אור ברסלב

פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה ד

שאלה ג

מהרבני המופלא מהור"ר פרץ מק"ק פ"ב ר"ח ניסן תצ"ו לפ"ק. שבחו דמר מי יוכל למללא מכל חכמה ומדע ובינה נתמלא בלימודי' התורני' עיקר זיינא תלא ובה נגידים ונפלאות נשמע ממנו הפלא ופלא כד מסיק ומסיים בשמעת' כולם נעשים כחרשים בלי נשמע קלא אשרי הדור ששמעתי' מתבררין וברירין מכל סיג כקימחא נהילא רזין עמקין וסתירן מגלה כמוהו בכל העמודים האלה מי כמוהו חכם יודע פשר דבר מי כמוהו מטה אלה' בידו ליתן בים דרך ולשום מחשוך לאור בהיר וצהי' ה"ה אדוני מו"ר הגאון הגדול המפורסם יחיד בדורו אב"ד וד"מ פ"ה ע"י נ"י כ"ש כמהור"ר מאיר נר"ו יאיר. ובהיות אחר השבח ראוי להיות התפלה ע"כ אתפלל אל ה' על העתיד להאריך ימי מורינו ורבינו נשיא אלהי' בתוכינו ושנותיו בטוב ובנעימים לבלות עד שובו ה' את שבות ציון יאיר יראו עיניו ועינינו במ"ב אמן:

הנה מקרוב ראיתי ביד אב"ד דקהלתינו נר"ו מגילה עפה כתובה פנים ואחור מעשה מכתב אצבעותיו במעשה מכתב אלהי' אודת עגונה דק"ק קדילבורג ושם ראיתי את שאהבה נפשי כולה ממתקים ומחמדי' הן הן הדברים שנאמרו למשה מסיני ואף שבראותי מתחילה גביות עדות בהנטבע והרחקתי הדבר מאוד למצוא מזה היתר ותרופה להאשה אבל אדמ"ו בורר וליבן הדבר כשמלה חדשה בודאי החולק עליו כאלו חולק על השכינה כי מה יפה ומה נעים שכלו הישר חומה מימינו ומשמאלו ראיתיו מוצקים על אדני פז וחי נפשי לולי דתלי בי טפלי לעשות להם כמשפט הלכתי במקלי ותרמילי לשמש לפני אדמ"ו בישיבה בקרקע לשמוע זקוקין דנורא דנפקא מפומי' וזאת נחמתי כי הכרח לא יגונה בכן אעתר ממעלתו הרמה שלא למנוע הלכה מפי תלמידו בזה אשר אני שואל מאתו כהיום הזה והעריך שלחן תחינותי לפניו אחרי אשר נדרשתי להשיב לשואלי כגון הגביות עדות כאשר עיניו תחזנה משרים פה עמדו היום אי יש מזה היתר לישא לשוק או זקוקה ליבום והנה אף שיש לפקפק הרבה בגביות עדות זה מ"מ ראיתי לישא וליתן לפני רום מעלתו במאי דנראה לכאורה דאין מעכב בדעבד כדי שלא להטריח לאותו צדיק רק בהכרחיי והן הנה לפע"ד חמשה ספיקות אחד במאי דהזכיר התנאי קודם בתיבת הגט וביותר הלשון שיאמר הש"מ כתוב גט לאשתי וכו' הוא שלא כהוגן ב' במאי דלא הזכיר השליח התנאי בעת הנתינה ג' מה שלא היה השליח בשעת כתיבה וחתימה א"כ אינו יוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם ד' שלא היה שפוי בשעת הנתינ' ה' מה שאמר הרב שתוכל להיות עם בעלה יש לספק משום גט ישן אם כן הי' שהיתה מתיחדת עמו:

ואדון לפני אדוני מ"ו על דבר הספק האחד צריכים לפרש כוונתו במאי דאמר לסופר אתה פלוני כתוב גט לאשתי על תנאי עד שלשה חדשים אם אחי' מחולי זה בודאי כיון עם עצמו ליתן גט לאשתו שלא תהא זקוקה ליבום וכמו שאמר ג"כ בפירוש אך רצה שתהיה אגודה ביה אם יחי' כמו שאמר על תנאי עד שלשה חדשים אם אחי' מחולי זה והכי קאמר אם אחי' לא יהיה גט ואם אמות יהיה הגט מעכשיו עד שלשה חדשים ולא הזכיר בפירוש ואם אמות וכו' משום דלא רצה לומר פרענות לנפשי' או משום טרדות חוליו לא סיים דבריו דומי' מה דקאמר ר"ש שזורי במתניתן דפרק האומר דף ס"ה ולכך נקט דבתחילת דבריו דרך קצרה כתוב גט לאשתי על תנאי וא"כ במאי דאמר כתוב גט על תנאי בודאי לא קפיד שיהיה התנאי כתוב בתוכו אלא לפי כוונתו שאם יחיה תהיה אגודא ביה וא"כ אף שאין התנאי כתוב בגט ויש עדים שכתבו על תנאי אם לא נתקיים התנאי אסורה לעלמא כמו שמפורש בב"י בשם תשובת הרשב"א סוף סימן קמ"ה יעוין שם שכתב הרב הב"י וז"ל ואני תמה למה לא יהיה עדי הגט נאמנים לומר שנתנו לה על תנאי וכו' ואני בער ולא אבין דנראה דהכי פירושו מה ששאלת אם אין התנאי כתוב בשטר ונתרפא והיא מכחשת ואומרת שנתנה לה בלא תנאי כלומר שאין כאן עדים שאומרים שנתן לה על תנאי רק הבעל בעצמו אמר שנתן לה הגט על תנאי והיא מכחישתו ועל זה בא בשאלה אם עידי הגט ודאי אין נאמנים לומר שהבעל הכתיבו על תנאי דהיינו שהזכיר התנאי בשעת כתיבה דאין חוזרין ומגידים ועדים אחרים נמי אין נאמנים כו' והשיב דנשערים אחרים אומרים שהבעל הכתיבו על תנאי דהיינו שציוה לכתבו על תנאי הוי ליה תרי ותרי וכו' אבל עדי הגט אין נאמנים כשכתב ידן יוצא ממקום אחר לומר שהבעל הכתיבו על תנאי דכיון שהגיד וכו' אבל באמת אם עדי הגט אומרים שנתן לה על תנאי נאמנים וא"כ בנ"ד אם יש כאן עדים אחרים שאומרים שהבעל הכתבבו על תנאי אם לא היה נתקיים התנאי אשה זו אסורה לעלמא וא"כ ליכא לספוקי בהא כיון שהבעל ציוה לכותבו על תנאי ולא עשו כן כי מ"מ נתקיים מחשבתו דדוקא כשאמר אל תתניהו אלא בימין ונתנוהו בשמאל פסול אבל כשאמר תנוהו בימין ונתנוהו בשמאל כשר דלא תלינן בקפידא כל זמן דלא נראה מלשונו דודאי קפיד וה"ה הכא לא תלינן בקפידא וא"כ בעיקר הדבר מאי דהזכיר התנאי קודם כתיבה כבר כתב הרב הב"י בסימן קמ"ז וז"ל ולענין הגט הנכתב ע"ת בעל פה ראיתי הלכה למעשה שהובא לפני הרב הר"א מזרחי ז"ל גט שהיה כתוב בו סתם כהילכתו אלא שבשטר שליחות היה כתב והגט הנזכר נכתב על תנאי כך וכך וכו' ופסלו הרב הנ"ל ונראה לי שהפריז על המדה שמאחר שרבו המתירין כדאי הם לסמוך עליהם עכ"ל ועל דבר ספק השני שהשליח לא הזכיר התנאי השליח עשה בזה כהוגן הואיל והבעל לא ציוה להזכירו ומה שאין השליח יוכל לומר בפ"נ ובפ"נ יתקיים בחותמיו כמ"ש הרמב"ם פ"ז מהלכות גירושין וז"ל ואם אין השליח עומד בשעת הכתיבה והחתימה לא ינתן לה אא"כ יתקיים בחותמיו:

ומה שלא היה שפוי בשעת הנתינה אבקש מאמ"ו מאוד אם יש לסמוך על תשובת הרשב"א שהביא הב"י שכתב בשם התוס' דאין קפידא אלא בשעת כתיבה ואשעת כתיבה איכא לאוקמי' אחזקתי' כמו שהובא הב"י בסי' קכ"א ומשום גט ישן נתבאר דינו סי' קמ"ח ושם הובא הב"י בשם תשובת הרשב"א במסוכן מה דינו וכ"ש הכא שנטרפה דעתו ממש גם מה שלא אמר מעכשיו נראה דמהני מה שכתב בגט מן יומא דנן ולעלם כמו שכתב הב"ש סי' קמ"ד ס' ד' והנה את כל זה כתבתי כתלמיד הדן לפני רבו ואת לבו לב ארי' ושלום בדבר יורני לי אומר ובטוח אני במדת חסדו וטובו וענותנות' להורות לי הדרך ישכון אור מאיר לעולם כ"ד אסקופה הנדרסת ומחזה קידה ארצה הקטן פרץ שליסלבורג ואתשובתו הרמה אצפה כעל כל הון יקר:

תשובה פרץ וגדר כל שהוא והחזיק חזקה שיש עמו טענה טען ופרק פירוקא כבי' מדרשא של שם ועבר על פני וקריתי שאלתו כשאלת הראשונים מכלל דאיכא אחרונים ה"ה אהו' ידידי כנפשי החריף והשנון התורני הרבני כבוד מהור"ר פרץ נר"ו:

הנה הגיע לידי מכתבו הנכתב בר"ח ניסן העבר והיתי טרוד בדרוש יומא דכלה ואחר הפסח הקפוני וסבבוני טרדות עיונים בלימוד תחילת הזמן והתחלנו ללמוד בישיבה מסכתא ביצה גלל כן לא השבתי לו מיד וכעת אמרתי לבוא במגילת ספר ששאלה זו כבר נשאלתי מן הרב מהור"ר לוי אב"ד בק"ק ביליגראד והשבתי לו בקצרה לפי הבנתי שכתבו שמתחילה אמר החולה אתה פלוני כתוב גט לאשתי על תנאי עד ג' חדשים ואח"כ שחזר ואמר לסופר אחר נאמר ונשנית אתה פלוני כתוב גט לאשתי פלונית על תנאי עד ג' חדשים אם אחיה מחולי זה ואתה פלוני ופלוני חתמו הגט ואתה פלוני תהי' השליח למסור הגט לאשתי ובפעם שנית הוסיף תיבות אלו אם אחיה מחולי זה גם לשון זה סתום וחתום מכל צד שלא פירש איזה תנאי הי' מתנה רק דברים שבלב אנו רואים ויש לפרש לכמה גווני כאשר אפרש אי"ה ועלה מתחילה בדעתי שלא כתבו אלא גילוי דעתו אבל אח"כ עשו כתיקון רז"ל וכבר הביא רמ"א והלבוש בס"ס קמ"ה שאנו נוהגים בארצות אלו שלא ליתן שום גט על תנאי ואפילו בש"מ אנו נותנים גט סתם בלא שום תנאי וש"מ שמצוה ליתן גט כדינו כדי שלא תזקוק ליבום ומתירא שמא לא תחזור אליו אחר כך משבעינן שניהם קודם הגט בשבועה חמורה או יתנו משכנות זה לזה כשיעמוד מחליו יחזרו זה לזה ויעשו נשואין חדשים ואם המגרש הוא כהן או במקום שיש חשש לטירוף דעת החולה יש לגרש בתנאי כדרך שנתבאר והוא בסי' ה' וז"ל לפיכך ש"מ שרוצה לגרש על תנאי כו' צריך שיאמר לה בזה"ל כשנותן לה אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהיה הגט מעכשיו ואם לא מתי לא יהיה הגט והטעם מפרש בש"ס דאם לא מתי ראשון אינו אלא משום דלא יפתח פיו לשטן ולפי שבכל תנאי צריך תנאי כפול והן קודם ללאו הצריכו שיחזור ויאמר אחרי כן אם מתי יהיה גט מעכשיו ואם לא מתי לא יהיה גט דהוי ליה תנאי כפול והן קודם ללאו וכתב הב"ח בסימן קמ"ח וז"ל כתוב בסמ"ק בהלכות גירושין וז"ל ומהר"ר יחיאל מפריז היה רגיל להצריך בגט ש"מ לגרש לגמרי בלי שום תנאי כדי לאפוקי נפשי' מכל ספיקות וגימגום כו' וחידש הב"ח וז"ל ואע"ג דבשאר גיטין מדינא אין צריך להחמיר לדקדק על הבעל שיאמר בפירוש דמגרש בלא תנאי מ"מ בגט ש"מ שמפייסין אותו שיגרש כדי שלא תפול לפני יבום ולפי הנהגות שאר מלכיות מגרשין על תנאי וכדאתקן שמואל וכדין התלמוד ויהיו העולם סוברים דמגרש על תנאי ואיכא לעז מכמה ספיקות וגמגום בלשון התנאים הילכך צריך לדקדק להצריכו שיאמר הבעל בפירוש דמגרשה לגמרי בלי שום תנאי לאפוקי נפשי' מכל ספק וגימגום ע"ש שהאריך:

והנה בשאלת הרב הנ"ל לא הזכיר שקיבלו עליהם בחרם או שבועה או שנתנו בטחונות ועלה במחשבתי שאחר גילוי דעת של שכ"מ עשו כדת ודין התלמוד ולמדוהו שיצוה לסופר אח"כ לכתוב גט כשר בלא תנאי ולשליח אמר בעל פה שיתן על תנאי זה אם לא מתי ואם מתי כו' ואפשר שהיה זה ספרדי והם משאר מלכיות שמגרשין על תנאי או מפני טירוף דעת של חולה והשליח מסר לאשתו בלי שום תנאי ועל ספק זה השבתי להרב הנ"ל כיון דשינה משליחות הבעל ונתבטל השליחות לגמרי:

אך כהיום עיינתי בדברי מכ"ת בשאלתו וראיתי שבנה יסודו על דברי הש"מ נראה שהדברים היה כהווייתן ולא נעשה שום דבר רק הש"מ אמר לסופר שיכתוב גט לאשתו על תנאי עד ג' חדשים אם אחי' מחולי זה ולפ"ז נשתנה הדין כאשר אבאר אי"ה ומתחילה:

אשיב לדברי מכ"ת במה שרצה לפרש כוונתו במאי דאמר לסופר אתה פלוני כתוב גט לאשתי על תנאי עד ג' חדשים אם אחי' מחולי זה וכתב מכ"ת וז"ל בודאי כיון עצמו ליתן גט לאשתו שלא תהיה זקוקה ליבום וכמו שאמר ג"כ בפירוש אך רצה שתהיה אגודה ביה אם יחיה כמו שאמר על תנאי עד שלשה חדשים אם אחיה מחולי זה והכי קאמר אם אחיה לא יהיה גט ואם אמות יהיה גט מעכשיו עד ג' חדשים ולא הזכיר בפירוש ואם אמות וכו' משום דלא רצה לומר פרעניות לנפשי' או משום טירדת חולי לא סיים דבריו דומי' דמאי דקאמר ר"ש שזורי במתניתין בפרק האומר דף ס"ה ולכך נקט בתחילת דבריו דרך קצרה כתוב גט לאשתי על תנאי וא"כ במאי דאמר כתוב גט על תנאי בודאי לא קפיד שיהיה התנאי כתוב בתוכו אלא לפי כוונתו שאם יחיה תהיה אגודא ביה וא"כ אף שאין התנאי כתוב בגט ויש עדים שכתבו על תנאי אם לא נתקיים התנאי אסורה לעלמא כמו שמפורש בב"י בשם תשובת הרשב"א ס"ס קע"ה יעויין שם שכתב הרב הב"י וז"ל ואני תמה למה יהיו עדי הגט נאמנים לומר שנתנו לה על תנאי וכו' וכתב מכ"ת וז"ל ואני בער ולא אבין דנראה דהכי פירושו מה ששאלת אם התנאי כתוב בשטר ונתרפא והיא מכחישתו ואומרת שנתנה לה בלא תנאי כלומר שאין כאן עדים שאומרים לה שנתן לה הגט על תנאי רק הבעל בעצמו אומר שנתן לה הגט על תנאי והיא מכחישתו ועל זה בא בשאלה שעידי הגט ודאי אין נאמנים לומר שהבעל הכתיבו על תנאי דהיינו שהזכיר התנאי בשעת כתיבה דאין חוזרין ומגידים ועדים אחרים נמי אינם נאמנים וכו' והשיב דכשעדים אחרים אומרים שהבעל הכתיבו על תנאי דהיינו שציוה לכותבו על תנאי הוי ליה תרי ותרי כו' אבל עדי הגט אינם נאמנים כשכתב ידן יוצא ממקום אחר לומר שהבעל הכתיבו על תנאי כיון שהגיד כו' אבל באמת אם עידי הגט אומרים שנתן לה על תנאי נאמנים וא"כ בנידון דידן אם יש כאן עדים אחרים שאומרים שהבעל הכתיבו על תנאי אם לא היה נתקיים התנאי אשה זו אסורה לעלמא וא"כ ליכא לספיקא בהא כיון דהבעל ציוה לכותבו על תנאי ולא עשו כן כי מ"מ נתקיים מחשבתו דדוקא כשאמר אל תתנו אלא בימין ונתנו בשמאל פסול אבל כשאומר תנו בימין ונתנו בשמאל כשר דלא תלינן בקפידא כל זמן שלא נשמע מלשונו דודאי קפיד וה"ה הכא לא תלינן בקפידא וא"כ בעיקר הדבר במאי דהזכיר התנאי קודם כתיבה כבר כתב הרב הב"י בסימן קמ"ז על הרב מהר"א מזרחי שהפריז על מדותיו שפסל גט כזה מאחר שרבו המתירין כדאי לסמוך עליהם במקום עיגון ועל דבר ספק השני שהשליח לא הזכיר התנאי השליח עשה בזה כהוגן הואיל והבעל לא ציוהו להזכיר ומה שאין השליח יוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם יתקיים בחותמיו כמו שכתב הרמב"ם בפ"ו מהלכות גירושין כו' עכ"ל של מכ"ת:

והנה מה שהתפלא מכ"ת על הב"י ומתוך כוונתו משמע שהעיקר התמי' שגם הרשב"א מודה אם עידי הגט בעצמם מעידים שנתן על תנאי שנאמנים דדוקא לומר שהבעל ציוה לכתוב הגט על תנאי כיון שכתב ידן יוצא ממקום אחר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לבטל הגט ואם זה הוא כוונות מכ"ת אינו קושיא כלל על הב"י דהרב הב"י דיקדק מלשון הרשב"א ששאלו ממנו אם אין התנאי נזכר בשטר ונתרפא והיא מכחישתו ואומרת שנותנה לה בלא תנאי וא"כ אף שנתרפא הגט כשר וכתב השואל שעידי הגט בעצמן אינם נאמנים כשכתב ידו יוצא ממקום אחר דאין חוזרין ומגידים ועדים אחרים אינם נאמנים כשכתב ידן יצא ממקום אחר ועל זה השיב הרשב"א אע"פ שכתב ידן יוצא ממקום אחר אלו היו באים עדים אחרים והעידו שהבעל הכתיבו על תנאי האשה אסורה לעלמא דה"ל תרי ותרי ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה כו' וא"כ ספק מגורשת ואם היא אשת כהן אסורה וכן אם קיבלה קדושין מאחר אסורה לשניהם ומסיים הרשב"א וז"ל מ"מ מסתברא שאם נתנה לה בפני עדים בתנאים אלו ודאי נאמני' שהרי אין עדים אלו מכחישים את עדי הגט ולא עידי הגט מכחישים את אלו וא"כ לפ"ז אם לא נתקיים התנאי שנתרפא הוי אשת איש גמורה ואם קיבלה קדושין מאחר אין הקדושין תופסין בה ומדנקט דין זה דוקא בעדים אחרים ולא נקט בעידי הגט בעצמם שמעידין שנתנו לה על תנאי ש"מ דס"ל להרשב"א דעידי הגט בעצמם אינם נאמנים לומר שנתנו לה על תנאי ועל זה תמה הב"י וכתב ואני תמה למה לא יהיו עידי הגט נאמנים לומר שנתנו לה על תנאי אע"פ שכתב ידן יוצא ממקום אחר דשני עדות הן אחד שנכתב בלא תנאי ועדות אחרת שנתנ' לה על תנאי בודאי אם רוצים לומר שנכתב על תנאי בזה מבטלים הגט משעת כתיבה וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אבל אם מעידים שנתנו לה על תנאי זה עדות אחרת וא"כ למה כתב הרשב"א דינו כשני כתי עדים אפילו בכת אחת נמי איתא להאי דינא וזה פשוט וברור בדברי הב"י ועיין בח"מ סי' פ"ב סי' ר"ב דאפילו עדי השטר עצמם נאמנים לומר שנעשה על תנאי אפילו אם כתב ידן יוצא ממקום אחר וכתב הש"ך בס"ק ל"ד תימה על המחבר שהעתיק כאן בסתם כדברי הטור דהרי הרמב"ם והר"ן והרשב"א חולקין וי"ל דכשכתב ידן יוצא ממקום אחר אינן נאמנים ועי' בסי' מ"ו ובסימן כ"ט הכריע הש"ך דכשכתב ידן יוצא ממקום אחר אינן נאמנים ועי' בר"ן בפ"ב דכתובות וע"י ברש"י בכתובות דף י"ט עכ"פ נשמע מזה דס"ל להרשב"א כשכתב ידן יוצא ממקום אחר אינם נאמנים לומר תנאי הי' דברינו ומשמע אפי' אם אומרים שתחילה נכתב שטר מכירה כהוגן ואח"כ כשמסרו ליד הלוקח מסר על תנאי מ"מ כיון דהשטר מכירה בטל על ידיהן אינם נאמנים כשכתב ידן יוצא ממקום אחר וה"ה בגט כיון דעכ"פ הם בעצמן מבטלין הגט שהתמו באמרם שניתן על תנאי אינם נאמנים כשכ' ידן יוצא ממקום אחר והרב הב"י לא ס"ל כן ואין כאן מקום להאריך בדבר שאין אנו צריכין לנדון שלפנינו:

ועתה אשוב על עיקר דבריו במה שרצה לפרש כוונות הש"מ במה דאמר לסופר אתה פלוני כתב גט לאשתי ע"ת עד ג' חדשים אם אחי' מחולי זה בודאי כיון את עצמו ליתן גט לאשתו ע"ת שלא תהיה זקוקה ליבום כו' והכי קאמר אם אחיה לא יהיה גט ואם אמות יהיה גט מעכשיו עד ג' חדשים כו' תמה אני מאוד על דבריו ואם אמנם שבח"מ ס"ס ס"א הביא הב"י בשם משרים ופסק כן בש"ע וז"ל כלל גדול בידינו בכל תנאי שאדם מתנה עם חבירו אין להלך אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה ואני הבאתי ראיה מפרק האומר בקדושין דף ס' ע"ב דתנן ע"מ שאראך בית כור עפר הרי זו מקודשת ובגמ' תאני לא נתכוונה זו אלא לראות משלו הרי לפנינו דלא אזלינן בתר דיבורו אלא בתר כוונה מ"מ כד דייקינן שפיר גבי גט לא אמרינן הכי דהא אפילו אם אמר בפירוש מהיום ולאחר מיתה אמרינן בפ' מי שאחזו דף ע"ב ע"א דגט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת משום דמספקא לן אי תנאי הוי מהיום אם אמות וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינה או חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום ואמר אחר מיתה יהי' גט ואינו כלום דאין גט לאחר מיתה ואף שסתם ש"מ שמגרש כל מגמתו וכוונתו שלא תזקוק ליבום אפ"ה מספקא לן משום כיון דלרחוקא קא אתי וקשה בעיניו לרחקה ולגרשה ולהני הדר ביה ממעכשיו וכמו שאמר בקדושין דף נ"ט ע"ב ובגיטין דף ע"ד ע"א טעם זה דלרחוקה וא"כ אפילו אמר בפירוש מהיום ולאחר מיתה מספקא לן ק"ו בנ"ד שלא אמר בפירוש לשון מעכשיו או לשון מהיום רק אמר על תנאי עד ג' חדשים אם אחי' מחולי זה ורצה מכ"ת לפרש כוונתו אם אחי' לא יהי' גט ואם אמות יהי' גט מעכשיו מנ"ל לומר שכוונתו הי' מעכשיו דהא לא הזכיר תחילה שיהי' גט לא מהיום ולא מעכשיו דהא אפילו אם אמר בפירוש אם אחיה מחולי זה לא יהיה גט ולא אמר אם אמות יהיה הגט מעכשיו לא היינו מפרשים כוונתו שאם ימות יהיה הגט מעכשיו אף שנוכל לומר דמכלל לאו נשמע ההן ק"ו הכא שלא אמר בפירוש אם אחי' שלא יהיה הגט אלא סתם אמר על תנאי עד ג' חדשים ודברים שבלב הן איך נפרש שהוא מגרש מעכשיו אם ימות דילמא הי' כוונתו שתגרש לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה. מיהו יש לצדד בנ"ד שאמר בפירוש שרוצה ליתן גט כדי שלא תזקוק ליבום הוי כידים מוכיחות שכוונתו שאם ימות יהיה גט ואם לא ימות לא יהיה גט עיין לקמן בתשובה שהשבתי להרב מבוליגראד ושם פרשתי ובררתי הדברים:

ועוד תמה אני מה שכתב מכ"ת ולא הזכיר בפירושו ואם אמות וכו' משום דלא ר"ל פרעניות לנפשי' או משום טירדת חליו לא סיים דבריו דומי' מאי דקאמר ר"ש שזורי במתניתין בפ' האומר ואני אומר מצדו תברא דהא אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהיה גט ואם לא מתי לא יהיה גט. אם לא מתי לא יהיה גט דלא מקדים אינש פרעניות לנפשי' ואם מתי יהיה גט ואם לא מתי לא יהי' גט משום דבעינן הן קודם ללאו ותנאי כפול כמו שנזכר בדף ע"ה ע"ב ומשמע דאם אמר לא מתי בלבד לא היתי מפרש דאם מתי שיהי' גט מהיום ואפילו למ"ד דלא בעינן הן קודם ללאו וגם לא בעינן תנאי כפול אלא היתי מפרש דיוקא אם מתי יהי' גט לאחר מיתה ואין כאן אומדנ' דעכשיו קאמר משום דלרחוקא קא אתי דדוקא במסוכן כיון דאמר כתבו אע"ג דלא אמר תנו אדעתא למיתב קאמר אבל ללמוד מדיוק דבריו שתתגרש מעכשיו זה לא שמענו בכל הש"ס ובפרט דאנן בעינן תנאי כפול והן קודם ללאו ולא אמרינן מכלל הן נשמע לאו ולא מכלל לאו נשמע הן וכן פסק הרא"ש כל מקום שנזכר תנאי בגמ' צריך תנאי כפול והן קודם ללאו כדין התנאים ויש דברים דלא בעינן אלא גלוי דעת אבל היכי דבעי תנאי בעי כפילות ואם לא כפל התנאי בטל והמעשה קיים ע"ש ובגט ש"מ שתיקן שמואל איך שיאמר כדאית' בש"ס שמע מיניה דבעינן תנאי כפול ולא אזלינן בתר אומדנ' וכוונתו:

וגם נפלאתי על מכ"ת שכתב וז"ל וא"כ במאי דאמר כתוב גט על תנאי בודאי לא קפיד שיהי' התנאי כתוב בתוכו אלא לפי כוונתו שאם יחיה תהיה אגודא ביה וא"כ אף שאין תנאי כתוב בגט ויש עדים שכתבו ע"ת אם לא נתקיים התנאי אסורה לעלמא כמו שמפורש בב"י בשם תשובת הרשב"א סוף סי' קמ"ה כו' עד וא"כ בנ"ד דהי' תנאי אם לא הי' נתקיים התנאי אשה זו אסורה לעלמא תמה אני דמשמע מדבריו אם נתקיים התנאי היתה מותרת לעלמא איך הכניס מכ"ת ראשו בין הרים גדולים שנחלקו בו אבות עולם כאשר אפרש בעזרת ה' ובפירוש כתב הלבוש ריש סי' קמ"ז הרוצה לגרש את אשתו על תנאי לא יאמר לכתחילה לסופר או לעדים כתבו וחתמו גט לאשתי על תנאי כו' שכל שהוא זוכר שום תנאי קודם כתיבת הגט וכל שכן תוך הגט קודם כתיבת התורף הגט שהוא והרי את מותרת לכל אדם אין זה גט כריתות שהרי לא נכתב זה הגט לכורתה מכל וכל אלא על תנאי כך וכך ואע"פ שנתקיים התנאי אח"כ אין זה ספר כריתות בשעת כתיבה כו' אלא הרוצה לגרש על תנאי כיצד יעשה אותו אומר לסופר לכתוב סתם ולעדים לחתום סתם כו' ואח"כ כשנותן לה הגט אומר לה הרי זה גיטך ע"מ כך וכך וכן מותר לומר לעדים אחר החתימה או לשליח תנו לה גט זה לאשתי ע"מ כך וכך עכ"ל הרי להדי' דאם ציוה לכתוב על תנאי אפילו בעל פה אפילו אם נתקיים התנאי הגט בטל או ספק מגורשת לדעת הרמב"ם ומתשובת הרשב"א שהביא הב"י בס"ס קמ"ה אין שום ראי' דס"ל דגם הרשב"א ס"ל דאפילו בעל פה אם מתנה קודם כתיבת הגט בטל אף שנתקיים התנאי משום דלא הוי כריתות כלל אלא שהרשב"א השיב על שאלת השואל שהבעל אמר שנתן לה על תנאי בשעת נתינה שאם יבריא לא יהיה גט והיא מכחשתו שלא נתנו לה בשום תנאי והיא מגורשת ממנו לגמרי ועל זה השיב שאם יש עדים אחרים שהכתיב לה על תנאי א"כ הגט בטל מעיקרא והוי ליה תרי ותרי וספק מגורשת אבל אם עדים אחרים מעידים שנתנו לה על תנאי בזה אינם מכחישים עדות ראשונים והגט הוא כשר אלא שתלוי בתנאי בשעת נתינה וכשלא נתקיים התנאי הרי היא אשת איש בלי שום ספק אבל יש לומר דמודה הרשב"א לאינך פוסקים דאפילו מתנה בעל פה קודם כתיבת התורף דאפילו מקיים התנאי הגט בטל משום דלאו כריתות מכל וכל הוא ובש"ע ס' קמ"ז ס"ב מסיים המחבר וז"ל וכן אם התנה על פה קודם כתיבת התורף הרי זה ספק גירושין וכתב הלבוש דדבר זה תלי ג"כ בפלוגת' אחרת אם יש ברירה או אין ברירה ורבו בזה הדעות הילכך נקטינן שאפילו התנה על פה קודם כתיבת התורף הרי זה גם כן ספק גירושין וכתב הב"ש ס"ק ג' וז"ל אפילו אם נתקיים מ"מ בעת הכתיבה אינו יודע אם יתקיים לא הוי ספר כריתות ומסיים נמצא תנאי דע"מ ונתקיים כשר לכל הפוסקים רק לרש"י ורמב"ם פסול ונפקא מינה במקום עיגון יש לסמוך על רוב הפוסקים וכן פסק הב"י עכ"ל הרי לפניך דלדעת רש"י ורמב"ם אפילו בעל פה שהתנה קודם כתיבת התורף ואפילו נתקיים התנאי אין זה גט כריתות ולהרמב"ם הוי ספק מגורשת וא"כ תמה אני על מכ"ת בתרי תמי' שכתב מכ"ת וז"ל וא"כ בנ"ד אם יש כאן עדים אחרים שאומרים שהבעל הכתיבו על תנאי אם לא היה נתקיים אשה זו אסורה לעלמא וא"כ ליכא לספוקי בהא כיון דהבעל ציוה לכותבו על תנאי ולא עשו כי מ"מ נתקיים מחשבתו עכ"ל ותמה אני חדא מי הגיד לו שהם לא עשו כן דאדרבה מסתמא חזקה שליח עושה שליחתו ועוד אם לא עשו כמאמר הבעל פשיטא דהגט בטל מכל וכל אליבא דכ"ע שלא עשה הסופר והעדים והשליח שליחתו של בעל ואדעת' דהכי שיכתבו ויחתמו בלא תנאי לא ציוה להם הבעל ובטל השליחות לגמרי גם מה שכתב אם לא היה נתקיים התנאי אשה זו אסורה תיפוק לי' אפילו נתקיים התנאי כיון שציוה לכותבו על תנאי לפני תורף לא הוי גט כריתות כלל וגם מה שכתב מכ"ת שמ"מ נתקיים מחשבתו כבר השבתי על זה להרב מהור"ר לוי היכי ששינו מדעת משלחו אפילו נתקיים מחשבתו הגט פסול גם מה שכתב מכ"ת דדוקא כשאמר אל תתנו אלא בימין אבל כשאמר תנוהו בימין ונתנו בשמאל כשר דלא תלינן בקפידא כל זמן דלא נשמע מלשונו דודאי קפיד ה"ה הכא לא תלינן בקפידא עכ"ל תמה אני אין לך קפידא גדולה מזו שהוא חפץ שאם יחי' לא יהי' גט כי קשה עליו לרחק את אשתו וא"כ הוי תנאי קודם לתורף שצוה לכותבו וזה פסול גמור אכן מה שכתב מכ"ת וז"ל וא"כ בעיקר הדין מאי דהזכיר התנאי קודם כבר כתב הב"י בסי' קמ"ז שיש להכשיר במקום עיגון והתפלא על הרב מהר"א מזרחי שפסל גט וכתב עליו שהפריז על מדותיו בהא מודינא לי' אם התנה בעל פה כך שיש להכשיר במקום עיגון וכן כתב הב"ש בס' קמ"ז ס"ק ג' אך דמלשון הבעל משמע שציוה לסופר ולעדים לחתום משמע שציוה לכתוב תנאי זה בגט והם שינו מדעת הבעל ובטל השליחות כאשר כתבנו למעלה:

אכן בגוף הנדון שפירש מכ"ת דברי הש"מ שאמר לסופר אתה פלוני כתוב גט לאשתי על תנאי עד ג' חדשים אם אחי' מחולי זה ופי' מכ"ת שהכי קאמר אם אחיה לא יהיה גט ואם אמות יהי' גט מעכשיו עד ג' חדשים עכ"ל ואני לא כן אחשב ולבבי לא כן ידמה דהא יש לפרש ולדרוש לשון הדיוט במה שאמר כתוב גט לאשתי על תנאי עד ג' חדשים אם אחיה מחולי זה דהכי קאמר אף שאהי' מתנונה והולך אם אחי' עד ג' חדשים יהיה גט ואם ימשוך החולה ואתנונה בחולי זה יותר מג' חדשים לא יהי' גט כי, עד ג' חדשים קיבל על עצמו טורח משאו לישב בלא אשה אבל יותר מג' חדשים לא ניחא ליה להיות יושב יחידי בלא אשה ואין לו מי שישמשנו בחליו ואפשר שכוונתו שאם ימות בתוך ג' חדשים לא יהי' גט כי לא פורש התנאי בדבריו רק סתם ואמר על תנאי עד ג' חדשים ודבר זה נוגע באבעי' דפ' המגרש דף פ"ג ע"ב דבעי רבא מר' נחמן היום אי את אשתי ולמחר את אשתי ופי' רש"י נתן לה גט ואמר היום לבדו יהי' גירושין ולמחר לא יהי' גירושין דשייר בגט וקאמר בתר דאבעי' הדר פשטא מסתברא כיון דפסקה פסקה ופי' התוס' דמגורשת לעולם והרמב"ם בפ' מ"ה גירושין דף ט' כתב דאין מגורשת והטור א"ה בס"ס קל"ז הביא מחלוקת הרא"ש והרמב"ם והכריע בש"ע דהוי ספק מגורשת אך מ"מ נראה דהכא לא כפלי' לתנאי אלא אמר על תנאי עד ג' חדשים ולא אמר בפירוש אם אחי' אחר ג' חדשים לא להוי גט א"כ התנאי בטל ומעשה קיים ואם כן אף אם היה חי אחר ג' חדשים התנאי בטל ומעשה קיים ועוד אני אומר אף אם באנו לילך בתר כוונתו שרצה לפטור אשתו מיבום עכ"פ אמרי פיו ולשונו סותר כוונתו דמלשונו משמע על תנאי עד ג' חדשים אם אחיה משמע אם אחיה יהי' גט ובלבבו הי' בדעתו שלא יהיה גט אלא אם ימות יהי' גט ובכל התורה בעינן שיהי' פיו ולבו שוים וכמו דתנן בפ' ג' דתרומות המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר כו' לא אמר כלום עד שיהי' פיו ולבו שוין והביאו הש"ס מתניתין בפסחים דף ס"ג דכל שפיו ולבו מכחישין זה את זה לא אמר כלום:

וגם אם נפרש כוונתו כמו שפירש מכ"ת דהכי קאמר אם אחיה לא יהיה גט ואם אמות יהי' גט וא"כ הוי לאו קודם להן ובטל התנאי צריך להיות הן קודם ללאו ואם לא עשה כן התנאי בטל ומעשה קיים:

ועיקר הנידון שלפנינו נראה לי שזה דומה למה שכתב הטור ס"ס קמ"ז שפסק הרא"ש הלכה למעשה בגט שהיה כתוב מעכשיו אם מתי מחולי זה קודם התורף ולא נכפל ואחר התורף חזר וכתב אם לא מתי כו' והכשירו משום דלא חשיבי תנאי מה שכתב מעכשיו אם מתי מחולי זה אלא הוי כאומר מעכשיו ושעה אחת קודם למיתתו והכי מפרש ליה תלמודא נעשה כאומר מעת שאני בעולם כו' ואפילו את"ל תנאה הוי כיון שלא נכפל ליתא לי' דינא דתנאה והגט קיים אע"פ שלא נתקיים התנאי נמצא שאין כאן תנאי קודם התורף כו' אלא קביעות הזמן למתי עכ"ל וא"כ בנ"ד אף אם כוונתו שאם ימות יהי' גט ואם יחי' לא יהי' גט אין זה חשיב תנאי כיון דלא כפלו ועוד שמשמעות לשונו הלאו קודם להן וא"כ אפילו אם כתב בתוכו לא חשיב תנאי ק"ו בנידן דידן שיש לומר שלא נתכוון שיכתבו בתוכו אלא אמר להם בעל פה שאמר כן תכתבו ודומה לזה כתב הב"י בסי' קמ"ה בשם תשובת הרשב"א ס' אל"ף ורמ"ח בגט שכתוב בו לאחר כתיבת כל התורף אם לא מתי מחולי זה לא יהי' גט כיון שלא הזכיר מחולי זה אם מתי איזה ספק יש בזה כיון שמת מאותו חולי שאם באת להסתפק כיון שלא אמר מחולי זה אם מתי ולומר שלא נכפל התנאי כ"ש שהתנאי בטל לדעת ר' מאיר והגט קיים אלא אם מת מחולי אחר והיא באה לפטור עצמה מיבום ואומרת שתנאי בטל מחמת שלא נכפל אין בדבריה כלום כו' הרי לפניך דאם מת מחולי זה התנאי בטל וגט קיים אליבא דכ"ע וגם כבר פשטה הוראה בכל ישראל דקימ"ל כר"מ כמו שפסק הרא"ש והביא קצת הב"י בס' קמ"ז שכל חכמי אשכנ"ז וצרפ"ת עושים מעשה להצריך תנאי כפול אפילו בתנאי דמעכשיו וא"כ חזרנו על כל צד וצידי צדדים ולא מצאנו שהי' בדברי ש"מ תנאי ע"פ דת ודין תורתינו ובכל צד שאתה פונה אי אפשר לפרש אלא שגירשה מעת שהוא בעולם ואין כאן תנאי והוי גירושין גמורים ובודאי אם נתן הבעל בעצמו ואמר בלשון זה קודם נתינה הוי גירושין גמורין אלא בזה אני חוזר להחמיר כיון שציוה לסופר ולשליח אף דלא כפלי' לתנאי אם השליח נתן סתם מ"מ עבר על דעת משלחו ומתחילה אמרתי דבר זה מסבר' דנפשאי ואח"כ מצאתי להדיא שהביא הב"ח בסי' קמ"ד בסם הרשב"א והר"ן דתנאי דהוי על ידי שליח לא מצי השליח לשנותו ואם שינה בתנאי לא עשה כלום דכל מה שציוה לשלוחו אינו יכול לעבור אפילו שלא התנה כדין התנאים ועי' בב"ש סי' קמ"ד סי' ק"ח וא"כ בנ"ד לפי משמעות השאלה ציוה כן לסופר ולעדים וגם לשליח כי השליח היה בשעה שציוה לכותבו ומסתמ' על דעת זה עשה לשליח שיתן על תנאי ואם הסופר שינה א"כ לא ציוה הבעל לכותבו ואת"ל שהסופר כתב סתם וסמך על דברי הבעל שאמר בעל פה ולא הי' כוונתו שיכתוב התנאי בגט מ"מ השליח שינה ולא הזכיר התנאי בשעת נתינה לאשה א"כ בטל שליחתו ומכ"ת כתב שהשליח עשה כדין שהבעל לא ציוה לשליח שיתן על תנאי ומסתימת לשון השאלה לא משמע כן שהרי השליח הי' בעת שציוה הבעל לכתוב על תנאי משמעות לשונו שהקפיד על תנאי זה שימסרו לה על תנאי וצריך חקירה ודרישה על זה שאם אחר גילוי דעת הש"מ למדהו שיעשה כדין ועכ"פ שלא מסר ליד השליח שיתן על תנאי א"כ לא שינה מדעת משלחו והי' נראה לסמוך במקום עיגון שהגט כשר:

ועתה חל עלינו לברר עוד ספק מה שכתב מכ"ת ומה שלא הי' שפוי בעת נתינה אם יש לסמוך על תשובת הרשב"א שהביא הב"י בסי' קכ"א דאין קפידה אלא בשעת כתיבה כבר כתבתי במה שכתוב בשאלה שבדקנו את החולה והיה מטורף ולא הי' שפוי בדעתו כלל איך ידעו שלא הי' שפוי אם שלא היה יכול לדבר ולהשיב על דבריהם דזה הוי כמו שנשתתק היה ראוי להתיר בדעבד אך אם נשתטה לגמרי ולא הי' בו דעת צליתא אלא כשוטה יחשב א"כ פסול הוא והן אמת שהרשב"א והר"ן כתבו שצריך שיהי' בדעתו בשעת נתינה והביאו ראי' מירושלמי נתן לה את גיטה ואמר לה לא יהי' גט אלא למחר ונעשה קורדייקוס פלוגת' דריש לקיש ור' יוחנן כלומר דלר"י צריך שיהי' בדעתו בשעה שהגט גומר והקשה הרשב"א על זה דהא אמרינן לקמן בפירקן באומר מעת שאני בעולם דמשמע שאינו רוצה שיחול הגט אלא רגע אחרון שהוא בעולם ואותו רגע אי אפשר לבודקו ומדברי רבותינו בעלי התוספת נראה לי שאין מקפידין אלא בשעת כתיבה שלא כדברי הירושלמי והתוס' וצל"ע עכ"ל וכתב הב"י ולגירסת התוספת שבידינו פשיטא דמקפי ים הם על שעת נתינה עכ"ל ואני אומר אף שכתבו התוס' ריש פרק מי שאחזו דף ע' ע"ב בד"ה מי אמר ר"י הכי והא דאמר שמואל שחט בו שנים כו' וא"ת השתא דמדמה לי' לאחזו קורדייקוס תקשי לי' ממתניתן דקתני מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום והכא בשיש בו שנים ואמר כתבו הרי אלו יכתבו ויתנו ויש לומר דהא פשיטא לי' דבשעה שאמר כתבו אכתי דעתו צליותא היא אבל קודם שיכתוב ויתן יתחלש ויתקלקל ועל שעת נתינה נראה לו לדמות לאחזו קורדייקוס וקשה לר"י דאמר אין כותבין ונותנים עד שישתפה כו' והזכירו התוס' כתיבה ונתינה וכן בד"ה התם דעתו צילותא כתבו וז"ל לא ידע ר"י עד מתי יחשב דעתו צילותא דליכא למימר דבדקוהו בשעת נתינה דא"כ לא הוי פריך מידי לר' יוחנן ובגט שכיב מרע אומר ר"י דצריך ליזהר שלא יתקלקל בין כתיבה לנתינה כו' משמע דאנתינה נמי קפיד אבל האמת יורה דרכו שבתלמודים אינו מוכרח דקפדינן אשעת נתינה דהא ר' יוחנן לא הזכיר נתינה אלא אין כותבין אלא כשנשתפה משמע אכתיבה קפיד אלא שמחמת קושיות התוס' שהקשו דאמאי לא פריך משמואל דשחט בו שנים אמתניתן נוכל לומר כמו שתירצו התוס' דפשיט' ליה בשעה שאמר כתבו אכתי דעתו צליותא היא אבל חשש הוא דילמא קודם שיכתוב יתחלש ויתקלקל ועל שעת כתיבה נראה לו לדמות לאחזו קורדייקוס וקשיא לר' יוחנן דאמר אין כותבין אבל לעולם אם נכתב כשהוא שפוי לא קפדינן אנתינה ונותנים כל זמן שהנשמה בקרבו וכן הרא"ש ריש פרק מי שאחזו לא הזכיר נתינה וז"ל והילכתא כר"י וצריך ליזהר בש"מ שציוה ליתן גט שתהא דעתו מיושבת עליו אף בשעת כתיבה משום דחולה פעמים שדעתו מטורפת עליו ועתים חלים ועתים שוטה כו' וטוב ליזהר עכ"ל הרי שלא הזכיר אלא שעת כתיבה ולא כתב שעת נתינה משום דאינו מוכרח מש"ס דילן דקפיד ר' יוחנן אשעת נתינה אלא אכתיבה והטור כתב לפיכך ש"מ שמצוה לכתוב גט לאשתו צריך לדקדק שיהי' שפוי בדעתו בשעת כתיבה ובעל העיטור כתב שאינו צריך אלא כיון שציוה לכתוב כותבין אפילו אם נשתתק וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה וטעמא דבעל העיטור כתב הב"י דלא דמי לאחזו קורדייקוס דדעתו שגישתא הוא אבל ש"מ שאמר כתבו ונשתתק כותבין ונותנים עד שעת נטילת נשמה דדעתו צליותא וכחישותא הוא דנקטי' ולא מחזקינן ליה בדעתא שגישתא וכתב שמעשה בא לידו בש"מ שאמר כתבו גט ונשתתק מתוך חליו והיה לו אח במדינת הים וכתבו ונתנו לה על פיו וכתב הב"י וז"ל ואפשר היכי שלא בדקו הש"מ וכתבו גט על פיו בדעבד מודים התוס' והרא"ש דכשר שטוב ליזהר לכתחילה משמע ואפשר אפילו בנשתתק מתוך חליו ולא בדקוהו מודים דכשר בדעבד היכא דלא אפשר כעובד' דבעל העיטור והיכא שנתברר לנו שהיה מטורף בשעת ציוי או בשעת כתיבה וחתימה בטל הוא לכ"ע ונראה דה"ה להיה מטורף בשעת נתינה לדברי המצריכים לבודקו בשעת נתינה מיהו מדברי התוס' שכתב הרשב"א שאינו צריך צ"ע עכ"ל ולפי דברי הב"י צריכין אנו לומר דלא פליג הרא"ש עם בעל העיטור אלא לכתחילה אם צריך לדקדק שיהי' שפוי בשעת כתיבה או בשעת הנתינה לדברי המצריכי' שיהי' שפוי בדעתו אף בשעת נתינה דלבעל העיטור אינו צריך לדקדק לכתחילה אלא כיון שציוה לכתוב כותבין אפילו בנשתתק ולהרא"ש צריכין לכתחילה לדקדק ומודה בדעבד אף בנשתתק כשר והיכא שנתברר שהיה מטורף כמו החולים שמדברים ואינם יודעים מה מדברים דישפאריר בלע"ז דכל שהוא מדבר כן הרי הוא כשוטה אף בעל העיטור מודה דגט בטל ומיהו כבר הוכחנו שמתלמודא דידן אינו הכרח דס"ל לר' יוחנן דקפדינן גם אשעת נתינה וכן מדברי הרא"ש והטור אינו מוכרח לומר דס"ל דקפדינן גם אשעת נתינה ותמהני על הלבוש שכתב בסי' קכ"א ס"ג לפיכך ש"מ שמצוה לכתוב גט לאשתו צריכין לדקדק בו שיהי' שפוי בשעת כתיבה וכ"ש בשעת נתינה מדכתיב ונתן כו' משמע דשעת נתינה חמירי ליה טפי משעת כתיבה ולפי דברי הב"י נראה דחמיר טפי שעת כתיבה משעת נתינה דהא לפי דברי הרשב"א לדעת התוס' קפדינן אשעת כתיבה ולא על שעת נתינה וצריכין אנו לומר דכתב לדעת אותן הפוסקים דקפדינן אשעת נתינה שלא יקשה אליבייהו ולמה לא נקט ר' יוחנן שעת נתינה ועלה בדעתו לומר דכ"ש הוא משעת כתיבה דכתיב ונתן אך כבר כתבנו שהקשה הרשב"א קושיא חזקה על הנך פוסקים מדאמרינן לקמן בפירקן באומר מעת שאני בעולם דמשמע שאינו רוצה שיחול הגט אלא רגע אחרון שהוא בעולם ובאותו רגע א"א לבודקו ואיך מכשרינן הגט מה שיש לספק שהוא בטל מן התורה וראיתי שהב"ח כתב דאף מי שאחזו קורדייקוס דקאמר ר"י אין כותבין אלא כשישתפה משמע הלשון דאין זה איסור אלא מדרבנן וכיון שהוא איסור דרבנן היה ראוי לסמוך במקום עיגון אהנך פוסקים דלא קפדינן אשעת נתינה ובהא נחתא ובהא סלקא אם הדבר ברור שהבעל לא ציוה לשליח ליתן הגט על תנאי אלא עשהו לשליח שימסור הגט לאשתו סתם ולא הזכיר שום תנאי נכון לצדד להתיר בדעבד במקום עיגון:

ובדבר הספק שאין השליח יוכל לומר בפני נכתב ובפ"נ כבר הסכימו הרי"ף והרשב"ם שיתקיים בחותמיו וכן פסק בסי' קמ"ב ולענין חשש גט ישן יפה כתב מכ"ת שנוכל לסמוך על תשובת הרשב"א שהביא הב"י בסי' קמ"ח דאפילו בש"מ דעלמא אין צריכין עדים להיות מזומנים אצלם אלא כל שיש עמהם מי שאין לבה גס בה אין חוששין לה משום קדושין וכל שזה יוצא וזה נכנס אין לחוש בדבר וא"כ בנ"ד נמי אם הי' הדבר כן אין חשש ונידנוד בדבר הנלפע"ד כתבתי. נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש:

ועיין עוד בתשובה שהשבתי להרב מוהר"ר לוי מביליגראד בסי' י"ב:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה