פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה כז
נשאלתי מהרב המופלא מהור"ר לוי אבד"ק ביליגראד שוחט אחד שבדק בהמה והלך מבית המטבחים ושאלו אותו על הבהמה ששחט ובדק אם היה כשירה ואמר לפני עדים שכשירה היא ואח"כ מצאו אחריו סירכה גדולה ונטרפה על ידי סירכה זו ושאל השואל מה דינו של השוחט הזה ועל הכלים אחר זה הביא השוחט עדים כשבא לבית בעל הבית שאלה המשרתת להשוחט אם יהיה להם בשר כשר לבשל לפני בעל הבית ובני ביתו והשיב בזה"ל אפשר ווערט כשר ווערין ומענה בפה השוחט שהיה רוצה לבדוק ולמעך הסירכה כנהוג ורוצה לתרץ דבריו ונפל מחלוקת בין הלומדים יש היו רוצים להעביר השוחט הזה ולהטריף הכלים מה שבישלו אחר מעשה זה ומורה אחד הכשיר להשוחט ועלה אש המחלוקת עד לב השמים והשבתי להם דבר כאשר עם לבבי:
וזאת תשובה אחרונה שהשבתי וזה לשונו אחרי שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתבותיה שלום אמרתי להעתיק מה שכתב בים של שלמה פרק גיד הנשה סי' ט"ז על הר"י הלוי ששגג בטריפה שנמצא אחריו סירכא והיפך בזכותו יעוין שם בסי' י"ז פסק בא לידו מארץ רוסיא בש"ץ שהיה שוחט ובודק שמכר צד אחד שלפנים בחזקת כשירה ומצאו בו במיצר החזה סירכא חזקה שהיא טריפה לפי מנהגינו אבל עדיין לא אכלוהו ונשבע שמכשול זה בא לידו לפי שמכר ג"כ חלק אחר של טריפה ונתחלפו לו הכשירה בטריפה והיה אנשים שבאו לפסול אותו מחזקתו שלא יהיה עוד טבח והשיב להם שנאמן לומר שוגג הייתי דמוקמינן גברא אחזקתי' והביא ראי' על זה וכתב לבסוף אפילו תימא דלא מהימן לקולא להחזיק אותו בכשרות מ"מ הכא איכא הוכחה דלא במרד ובמעל עשה שהסירכא היתה גדולה כרוחב יד ואם היה רוצה לגנוב דעת המקום ודעת הבריות ולמכור טריפה הוי ליה לנתק ולהפריד כל הסירכות מן הצלעות שלא יהיה ניכר ונרגש וכבר ידוע מן התלמוד דסמכינן אאומדנא דמוכח אפילו במילתא דאיסור' והאריך שם ומסיים דאין מקום לפוסלו מאחר דאיכא שגגה אבל מ"מ אם רוצים הקהל או אף יחידים להחמיר על עצמן שלא לאכול מבדיקתו מאן מחי בידייהו רק שיהיה דעתן לשם שמים ולא לעשות אגודות על צד מחלוקות והאריך שם מאוד יעוין שם:
ועתה התבוננו וראו מאן גבר ומאן גבר רבן של כל בני הגולה ומהר"ם מריזבורג שהי' קדמון וגדול הדור שלימדו זכות שלא להעבירו ועיקר שאין כח בנו להעמיד משפטי הדת על תלו ואנן יתמי דיתמי מה נענין בתרייהו שבעו"ה גברו בעלי זרוע וידיהם רמה וכיוצא בזה כתב מהרש"ל שם שיש לחוש שלא ימצא צירוף אליו ממשפחתו או מריעיו להחזיקו שלא יכנע לבו לשמוע ובנידון דידן נמי יש לחוש לזה ובפרטות שאף לדברי העדים שאמרו ששאלו אותו על הבהמה ואמר שהיא כשירה ואח"כ מצאו אחריו סירכא גדולה אי בעי הוי אמר שוגג היתי ומחמת מהירות כאשר מצוי הוא מכשול כזה ויש לו הוכחה ואומדנ' דאם היה רוצה להכשיל במזיד היה לו לחתוך ולנתק הסירכה בענין שלא היה מרגישים כלל א"כ לדעת הרמב"ם מרוטבורג לא מעברינן ליה בפעם ראשונה ופשיטא הכא דאיכא אומדנא כמו שכתב מהרש"ל וגם הוא מביא עדים בשעה ששאלה אותו המשרתת כשבא מן המבטחיים ואמר לה שאפשר שיהיה לה בשר כשר ואפשר שנתחרט על מה שהשיב להעדים הראשונים ורצה לבדוק כדת ודין תורתינו ובפרטות שהיה יכול לומר שוגג היתי ומצינו כיוצא בזה דתנן בפרק ט' דכריתות שנים אמר אכל והוא אומר לא אכלתי וסברי חכמים שאין העדים נאמנים לחייבו בקרבן דאי בעי מצי למימר מזיד היתי ה"נ דכוותי' דאי בעי היה אומר אומר שוגג הייתי א"כ אין נעשה חשוד על פיהם אמנם באשר שהרב העיר העבירו מאומנתו למגדר מילתא ומצינו שגדולי ראשונים העבירו השוחט על שלשים יום ועשה השוחט שלא כהוגן אם לא קיבל עליו גזירת הרב וב"ד והי' ראוי לאסור הכלים מה שבישלו אחר העברתו ואכלו משחיטתו אך מקרוב קבלתי כתב ונאמר שם שהשוחט מתנצל ונשבע שלא שחט במשך העברתו וקיבל עונשו בכן הנני אומר כי תורתינו הקדושה דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותה שלום אם אמת הדבר שנשבע בפועל שלא עבר על דעת ב"ד וקיבל גזירתם ראוי לסמוך על זה להתיר הכלים ודומה לזה הביא הש"ך בסי' קי"ט ס"ק כ"ב בשם מהרש"ל מי שהי' חשוד על סתם יינם כמו בדורות הללו מותר להאמין על יין נסך כשנשבע עליו רק שיפרוט לו השבועה ופשיטא הכא די"ל שאינו נחשד כלל וא"כ אם האמת אתו שנשבע בפועל שקיים גזירת ב"ד חוזר לכשרתו כיון שקיבל עליו הדין אחינו הוא וגם הכלים מותרים ומכאן ואילך השומע ישמע והחדל יחדל בלבד שיכוון לשם שמים ולא למחלוקות כאשר כ' מהרש"ל והנראה לפע"ד כתבתי ושלום על דייני ישראל. נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש: