אור ברסלב

פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה א

חזית איש מהיר במלאכתו אינו מתגדר לפני מלכים יתיצב מציב לו יד בעשר ידות בכל מדה ומדה שמנו חכמים מהולל ומהודר בחריפתו ובקיאתו הרים עוקר ומקדר יצא לו מוניטין של כתב בכתביו והלכה כר"מ בגדרותיו גודר גדר ה"ה אהו' מחותני הרב הגאון הגדול שנתגדל בשם טוב לדידי' ולאחרינא אחריו יאיר נתיבות עולם משוש דור ודור נ"י ע"ה פ"ה כ"ש מהור"ר מאיר נ"י אב"ד ור"מ יצ"ו:

זה לי עידן עדנים הרבה שלא קדמתי פניו כי אמרתי אטרוחי בכדי למה לי באשר ידוע לי שאיננו מופנה מלימודו הכרחי וכי קאי רבי בהא מסכת' וכו' אמנם כעת באתי בשאלה אחת אשר גדולה היא אלי בדין אחד מעיקר שבת והוא ע"ד שמתקבצים פעמים בשנה קיבוץ גדול ליהודים בעיר קרעמו ושוכרים מנכרים הכיפות ובתים שמניחים שם סחורתם והיהודים מפוזרים בכל עיר זה בכה וזה בכה והבתים והכיפות מיוחדים לסחורות שלהם מה משפט העיר ההוא לענין טילטול בכל העיר בשבת כי לפי הנראה בעליל מפשט לשון הש"ע בסי' ש"ע ובסי' שפ"ב דאורחים אוסרים מיד זה על זה אין ספק שיהודים אורחים אוסרים מיד זה על זה ובאמת מיום נסעי לשם ללבי שמתי ולכולם לא הראתי ועשיתי עירוב משלי וזכיתי ע"י אחר לכל המתקבצים שמה אך היתי כשחוק לרעים ולעגי לי בלעגי שפה והשבוני כי מיום שנסעו לשם זה שנים רבות לאין מספר לא שמענו פוצה פה ולמה חכמת אז יותר ולכולם שאלתי ופורש אין לי באשר הדין פשוט כנ"ל לפע"ד ובהוסדם יחד עלי אמרתי להם כי ניקל הוא להבליע השכירות באשר תמיד ניתן דבר מה למושל העיר ועיר מוקפת חומה כנודע ואף גם בעיני פליאה נשגבה לא יוכל לה למה נהיתה דבר זה שמצד תמי' זו כמעט נסגותי אחור ולומר הנח להם לישראל מנהגן ואני אמרתי בחפשי בשו"ת אחרונים ומצאתי נידון זה כהווייתו בשו"ת רמ"א סי' ק"כ ובהגה' שם ע"ש שו"ת מהרש"ל ומה שמצאתי ראיתי הצ"ע בזה לפי עניות דעתי והוא מה שהקשה הב"י בסי' שפ"ב וז"ל כתב המרדכי ר"פ הדר בשם רש"י חצירו של כותים הרי כדיר של בהמה פי' ומותר לישראל המתאכסי שם להכניס ולהוציא ואם יש שם ישראל אחר אוסר פי' אוסר לאורח להוציא מבית כותים לחצר אבל אותו ישראל מותר להוציא מביתו לחצר דאין ישראל האורח אוסר עליו עכ"ל ובתרומת הדשן סי' ע"ו כו' ותמיהני עליו שדברים הללו לאו לדברי ראב"י דקיימ"ל כוותיה איתמר אלא לדברי ר' מאיר דלא קיימ"ל כוותיה כו' וכיון דלא קיימ"ל כר"מ א"כ נקטינן דשניהם מותרים דאין ישראל הדר שם אוסר על האורח ולא האורח על ב"ה עכ"ל הב"י ואני שמעתי ולא אבין מנ"ל זה דילמא מ"ש רש"י לדברי ר"מ ה"ה לראב"י דכמו שהדין הוא לר"מ ביחידי ישראל ה"ה לראב"י בשני ישראלים הדרים ונכרי ליתוהו דאז ישראל אחר הבא לשם אינו אוסר על שנים הדרים ושנים ההם אוסרים על האורח ולכאורה הי' אפשר לי לומר כיון דקיי"ל שאין היחיד נעשה אורח אצל היחיד אבל רבים נעשים אורחים אצל רבים כדאיתא בב"י סי' ש"פ וב"י הביא בשם הרב המגיד והרשב"א יע"ש וא"כ לדברי ראב"י לא שייך זה כיון דשנים דרים בקבע בחצר היחיד נעשה אורח אבל לר"מ דיחיד דר שם אז אין היחיד נעשה אורח ושפיר הקשה אמנם הרי כתב הש"ע ע"ש תרומת הדשן ש"ע דאפילו רבים נעשו אורחים בזה אצל היחיד וכש"כ יחיד אצל יחיד וא"כ י"ל הוא הדין לראב"י ועוד צריך עיון אצלי אמאי שכתב בשו"ת רמ"א סי' ק"כ לישב דאורחים לא אסרי אב"ה והא דכתב רש"י להאי פונדק דהוי דיירי בי' תרי ישראל ונכרי אחד וכו' א"כ איכא למימר דעיקר האיסור לא הי' מכח אכסינאים רק מכח ב' ישראלים דהוי דרי בי' עכ"ל ע"ש היטב ויקשה לכאורה דמ"מ מוכח דאורח אסר ולא בטיל לגבי ב"ה שהרי אלו שנים דהוי דרו בודאי הי' שוכרים רשות מנכרי כראב"י וא"כ למה ליה לר' חנינא ולריש לקיש לשכור שוב מהמשכיר בשלמא אם אורחים אסרי ולא בטלי לגבי ב"ה שפיר הוצרכו לשכור ובודאי היה מערבים ג"כ עם אלו תרי דהוי דיירי דחשיבי דירתן בפני עצמן והיה אפשר לומר דהוי סביר' להו דצריך לשכור לכל אחד ואחד שהרי קאמר בגמ' שם דף ס"ו שוכר כמערב דמי מאי לאו מה מערב מבעוד יום אף שוכר מבעוד יום ומשני לא מה מערב אחד מערב לכולם אף שוכר אחד שוכר לכולם ואינהו שהיו יראים שמא יבוא הנכרי בשבת וקשה הוי להו לשכור בשבת כשיבא אלא צריך לומר דהוי סביר' להו מה מערב מבעוד יום אף שוכר מבעוד יום ולא מקיש לקולא מה מערב אחד מערב לכולם אף שוכר אחד שוכר לכולם ובזה יבוא היטב על נכון אמנם האמת יורה דרכו אף דקי"ל אחד שוכר לכולם היינו למי שהי' שם בשעת השכירות אבל אלו תרי דהוי דיירי בקביעות לא אסקי דעתו על אלו אורחים משא"כ בציבור וקהל הדרים כדאיתא בט"ז אבל אי נימא ללשון ראשון בפי' רש"י דאורחי' לא אסרי ובטלי לגבי בעל הבית למה הוצרכו לשכור ואין לומר דס"ל דצריך לשכור בכל ערב שבת וכיון דלא הוי נכרי התם לא אסר על ב"ה רק אורחים כדפי' רש"י לדבר ר"מ אם יש שם ישראל אחד אוסר היינו שאוסר בית הנכרי על האורח הבא לשם ולא על בעל הבית כיון דליתוהי ואם ה"ה לראב"י בדדיירי תרי ונכרי ליתוהי אוסר בית הנכרי על האורחים כמו שהקשתי לעיל על הב"י בזה ליתא דא"כ למה פי' רש"י והי' חוששים שיבוא הנכרי בשבת שהרי אפילו לא יבוא אוסר על האורחים לדברי ראב"י וכו':

ועוד דכבר איפסקא הילכתא דאין צריך לשכור בכל ערב שבת וזה שפי' רש"י ריש פ' הדר וקשה עליו לשכור בכל ערב שבת כבר כתב הרא"ש ז"ל בזה יעיון שם ולי נראה עוד לפרש בצירוף מה שתמוה לפרש"י ריש פ' הדר דף ס"ב בד"ה אליבא דפשע והפסידהו חכמים לישראל הדר עמו כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת עכ"ל הרי בגמ' קאמר להדיא וכותי לא מוגיר משמע שמהאי טעמא יצא ישראל משם משום דכותי לא מוגר ולא כפי' רש"י ונראה לי דודאי אימת שייך לומר שחושש הנכרי שיחזיק הישראל ברשותו אם משכיר לו רשותו לעולם אבל אם יראה הכותי שישראל צריך לשכור בכל שבת בודאי לא יחוש שישראל יחזיק ברשותו שהרי הוא משכיר לו בכל שבת והכי קאמר בגמרא וכותי לא מוגיר בפעם אחד לכל השבתות משום דסבר שמא יחזיק ישראל ברשותו אך הכותים מוגר בכל שבת ושבת וזה לא יעשה ישראל ויקשה עליו לשכור בכל שבת ויצא משם אבל באמת אם משכיר לו לזמן מרובה מהני וק"ל:

וזה הצ"ע בדינים הנ"ל לפי עניות דעתי ואמרתי אערוך אליו משפטי כי הוא מותיב ומפרק ויש לאל ידו להנחני בדרך אמת עכ"פ לכ"ע אורחים הבאים באין בעל הבית קבוע אוסרים מיד זה על זה באין פיקפוק ומה שחתרתי למצוא כזה באשר שמבשלים בישולם במקום אחד אצל גאר קוך ומקום המוגרים וכעין מה שכתב בש"ו מהרש"ל הנ"ל ומכח זה נהגו העולם כו' הגם שהיתר זה חלוש מאוד דאלו מבשלים לפעמים במקום דירתם בבית הנכרי אף גם לפעמים יש שם שנים גאר קוכין ויותר אני בעניי אין לאל ידי למצוא היתר בזה ע"כ אמרתי לחלות פניו אפי רברבי נא יודיעני דרכיו וינחני במעגלי צדק להשביני מלא דבר ומן השמים שכרו כפול כמדובר כנשר יחדש נעוריו ובכחו יגבר מברכת הדיוט אני הגבר כלי ריק ונשבר דש"ת כ"ד הקטן צבי יכונה הירש בלא"א הר"ר יוסף בי"ח ז"ל ה"ה. תשובה עטרת צבי וקרני ראם לו ועטרה עיטור סופרים ספרא דיוקנא ותנא תוספ' ה"ה אהו' מחותני החריף והשנון זית רענן כבוד מהור"ר צבי הירש נר"ו:

הנה כתבו קבלתי ביום א' העבר ובקראי שנים ושלש דלתות ראיתי שהוא מפליג בעירובין ומראה פנים לכל צד השוה ושאלתו כשאלת הראשונים שדיברו בדין זה ה"ה מהרש"ל ורמ"א כאשר הזכיר מכתב בכתבו ואם אמנם שם סבבוני והקפוני שרדות עיונים גדר מזה וגדר מזה לחדש לבני ישיבתי מ"מ לרוב אהבתו הפסקתי באמצע הפרק להשיבו על כל דבריו ועל כל ספיקות וקושיות שנתקשה לו ואבוא על סדר קונטריסו ראשון תחילה נאמר שכתב מכ"ת שעשה עירוב משלי וזכיתי ע"י אחר ולכל המתקבצים שמה תמה מה הואיל זיכה שלו הלוא אין עירוב וביטול במקום נכרי ואפשר שזה בכלל מה שכתב ובהוסדם יחד עלי אמרתי להם כי ניקל הוא להבליע השכירות כאשר תמיד נותן דבר מה למושל העיר עכ"ל אפשר שהקשהו לו דבר זה והשיב להם כי ניקל הוא להבליע השכירות וכו' אבל מ"מ הלשון אינו מתוקן שקודם כל הי' לו להדר להבליע השכירות מן הנכרי ואח"כ לזכות לכל המתקבצי' אבל מלשונו משמע שזיכה תחילה ודבר זה הי' טירחתו לריק אבל דנתי מכ"ת לכף זכות כי בודאי דבר זה לא נעלם ממנו ומסתמא עשה תיקון של שכירות ג"כ דקימ"ל דאחד שוכר ע"י כולם:

אך מה שכתב מכ"ת ונתפלא על הרב ב"י שתמה למה לא דחה בעל תרומת הדשן וסתר הפסק המרדכי בזרוע נטוי' מפני שדברים הללו לאו לדברי ראב"י דקימ"ל כוותיה איתמר אלא אליבא דר"מ דלא קימ"ל כוותי' וכו' וכתב מכ"ת וז"ל ואני שמעתי ולא אבין דילמא מה שכתב רש"י לדברי ר"מ הה"ד לראב"י דכמו שהדין לר"מ ביחידי ישראל הה"ד לראב"י בשני ישראלים הדרים ונכי ליתוהי וכו' ורצה לישב כיון דאין יחיד נעשה אורח אצל היחיד וכו' אמנם הרי כתב הש"ע בסי' ש"ע דאפילו רבים נעשים אורחים אצל היחיד וכש"כ יחידים אצל יחיד עכ"ל ואני אומר גברא קא חזינא ותשובת' לא קא חזינא כשנבין דבר זה יתרצו כל הספיקות שלו דהא נודע לכל בי רב הא דקתני במתניתין ראב"י אומר לעולם אינו אוסר עד שיהי' שני ישראלים אוסרים זה על זה משום גזירה שלא ילמוד ממעשיו אמרו רבנן אין עירוב מועיל ואין ביטול רשות מועיל במקום נכרי עד שישכור ונכרי לא מוגיר משום דחייש לכשפים וברייתא דפליג ר"מ וראב"י דאמר ר"מ חצירו של נכרי הרי הוא כדיר של בהמה ומותר להכניס מן החצר לבתים אם יש שם ישראל אחר אוסר ולפי' רש"י האורח אסור אבל הנכרי אינו אוסר על ביתו של ישראל ורמינן מתניתין אברייתא ומשנינן דברייתא מיירי דליתא לנכרי ולכך לא אסיר על בעל הבית אבל האורח אסור להוציא מבית הנכרי ועל זה פליג ראב"י בברייתא ואמר לעולם אינו אוסר עד שיהיה שני ישראלים אוסרים זה על זה וע"כ אפילו בדעירבו מיירי דאי לא עירבו פשיט' שאסורים זה על זה דהוי שני רשויות וק"ו שהאורח אסור להוציא לחצר אלא ע"כ בשעירבו מיירי או ביטלו רשות זה לזה והוי רשותם רשות אחד אוסר הנכרי עליהם עד שישכירו אפילו אין הנכרי בביתו דאל"כ שאינו אוסר עליהם אלא על האורח אמאי פליג ר"א בן יעקב אר"מ מאי שני בעל הבית אחד די"ל דאין אוסר הנכרי על ב"ב אלא על האורח מ"ש שני בעלי בתים שעירבו או שביטלו רשות כאחד דמי דאין כאן אלא רשות אחד אלא ע"כ דפליג ראב"י אדר"מ וסבירי ליה דאחד אינו אוסר אפילו על האורח ובשני ישראלים אוסר הנכרי אפלו על בעלי בתים הדרים ופשיטא על האורח אפילו אין הנכרי בביתו אוסר ושפיר הקשה הב"י שהי' לתרומת הדשן לדחות פסק המרדכי בזרוע נטויה בדברים הללו לאו לראב"י איתמר אלא לדברי ר"ע דלא קימ"ל כוותיה ולראב"י בישראל אחד אינו אוסר הנכרי לא על האורח ולא על הבעל הבית:

ובזה מיושב כמה תמיהות גדולות אשר הקשו התוס' על פי' רש"י בדף ס"ה ע"ב וריש לקיש ור' חנינא איקלעי לההוא פונדק דלא הוי שוכר והוי משכיר אמרו מאי למוגר מיני' ופי' רש"י והיו יראים שמא יבוא הנכרי בשבת וכתבו התוס' ר"ל דאם לא הי' בא לא הי' אוסר והיינו כר' יהודא ואע"ג דפסקינן לעיל דהלכה כר"ש וכו' ובדיבור המתחיל דאתי נכרי דפונדק בשבת כתבו התוס' פי' בקונטרס דמאתמול לא הוי מצי לאיערובי דיורים דישראל הוי ביה משום דנכרי אוסר עלייהו אע"ג דליתיה ודבריו תמוהים שפי' סוגיא זו דלא כהילכת' דקימ"ל דאין הנכרי אלא היכי דאיתי' כדפרשתי לעיל וכדפירש נמי בקונטרס בההיא עובד' דלעיל ובפי' רש"י אחרים מצאתי דמאתמול שפיר מצי לאיערובי דיורין דישראל הוי ביה משום דנכרי לא אסור עלייהו היכי דליתיה כו' עכ"ל ופי' ראשון ראשון דאית' בפי' רש"י על האלפסי ותמי' גדולה למה הקשה התוס' על רש"י שפי' סוגיא זו דלא כהילכת' הוי להו לאתמוהי איך יסתור דבריו תוך כדי דיבור ולי נראה דאין מקום לקושיות התוס' ודברי רש"י בלשון ראשון ברירין אחרי שנברר דברי הרמב"ם שהביא הטור בסי' שע"א וז"ל והרמב"ם כתב שנכרי אוסר כיון שיכול לבוא בשבת והוא ממשנה בפ' המשתחתפין המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת אחד נכרי ואחד ישראל הרי זה אוסר דברי ר"מ ר' יהודא אומר אינו אוסר ר' יוסי אומר נכרי אוסר וישראל אינו אוסר שאין דרך ישראל לבוא בשבת ר' שמעון אומר אפילו מניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותו העיר אינו אוסר שכבר הסיע מלבו ובפלוגת' דר"י ור' יוסי פסק הרא"ש כר' יהודא משום דהלכה כדברי המיקל בעירוב אבל הרמב"ם פסק כר' יוסי ונתן הרב המגיד טעם לדבריו וכתב עוד שנראה מדברי הרמב"ם שאין הנכרי אוסר אלא אם כן הוא במקום קרוב דהיינו מהלך יום אחד שיכול לבוא בשבת אבל אם הי' רחוק יותר אינו אוסר שיש שכתבו כן וכתב הב"י שזה דבר פשוט דהא בריש פ' הדר עלה ס"ב מוקמינן לאוסר דר"מ דוקא דאתי ביומא כלומר אבל אם היה במקום רחוק שאי אפשר לו לבוא ביומא לא אסיר וממילא נשמע לר' יוסי דלא בא להחמיר על ר"מ בנכרי דא"כ הוי ליה לפרושי עכ"ל הב"י בס"ס שע"א ועין בעין נראה שהי' לפניו גירסא בדף ס"ב לא קשיא הא דאתי ביומא הא דלא אתי ביומא והמעיין בדברי הרב המגיד יראה להדיא דפוסק כר"ש דתלוי הכל הכל בהסיח דעתו דאפילו הלך לשבות אצל הנכרי אינו אוסר ובדין הנכרי פסק כר' יוסי וכר' יוחנן דאמר בפ' מי שהוציאו דר' יוסי ור' יהודא הלכה כר' יוסי אפילו בעירובין וכש"כ דהוי להו ר"מ ור' יוסי תרי לגבי ר' יהודא באסור נכרי והוי להו ר' יהודא יחיד לגבייהו יעויין שם:

ואני אומר דיש לו ראיה ברורה מן הש"ס דפסק כראב"י כי דפליג אדר"מ גבי ישראל אחד אבל בשני ישראלים אפילו לא איתיה לנכרי בביתו אוסר עליהן ולא מהני עירוב לביטול רשות וס"ל להרמב"ם דהני פסקי לא סתרי אהדדי דהא דפסקינן כר"ש משום דתלויה הכל בהיסח הדעת אבל בנכרי שיכול לבוא בשבת אוסר אפילו אינו בביתו:

ובזה יהי' נוחים דברי רש"י דהא הנחה זו שכתב הב"י אמת הא דנכרי אוסר אף שאינו בביתו היינו דוקא שאינו רחוק כ"כ שיכול לבוא בשבת אבל אם הי' רחוק כ"כ שאינו יכול לבוא בשבת אינו אוסר והנה ריש לקיש ותלמידי דר' חנינא איקלעו לההוא פונדק דלא הוי שונה והוי דיירי תרי ביה תרי ישראל והנה בספק דרבנן קימ"ל לקולא ולא ידעו אם הנכרי רחוק מהם כל כך שלא יוכל לבוא בשבת ואינו אוסר עליהם וא"כ מצד הדין הי' יכולים לערב והי' מותרים לטלטל דתולין באיסור דרבנן לקולא אבל הם הי' מתיראים שמא יבא הנכרי בשבת ויתברר הדבר שהי' במקום קרוב שהי' יכול לבוא ואוסר עליהם ולא יהני להם העירוב בלא שכירות ולכך היו מהדרים לשכור מן המשכיר כדי שיהנה להם עירוב או ביטול רשות והיינו כר' יוסי וכראב"י דס"ל דכל היכי שהיה הנכרי במקום שהיה יכול לבוא בשבת אף שאינו שם אוסר אבל ר' יהודה ס"ל דאינו אוסר והם פסקו כר' יוסי וכראב"י דפליג אדר"מ וחששו שמא יבוא נכרי בשבת ורצו לשכור מן המשכיר לנכרי כדי שיהא כולם מותרים ע"י עירוב ודלא כפי' התוס' שפירשו דעבדו כר' יהודא אלא לפי דעת הרמב"ם עבדו כר' יוסי וכראב"י והשתא בעובדא דאתי נכרי מרי דפונדק בשבת פי' רש"י דמאתמול לא הוי מצי לערובי דיורין מישראל הוי ביה משום דנכרי אסור עלייהו אע"ג דליתא ר"ל דמסתמא כיון דאתי בשבת לא הי' רחוק מביתו שהי' יכול לבוא בשבת והיה להם ידיעה שלא נתרחק מביתו שהי' יכול לבוא בשבת ולכך היה אוסר עליהם וכשבא בשבת נסתפקו אם מותר לשכור ממנו בשבת אם שוכר כמערב דמי וצריך לשכור מבעוד יום או לא:

ובזה מתורצים כל קושיות התוס' כמה שכתבו בד"ה דאתי נכרי שדברי רש"י תמוהים שפירש סוגיא זו דלא כהילכת' דקי"ל דאין נכרי אוסר אלא היכא דאיתא כבר פירשנו שהוא כהילכתא ורש"י למד כפי' הרמב"ם וכל היכי דיוכל נכרי לבוא ביום השבת אוסר אף שאינו שם וכר' יוסי וכר' ביבי וגם דברי רש"י אין סותרים זה את זה הא דמשמע לעיל שהיו יראין שלא יבוא הנכרי בשבת משמע דאי לא בא לא היה אוסר היינו מן הסתם דאזלינן לקולא לומר שהוא במקום רחוק שאינו יכול לבוא בשבת וכל זמן שלא בא היו מותרים לטלטל ע"י עירוב אלא חששו שמא יבוא ויתברר הדבר שלא היה במקום רחוק ליבטל עירובם ולכך רצו לשכור מן המשכיר לנכרי ובההיא עובדא דאתי מרי דפונדק בשבת פי' רש"י דלא מצי לערובי דנכרי אוסר עליהם אע"ג דליתא משום כיון דאתי בשבת מסתמא לא הי' רחוק והיו יודעים שלא הרחיק נדוד מביתו ולכך לא מצי לערובי כיון שהיה יכול לבוא בשבת נכרי אוסר עליהם אע"ג דליתא:

ולפ"ז מצינו למימר הא דכתב בספרים אחרים בפי' רש"י דמאתמול הוי מצי לאערובי משם דנכרי לא אסור עלייהו היכי דליתא אינו מחולק עם פי' רש"י בספרים ישינים בדין אלא בפי' דשמעתן דס"ל אף שאתי מרי דפונדק בשבת הם לא ידעו שהי' במקום קרוב שיכול לבוא בשבת א"כ מן הסתם אינו אוסר עלייתו דאזלינן לקולא במילתא דרבנן בקניות רשויות והי' יכולים לערב ולא הי' אוסר עליהם הנכרי אלא עכשיו שכך היה המעשה שבא מרי דפונדק בשבת ורצו לשכור ממנו עכשיו ולבטל רשות לגבי חד ובפירוש קמא שפי' רש"י דלא מצי לאערובי משום דנכרי אוסר עלייהו רצה לפרש אף שידעו שהנכרי במקום קרוב שיכול לבוא בשבת ואוסר עלייהו ולכך לא יוכלו לערב ושני הפירושים אינם מחולקים לענין הדין ולפ"ז על כרחינו צריכין אנו לפי' השני שפי' רש"י ולא עירבו מאתמול מ"כ מחמת התרשלות או שכחה לא עירבו. ועתה אבוא על סדר קונטריסו קושיא ראשונה שהקשה על הרב הב"י שתמה ע' תרומת הדשן כבר כתבנו שאין מקום לקושייתו על הב"י ומה שכתב מכ"ת ועוד תמי' אצלי אמש"כ בשו"ת רמ"א סי' ק"כ לישב דאורחים לא אסרי אב"ה והא דכתב רש"י להאי פונדק דהוי דרו בי' תרי ישראל ונכרי אחד וא"כ איכא למימר דעיקר האיסור לא היה מכח אכסנאים רק מכח ב' ישראלים והקשה מכ"ת דמ"מ מונח דאורח אוסר כו' עד דניחא לי' לומר דס"ל דצריך לשכור לכל אחד ואחד מדהיו יראים שמא יבוא הנכרי בשבת וקשה היו להם לשכור בשבת כשיבא אלא צריך לומר דהוי ס"ל מה מערב מבעוד יום אף שוכר מבעוד יום ולא מקיש לקולא:

ואני אומר דאי משום הא לא אירי' דהא כתבו התוס' שם דנכרי הבא בשבת מבטל עירוב ולא סגי אלא בביטול לגבי חד וכמו שפי' רש"י בד"ה דאתי נכרי בשבת ולפ"ז י"ל דלכך רצו לשכור בערב שבת ממשכיר כדי שיועיל להם העירוב לכל אחד ואחד ויהיו כולם מותרים משא"כ אם לא ישכירו ויבוא השוכר בשבת אף שישכירו בשבת מ"מ יבטל עירובם ולא יהי' מותרים כולם אלא צריכין לבטל לגבי חד ונראה לי דפשוט וברור הדבר דס"ל לרמ"א דאם יש בעל הבית קבוע אין האורח אוסר עליו והוא רצה להוכיח שאם אין בעל הבית קבוע וכולם אורחים אוסרים זה על זה והקשה לו מנ"ל הא דילמא כולם אורחים נמי אינם אוסרים והא דאסירי הכא משום בעלי בתים שדרו שם בקבע ולא משום אורחים ומיירי שלא הי' שוכרים מחמת איזה סיבה או שלא היה השוכר רוצה לשכור להם כמו שאנו צריכין לומר בעובד' דאתי מרי דפונדק בשבת לפי' שני של רש"י דאין הנכרי אוסר בדליתי' והוי מצי למיערבי ולא עירבו מאתמול וקשה למה לא עירבו וע"כ צריכין אנו לומר באיזה סיבה ע"י שכחה או ע"י התרשלות ק"ו בדבר שתלוי בדעת אחרים איך החליט מכ"ת שבודאי הי' שוכרים אלו שנים רשות מנכרי די"ל דלא שכרו או משום דלא רצה השוכר לשכור אותם או משאר מניעות שכחה או התרשלות ורצו עכשיו לשכור ממשכיר ובזה יכונו דברי רמ"א בשו"ת ושפתיו בררו מללו ואין אנו צריכין לכל הדחוקים שנדחק מכ"ת ועלה בדעתו דהני תרי לא אסקו אדעתייהו על אלו אורחים דזה ליתא דלעולם אם יש בעל הבית קבוע אין האורח אוסר עליו ודוק כי הוא ברור בדברי רמ"א בתשובה והדין דין אמת דאורח אינו אוסר אפילו אורחים רבים וב"ה אחד קבוע אינו אוסר אבל אם כולם אורחים אוסרים זה על זה כנזכר בס"ס ש"ע ואחד שוכר בשביל כולם כנזכר בסי' שפ"ב ס"ט ולענין השאלה דשאל קמן מבואר בש"ע דאורחים אסרי אהדדי ותרומת הדשן ותשובת רש"ל לא הי' לפני ומי יבוא לחלוק על הכרעת רמ"א ויפה עשה מכ"ת שחש לעצמו שלא לטלטל אם לא ע"י עירוב משכירות עכ"פ ע"י הבעלה מן הנכרי ומה שמכ"ת רצה לצדד להתיר ע"י שמבשלים אצל האגר קוך כבר תבר מכ"ת לגזיזא בעצמו שטעם זה חלוש מאוד בין בהא נחתא ובהא סלקא לצאת ידי שמים כל ירא ה' לא יטלטל עד שישכור רשות מן הכותי אף ע"י הבלעה ולערב אף ע"י זכוי לכל היהודים אבל למחות לעמי הארצות שלא יטלטלו על זה ועל כיוצא בזה אמרו חכמים מוטב שיהי' שוגגים ואל יהיו מזידים ולפי עניות דעת כוונתי בעזרת ה' דרך אמת ברש"י ע"פ שיטת הרמב"ם והצלתי אותו מתמיהת התוס' ושלא להוציא חלק לישב תמיהת הב"י על תרומת הדשן:

נ"ל לישב דלכך לא סתר פסק המרדכי בזרוע נטוי' דהא ע"כ איכא למידק למה לא הזכיר המרדכי דהא דאורח אוסר וב"ה מותר מיירי שאין הנכרי שם כמו דמשני הש"ס אלא נראה ברור דס"ל להמרדכי הא דפליג ראב"י עם ר"מ בברייתא היינו כשאין הנכרי שם אבל כשנכרי שם מודה ראב"י לר"מ דאף בישראל אחד אורח אסור וב"ה מותר ולכך לא דחה סברא אלימת' היא לחוש לדברי הגאונים והנראה לפע"ד כתבתי וה' יראני נפלאות בתורתו:

כ"ד היום יום ה' ר"ח טבת תצ"ו לפ"ק. נאום מאיר

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה