פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה לז
או"ח סי' תקנ"א כתב רמ"א מילה שהיא מר"ח עד תשעה באב נוהגים שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשים בגדי שבת ונשאלתי אם מותרים לגלח זקינם והנה בסי' תצ"ג כתב רמ"א מי שהוא בעל ברית או מל בנו מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה וא"כ לא מבעי' בשבוע שלא חל תשעה באב בתוכו דלא אסרי מהדין הש"ס אלא מכח מנהגא וא"כ כי היכי דבימי הספירה דאסור בתספורת מצד מנהגא מותרים בעל הברית והמוהל להסתפר א"כ הכא נמי כיון דיו"ט שלו הוא ואין איסור תספורת אלא מצד מנהגא דהא בסוף תענית פסק הש"ס הלכה כרשב"ג לקולא דאין אסור לספר ולכבס אלא אותו שבת שחל תשעה באב בלבד בלבד ולא מר"ח ואינו אסור מר"ח אלא מצד המנהג וכי היכי דהתם בספירה מותר לגלח ה"ה הכא אלא נראה דאפילו בשבוע שחל תשעה באב בתוכו נראה נמי דמותר דהא לבישת לבנים נמי מצד הדין הוא אסור אפ"ה במוהל וסנדק מותרים ללבוש לבנים הכא נמי מותרים בתספרות ומיהו מצינו שיש חילוק בין תספורת ובין ללבוש לבנים דהא תנן שבת שחל תשעה באב להיות בתוכו אסורים מלספר ומלכבס ובחמישי מותרים מפני כבוד שבת וכתב הגהות אשרי ולספר אסור אפילו בחמישי הרי אף דלכבס מותר אבל לספר אסור הכא נמי אף דמותר ללבוש לבנים מ"מ אסור לספר בשבוע שחל ט' באב בתוכו וראיתי בספר באר הטיב בא"ח וזה לשונו מדלא כתב שמותרים לגלח משמע דאסור וכתב אלי' זוט' שהורה לו זקינו דאבל תוך שלשים לא יתקן ציפרניו אם יש מוהל אחר בעיר וכן לא יגלח תוך שלשים במילה ע"כ ורמ"א כתב ביו"ד סי' שצ"ג הוא הדין דמותר לגלח וצ"ע עכ"ל ונראה לי שבעל באר הטיב הבין מה שכתב רמ"א ביו"ד סי' שצ"ג ה"ה דמותר לגלח שקאי על שער ראשו וזקינו ולכך הניחו בצ"ע אבל אינו הדבר כן דמה שכתב רמ"א דיש מקילין אפילו בתוך שלשה אם אין מוהל אחר בעיר ומותר לתקן לו לתקן ציפרניו ולגלח לצורך המילה לגלח קאי על ציפרניו רצה לומר שמותר ליטלם אפילו במספרים דהא כתבו הפוסקים דבגנוסטרא אסור פי' במספרים קמ"ל דבשביל צורך מצוה אפילו בגונסטרא ר"ל במספרים מותר לגלח הציפרנים והלשון מוכרח כן דאיך קאמר לגלח לצורך המילה מה צורך המילה שייך בגילוח הראש והזקן אלא ע"כ כדאמרן דאצפרנים קאי וכן בדרכי משה לא הזכיר כלל לגלח וכן בלבוש וזה ברור אלא נראה שאף שלא התיר לגלח תוך שלשים במילה מ"מ לגבי ט' באב י"ל דקיל כמו שכתב הרא"ש בפ' בשלשה פרקים דבמילי דיחיד אקילו טפי באבילות ישינה ועוד קולא אחריתא איכא בתשעה באב במקום שנהגו שאסור לספר ולכבס כגון שבת שחל תשעה באב בתוכו דקתני בחמשי מותר מפני כבוד שבת ובאבילות במקום שאסור לספר ולכבס לא התירו מפני כבוד שבת לפי זה אף שכתב בהגהות אשרי דלספר אסור אפילו בחמשי מוכרחים אנו לומר כמו שכתב המג"א בסימן תקצ"א ס"ק י"ד הא דכתב הגהו' אשרי דתספורת אסור אפילו לכבוד שבת הטעם דבלאו הכי אין רגילים לספר בכל שבוע עכ"ל וא"כ בסנדק שרגילים לספר זקינם ביום זה נראה כמו שהתירו לו ללבוש בגדי שבת אף שמדינ' אסורים וע"כ התירו מפני שי"ט שלו הוא הכי נמי יש להתיר לגלח זקינם ודיוק של באר הטיב ליתא דא"כ דוק לאידך גיסא הוי ליה לאשמועינן אבל לגלח אסור ומסתמ' סמיך רמ"א דממילא נשמע דהוא הדין לגלח מותר דמאי שנא זה מזה וראיתי להזכיר מה שכתב הט"ז מה שכתב רמ"א ביו"ד סי' שצ"א דאבל יוכל להכניס החתן כדרך ארצינו ששני אנשים מכניסי' החתן תחת החופה וכתב הט"ז וז"ל ונראה לי דלא התירו אלא להכניסו אבל לא להכניסו ולאכול שם שלא כקצת שנהגו להקל בזה עכ"ל. ולי נראה שאותן שנהגו להקל יש להם על מה שיסמכו דהא הביא הרא"ש בפרק החולץ בשם ר"י הלוי דלא אסרינן אלא בבית השמחה של רשות דאמרינן במס' שמחות על כל המתים אסור לכנוס לבית השמחה עד שלשים יום על אביו ועל אמו עד י"ב חודש אלא א"כ היה סעודה של מצוה עכ"ל ונהי דאנן מחמירין שלא לילך לשמחת נישואין מ"מ השושבינים שאנו נהגו בארצינו חשיבו להו מצוה רבה ואוכלין שם וחושבים שהם עיקר המתעסקים בצרכי חתן וכלה ולכך נהגו להקל. ועוד נשאלתי אשה אם מותרת לגלח מר"ח עד התענית ונראה לי ג"כ כיון דבאבל גופא פסק הרי"ף והרמב"ם דאשה מותרת לגלח אחר ז' נראה להקל באבילו' ישינה במילי דיחיד ולסמוך במילי דרבנן על הרי"ף והרמב"ם דמותר ג"כ לאשה לגלח מר"ח עד התענית הנלע"ד כתבתי: