פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה יב
מה שהשבתי להרב מוהר"ר לוי ירושלמי אב"ד מביליגראד. הנה מתחלה כתב לי מכ"ת שאמר השכ"מ בפירוש רוצה אני ליתן גט לאשתי כדי שלא תהיה זקוקה ליבום ואמר לסופר אתה פלוני כתוב גט לאשתי פלונית על תנאי על ג' חדשים אם אחי' מחולי זה ואתה פלוני ופלוני חתמו הגט ואתה פלוני תהיה שליח למסור הגט ליד אשתי פלונית וכתב כמה גיטין וטעה ובפעם שביעי יצא הגט כשר אבל לא נכתב בהמלכת החולה ונתנו הגט הנ"ל ע"י שליח גט פשוט בלי שום תנאי ואין אנו יודעים אם החולה היה שפוי בדעתו בעת כתיבת וחתימת הגט אם לאו אבל בעת נתינת הגט ליד האשה ידענו בבירור בבדיקה שבדקנו לחולה והיה מטורף ולא היה שפוי בדעתו כלל וגם השליח לא נמצא עם הסופר לא בתחילת הכתיבה ולא בסוף ולא בשעת חתימת עדים עכ"ל מכ"ת. ועלה בדעתי מתחילה שכיון שדברי ש"מ חתומים וסתומים מכל צד שאינו שוה אמרתי בלבי שלא כתב לי אלא גילוי דעתו של ש"מ אבל אח"כ פירש דבריו בשעת נתינה ועשה כדת ודין תורתינו כי בודאי לא קטלי' קני באגמי הוי מסדרי הגט הנ"ל וכיון דשלוחו הוא דעיות השבתי למכ"ת בתחילה דהגט בטל לגמרי וכתבתי אע"פ דבשאר ספיקות יש בידינו לצדד להקל במקום עיגון אבל בדבר זה אף שנתקיים מחשבתו מ"מ בשעת נתינה שינה משליחתו ולא הוי גט כלל ואחר זה בחודש ניסן העבר כתב אלי הרבני מהור"ר פרץ מפ"ב והפציר בי מאוד להשיב על שאלתו וכתב שיש בזה חמשה ספיקות אחד במאי דהזכיר התנאי קודם כתיבת הגט וביותר לשון השכ"מ הוא שלא כהוגן ב' במאי דלא הזכיר השליח התנאי בשעת נתינה ג' שלא היה השליח בשעת כתיבה וחתימה א"כ אינו יוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם ד' שלא היה שפוי בשעת נתינה ה' מה שאמר הרב שתוכל להיות עם בעלה ויש לספק משום גט ישן כיון שהיתה מתיחדת עמו וכתב הר"פ בדבריו וז"ל על דברי ספק השני שהשליח לא הזכיר התנאי השליח עשה כהוגן הואיל והבעל לא ציוהו להזכירו עכ"ל וגם רצה לפרש דברי השכ"מ דהכי קאמר אם אחיה לא יהיה גט ואם אמות יהיה גט מעכשיו עד שלשה חדשים ומדבריו למדתי שלא עשו שום תיקון אחר בנתינות הגט הזה רק דברים כהווייתן בלי שינוי אלא כך אמר השכ"מ אתה הסופר תכתוב גט לאשתי על תנאי על שלשה חדשים אם אחיה מחולי זה וא"כ אף שנפרש שתנאי בטל ומעשה קיים מ"מ צריך אנו לדון שלא היה שפוי בשעת נתינה ועל זה כתבתי שצריך לחקור במה שכתב מכ"ת בתחילת זכרון עדות וז"ל אבל בעת נתינת הגט מיד השליח ליד האשה ידענו בבירור בבדיקה שבדקנהו לחולה והי' מטורף ולא היה שפוי בדעתו כלל עכ"ל כתבתי שצריך חקירות חכם באיזה בדיקה ידעו שהי' מטורף ולא היה שפוי מדעתו כלל כי יש לומר ששאלוהו כמה שאלות ולא השיבם זה קרוי נשתתק ויש להקל בו והרב הב"י כתב היכי שנתנהו כשהיה מטורף כמו חולים שמדברים ואינם יודעים מה מדברים דישפא"ריר בלע"ז דכל שהוא מדבר כן הוי הוא כשוטה משמע דוקא בענין זה אבל אם אינן משיב לשואלו דבר דינו כנשתתק ויש להקל במקום עיגון כאשר נבאר בעזרת ה' באריכות ומקרוב באו אלו שני כתובים הבאים כאחד כתב מן מכ"ת וכתב מן העדים וז"ל בשעה שבא אני ח"מ עם הרב שלנו אצל החולה למסור הגט התחיל הרב לדבר עם החולה בעסק הגט באשר שבא אצלו למסור הגט לאשתו ולא השיב לו שום דבר וגם אני מנחם מענדיל ח"מ התחלתי לדבר עמו ראה אחי בני בלשון ספרד כי בא לכאן אלנסיור למסור הגט לאשתך כמו שצוית ולא השיב לי שום דבר רק היה כאיש אילם שאינו יוכל לדבר זה היה ולא יותר יצא משם הרב הנ"ל לחדר אחר למסור הגט עכ"ל וחתם שמו מענדיל בן מהור"ר ברוך ודוד בנבנשתי ושמואל הרי שפירשו דבריהם דהבדיקה שבדקוהו וידעו שהיה מטורף בשביל שלא השיב להם דבר על שאלותיהם:
וגם מכ"ת הנכתב יום ד' ט"ו אלול תצ"ז סמוך לעת ערב הלכתי עם עם ארבע אנשים החתומי' בזכרון עדות עם עוד כמה אנשים לבית השכ"מ וישבתי בצד החולה ומצאתיו מושכב על ערש דוי כאבן דומם ויראתי לנגוע בו כי חליותו היתה משונה וכבד מאוד עד שהרופא התייאש אותו ועמד החכם דניאל אצל החולה וצעק סמוך לאזנו כמה פעמים ישראל ישראל ולא ענוהו ולקח ידו של חולה להגביה ולנענע כדוגמת המעשה אשר כתב הרב ר' חיים שבתי בתשובתו סי' ל"ב ואין קול ואין עונה ואין קשב ואמרתי לאנשים אשר עמי כיון שאינו שומע ואינו מדבר ואינו מנענע שום אבר מאבריו ואש ה' בערה בגופו ולא היה בו שום חוש מחושים אמרתי א"א ליתן גט ע"פ הדין ובתוך הדברים אמרתי אם לא יועיל לא יזיק כו' עכ"ל מכ"ת. והנה דברי מכ"ת אינו סותר לדברי העדים שכתבו יום ד' ט"ו אלול כי מכ"ת מפרש יותר ואי' בח"מ סי' כ"ט וכן אם אינו סותר עיקר דבריו הראשונים כגון שדברים סתומים וסובלים ביאור אחד משני ענינים אחד קרוב ואחד רחוק כל שאנו יכולים לכוון דברי העד כדי שלא תהיה עדות מוכחשת יש לנו לכוון דבריו שיש לנו לתרץ דברי שני עדים הנראים מכחישים זה את זה כדי שתהיה עדותן מכוונת נמצא למדנו שני דברים דיש לנו לתרץ דברי שני עדים הנראים כמכחישין שתהיה עדותן מכוונת כמו כן בדברי עד עצמו דמפרש דבריו ואינו סותר עיקר דברים ראשונים מתרצינן וכן מעתה אין למכ"ת להתרעם על העדים כי לא נחשדו ישראל על עדות שקר ועדותם נאמנה מאוד:
אך טרם שנברר ע"פ דת ודין תורתינו בעדות הנ"ל צריכין אנו לברר דברי השכיב מרע שאמר אתה פלוני תכתוב גט לאשתי על תנאי על ג' חדשים אם אחיה מחולי זה ודבר זה חתום וסתום כי יש לפרשו בכמה אופנים כאשר הארכתי בתשובתי שהשבתי להרבני מהור"ר פרץ שפשוט היה בעיניו שהכי קאמר אם מתי יהי' גט מעכשיו ואם לא מתי ואחי' אחר ג' חדשים לא יהיה גט ואני תמהתי עליו דהא אפילו אם אמר בפירוש מהיום ולאחר מיתה אמרינן בפרק מי שאחזו דף ע"ב דגט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת יעוין שם וקל וחומר הכא שלא אמר מעכשיו ואם שסתם שכיב מרע מגרש בשביל שלא תזקק ליבום והארכתי בזה וגם בדיני תנאי כפול ועלה בדעתי אחרי העיון בנידון דידן שפירש דבריו לפני זה בפירוש שרוצה לגרש את אשתו כדי שלא תזקוק ליבום כמבואר בגביות עדות אמרינן שמסתמא להכי נתכוון שאם ימות יהיה גט אף שלא פירש בהדי' דמבואר בח"מ סוף סי' ס"א דיש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכין אחר לשון הכתב אלא אחר הכוונה וה"ה לענין איסור וכן הדין בנדרים כמ"ש ביו"ד סי' רי"ח דהולכין אחר כוונה ולא אחר הלשון וכן גבי קדושין תנן בפרק האומר ס"ב ע"ב על מנת שאראך בית כור עפר הרי זו מקודשת ובגמ' תנא לא נתכוונה זו אלא לראות משלו הרי לפנינו דלא אזלינן בתר דיבורו אלא בתר כוונתה משום דאומדנ' דמוכח הוא שלא נתרצית אלא שיראה לה משלו ולא שיראה בית כור עפר מאחרים והכי נמי צריכין אנו לחלק דאף בסתם ש"מ שמגרש ואמר מהיום אם מתי דמספקא לן אי תנאי הוי אי חזרה הוי מ"מ בנידון דידן שאמר מתחילה בפירוש שרוצה לגרשה בשביל שלא תזקק ליבום אנו מפרשים דבריו לפי כוונתו שאם ימות תוך ג' חדשים יהי' הגט לאלתר ואם יחי' ג' חדשים לא יהיה גט ובזה אמרינן ידים מוכיחות הוין ידים והכריע הרא"ש בפ"ק דקדושין עיקר הגירסא ידים שאינם מוכיחות לא הוי ידים ואם אמר הרי את מקודשת ולא אמר לי אף גיטא לא בעי ואם הי' מדבר עמה על עסקי קדושין לקדש לו ונתן לה הכסף ואמר הרי את מקודשת ולא אמר לי מסתברא מה שמדבר עמה תחילה תתקדש לו הוי הוכחה טפי מנזיר עובר לפניו ומודה רבא דהוי ידים מוכיחות וכן פסק בש"ע סי' כ"ז ס"ד א"כ ה"נ בנידון דידן כיון שפירש מתחילה דבריו שרוצה לגרש כדי שלא תזקק ליבום אנו מפרשים דבריו שמסתמא כך היה כוונתו שאם ימות יהיה גט מעכשיו ואם לא ימות ויחיה ג' חדשים לא יהי' גט ואף שיש לפרש דבריו בענין אחר מ"מ הולכין אחר הכוונה באומדנ' דמוכח כיון שפירש תחילה שרוצה ליתן גט לאשתו כדי לפוטרה מיבום ואף דלא כפלי' לתנאי פשיטא שאנאי בטל ומעשה קיים והוי גט ובדברים אלו יצאנו נמי מספק שכתב הגאון מהר"א ראזיינס אב"ד מקוסענטינ' וז"ל ואנכי הרואה נוסח השאלה שאמר לסופר לכתוב גט אחד לאשתו על תנאי על ג' חדשים לא יוכלתי להלום כוונתו כי כל גט ש"מ הוא בתנאי אם אמות אם לא אמות ואינו מחשב חדשים ואם כוונתו היא שלא תתגרש אלא לאחר ג' חדשים א"כ הא אח) זו אינו תנאי כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ואינו צריך כפל התנאי ושאר משפטי התנאי עכ"ל נתכוון לדברי הרמב"ם בפ"ט מהלכות גירושין והביאו הטור בסימן קמ"ו דאם מת הבעל מקודם אינו מגורשת הנה גם אני כתבתי באריכות שיש לפרש כמה פרושים שהם סתומים והארכתי בזה בתשובה למהר"פ אך אחרי העיון חלקי אמרה נפשי כיון שפירש תחילה שרוצה לגרש כדי לפטור את אשתו מיבום הוי ידים מוכיחות למיזל בתר כוונתו שמסתמא נתכוון שאם ימות יהיה גט ואם לא ימות לא יהיה גט כמו גבי נדרים וקדושין דאזלינן בתר כוונה היכי שמוכח כוונתו ולדעתי ראי' זו ראוי' לאומרה בבי' מדרשא דיתבי כולה רבנן:
ועכשיו נשאר לנו עוד ספק מה שהזכיר הש"מ ואמר אתה הסופר כתוב גט לאשתי על תנאי על ג' חדשים אם אחי' מחולי זה אם נאמר שכוונתו היה שיכתוב הסופר הגט רק שיהי' על תנאי על פה על ג' חדשים ולא שיכתוב התנאי בגט וכבר כתב הב"י בסי' קמ"ו וז"ל ולענין הגט הנכתב על תנאי בעל פה ראיתי הלכה למעשה כו' עד ונראה לי שהפריז על מדותיו מאחר שרבו המתירין כדאי הם לסמוך עליהם בדעבד מיהא וכל שכן בשעת הדחק ואפילו הי' מידי דאורייתא כ"ש בדבר זה שהוא דרבנן לדעת רוב המפרשים וכן הכריע הב"ש בסי' קמ"ז ס"ק ג' דבמקום עיגון יש לסמוך על רוב הפוסקים דמכשירים ואם באנו לומר שציוה לסופר לכתוב תנאי זה מפורש בגט א"כ יש תמיה קיימת על הרב המסדר הגט איך מסר גט זה לאשתו דאף אם נימא שתנאי בטל ומעשה קיים מ"מ הסופר שינה מדעת הבעל וזה פסול מדאורייתא ודבר זה אמרתי מסברת לבי ואח"כ מצאתי להדיא בב"ח בסי' קמ"ד בשם הרשב"א והר"ן דתנאי דהוי ע"י שליח לא מצי השליח לשנותו ואם שינה התנאי לא עשה כלום דכל מה שציוה לשלוחו אינו יכול לעבור אפילו שלא התנה בדרך התנאי ועיין בב"ש סי' קמ"ד סק"ח וא"כ אם היה מצוה לסופר לכתוב תנאי בגט הוא שלוחו של בעל ושינה מדעתו ובטל הגט מן התורה ואם הדבר ברור אצל המסדר הגט שלא ציוה לכתוב התנאי בגט אלא בעל פה אמר שע"פ אופן זה מצוה לכתוב על תנאי על ג' חדשים אם יחיה מחולי זה וכבר כתבנו שאנו מפרשים מכח ידים מוכיחות שכך היה כוונתו אם ימות בתוך שלשה חדשים יהיה הגט מעכשיו ואם לא ימות ויחיה ג' חדשים לא יהיה גט וא"כ לא שינה הסופר מדעת הבעל אלא כתב גט סתם וסמך על תנאי שהתנה הבעל בעל פה וכן העדים חתמו על תנאי זה וכן השליח לא שינה דהשליח והעדים היו במעמד אחד כשאמר לסופר אתה סופר כתוב גט לאשתי על תנאי על ג' חדשים ותנאי זה התנה בעל פה והם עדים בדבר שעל תנאי זה ציוה לכתוב אבל לא ציוה לשליח שיאמר כך בשעת מסירת הגט כן ואף שכתבנו אפילו אם לא התנה כדין התנאי צריך השליח שלא לשנות הני מילי היכי שציוה לשליח שיאמר התנאי כדבריו אע"פ שאין התנאי ע"פ דין מ"מ צריך השליח לאומרו אבל בנידון דידן שלא ציוה לשליח שיאמר כן אלא אמר בעל פה לפני עדים לסופר שיכתוב על תנאי זה והם יהיה עדים בדבר אבל לשליח לא ציוה שיאמר כן דהא אפילו גבי שבועות פסק הרמב"ם כת"ק דפליג אדר"ש ור"א וצריך לומר ולא לך ולא לך בויו אז קאי דיבור ראשון אדיבור אחרון א"כ כשאמר אתה הסופר תכתוב גט לאשתי על תנאי לא ציוה רק לסופר והתנה בעל פה לפני העדים והשליח כדי שידעו שעל תנאי זה נכתב ולשליח אמר סתם אתה תהי' שליח למסור הגט הזה אשר צויתי לסופר לכתוב על תנאי הנ"ל וא"כ לא שינה השליח בשליחתו כלל כי עשה שליחתו וסמך על חנאי שהתנה הש"מ בעל פה לפני עדים ולא הי' כוונתו שהשליח יאמר כן בשעת מסירה אלא אמר לסופר שיכתוב גט והתנה בעל פה התנאי וכבר כתבנו שהרב הב"י והאחרונים התירו במקום עיגון אם נתקיים התנאי:
ובדבר הספק שבעת הכתובה לא ידעו שהיה שפוי בדעתו ובעת הנתינה ידעו בבירור שלא היה שפוי הנה לא ראיתי שום שינוי בכל גביות עדות מה ששלח לי הר"פ הנכתב באייר תצ"ה ונחתם עליו מנחם במהור"ר ברוך סג"ל ודניאל מסוסייא וזה לשונם אבל בעת הנתינה ידענו ודאי ע"י בדיקה שבדקנוהו אותו והיה מטורף ולא היה שפוי בדעתו כלל וזה הלשון ממש כתב מכ"ת בלי שום חסרון אלא שחקרתי ודרשתי באיזה בדיקה ידעו שהוא מטורף ובזה יש שנוי קצת במה שכתבו תחילה ואמרו שהבדיקה היה בשעת הנתינה ששאלו אותו ואמרו לו שבא החכם למסור גט לאשתך כמו שצוית ולא השיב שום דבר כאשר העתקתי לעיל לשונם ואין זה חוזר ומגיד אלא מפרשים דברים ראשונים וע"י שלא השיב להם חשבו בדעתם שזה אינו שפוי בדעתו כלל ומכ"ת בעצמו נמי כתב בענין זה אלא שינה קצת שהרופאים התייאשו אותו ועמד חכם דניאל אצל החולה וצעק סמוך לאזנו כמה פעמים ישראל ישראל ולא ענהו ולקח ידו של חולה להגביה ולנענע ואין קול ואין עונה וזה עולה לכוונת עדים שלא השיב להם שום דבר רק מכ"ת הוסיף שצעק סמוך לאזנו וגם שלקח ידו של חולה להגביה ולנענע ואין קול ואין עונה וסיים מכ"ת דוגמת המעשה אשר כתב הרב ר' חיים שבתי בתשובתו סי' ל"ב:
והנה צריך אני להאריך קצת ולברר דאין זה בירור שלא היה שפוי בדעתו דהא הטור בס"ס קכ"א כתב בסתם ש"מ פלוגתא הרא"ש ובעל העיטור דלבעל העיטור אפילו בנשתתק כותבין ולהרא"ש אין כותבין אפילו לא נשתתק וכתב הב"י וז"ל ומ"מ ליכא למימר דלהרא"ש יהי' צריך לבדוק ש"מ ג' פעמים כדין מי שנשתתק אלא היינו שצריך לחוקרו קצת לראות אם דעתו מיושבת ולא יהי' כמו החולים שמדברים ואינם יודעים מה מדברים דישפאריר בלע"ז דכל שהוא מדבר כן הרי הוא כשוטה וכן משמע מדברי הרא"ש דלא בעי בדיקה ג' פעמים אלא בדיקה קצת סגי שכתב בפסקיו וז"ל וצריך ליזהר בש"מ שציוה ליתן גט שתהא דעתו מיושבת עליו אף בשעת כתיבה ומסיים וטוב ליזהר עכ"ל וכתב הב"י וז"ל ואלו היה דעתו דבעי בדיקה ג' פעמים לא הוי ליה למכתב שתהא דעתו מיושבת אלא הוי ליה למימר צריך לבודקו כדין מי שנשתתק ועוד שכתב בסוף לשונו וטוב להזהר ואין לשון זה מורה על הבדיקה ג' פעמים דא"כ הוי ליה למימר וטוב לבודקו עכ"ל הרי להדיא שיש חילוק גדול בין נשתתק ובין שכ"מ שהיה מצוה לכתוב הגט לדעת הרא"ש צריך לכתחילה שיהי' שפוי בעת הכתיבה דהיינו לחקרו קצת שלא יהיה כחולים שמדברים ואינם יודעים מה מדברים ובנשתתק אין ליתן לכתחילה ומסיים הב"י ואפשר דהיכי שלא בדקו הש"מ וכתבו גט על פיו בדעבד מודים התוס' והרא"ש דכשר דטוב ליזהר לכתחילה משמע ואפשר דאפילו נשתתק מתוך חליו ולא בדקוהו מודים דכשר בדעבד היכא דלא אפשר כעובדא דבעל העיטור ומיהו בנשתתק מתוך בריו משמע דאפילו בעל העיטור מודה דבעי בדיקה ואם לא בדקוהו נראה דמידי ספיקא לא נפקא עכ"ל:
הרי לפנינו דלהרא"ש מצריך בדיקה לכתחילה בנשתתק מתוך חולי וע"כ ידעינן שנשתתק ע"כ מוכרחים אנו לומר ששואלים לו איזה דבר ואינם משיבים דבר וע"כ הך בדיקה בש"מ בדיקה קצת דהיינו שמדבר עדיין ולא יהיה כחולים שמדברים ואינם יודעים מהמדברים ובנשתתק הבדיקה הוא בהרכנת הראש כמו שהביא בעל העיטור בשם ירושלמי בשמיעת קול פעם אחד דיו ובנשתתק מתוך חליו דיו בהרכנת ראש פעם אחד והמעיין בירושלמי יראה בפירוש שבנשתתק מתוך חליו סומכין עליו אפילו בהרכנת הראש פעם אחד לכתוב גט ובנשתתק מתוך בריו צריך ג' פעמים כיצד ניתן גט לאשתך ואמר הן לאמך ואמר לאו וע"כ מיירי בדרך הרכנה הרכנת הן כדרך שבני אדם רומזים על הרכנת הן ועל לאו כדרך הרכנת בני אדם לאו וע"כ אם הרכין על הן הרכנת הן ועל לאו הרכנת לאו אבל אם הרכין על הן הרכנת לאו ידענו שאינו שפוי אבל אם לא השיב כלום הוי נשתתק אין אנו יודעים אם דעתו צילותא אית ביה ומחמת תשות כחו לא השיבם או שהוא משובש בדעתו ולדעת הרא"ש כיון שאין אנו יכולים לעמוד על דעתו אין נותנים גט כזה לכתחילה. אם לא בדעבד היכי דלא אפשר אבל לבעל העיטור אין צריך לבודקו כלל אלא כיון שציוה כותבין אפילו אם נשתתק והביא הב"י דברי העיטור דאחזו קורדייקוס דעת שיגשתא הוא אבל שכ"מ שאמר כתבו ונשתתק כותבין ונותנין עד שעת נטילת נשמה דדעתא צילותא וכחישותא הוא דנקטי' ולא מחזקינן בדעתא שגישתא תדע דהא בשמיעת קול פעם אחד דיו ובנשתתק מתוך חליודיו בהרכנת ראש פעם אחד ר"ל שמביא ראיה מירושלמי בנשתתק מתוך חליו דיו בהרכנת ראש פעם אחד לכתוב גט ואינו צריך ג' פעמים כמו בנשתתק מתוך בריו וע"כ דעתו צילותא אית ביה וא"כ כי היכי דקיל נשתתק מתוך חולי דסגי בהרכנה אחת ובחולי בדיבור אחד ולא צריך שני פעמים ובנשתתק בברי צריך לבחון אותו ג' פעמים הכי נמי קיל היכי שהיה מצוה הש"מ תחילה ליתן גט ואח"כ נשתתק דנותנין בלא שום חקירה לבדוק שנדע בבירור שהיו שפוי כמו ששואלין אותו אם נגרש אחותך או אמך וירכין הן אז הוא מטורף ואם ירכין לאו נודע שהוא שפוי דאפילו בלא חקירה כלל כמו בנשתתק מתוך חוליו היכי דלא אפשר כמעשה דהעיטור הגט כשר ולפי דברי הב"י גם התוס' והרא"ש מודים בזה במקום עיגון וזה שכתב העיטור הביאו הב"י וז"ל מעשה בא לידי בש"מ שאמר כתבו גט לאשתי ונשתתק מתוך חליו והיה לו אח במדינת הים וכתבו ונתנו לה על פיו עכ"ל וע"כ איך ידעו שנשתתק וצריכין אנו לומר ששאלוהו איזה דברים ולא השיבם ולא חששו שמא לא היה שפוי בכתיבה ולא חקרוהו אם ירכין לאו לאו ועל הן הן כמו שכתבנו לעיל וגם התוס' והרא"ש מודים לדברי הב"י בדעבד דלא בעינן שנדע בבירור שהיה שפוי וא"כ בנ"ד בשביל שלא השיבם דבר זה נשתתק קרי ליה ואם בשביל שלא היה יכול לנענע ביד מ"מ דעת צילותא היה בו והא ראיה שכתב מכ"ת בעצמו שאחר זה חזר לכחו ולמילולו וביקש מכ"ת ממשפחתו שיתן גט אחר בודאי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו שאף בשעת נתינה היה שפוי ומה שמביא מכ"ת ראיה שהוא כדוגמת העעשה אשר כתב הרב ר' חיים שבתי בתשובתו לא"ה סי' ל"ב אין הנידון דומה לראיה מתרי טעמא חדא דכל שקלי' וטרי' של הרב הנ"ל בגוסס וסימני הגוסס ידוע וניכר וזה החולה תש כחו היה ואפילו גבי גוסס הסכים שם הרב להכשיר במקום עיגון ועוד דהתם היה הציוי גם בשעת גסיסה משא"כ בנ"ד היה הציווי בשעה שהיה יכול לדבר והיה שפוי בדעתו וגבי גוסס גופי' כתב רבינו ירוחם והביאו הב"י דגוסס אינו צריך בדיקה ג' פעמים אלא פעם אחת וסביר' ליה כדעת הרא"ש דצריך בדיקה ובס"ס קכ"א מביא הב"י שמדברי התוס' נראה דחולקין עליו והיינו לדעתם שמצריכין בדיקה אבל במקום עיגון לסמוך על בעל העיטור דלא מצריך בדיקה גבי נשתתק ונידון דידן נשתתק הוא רק העדים טעו וסברו בשביל שלא ענם לא היה שפוי בדעתו אבל אח"כ שפירשו דבריהם ואין בין דברי מכ"ת הראשונים ואחרונים ולדברי העדות הכחשה כלל רק שפירשו דבריהם א"כ בררנו בבירור גמור שזה נשתתק הוא ולא דמי לגוסס כלל ופשיטא הכא שציוה בעת שהיה מדבר ושפוי בדעתו ואח"כ חזר לכחו אמרינן הוכיח סופו על תחילתו ובגוסס גופא מתירין להנשא לכתחילה במקום עיגון:
ובגופא דדינא אם יש להחמיר כדעת הפוסקים שמצריכין שיהיה שפוי בשעת נתינה כבר הארכתי והשבתי למהר"פ מה שכתב הב"י שלפי גירסת שהיה לפני הרשב"א משמע דלא הצריכו שיהיה שפוי בשעת נתינה רק בשעת כתיבה אבל לפי גירסת התוס' שלפנינו נראה דהצריכו שיהיה שפוי אף בשעת נתינה כתבתי דזה כלל גדול בדברי הפוסקים כל מקום שאין הדין נזכר בפירוש בתלמוד רק הדין נתחדש מכח קושיא שאנו מוכרחים לתרץ הקושיא אם יש לנו תירוץ אחר ומספיק לתרץ הקושיא נסתר הדין כיון שנפל הבנין אזיל הענין והן אמת שכתבו התוס' ריש פרק מי שאחזו דף ע' ע"ב ד"ה מי אמר ר' יוחנן הכי והא דאמר שמואל שחט בו שנים וכו' וא"ת השתא דמדמי' לאחזו קורדייקוס תקשי ליה אמתניתן דקתני מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום דהרי נשחט בו שנים ואמר כתבו הרי אלו יכתבו ויתנו וי"ל דהא פשיטא ליה בשעה שאמר כתבו אכתי דעתא צילותא הוא אבל קודם שיכתוב ויתן יתחלש ויתקלקל ועל שעת נתינה נראה לו לדמות לאוחזו קורדייקוס וקשה לר' יוחנן דאמר אין כותבין ונותנים עד שישתפה כו' והזכירו התוספת כתיבה ונתינה וכן בד"ה התם דעתו צילותא כתבו וז"ל לא ידע ר"י עד מתי יחשב דעתו צילותא דליכא למימר דבדקוהו בשעת נתינה דא"כ לא הוי פריך מידי לר' יוחנן ובגט ש"מ אומר ר"י דצריך ליזהר שלא יתקלקל בין כתיבה לנתינה כו' משמע דאנתינה נמי קפיד אבל האמת יורה דרכו שמן הש"ס אינו מוכרח דקפדינן אשעת נתינה דהא ר"י לא הזכיר נתינה אלא אין כותבין אלא כשנשתפה משמע אכתיבה קפיד דוקא אלא שמחמת קושיות התוספות דהקשו למה לא פריך משמואל דשחט בו שנים אמתניתן נוכל לומר כמו שתירצו התוס' דפשיטא ליה בשעה שאמר כתבו דעתו צילותא הוא אבל חשש הוא דילמא קודם שיכתוב יתחלש ויתקלקל ואשעת כתיבה נראה לו לדמות לאחזו קורדייקוס וקשיא לר' יוחנן דאמר אין כותבין אבל לעולם אם נכתב כשהוא שפוי לא קפדינן אנתינה ונותנין כל זמן שהנשמה בקרבו וקושיות הרשב"א קושיא אלימתא היא במה שהקשה על הירושלמי דאמרינן לקמן בפירקן באומר מעת שאני בעולם דמשמע שאינו רוצה שיחול הגט אלא רגע אחרון שהוא בעולם ואותו רגע אי אפשר לבודקו וכן נראה מדברי רבותינו בעלי התוספות עכ"ל ומדברי התוס' כבר כתבנו שאינו מוכרח שיהיה שפוי בשעת נתינה דיכולים אנו לתרץ קושייתם דקפדינן אשעת כתיבה וכבר תמהתי על הלבוש דהא מדברי הב"י משמע דקיל שעת נתינה משעת כתיבה והלבוש כתב דצריכין לדקדק שיהיה שפוי בשעת כתיבה וכ"ש בשעת נתינה מדכתיב ונתן משמע דמשעת נתינה חמיר טפי וע"כ צריכין אנו לומר שכתב כן לדעת הפוסקים דהקפידו אף משעת נתינה וס"ל הא דהזכיר ר' יוחנן בדבריו שעת כתיבה ק"ו בשעת נתינה אבל פשטות הש"ס לא משמע כן כללא דמילתא בכל הספיקות בנידן דידן אין אני רואה להחמיר במקום עיגון חוץ מספק זה דילמא היה כוונת הבעל שיכתוב הסופר תנאי זה בגט דלאו כ"ע דינ' גמירי דאין רשאין לכתוב תנאי בגט וכיון דהסופר עבר על ציוי הבעל שינה משליחתו ובטל הגט אך תמה אני איך מסר מכ"ת גט זה ליד שליח ודנתי למכ"ת לכף זכות מסתמא דיבר מכ"ת עם הש"מ והבינו הדבר איך שיהיה התנאי ויודע כוונתו שלא ציוה לכתוב התנאי בגט כלל וגלל כן נתן לשליח וכבר כתבתי בראיות ברורות שאם אמנם שהתנאי סתום מפרשינן אנו כוונתו שמסתמא אמר שאם ימות יהיה גט מעכשיו ואם לא ימות ויחי' ג' חדשים לא יהיה גט ומ"מ אני מבטל דעתי נגד ב"ד רבה עיר ואם בישראל ק"ק קושטנטינ' ובטחתי ברוב ענותם וברוב צדקתם שייענו בדברי להשיב לי על טענותיי וראייתנו ותורה היא וללמוד אני צריך. כ"ד ד"ש מאיר בהר"ר יצחק זצ"ל חותם פה ק"ק א"ש:
תשובה מה שהשיב לי הרב מהור"ר לוי על תשובתי הנ"ל. יום ד' כ"ח תשרי תצ"ו לפ"ק.
תא חזי חילא אילנא רברבא חקל תפוחין ריחין ובוסמנ' סמא דחיי לעלמא דין ולעלמא דאתי וזכות הרבים תלוי בו מרביץ תורה בישראל ושמעתתי' מבדרין בעלמא מחזיר עטרה ליושנה דלא תשתכח התורה מישראל הלא הוא אמ"ו הגאון המפורסם נר ישראל ע"ה פ"ה אב"ד ור"מ ור"ג כמהור"ר מאיר נר"ו:
אחרי דרישת ופרישת שלומו דמר באתי להודיע שגי"ה מיום ערב סוכות האיר על פני ביום ג' חוה"מ דסוכות ולא יכולתי להשתעשע בדבריו המתוקים והנעימים עד היום הזה וראיתי שאמ"ו מאריך ומרחיב ומעמיק בשריותא דהאי איתתא ובסוף דברי קדשו כתב וזה לשונו דילמא היה כוונתו שיכתוב הסופר התנאי בגט דלאו כ"ע דינא גמירי דאין רשאים לכתוב תנאי בגט וכיון דהסופר עבר על צויו של בעל שינה משליחתו של בעל ובטל הגט וא"כ איך מסר גט הזה ליד השליח ודנתי למכ"ת לכף זכות מסתמא דיבר מכ"ת עם הש"מ והבינו הדבר איך שיהיה התנאי ויודע כוונתו שלא ציוה לכתוב התנאי בגט כלל גלל כן נתן לשליח עכ"ל. הנה מה שדן אותי מר לכ"ז המקום ב"ה ידינהו ג"כ לכ"ז וקיים בי רבינו ושפטתם צדק הוי דן וכו' עכ"פ מעשה שהיה לא כך היה כנזכר בזכרון עדות שבא עלי בלילה לשאול כדת מה לעשות וצויתי שילכו לבית הש"מ הסופר ושני עדים ושיצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום ולא יותר ולא נמצאתי כלל עם הש"מ עד עת נתינת הגט כי אמרתי בעת הנתינה ליתן בתנאי כתיקון חז"ל עם כל זה אני מבטיח לאמ"ו להעתיק דבריו הנעימים מכתב אשכנז לספרדים ואשלחם לרבני וחכמי קוסטנטינ' שישתעשעו ויעיינו בדבריו החומרי' כ"ד אהובו נאמן כפוף ופשוט המתאוה לשמוע דברי חכמים בנחת הקטן לוי ירושלמי: