פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה לג
יום ד' ט"ו טבת תצ"ז פה ווינא. אל ארז בלבנון קנקן מלא חדש וישן יסגי שלומו עד ביאת ינון ה"ה הרב המאור הגאון המופלא ומופלג נ"י פ"ה ע"ה כבוד מהור"ר מאיר נר"ו. יאיר אתנו סלה. כמה פעמים חשקה נפשי לכתוב אליו ולשאול תורה מפיו בשאלת תלמיד לרב אך אמרתי אקבצם וטרם הליכתי לביתי אי"ה אראה לראות פניו ופה אל פה אדבר בו אך זה יצא מהמעשה שבא לידינו שנקבר ביום א' העבר אחד מהולכי תמים והיה בתוך פיו שן תותבת מאיזה עצם נבילה ונשאל הדבר אם ליקח מפיו ובקל הי' יכול ליקח או להניח כמות שהוא לקבור עמו ובעמדי במעמד קברו אמרתי לפום רהיטא נראה לי לפע"ד ליקח מתוך פיו ולשרוף כמו נוי המת כסברת הב"ח בסי' שמ"ט בשערות אע"פ שאינם קלועים וקשורים דהא במתי' הנקברים בארץ טהורה דחייש להפסד טהרות דאם המצא תמצא בשדה שנחרש בה קבר עצם כשעורה מעצם הנ"ל ולא ניכר שבא משן דאינו מטמא כדאיתא בפ"ג מס' אהלות והנוגע בו עושה טהרות שרפינן עליה הטהרות וא"כ בארץ ישראל אין נקברים עמו מהאי טעמא שאמרנו ואף אנחנו יושבים בארץ נכרי' אעפ"כ ראוי לנהוג כן כמו שאנו נוטלים לידים בשביל סרך תרומה ועוד למה לנו להניח עצם נבילה בתוך פיו דהא אין קוברין רשע אצל צדיק אך רבים אומרים שיניחו לו כמו שהיה בחייו שמא לא ניחא ליה בהאי לקיחה ולמה לא לקח בעצמו בעת חליו גלל כן הניחו הדבר בשב ואל תעשה ובקשתי ממ"ו שיורני דעתו הרמה נחיה ולא נמות והתורה מפינו לא ימוש ודיני טהרת מורה צדק יחדש בימיו יתקדש ושלום מנאי אהובו נאמן ביתו משה במהור"א גינצבורג זצ"ל:
תשובה משה משה לא פסיק טעמו וריחו לא נמר יפרח צדיק כתמר ה"ה ידידי הרבני המופלא המושלם ביראה ובחכמה כבוד מהור"ר משה גינצבורג נר"ו. הנה כתבו קבלתי ובקראי שנים ושלש דלתות ראיתי שאלה קטנה ששאל מכ"ת במת שמצאו בו שן תותבת מאיזה עצם נבילה וקודם קבורה נסתפקו אם ליקח השן מפיו ולשורפו כמו נוי המת ולא לקברו עם המת דחיישינן להפסד טהרות ואם המצא תמצא בשדה שנחרש בו קבר עצם כשעורה מהעצם הנ"ל ולא יהיה ניכר שבא מן השן דאינו מטמא כדאיתא בפ"ק דמס' אהלות והנוגע בו ועשה טהרות שרפינן עליו טהרות ובארץ ישראל אינו נקברים עמו מהאי טעמא שאמרנו עכ"ל. ונפלאתי על מכ"ת לחוש חששה רחוקה כזו שיחריש קבר זה דהא כתבו התוס' בפ"ק דמועד קטן דף ה' ע"ב ד"ה מנפח אדם בבית הפרס דלא הי' רגילין לקבור המתים בעומק כי השתא בזמן הזה וא"כ בזמן הזה דאפילו אם יחריש השדה עומק המחרישה ג' טפחים לא יעלה המת מקברו ודבר שאינו שכיח הוא וכיוצא כתבו התוס' שם בד"ה שאינו מטמא באוהל דלא הצריכו לציין בשביל היסט דהיסט מילתא דלא שכיחי הוא ויותר תמי' לי אם באנו לחוש שילך אדם לשדה זו שנחרש בה קבר דהוא מקום בית הפרס שהוא מענה מאה אמה א"כ אף שלא יגע בעצם כשעורה נמי שרפינן עליו תרומה כדאיתא בפ"ק דשבת דף ט"ו ע"ב על ששה ספיקות שורפין עליו התרומה וכתבו התוס' בד"ה על ספק בית הפרס דמיירי בשדה שנחרש בה קבר דטהור מדאורייתא ולא חיישינן לעצם כשעורה ולא הוי אלא מדרבנן וא"כ כשגזרו רבנן לשרוף התרומה אין הגרם בא עכשיו מחמת השן שנקבר עמו ואם נימא שימצא אדם עצם כשעורה בתוך בית הפרס ויוציא עצם זה לחוץ ויגע בו אדם אחר וישרפו התרומה לזה גם כן אינו חשש כיון שעצם זה נעשה כתמונת שן א"כ ממ"נ אם יכירו שהוא כדמות שן לא ישרפו עליו תרומה דשן של מת אינו מטמא כדאיתא באהלות ובנדה ובנזיר ואם לא יכירו שהוא תמונת שן א"כ לא גרע שן זה כשאר שיניים שנקברים עמו ואם המצא ימצא אח"כ עצם כשעורה שורפין עליו תרומה ולא חיישינן שמא משיניו הוא ואינו ניכר צורת השן מחמת שנרקב קצת ועוד אפילו שהוא עצם משאר עצמות כיון שנתערבו ברוב תולין הכל ברוב ושורפין עליו התרומה כמו דאיתא בביצה דף ל"ח ע"ב גבי שחוטה שנתערבה בנבילה ולדידן שחוטה בנבילה בטל והוי טומאה ודאית לשרוף הטהרות וא"כ אין חשש זה כשיקברו השן תותבת עמו יותר משלא יקברו עמו מחמת דהא שיניו נמי נתערבו ואפ"ה שורפין עליו אם נגע בעצם כשעורה ואינו ניכר שהוא שן ואם ניכר שהוא מן שן לא ישרפו ובשן תותבת נמי לא יבוא מכשול אם יכירו שהוא שן לא ישרפו ואם לא יכירו א"כ ראוי לשרוף ע"פ הדין ולא יבוא מזה מכשול עון וא"ת שלא יתן עכ"פ לכתחילה כדי שיתערב ואף גבי חמץ אסור להתערב קודם זמן איסורו לדעת ר"י כנזכר בטור א"ח סי' תמ"ז מ"מ התם יבוא ודאי האיסור בפסח אבל הכא מי יימר שיבא לידי מכשול עון וחששא רחוקה כזו כ"ע מודים דמותר לערב לכתחילה ואח"כ אין בו איסור שריפת תרומה טהורה ומה שכתב מכ"ת למה לנו להניח עצם נבילה לתוך פיו לדעתי אין שם נבילה על עצמות שאנו משתמשים בכלים של עצמות ואין בו חשש איסור או מיאוס דאין בעצמות בנותן טעם וכמו שאמרו בסוף מס' ידים משנה ו' עצמות החמור טהורים ונראה לי דיותר טוב לקבור עמו משלא יקברו עמו ויכול לבוא לידי תקלה להנות ממנו הנראה לפענ"ד כתבתי ואף שהוא דבר שאינו שכיח לרוב אהבתו השבתי לו. כ"ד היום יום ה' כ"ג טבת תצ"ז:
נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש: