אור ברסלב

פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה כה

שאלה כד

בח"מ סי' ל"ו בש"ע כיצד בודקים הדבר אומרים להם ב"ד כשראיתם דבר זה באתם כדי להעיד או כדי לראות בלבד כל מי שאומר להעיד באתי מפרישים אותו כו' ואם הי' כל העדים כשרים אחד שנתכוון להעיד ואחד שלא נתכוון להעיד וראה הדבר וכיון עדותו חותכין הדין ע"פ עדותו וכתב הש"ך ס"ק ד' כל מי שאומר להעיד באתי כו' בדרכי משה וסמ"ע בשם תשובת הרשב"א סי' א' קפ"ט דאם הראו בעצמם בשעת ראיה שכוונו להעיד כגון שהתרו בו כל העדות נפסל בשבילן עכ"ל ולחנם כתבו כן בשם תשובת הרשב"א שהוא משנה ערוכה ואימתי בזמן שהתרו בהן כו' וכן הוא בפי' רש"י ושאר מפרשים גם לא הוי להו להביא דין זה דהתראה לא שייכי רק בדיני נפשות ודיני נפשות לא שייכי האידנא עכ"ל וראיתי בספר חדש הנקרא בשם עטרת צבי שכתב על דברי הש"ך וז"ל ולי נראה דיפה כתבו הרשב"א וד"מ וסמ"ע דין זה ונעלם מעיני הש"ך מה שכתב הר"ן וז"ל תתקיים עדות בשאר ואפילו התרו בהן ואמרו לאסהודי אתינן אינם נפסלים הכשרים בשביל הפסולים ורבי פליג ואמר לא שנו אלא בזמן שהתרו בהם וגלו דעתן העדים אם באו לראות או להעיד כדמפרש בגמ' ואמרו לאסהודי אתינן ובכי האי אפילו בדיני ממונות פסול ויש מפרשים בזמן שהתרו בהם כשהתרו כל העדים כו' עכ"ל נמצא לפי' ראשון שפירש שהתרו בעדים מהני לגבי דיני ממונות וזה פי' של הרשב"א כפי' ראשון והאי תיבת בו ט"ס וצ"ל בהן וזה ברור עכ"ל העטרת צבי והנה בקראי הדברים האלה עמדתי מרעיד שנטל עטרה לעצמו להשיג על הש"ך ודמי ההוא מרבנן כמאן דלא גמיר אינש שמעתתא ומהגהתו שהגי' בדברי הרשב"א ניכר שלמד פי' זר בדברי הר"ן והוכרח להעלות פילי בקופ' דמחטא ולדעתי חוץ לכבודו שלא הבין דברי הר"ן על בוריו ודברי הר"ן הם לקוחי' מדברי התוס' דבמתניתין תנן רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות אימתי בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש ובגמ' היכי אמרינן להו למיחזי אתיתו או לאסהדי אתיתו כו' עי' ריש פ"ק דמכות דף ו' ע"א וכאן כל בר ביה רב שואל מאי פריך המקשה היכי אמרינן להו הלוא זה מבואר במשנה אימתי בזמן שהתרו בהן א"כ שואלין אותם אם התרו או לא התרו והתוס' הרגישו בזה וכתבו בד"ה היכי אמרינן להו קאי אדיני ממונות בשלמא אדיני נפשות לא קשה היכי אמרינן כו' דניחזו אנן אם התרו בו קרוב או פסול אם לאו אלא פריך אדיני ממונות דליכא התראה עכ"ל הרי שפירשו התוס' פי' זה אפילו למאן דמפרש בדברי רבא הכי אמרינן להו לעדי קרובי' ופסולים שאילנן ובד"ה לאסהודי כתבו התוספות בשם רבינו חיים כהן דאמרינן לעדים כשרים לאסהודי אתיתו עם הפסולים וצריכין אנו לומר שגם הפסולים התרו בהם וזה פירוש הר"ן במה שכתב תתקיים העדות בשאר ואפילו התרו בהם ואמרו לאסהודי ר"ל שני מיני עדות התרו בהם בדיני נפשות ואמרו לאסהודי בדיני ממונות וזה שמסיים ורבי פליג ואמר לא שנו אלא בזמן שהתרו בהן וגלו דעתן העדים אם באו לראות או להעיד כדמפורש בגמ' ולישני דמתניתן וש"ס נקטי דהיינו בדיני נפשות התראה ובדיני ממונות להעיד או לראות ומסיים כדמפרש בגמרא ואמרו לאסהודי קא אתינן ובכי האי גוונא אפי' בדיני ממונות פסול ר"ל דאפילו בדיני ממונות דלא שייך התראה מ"מ אם אמרו הקרובים לאסהודי קא אתינ' אבל התראה בדיני ממונות לא עלה על דעת אדם מעולם שבדיני ממונות צריך התראה וגם נפלאתי מה שכתב העטרת צבי ולי נראה שיפה כתבו הרשב"א וד"מ והסמ"ע תמה אני במה שכתב שיפה כתב הרשב"א אטו הש"ך התפלא על הרשב"א הלא הרשב"א השיב על שאלה שנשאל בא' שקידש והי' במסיבה קרובי' והשיב הרשב"א שלעולם אין הכשרים נפסלים מחמת קרובים אלא באחד משני ענינים או שיהי' מזומנים מתחילה או שנתכוונו הם להעיד שגלו דעתם בכך כגון בדיני נפשות שהתרו הפסולי' גם הם בעוברי עבירה ובדיני ממונות ג"כ כשבודקין אותם עכשיו ואמרינן להו השתא למיחזי אתיתון או לאסהודי אתיתן כו' הרי להדיא שהרשב"א לא כתב שהתרו אלא בדיני נפשות ובדיני ממונות אמרינן אי למחזי אתיתון או לאסהודי והש"ך לא התפלא אלא על ד"מ והסמ"ע למה הביאו דינו דהרשב"א במה שמפורש במתניתן וגם לא שייך בדיני ממונות התראה והרשב"א הוכרח להשיב על שאלתו לענין קדושין דהוי כמו דיני נפשות כמו שכתבו התוס' ויותר אני תמה על הגהתו בדברי הרשב"א במה שכתב כגון שהתרו בו צ"ל בהן וע"י הגהתו ניכר מחשבתו מתוך מעשה שלמד פי' זר ורחוק בדברי הר"ן ואין אנו צריכין להגהתו דבמתניתן דתני אימתי בזמן שהתרו בהן קאי על נפשות דעלמא ולכך נקט לשון רבים ומי שהעתיק לשון הרשב"א לא דיקדק בזה והיותר נראה לומר שבד"מ היה כתוב כו' וטעו המדפיסים והדפיסו בו ותדע דהא בתשובות הרשב"א לא כתוב תיבת בו או בהן אלא השיב בדיני נפשות שהתרו פסולין גם הם בעוברי עבירה וע"כ כדאמרן שכתבו בספריהם וכו' וטעו המדפיסים והדפיסו בו במקום וכו' ונראה שהעתיקו בספריהם דינו דהרשב"א חדא לאשמועינן שהרשב"א פסק כדברי דלא בעינן שיתרו הכשרים במעמד פסולים דלא כהרב ר' חיים כהן ולכך הביאו רישא דפסק' דהרשב"א וגם רמזו בתיבת וכו' שאף בדיני ממונות הדין כן דלא בעינן שיהי' הכשרים במעמד יחד אלא שואלין הפסולין אם לראות באו או להעיד ודבר זה נוח ומתקבל להסיר תמיהת הש"ך מדרכי משה ומהסמ"ע וק"ל וראיתי בש"ך שכתב וז"ל והילכך כיון שאין חותכין הדין ע"פ קרוב ופסול כשלא נתכוון להעיד אין חותכין הדין גם על פי עדות הכשרים אבל אם כולם כשרים חותכים הדין גם על פי אותן שלא נתכוונו להעיד וכן מבואר יותר בלשון הרמב"ם עצמו פ"ה מה' עדות דין ה' וז"ל אומרים להם להעיד באתם או לראות כל מי שאומר לראות מפרישים אותו וכל מי שאומר להעיד מפרישים אותו אם נמצאו באלו שנתכוונו להעיד קרוב או פסול עדות כולם בטילה בד"א כשהיה בהן קרוב או פסול אבל אם כולם כשרים אחד שנתכוון להעיד או שלא נתכוון להעיד חותכין הדין על פיו וכן הביא דברי הרמב"ם בש"ע ותימה לי איך אפשר להכשיר באותן שלא נתכוונו להעיד דהא ש"ס ערוך הוא בכריתות דף י"ב ע"ב אמר אביי מודה ר' מאיר לחכמים שאם אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אמר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות הרי בהדי' דאם אמר לא נתכוונתי לעדות דאין עדותו ממש וכן כתבו התוס' ישינים ד"ה לא נתכוונתי להעיד מכאן א"ר וכן דן הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי המעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו לשם לשם עדות אין בעדותן כלום אם באים אחר זמן להעיד בב"ד הרי להדי' אם לא יחדו אותם לעדים וגם לא נתכוונו להעיד דאין בעדותן ממש ואיך פסק הרמב"ם דסומכין על אותן עדים שלא נתכוונו להעיד כיון דלאו בר הגדה הוא וכתבו התוס' שם דילפינן מדכתיב והוא עד משמע שמתכוון דוקא ובאמת הרא"ש וגם הרי"ף לא הביאו דין זה ותמה אני על כל האחרונים שלא הביאו דבר זה כי הוא ש"ס ערוך בלי פלוגתא וצ"ע:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה