וצפרניו א"כ לדברי הרמב"ם בש"ע בא"ה סי' קנ"ו שכתב עד שידוע בודאי שילדה לתשעה חדשים שלימים האי איתתא צריכה חליצה ולדברי רמ"א ז"ל שכתב ויש אומרים בזמן הזה אפילו נכנס בחודש התשיעי רק יום אחד כו' האי איתתא פטורה מחליצה כיון שילדה לח' חדשים וי"א יום דל חמשה ימים למלאות חדשי העיבור ופש לן ששה ימים בחודש התשיעי וכיון שהבעל היה ספרדי והחולץ ספרדי והאשה אשכנזי' לא ידעתי בתר מאן ניזיל לדינ' כהרמב"ם או כהרב רמ"א ז"ל ומצאתי בשו"ת הרדב"ז בכתיבת יד יבמה אשכנזית שנפלה לפני יבם ספרדי יחלוץ ולא ייבם אבל בנידון דידן מספקא לי ועוד קשה עלי להתירה בלי חליצה דאיתא בהרא"ש כלל נ"ב סי' ב' דאין נשים נאמנות להעיד בדבר זה שכלו חדשי העיבור שלא תצטרך חליצה והובא בש"ת מהר"א ששון סי' כ"ז ולא הכשיר אפילו נשים כשירות ומיוחסות והכא עדות נשים איכא ועוד קשה לי להבין מילתא אחריתא דהטור כתב ואם אינו ידוע שכלו חדשיו אלא על פיה כו' וכתב הרב הב"י שכן כתב הרא"ש בתשובה כלל נ"ב וזה לשונו הא דמספקא לך כו' עכ"ל וקשה לי מלישני דטור שכתב אלא על פיה משמע שהיבמה אינה נאמנת להעיד אבל נשים אחרות נאמנות ומדברי אביו הרא"ש משמע שגם נשים אחרות אינו נאמנות ומה דמות יערוך הרב הב"י והרב ר' משה רבקש בבאר הגולה להשוו' דברי הטור עם דברי הרא"ש ועוד בזה שכתב אלי חד צורב' מרבנן כפי מה שכתב הרב בית שמואל בסי' קנ"ז סק"ד דחיישינן שמא בא הבעל ע"י שם וא"כ הכא בנידון דידן אם ניחוש לכך צריכין אנחנו למנות מיום מחרתה של י"כ שנהרג והיא ילדה י"ג אייר נמצא שילדה לח' חדשים פחות שלשה ימים דהיינו אחר ניכוי הימים למלאות חדשי העיבור לכך אמר לי לבי דההיא איתתא צריכה חליצה בפרט שאין שום אונס ודחק בדבר שאין היבם במדינת הים והוא יבם גדול ונידון דידן לא דמי למעשה שכתב הריב"ש סי' תמ"ו והובא בב"י בסי' הנ"ל ואם כל זה מסיים במתיקת לשונו הטהור והמחמיר לחלוץ תבוא עליו ברכה והנה לוי אחוה קידה קמי' דרבי להודיעני דעתו הזכה והצלולה אע"ג דאנא נפשאי כתבית שצריכה חליצה אבטל דעתי הקצרה והקלושה נגד דעתו הרמה והנשאה וכאשר יכתוב כן יהי' וכן יקום והנני מצפה על תשובתו הרמתה דהא קיימא עניה זו ועיניה מטייפין מתי תבוא תשובתו ומצוה רבה היא ומצוה בעידנא דמסיק ביה אגוני מגני ואצולי מצלי וידי פרושות בצלו לאריכת ימיו ושניו לטובה עוד ינובין בשיבה ודשנים וע"מ כנפשו וכנפש אוהבו תמיד נאמן כפוף לוי ירושלמי. תשובה שהשבתי על זה בן לוי על השיר ידידות משכנותיו משכנות הרועים רועה ישראל צאן קדשים חכם חרשים ה"ה אהו' ידידי הרב המופלא כבוד מהור"ר לוי ירושלמי נר"ו:
הנה כתבו הנכתב ר"ח סיון תצ"ז הגיע לידי וקריתי ושניתי ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה ואם אמנם שאני טרוד עם בני ישיבתי בטרדות עיונים ובקביעות שיעורים תמידין כסדרן מ"מ לרוב אהבתי אמרתי להפסיק באמצע הפרק ולהשיבו דבר דבר על אופנו לברר כל ספיקיו ואחר אחרון אני בא במה שכתב וז"ל ועוד קשה לי להבין מילתא אחריתא דהטור כתב ואם אינו ידוע שכלו לו חדשיו אלא על פיה כו' משמע שהיבמה אינה נאמנת להעיד אבל נשים אחרות נאמנות ומדברי אביו הרא"ש משמע שגם נשים אחרות אינו נאמנות ומה דמות יערוך הרב הב"י והרב ר' משה רבק"ש בבאר הגולה להשוות דברי הטור עם דברי הרא"ש עכ"ל וכדי להבין דברי הטור ודברי הרא"ש צריכין אנו לבאר דברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות יבום דין י"א וז"ל אע"פ שהאשה נאמנת לומר מת בעלה ותנשא או תתיבם אין היבמה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא לזר הואיל ואיסור לאו הוא שמא יהיה קל בעיניה עכ"ל ולכאורה איכא למידק למה איצטרך לומר הואיל ואיסור לאו הוא שמא יהיה קל בעיניה ולא אמר הטעם הנאמר בש"ס בפ' האשה רבה דף צ"ד מ"א רבא אמר עד אחד נאמן ביבמה מק"ו באיסור כרת התרתי באיסור לאו לא כ"ש אמר ליה האי מרבנן לרבא היא עצמה תוכיח דלאיסור כרת התרת ולאיסור לאו לא התרת ואלו היא מ"ט לא מהימנא כיון דזימנין דסניא ליה לא דייקא ומינסבא עד אחד נמי כיון דזימנין דסניא ליה לא דייקא ומינסבא הרי לפנינו דטעמא דמתניתן בפ' האשה שלום שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא משום דזימנין דסניא ליה ולא דייקא ומינסבא וא"כ למה לא כתב הרמב"ם טעמו של הש"ס אלא נראה ברור דהרמב"ם פסק כהרי"ף שכתב שם אע"ג דדחינן להא דרב ששת ולהא דרבא הנך דחיאתה לאו דסמכא נינהו אלא דקי"ל דעד אחד נאמן ביבמה כדפשט רב ששת וכדפשט רבא וכן הלכתא עכ"ל וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות יבום וז"ל נאמן עד אחד להעיד ליבמה שמת בעלה או שמת יבמה או שניתן לבעלה בן להתירה לזר אפילו עבד או אשה או נכרי מסל"ת מעיד במיתת היבם כמו שמעיד בא"א להתירה הרי לפנינו דס"ל להרמב"ם כהרי"ף רבו דנפשטה האבעי' דעד אחד נאמן ביבמה להתירה לעלמא ולא אמרינן טעמא דעד אחד משום דאיהו דייקא ומנסבא והא לא דייק דזימנן דמיסנא דסניא לה אלא טעמא דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי ה"נ לא משקרי וא"כ קשיא למה תנן דאשה לא מהימנא לומר מת יבמי שתנשא הלוא במילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אינשי והוכרח הרמב"ם לומר טעם אחר כיון שהוא איסור לאו קל בעיניה ולפ"ז עד אחד ואשה אחרת המעידים על יבמה שמת יבמה נאמנים דמסתמא אין אדם חוטא ולו לא ולכך סמכינן עליהם להתירה לשוק כמו שסמכינן להתיר ע"פ עד אחד ואשה להתיר אשת איש לשוק ומהאי טעמא כתב הרמב"ם אף אם מעיד שניתן לבעלה בן להתיר לזר נמי נאמן והראב"ד השיג עליו במה שמתיר להעיד שניתן לו בן משום דלאו מילתא דעבידא לאגלויי הוא וכתב המגיד משנה שהרב בעל המאור וגם הרשב"א הסכימו לדברי הרמב"ם והרא"ש כתב על דברי הרי"ף וז"ל ודברי תימה איך פסק להקל דע"כ דחייה דרב' טובה וחזקה הוא דחיישינן שמא תעיד שקר במזיד משום דסניא ליה כל שכן שתסמוך על העד ולא דייקא ולפי זה נוכל לומר לפי' הרא"ש טעמא דמתניתן דאשה אינה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא לשוק משום דזימנין דסניא ליה ותעיד שקר ואיכא למידק למה טרח הרא"ש להשיב להשואל אם האשה בעצמה נאמנת לומר שכלו חדשי העיבור והשיב לא ידענא במה נסתפקת למה תהי' נאמנת אפילו לאחר איתתא לא מהימנא כש"כ לעצמה להתיר יבמה לשוק ולא מצינו נאמנות לאשה אלא ההיא דעשרה יוחסין כו' ואמאי לא השיב לו דמתניתן היא דאפילו מתיבמה דמילתא דעבידא לאגלויי לא מהימנ' משום דזימנא דסניא לה ק"ו להתיר עצמה לשוק כשאומרת שכלו חדשי העיבור דמילתא דלא עבידא לאגלויי הוא פשיטא דלא מהימנ' מטעמא דסניא לה וע"כ צריכין אנו לומר דהשואל ששאל להרא"ש עיקר שאלתו הי' במקום שאין מיבמים ולא שייך האי טעמא דמסניא סניא לה אלא היא אומרת דשלמו חדשי העיבור אם נאמנת שלא תצטרך חליצה וכל זה השיב הרא"ש דאפילו לאחר איתת' לא מהימנא וע"כ הטעם אף שהאשה נאמנת להעיד שמת בעלה משום דהתם עביד לאגלויי אבל בחדשי העיבור לא עביד לאגלויי ומזה התשובה למד הב"י וכתב על מה שכתב הטור בשם הרמב"ם דעד אחד נאמןן להעיד שניתן בן לבעלה ושהראב"ד השיג על הרמב"ם בדין זה מטעם דלא עביד לאגלויי וכתב הב"י וזה לשונו והדשרי הרא"ש שכתבתי גבי שאין האשה נאמנת לומר שכלו חדשי העיבור נוטים לדברי הראב"ד משום שהשיב הרא"ש דאפילו לאחר איתת' לא מהימנ' וקשה הא זה פשוט דעד אחד ואשה נאמנת לומר מת בעלה להתירה לשוק אלא ע"כ שיש לחלק בין מילתא דעבידא לאגלויי ובין מילתא דלא עבידא לאגלויי וא"כ גם עד אחד אינו נאמן במילתא דלא עבידא לאגלויי לומר שניתן בן לבעלה ולכך כתב שדבריו נוטים לדברי הראב"ד והרא"ש לא רצה להשיב להשואל לפי פירושו טעמא דמתניתן דאין האשה נאמנת לומר שמת יבמה להתירה לעלמא משום דמיסנא סניא לה דאיירי במקום שאין מיבמים וכיוצא בזה מצאתי שהביא הבית שמואל בסי' קצ"ח ס"ק ב' בשם תשובת מהר"י מינץ סי' י"ד שכתב אפשר בזמן הזה שאין מיבמים אלא חולצת היא בעצמה נמי נאמנת שמת היבם ומכש"כ עד אחד אף לדעת הרא"ש מיהו אינו מוכרח עכ"ל ולפ"ז הוכרח הרא"ש להשיב להשואל מסברא דאפילו לאחר איתתא לא מהימנא בטעמא דהראב"ד:
ובזה מיושב מה שתמה הב"ח בסי' קנ"ו במה שכתב הטור ואם אינו ידוע שכל חדשיו אלא על פיה אינו נאמנת כתב הב"ח וז"ל וכן כתב הרא"ש בתשובה מביאו הב"י וע"ש דפסק כך מסברא ולפע"ד כיון דאין אשה נאמנת לומר מת יבמה שתנשא לשוק הואיל דאינו אלא איסור לאו שמא יהיה קל בעיניה כדלקמן סי' קנ"א א"כ בכלל זה כל מה שאומרת כדי שתנשא לשוק אינה נאמנת ועוד דכל שכן הוא דאפילו במת יבמה דמילתא דעבידא לאגלויי הוא אינה נאמנת כל שכן הא דלאו עבידא לאגלויי היא אי כלו חדשיו אי לאו עכ"ל ולכאורה הוא תמוה איך שבק הרא"ש לאתויי ראיה ממתניתן ואזיל בתר סברא ודוחק לומר שנעלם ממנו המתניתין הלוא גלוים הי' לפני הרא"ש כל דברי התלמוד ונהירין ליה שבילי דנהר דעה ובאורו נראה אור וכן מצאתי קושיא זו בבית שמואל בסי' קנ"ו ס"ק י"ד במה שפסק בש"ע סי' ח' נאמן עד אחד להעיד שניתן לבעלה בן להתירה לזר וכתב רמ"א ויש חולקין בב"י בשם הרח ב"ד והרא"ש וכתב הב"ש הב"י כתב הרא"ש הוא החולק מהא דכתב בתשובה אשה אינה נאמנת להעיד לחברתה שכלו חדשי הולד א"כ הוא הדין עד אחד אין נאמן כי בכל מקום דעד אחד נאמן ה"ה אשה נאמנת להעיד לחברתה וכן כתב בדרכי משה והרמב"ם סביר' ליה דעד אחד נאמן שניתן לבעלה בן א"כ ס"ל אשה נאמנת להעיד לחברתה שכלו חדשיו ולכאורה קשה על הב"י ור"מ למה ליה לדייק כן מתשובת הרא"ש תיפוק ליה הלוא הרא"ש סביר' ליה להדיא דאין עד אחד נאמן להתיר ליבמה לשוק כמו שכתב בפרק האשה וכמ"ש הטור בסי' קנ"ח מכל שכן שניתן בן דאינו נאמן דגרע טפי דאין עביד לאגלויי כמ"ש כן בהשגות הראב"ד עכ"ל הנה גם הב"ש הרגיש בקושיות הב"ח:
ולפי דברינו נראה ברור דדוקא להרמב"ם דפסק כפשיטות דרבא דעד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק וא"כ מוכרחים אנו לומר דטעמא דעד אחד נאמן משום דמילתא דעביד' לאגלויי לא משקרי ולכך נאמן לומר שמת יבמה להתיר לשוק א"כ מוכרחים אנו לומר דהא דתנן דאין אשה נאמנת לומר מת יבמי להנשא לשוק משום דאיסור לאו קל בעיניה ומשקרי אבל הרא"ש דס"ל דעד אחד אינו נאמן להתיר יבמה לשוק והטעם משום דזימנא דסניא לה ולא דייקא וא"כ מפרש טעמא דמתניתין דתנן דאין האשה נאמנת לומר מת יבמי להתירה לשוק משום דמיסנא סניא ליה ומשקרה אבל במקום דליכא למימר האי טעמא כגון במקום שאין מיבמים והיא אומרת שכלו חדשיו להתיר עצמה לשוק הוצרך הרא"ש ללמוד מסברא דאפילו לאחרים אינה נאמנת משום דלא עביד לאגלויי ולכך כתב הב"י שדברי הרא"ש נוטים לדברי הראב"ד ואף שהרא"ש מחולק עם הראב"ד דלהראב"ד בעד אחד שאמר מת יבמה מהימן ולהרא"ש אינו נאמן מ"מ בהאי דינא באומר שניתן לה בן נוטים דברי הרא"ש לדברי הראב"ד אפילו במקום דליכא האי טעמא דמיסנא סניא ליה כגון במקום שאין מיבימת מ"ה אינו נאמן כמו שהאשה אינו נאמנת על אחרים משום דבמילתא דלא עביד' לאגלויי לא מהימנא וה"ה והוא הטעם בעד אחד ועוד נוכל לומר דהרא"ש שהשיב שהאשה אינה נאמנת לאחרים לומר שכלו חדשיו בא לארויי לן דמצד דינא דש"ס אינה נאמנת משא"כ בעד אחד שמעיד שמת יבמה אף דסבר הרא"ש דאינו נאמן הוא מצד החומרא אבל בהא דמילתא דלא עביד' לאגלויי אינה נאמנת מדינ' דש"ס כמו שסבר הראב"ד דאינו נאמן להעיד שניתן לו בן כאשר נפרש בעזרת ה' ובזה מסולקת קושיות הב"ח וקושיות הבית שמואל:
והשתא נברר הדין אליבא דהרמב"ם וסייעתו עד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק וה"ה שאשה נאמנת דכל מקום שעד אחד נאמן אשה נמי נאמנת כמו שכתב הרמב"ם בהדי' והב"ש בסי' קנ"ו ולהראב"ד עד אחד נאמן במילתא דעבידא לאגלוי וה"ה אשה אבל במילתא דלא עבידא לאגלויי אין עד אחד נאמן וה"ה אשה אינה נאמנת להעיד לאחרים ולהרא"ש וסייעתו כי היכי דס"ל דעד אחד אינו נאמן כלל להתיר ליבמה מטעמא דמסניא סניא ליה ולא דייקא ה"ה אשה אינה נאמנת להעיד לאחרים ופשיט' שלגבי עצמו לומר שמת יבמי או שכלו חדשי העיבור דאינה נאמנת וה"ה והטעם שניתן בן לבעלה אינה נאמנת וי"ל בדבר דלא עביד לאגלוי הצד דין התלמוד אינה נאמנת כמו שלהראב"ד עד אחד אינו נאמן לומר שניתן בן לבעלה משום דלא עביד לאגלויי דבזה נוטים דבר' הרא"ש לדברי הראב"ד כמו שכתב הב"י אף של הרא"ש עד אחד אינו נאמן להתיר ליבמה לשוק אפילו שמילתא דעבידא לאגלויי י"ל דאינו אלא מצד החומר כמו שכתב הב"י בסי' קנ"ח וז"ל שגם הרא"ש לא גזר אומר בהדיא ולא כתב אלא שקשה הדבר להקל עכ"ל נשמע מזה שמצד חומרא ס"ל להרא"ש דאין עד אחד, נאמן ביבמה להתיר אותה לשוק אבל במילתא דלא עבידא לאגלויי י"ל דהרא"ש ס"ל כדעת הראב"ד כמו שכתב הב"י שדבריו נוטים לדעת הראב"ד. ובזה מתורץ ג"כ קושיות הב"ח ובית שמואל דהרא"ש הוצרך לדין מסברא דמילתא דלא עבידא לאגלויי אפילו לאחרים אין האשה נאמנת כמו שאין עד אחד נאמן לדעת הראב"ד מדינא דש"ס משום דלא עביד לאגלויי:
ולפ"ז דברי הטו"ר בסי' קנ"ו בנוים ומיוסדי' על אדני פז במה שכתב ואם אינו ידוע שכלו לו חדשיו אלא על פיה אינה נאמנת להיות מותרת לזר וזה מוסכם מכל הפוסקים ודיוקא דאיכא למידק מיניה הא לאחרינ' מהימנא זה תלוי במחלוקת הפוסקים שהביא בסי' קנ"ח אם עד אחד מהימן להתירה לשוק הוא הדין אשה נאמנת לאחרים ואם עד אחד אינו נאמן גם אשה אינה נאמנת והטו"ר בסי' קנ"ו לא כתב אלא מילתא דליכא פלוגתא ובדין אם נשים נאמנות סמוך עצמו על מה שמביא מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בסי' קנ"ח אם עד אחד מהימן ה"ה נשים ולא הביא דעת הראב"ד החולק על הרמב"ם בעד אחד המעיד שניתן לו בן דאינו נאמן משום דמילת' דלא עביד לאגלויי הוא משום הרמב"ן והרשב"א הסכימו לדברי הרמב"ם ומביא דברי הרא"ש דחולק על הרמב"ם דאפילו במילתא דעביד' לאגלויי אין עד אחד מהימן משום די"ל במיסנ' סניא ליה ולא דייקא ומינסב' אבל לגבה עצמה אפילו הרמב"ם מודה דאינה נאמנת משום דאיסור לאו קל בעיניה ומשקרה ולמד הב"י מתשובח הרא"ש שהשיב שאין האשה נאמנת לומר ששלמו חדשי העיבור אפילו לאחרים לא מהימנה שדברי הרא"ש נוטים לדברי הראב"ד משום דמילתא דלא עבידא לאגלויי אפילו עד אחד לא מהימן ה"ה אשה אינה נאמנת וזה אפילו מצד הדין דש"ס אינה נאמנת:
ובזה מסולק תלונת מכ"ת שכתב וז"ל מה דמות יערוך הרב הב"י והרב ר' משה רבקש להשוות דברי הטו"ר ודברי הרא"ש ולדברינו ניחא דבדבר זה שהיא אינה נאמנת לומר שכלו חדשי העיבור שוים הם דברי הטו"ר עם דברי הרא"ש וכ"ע מודים בזה אבל אם אשה נאמנת לאחרים סמוך הטור על מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בעד אחד אם נאמן ביבמה להתירה שהביא בסי' קנ"ח וממילא נלמד ג"כ פלוגתן באשה אם נאמנת לאחרים דלדעת הרמב"ם אשה נאמנת ולדעת הרא"ש אינה נאמנת דלא עדיפא מעד אחד וק"ל:
ולפי דברינו יש פליאה ותמי' קיימת על תשובת מהר"ר אהרן ששון הנקרא תורת אמת דבסימן כ"ו בסוף דבריו כתב בשם גדול הדור אחד שהלכה רווחת בישראל דעד אחד נאמן ביבמה להתירה לשוק ותמה הוא עליו שהרא"ש ורבינו ירוחם חולק על זה מהיכי לומד שהלכה רווחת בישראל כו' וכתב לישב דברי הגדול וז"ל שהרי ידוע מה שכתב מהרי"ק ז"ל על דברי הרא"ש וגם מהריב"ל שרוב הפוסקים הסכימו לסברת הרי"ף ועברינן כוותייהו במקום שאין מנהג להחמיר ושמעתי מפי הגדולים בסאלנקי נהגו להתיר אף כי רוב הדברים של איסור והיתר נהגו ע"פ הרא"ש כי הוא אחריו הפוסקים שבספרד מ"מ בנידון הלז נהגו כדברי האלפסי ז"ל ודברי רוב הפוסקים שנמשכו אחריו גם בקוסטניטא אף שהיה להם להחמיר כסברת הרא"ש כי הוא ז"ל הי' רבי שבספרד מ"מ נהגו שלא להחמיר והיכי דלא נהגו להחמיר ודאי עבדינן כסברת הרי"ף ונמשכים אחריו כי הם רוב בנין ורוב מנין וגם הרב הגדול מהר"ש די מודינא התיר בעד אחד ביבמה אפילו בניתן לו בן נגד סברת הראב"ד ז"ל כו' וראוי הי' להחמיר כדברי הרא"ש ז"ל אבל מה נעשה שהרי"ף וגם הרמב"ם ז"ל והרא"ה בחידושיו וסמ"ג והרשב"א כולם פוסקים דעד אחד נאמן ביבמה כו' ומסיים וכן נהגו אבותינו הקדושים אשר בארץ המה וכל בתי דינים שבעיר הזאת להתיר יבמה לעלמא ע"פ עד אחד הרי עדים נאמנים על זה וא"כ יפה כתב גדול הדור דהלכה רווחת בישראל עכ"ל מהר"א ששון א"כ לפי זה גם אשה נאמנת לאחרים להתיר יבמה דזה כלל גדול דכל מקום שעד אחד נאמן בעדות אשה נשים ג"כ נאמנות כמו שכתב הרמב"ם והמגיד בהלכות יבום פרק ג' ובית שמואל בסי' קנ"ו וס"ק י"ד ויש לתמוה איך כתב בשאלה כ"ז ומביא ראיה מדברי הרא"ש בהחלט דאפילו לאחד אשה אינה נאמנת ומסיים וכבר נודע דאין הפרש בין עדות אשה אחת ובין עדות שתי נשים וכיון שכן אין ספק שאין האשה זו מותרת לשוק עכ"ל ותמיה דבריו דדבריו סותרים זה את ממש תוך כדי דיבור דלמעלה בתשוב' כ"ז סיים דהלכה רווחת בישראל דעד אחד נאמן ביבמה להתירה לשוק וא"כ גם נשים נאמנות דחד דינא הוא ואיך כתב ופסק למעשה דאין אשה נאמנת וצריך עיון רב ונגר ובר נגר דיפרקנה וגם בתשובת מהר"ם מלובלין סי' ק"ל דף צ"ד ע"ב הביא דברי תשובת הר"ן ותשובת בן לב שרוב הפוסקים הסכימו לסברת הרי"ף ובסאלנקו ובקוסטנטינ' נוהגים להקל ודלא כסברת הרא"ש אע"פ שבכל דיני איסור והיתר נהגו כהרא"ש מפני שהפוסקים כרב אלפס הם רוב בנין ורוב מנין וגם הב"י בסי' קנ"ח תמה על רבינו ירוחם וכתב אדרבא רוב בנין ורוב מנין הסכימו דעד אחד נאמן ביבמה להתירה לשוק וגם הרא"ש לא גזר אומר לאיסור בהדיא ולא כתב אלא שקשה הדבר להקל הילכך כהנך רבוותא דשרו נקטינן עכ"ל וכן פסק בש"ע בסי' קנ"ח וא"כ גם אשה נאמנת:
ועתה נשובה ונדעה ונרדפה לדעת הנדון אשר לפנינו שבעל האשה הזאת יצא מהעיר בצום גדלי' שנת תצ"א ולא שב לביתו ובשנת תצ"א הי' שני אדרים והאשה ילדה ביום שבת קודש י"ג אייר וחי י"ב ימים ומת ועל יציאתו מכאן מעידי' שני עדים כשרים ועל יום הלידה שהיה י"ג אייר מעידים שני נשים וא"כ לדעת הרא"ש דיא מודינה שכתב שמורי הגדול מהרי"ט עשה מעשה והתיר עד אחד ביבמה אפילו בניתן לו בן נגד סברת הראב"ד וכתב שכן נהגו אבותינו ואף שהספרדים בהנהג' איסור והיתר נהגו כהרא"ש ובנידון זה פסקו כהרי"ף והרמב"ם שהם רוב בנין ורוב מנין וא"כ גם נשים כשרים בעדות זה אף שהוא מילתא דלא עביד' לאגלויי וא"כ אשה זו ילדה לח' חדשים וי"א יום דל חמשה ימים למלאות חדשי העיבור פש לן ששה ימים בחודש התשיעי וכבר כתב רא בדורינו נשתנה הטבע ויולדת לתשעה יולדת למקוטעים:
אך מכ"ת כתב שכתב לו חד מצורבא רבנן שכתב הב"ש בסי' קנ"ו סק"ד דאם אין בעלה כאן דחיישינן שמא בא בצנעה ואפשר דחיישינן שמא בא ע"י שם כמ"ש סי' ד' עכ"ל ואני אומר דהבית שמואל כתב דרך אפשר אבל כבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק ונשתקע הדבר ולא נאמר ותדע דבסי' ד' כתב הטור בשם הרמב"ם היה בעלה במדינת הים וילדה הרי זה בחזקת ממזר שאין הולד משתהא במעי אמו יותר מי"ב חודש ובה"ג כתב שאינו בחזקת ממזר שאנו תולים לומר שמא בצנעה בא וכתב הרא"ש בפרק עשרה יוחסין על דברי בה"ג דשמא בצנעה בא כי האי עובדא דשמואל דאתא ושימש כדאיתא בירושלמי והקשה על זה הרא"ש מפרק הערל דף פ' ע"ב דקאמר התם דרבה תוספאה אכשר לההוא ולד בתר י"ב חודש כדאמרינן אשתהויי אשתהי ולמה ליה טעמא דאישתהי לימא דאתי בעלה בצנעה ודחק הרא"ש לישב קושיא זו והביא הב"י דברי הרא"ש בסוף ספר טור א"ה ובסי' קנ"ו לאחר שכתב הטור ויהי' בר קיימא כגון שידוע שנולד לתשעה חדשים לא משכחת לה אלא כשפירש ממנה אחר טבילתה ואם היינו חוששים שמא בא בצנעה ע"י שם איך כתב ולא משכחת לה אלא כשפירש ממנה אחר טבילתה הא עדיין הספק נפל במקומו הוא עומד דילמא בא ע"י שם ועוד איך הוי שתיק הטור מלהביא שלדעת ה"ג עדיין בספק הוא עומד אלא ברור הדבר דעד כאן לא קאמר ה"ג דחוששין שמא בא בצנעה משום דלא שווי' ממזר והעמדינו אמה על חזקת כשרות דלא עבדה איסורה אבל בנ"ד אדרבא הרוב מסייע לומר שלא בא דרוב נשים יולדת ולד מעליא למה נחזיק הולד לנפל בשביל חששה רחוקה שבא בצנעה ואפילו גבי דלא שוויה ממזר כתב הב"י בסי' ד' כתב שנראה מדברי הרא"ש שאין דברי בה"ג נראים לו ופשיטא בנידון דידן לית מאן דחש ליה ודברים בדוי' מלב ונשתקע הדבר ולא נאמר:
והדרן לכללן כיון שיש עדים כשרים שיצא בצום גדלי' ולא חזר לביתו ונהרג אחר י"כ והיא ילדה י"ג אייר ע"פ עדות נשים וכבר זכינו לדין שהלכה רווחת בישראל שעד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק ה"ה עדות נשים דהדרינן לכללן דכל מקום דעד אחד נאמן נשים נמי נאמנות ועוד נראה דהא לענין מיאון בודקים ע"י נשים אפילו אשה אחת בודקת ושומעין לה כמה שפסק בסי' קנ"ה סי' ט"ו וכתב הבית שמואל שהרמב"ם פוסק כת"ק דנשים נאמנות אפילו להקל ולדעת הרי"ף לאחר הפרק נשים בודקת דאיכא חזקה דרבא ק"ו כאן דרוב מסייע ליה שהרוב הנולדים הם של קיימא כמו שכתב הב"ש בסי' קנ"ו סס"ק י"ד וקי"ל דרוב עדיף מחזקה א"כ גם כאן נשים נאמנות ולפ"ז לדעת הרשב"ץ שהביא הב"י ורמ"א בהגה שנשתנה הטבע ועכשיו החוש מכחיש שילדה לתשעה יולדת למקוטעים ובנידון דידן שלפי דברי נשים ילדה בי"ג באיר ולאחר מילוי חדשי העיבור פש לן ששה ימים בחודש התשיעי א"כ אשה זו אינה צריכה חליצה:
ומה שנסתפק מכ"ת שהבעל והחולץ הם ספרדי' והאשה אשכנזיות ולא ידע לבתר מאן ניזול לדינא או כהרמב"ם דבעי תשעה חדשים של ימים או כהרב רמ"א ומצא בשו"ת הרדב"ז כתיבת יד יבמה אשכנזית שנפלה לפני יבם ספרדי יחלוץ ולא ייבם ולכך בנידון דידן מספקא ליה לא ידעתי אמאי מספקא ליה דלא דמי כלל לנידון דהרדב"ז דהתם שאין אשכנזים קיימו וקיבלו עליהם גזירת הגאונים שלא ליבם א"כ עבדת היא אסורה שעברה על חומרת וגזירת הגאונים אבל הכא אנן גרירין בהאיסור והיתר אחר דברי רמ"א בפרט היכי דמסתבר טעמא לא עבדית היא אסורה כלל ועוד מאן לימא לן דלא עבדי הספרדים כדברי רמ"א שכתב מילתא בטעמא דהחוש מכחיש כלל זה:
ועוד איכא צד היתר בנ"ד להרמב"ן דאמר שיפורא גרם ואם נתעברה סוף חודש וילדה בתחילת ט' הוי ולד בם קיימא אע"ג דאינו אלא ששה חדשים ושני ימים כמ"ש הבית שמואל משמו בסי' קנ"ו סעי' ק"ה ובנידון דידן שעדים כשרים מעידים שיצא בצום גדלי' וגם מעידים שנהרג מיד אחר י"כ א"כ אף י"ל שאין להאמין לנשים מ"מ הכל יודעים וזוכרים שבחודש אייר עדיין כריסה בין שיניה וא"כ לדעת הרמב"ן אינה צריכה חליצה ואמרו חז"ל בהחולץ דף מ"ד ע"א כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו וכן הוא בפ"ק דיבמות דף י"א ע"ב וא"כ למה נפסיד אותו להשיאה לכהן איך שראיתי שכתב הב"י בשם הריב"ש על דברי הרמב"ן שראוי לסמוך עליו וכש"כ אם הוא שעת הדחק שהיבם קטן או שהוא במדינת הים וסיים והמחמיר להצריכה חליצה תבוא עליו ברכה ומכ"ת כתב שאין כאן שעת הדחק שהיבם גדול ואינו במדינת הים ראוי לחוש לדברי הראב"ד והרא"ש דס"ל דאין עד אחד נאמן לומר שניתן בן לבעלה להתיר יבמה לשוק משום דלא עביד לאגלויי הוא הדין שאין נשים נאמנות מדין התלמוד פשיטא שראוי להיות בכלל ברכה להחמיר לכתחילה שצריכה חליצה ועכ"פ במקום שיש קצת עיגון ושעת הדחק ראוי לסמוך על הנך עמודי גאוני ארץ שאינה צריכה חליצה ובהא נחתא ובהא סלקא היכי שילדה לאחר ט' חדשים שלימים לאחר שפירש הבעל ממנה בזה לא חיישינן דילמא בא בצנעה אינה צריכה חליצה כלל אפילו שלא במקום הדחק והוא בכלל מה שאמרו כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו הנראה לפע"ד כתבתי היום יום ו' כ"ב סיון תצ"ז לפ"ק:
נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש:
הנה מקרוב הגיעו אלי כתב מחד צורבא מרבנן שכתב אלי שכתב למכ"ת וזה לשונו קשה עלי ליתן חליצה כיון שיש עוד אח קטן וחליצה הוא חליצה פסולה ואולי צריכין לחוש להרב מהרשד"ם ומהר"א ששון ז"ל שכתבו שצריכה חליצה מכל האחים והוי כחשש עיגון ועוד שהאשה אומרת שילדה בחצי אייר ואפשר שימצא פתאום שיזכרו שכדבריה כן הוא אפשר שיש לדמות למה שכתב בש"ע סי' קנ"ו סעי' י"ב הלכה היא ובעלה כי' במה דברים אמורים שהיתה פסולה לכהונה או במערה היינו כשמת ולא הי' שם אדם שיעיד אבל אם אין הדבר כן לא תחלוץ ולא רתי"ם כו' והוא מדין הש"ס שצריכה כרוז לכהונה עכ"ל:
ונפלאתי עליו מאוד מאי חליצה פסולה שייך כאן דחליצה פסולה לא שייך אלא במקום שיש זיקה וחליצה גרוע כגון אחר גט או אחר מאמר כמו שפירש"י בפ"ד אחין דף כ"ו ע"ב דהאי חליצה פסולה כלומר גרוע שאם רצה ליבם אינו יכול ליבם ואחות חלוצתו היא הילכך לאו מעליותא היא וצריכה לחזור על כל האחין כו' משום דאלימא זיקה ורמי אתרווייהו עכ"ל. וכן כתב הב"י בס"ס ק"ע וזה לשונו ובלא כלום נמי לא נפקי דאחות חלוצה אינו אלא מדברי סופרים הילכך חלץ האי חליצה כל דהו ולאו מעליותא היא שאם חפץ לא יבום ומיהו חליצתו וזיקתו שוות שתיהן לגרוע ופקעה וזיקתו בחליצתו כו' אבל בנידון דידן אם הולד היה בר קיימא אינה זקוקה כלל מן התורה ואם אינו בר קיימא הוי חליצה כשירה ובפירוש תנן במתניתן ביבמות דף ל' ע"ב וכולן שהיה בהן ספק קדושין וכו' הרי אלו הצרות חולצות ולא מתיבמות דהיא ספק צרות ערוה ואם היה הקדושין ספק קרוב לה לא רמיה קמי' יבם כלל ואינה זקוקה לו מן התורה ואם היה קרוב לו לא הוי צרת ערוה וזקוקה לו החליצה כשירה ובפירוש כתב הר"ן בפ' החולץ על המתניתן היבמה לא תחלוץ עד שיהיה לה ג' חדשים וכתב הר"ן בד"ה כל העולה ליבום כו' אע"ג דכמה נשים חולצת ולא מתיבמות היינו היכי דלא אפשר כיון דלאו חליצה פסולה היא אבל היכי דאפשר לאמתוני עד שתראה ליבום משהינן ליה עכ"ל וזה פשוט אפילו לבר בי רב דחד יומא דבספק אם זקוקה מן התורה או אינה זקוקה כלל דחליצה כשירה היא ותשובת הרב מהרשד"ם אין בידי ואם באתי להכניס ראשי בין ההרים גדולים דפליגי בחליצה פסולה אם צריכה לחזור על כל האחי' שהביא הטור בס"ס ק"ע לא יספיקו כמה ניירות ועי' ביבמות דף כ"ו ע"ב ודף נ"א ע"ב אלא שדנתי אותו לכף זכות שראה בשאלות ר' אהרן ששון סוף תשובה סי' כ"ט וזה לשונו אך לענין חליצה כשתבא לחלוץ צריך לדעת אם ליבם אחד או ליבמים הרבה כי הרב הגדול מהר"ש דימודינ' ז"ל בסי' קצ"ח כתב בנדון כזה שדעתו שצריכה לחלוץ מכל האחי' מטעם שהוא דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים ושאין להקל אלא ע"י הדחק וכבר כתבתי שאין בידי תשובת מהר"ש די מודינ' אבל תמה אני מאוד אם יצא דבר זה מפי אותו צדיק דמהי תיתי לומר שהיא חליצה פסולה ואם בשביל שאינה עולה ליבום הלוא ש"ס ערוך הוא דהתם אם יבוא אליהו ויאמר שזקוקה ליבום בת חליצה ויבום עי' בפ' החולץ דף מ"א ע"ב ומוכח שם להדיא דבכל הספיקות בת חליצה ויבום היא ומעולם לא שמענו שזה הוי חליצה פסולה דממ"נ אם יבוא אלי' שהיה ולד בר קיימא אינה זקוקה כלל ואם לא היה בר קיימא בת יבום וחליצה היא ולא מיקרי חליצה פסולה אלא היכי דהוי זיקא קלישא כמו חליצה אחר גט ואפילו בחליצה אחר גט למ"ד אין זיקה לא הוי חליצה פסולה כמו דאיתא בפרק ר"ג דף נ"א דפריך מדר"ג סבר אין זיקה רבנן סברי יש זיקה קתני סיפא וכן אומר בשני יבמין ויבמה אחת לימא תיהוי תיבותא דרבה בר רב הונא אמר רב דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים ופירש"י אפילו רבנן דאמרי יש זיקה סגי ליה בהך חליצה רעועה דחד מינייהו לימא תיהוי תיובת' כו' דהא נמי חליצה פסולה אחר הגט באה ודחי הש"ס דאף רבנן סברי אין זיקה ש"מ כיון דאין זיקה לא הוי חליצה פסולה ק"ו בן בנו של ק"ו היכי שאינו מזקיקה כלל כמו בכל הספיקות ואם זקוקה מדאורייתא הוי חליצה כשירה ממ"נ ולפע"ד אי אפשר להוציא דבר זה מן שפה ולחוץ דלגבי ספיקות דתנן בכל מסכת יבמות יהי' חליצה פסולה ואם לאו שראיתי בתשובת מהר"א ששון לא האמנתי שיעלה על שום לב אדם להסתפק בזה ולפענ"ד נשתקע הדבר ולא נאמר:
ומה שכתב לחוש שמא יבואו עדים וצריכה להכריז לכהונה עלתה במחשבה לפני שאין הנידון דומה לראי' דהתם גבי אשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים או באשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים לא נולד הספק אצל הב"ד ואין העדים במקום ב"ד חיישינן שיבאו עדים לאחר זמן ויעידו כדבריה אבל בנידון דידן שכל העדים אצל הב"ד שנולד הספק אם איתא שיש עדים בדבר הוי אתי לב"ד בעת חליצה דקלא קלא אית למילתא ובזה לא חיישינן שיבאו עדים אחר כך וכן משמע מדברי רש"י בדף מ"א ע"ב הספיקות חולצת וכו' ולא לישתמוט חד מן הפוסקים ולכתוב גבי ספיקות דכולה מתניתן דיבמות דאין חולצת אלא א"כ אמרו שלא היה אדם שם ובספק קדושין וגירושין בעי לאוקמי בעדים המכחישים ולא חיישינן שמא יבוא עדים ויצריכו כרוז לכהונה דסתמא תנן דחולצת ולא מתיבמת אלא פשוט וברור כיון שנולד הספק אצל ב"ד ועדות שם אי הוי ידעי הוי אתי לב"ד בשעת חליצה או קודם חליצה ודבר פשוט בעיני דאין כאן בית מיחוש כלל וכבר כתבתי שצריכה חליצה מספק והחליצה כשירה ממ"נ או שצריכה חליצה או שאינה זקוקה כלל בי' בב"ש סי' קנ"ו סס"ק ג' הנלפענ"ד כתבתי וחתמתי היום יום ו' כ"ו תמוז תצ"ז נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש: