פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קצא
נשאלתי באחד שמתה אמו והגיע השמועה לקרוביו במועד אם המצוה להודיע לו כדי שיאמר קדיש:
תשובה דבר זה כבר נזכר בש"ע ביו"ד סי' ת"ב שפסק המחבר דמי שמת לו מת ולא נודע לו אינו חובה שיאמרו לו ואפילו באביו ואמו ועל זה נאמר מוציא דבה הוא כסיל ומותר להזמינו לסעודת אירוסין ונישואין וכל שמחה כיון שאינו יודע אלא שרמ"א כ' מ"מ בבנים זכרים נהגו להודיע כדי שיאמרו קדיש ונ"ל ברור דווקא בשאר ימות השנה אבל במועד שיצטרך לנהוג דברים שבצנעה וגם לנהוג אבילו' אח"כ אינו חובה כלל להודיעו והוא בכלל מוציא דבה ראי' ברורה לזה דתנן במועד קטן דף ז' ע"א ר' מאיר אומר רואין את הנגעי' בתחיל' להקל אבל לא להחמיר וחכ"א לא להקל ולא להחמיר ופירש"י משום צערו במועד ורחמנא אמר ושמחת בחגיך ובטהור כ"ע לא פליגי דלא חזי לי' משום צערו ובגמ' מוכח שם בסוגיא היכי דליכא צוותא דעלמא כ"ע מודו דצוות' דאשתו עדיפ' לי' ושם בגמ' חתן שנולד בו נגע נותנים לו שבעת ימי המשתה וכן ברגל נותנים לו שבעת ימי הרגל הרי להדיא אפי' במצות עשה דאורי' משהינן המצוה בשביל שלא לצערו ברגל ויקיים ושמחת בחגיך ק"ו בן בנו של ק"ו במצוה שהוא מדרבנן שאין החיוב עלינו כלל להודיע רק רמ"א כ' המנהג בשביל הקדיש לדחות דבר זה במועד שלא להודיע כלל כיון שיצטרך לנהוג דבר שבצנעה ולנהוג אבילות אריכות אין לך צער גדול מזה שאינו חובה ומצוה עלינו כלל להודיע וכל המודיע הוי בכלל מוציא דבה וכל כי האי מילתא לימרו משמאי בשוקאי ובבראי נאום מאיר:
תם ונשלם שו"ת חלק שני בעזה"י
סוף הספר