פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קעט
מאב"ד דק"ק טריר והמדינה.
השוכן סנה שלומו יענה בכל עת ועונה ורעה אליו לא יאונה עוד ינוב בשיבה ודשן ורעננה הוא ניהו הרב הגאון הגדול בישראל ממנו יתד ממנו בינה יתירה תל שהכל פונים כל דורש ושואל נ"י פ"ה ע"ה כש"ת מהור"ר מאיר נ"י עד ביאת הגואל וכל המסתופפי' בצלו כל כח שלים וישע רב:
הא דמחדידנ' טפי דחזיתי' לר' מאיר מאחורי' וכותלי בית הספר פנים מאירות לארץ ולדרים נהר דעה ודעת ברור מללו אפיק ונוזיל שפה ברורה לברר ולחוור כשמלה חדשה מלא ישן שדעתי נוטה ונוחה ממנו ולשמוע אוזן שמעתי שכחו אז כן עתה וזקני ת"ח כל זמן שמזקינין חכמה נתוסף בתוס' מרובה ימיו על ימיו ירבה לאורך ימים ושנים ובהיות שבכאן נמצא ס"ת אחת שנשתנה בה שבילי ותקוני סופרים ע"פ תיקון חז"ל שאין ביריעה ראשונה כי אם שני דפין וגם אין מנין השיטין שבכל יריעתי' שוים קצתן המה מס"א שיטין מקצתן מס"ב וכן מס"ג וכן מס"ד והכתב שביריעה חדא נכנס למטה בהגליון לפעמים כשיעור של ד' וה' יותר נמוך מהיריע' שאצלה מזה ומזה ולפעמים בהדפים מס"א שיטין נמשך הכתב יותר בהגליון של מטה כשיעור ג' או ד' שיטין מבהדפים שביריעה שאצלה שהיא מס"ד שיטין והגליון למעלה הוא שוה בכל היריעות חוץ מאחת שמתחיל הכתב נמוך כשיעור שיטה אחת באופן שהגליון למעלה הוא רחב כשיעור שיטה אחת יותר מכל היריעות גם יש בפ' בלק דף אחד שאין אורך השיטין שבה כשיעור שלשים אותיות מאותו הכתב אך הדף רחוב מטפח גם לא נמצא בכמה יריעות שיטה משורטת ופנוי' למטה מהכתב כמו בשארי ס"ת אם ס"ת כזה כשירה לקרות מתוכה בציבור או לא. לכאורה ע"ד שאין ביריעה ראשונה שלשה דפין דף דקי"ל שאין עושין יריעה פתוחה מג' דפין כמ"ש בש"ע י"ד סי' ד' ע"ב מ"מ יש לספק אם נפסל בדעבד או לא ונראה דזה תלי' אם מ"ש בש"ע ס"ס רע"ג וז"ל כל אלו הדברים אינם אלא למצוה מן המובחר ואם שינה כשר עכ"ל קאי גם אדינים המוזכרים בסימן שלפניו או רק אדינים המוזכרים באותו סימן אבל המוזכרים בסימן רע"ב אם שינה בהם פסול אף בדעבד ודבר זה במחלוקות שנוי' להט"ז קאי גם אדינים בסי' רע"ב א"כ גם יריעה משני דפים כשר בדעבד כמ"ש שם סק"ד בהדיא ויותר מזה איתא בשו"ת ש"י ח"ד פ"א דאפילו אם היא מדף אחד שכשירה בדעבד כי מהראיה שהביא הט"ז להכשיר ב' דפין לפי שהרמב"ם לא מנה הך בין הפסולים שפוסלים הס"ת בדעבד. יש להוכיח גם שה"ה דף אחד כשר בדעבד דמ"ש ודברי טעם הן בלי פקפוק:
אך להבאר שבע ליכא למימר הכי דמסיק בתשבותיו בסימן ס"ז דאם כתב לעיני כל ישראל בסוף השיטה שבסוף הדף שפסול אפילו בדעבד ואם איתא דמ"ש בש"ע כל אלו הדברים אינם אלא למצוה מן המובחר וכו' קאי גם אסי' רע"ב אין לו לפסלו בדעבד כיון דהך דינא כתב הש"ע בס"ס רע"ב סתם ולא הזכיר שאם שינה שפסול בדעבד ואי אדלעיל קאי סתמא כפי' הוא שאינו אלא למצוה מן המובחר ולא לפוסלו בדעבד ומדפסלו הב"ש אף בדעבד ש"מ דלאו אדלעיל קאי א"כ גם בנידן דידן יש לפסלו בדעבד ואי מדלא הזכירו הרמב"ם בהדי' פסולים בדעבד הלא גם הדין דב"ש לא הזכיר ואפ"ה פוסל הב"ש בדעבד וה"ה בנ"ד דמ"ש:
איברא הך דינא דב"ש לאו דהלכתא היא לפענ"ד חדא דהלא הרמב"ם בפ"ז מהלכות ס"ת בהל' ז' כתב וכשיגמור הס"ת צריך שיגמור באמצע שיטה וכו' עד ומתכווין עד שיהיה לעיני כל ישראל באמצע שיטה שבסוף הדף ועלה כתב בהלכה ט' כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה וכו' הרי להדיא דלא כב"ש:
ועוד ממה שלא מנה הרמב"ם באמת הך דינא בין הפסולים בדעבד מוכח דהדין דב"ש לאו דינא הוא וכשר בדעבד גם הראי' שהביא הב"ש ממ"ש בפ' הקומץ והלכתא באמצע שיטה דווקא ופי' בנימוקי יוסף באמצע שיטה דווקא אבל בסוף שיטה פסול ע"כ ואני בעניי לא ידעתי למה מביא סייעתא מנימוקי יוסף ולא סתירה מרש"י שם דגרסינן בש"ס דמנחות דף כ"ט ע"ב אמר רב יוסף הני תרתי מילי אמר רב. בספרים ותניא תיובת' חדא כו' אידך דאמר רב הכותב ס"ת ובא לגמור גומר ואפילו באמצע הדף מיתיבי הכותב ספר תורה בא לו לגמור לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשין אלא מקצר והולך עד סוף הדף כי קאמר רב בחומשין והא ס"ת קאמר בחומשין של ס"ת איני והאמר רב יהושוע בר אבא אמר רב גידל אמר רב לעיני כל ישראל באמצע הדף ההיא באמצע שיטה איתמר רבנן אמרי אף באמצע שיטה רב אשי אמר באמצע שיטה דווקא והלכתא באמצע שיטה דווקא ופירש"י אף באמצע שיטה ובאמצע דף באמצע שיטה דווקא ולא באמצע דף כאן לשונו. הרי דלרש"י דווקא אתי למיעוטא אמצע הדף ולא סוף שיטה וע"כ צ"ל לרש"י דסוף שיטה דכשר גם לרב אשי דאלת"ה קשה למה מפרש רש"י הפלוגתא בעניין דהברייתא דלעיל לרבנן נשאר בתיובתא לרב משום דסברא להו לרבנן דרב מכשיר אף באמצע בספר תורה ובברייתא דלעיל אמרינן בכותב ס"ת וכו' לא יגמור באמצע הדף רק ה"ל לרש"י לפרש הפלוגתא דרבנן ורב אשי בענין דגם לרבנן לא הוי הברייתא תיובת' לרב והיינו דפליגי בסוף הדף וסוף השיטה דרבנן ס"ל אף באמצע שיטה גומר וה"ה בסוף השיטה ורב אשי ס"ל באמצע השיטה דווקא הוא גומר אבל לא בסוף השיטה. ובאמצע הדף גם רבנן מודים שאינו גומר ולא הוי הברייתא דלעיל תיובתא לרב ומדלא מוקי פלוגתייהו בהכי ש"מ דס"ל לרש"י דבסוף השיטה בסוף הדף גם רב אשי מודה דכשר ומש"ה מוקי פלוגתייהו באמצע הדף ולעולם בסוף השיטה כשר גם לרב אשי. ואם נפשך לומר דארש"י גופא יש להקשות מנ"ל לרש"י הא דלמא באמת רב אשי פוסל בסוף השיטה שבסוף הדף ורבנן פוסלים באמצע הדף ופלוגתתם הוא בסוף השיטה שבסוף הדף דרבנן מכשירין ורב אשי פוסל כמ"ש לאו קושיא הוא דדברי רש"י מוכרחים דע"כ באמצע הדף פליגי דאל"ה קשה אמ"ש רב יוסף הני תרתי מילי אמר רב בספרים ותניא תיובתא וכו' הלא בהא ליכא שום תיובת' דהא משני דרב בחומשין דס"ת איירי ואמר לי' רב כמו שאמר שאמר תוס' שם דמשום דהך תרוצא הוא דוחק קאמר ותניא תיובתא כו' דוודאי לרב אשי מוכרחים לתרץ דברי רב בדוחק דבחומשין דס"ת מיירי (משום דרב אפילו קאמר דמשמע דאף אם גמר בסוף השיטה דכשר וליכא לאוקמי הא דרב כדבעינן למימר לקמן משום דרב אשי ס"ל דפסול ודו"ק) אבל לרבנן לא צרכינין להך שינויי' דחיקא רק יש לאוקמי הא דקאמר רב גומר אפילו באמצע הדף קאי אלעיני כל ישראל ובאמצע שיטה קאמר והברייתא דקתני לא יגמור באמצע הדף באמצע הדף ממש קאמר ובזה אין שום דוחק רק שינוי' מרווחא היא כי מה דמפרשינן דברי רב במה שאמר באמצע הדף באמצע שיטה בזה ליכא דוחק כלל דלרוחב הדף אמצע שיטה הוא אמצע הדף וכך לי לפרש אמצע הדף ארחבו כמו אארכו. והאיך קאמר רב יוסף ותניא תיובתא דמשמע דא"א ליישב דברי רב בשום צד כ"א בדוחק אמנם אי מוקמינן פלוגתתם באמצע הדף ממש ניחא דלרבנן נשאר התנא תיובתא ולא מתרצא כלל ולרב אשי אף דיכולין לתרץ דרב בחומשין שבס"ת איירי מ"מ כיון שמתרצא בדוחק שפיר שייך למימר ותניא תיובתא כמ"ש התוס' שם ובזה דברי רש"י נכונים ומבוארים אמור מעתה לפום ההוא פירושא דרש"י ש"מ דבסוף השיטה שבסוף הדף בין לרבנן בין לר"א כשר כיון דלא פליגי בהא והא ל"ל דתרווייהו ס"ל דפסול דהא רבנן אף באמצע השיטה קאמרי דמשמע דרבותא אתי לאשמועינן דאפי' באמצע שיטה כשר וע"כ בסוף השיטה פשיטא דכשר וכיון דרבנן ס"ל דכשר בסוף השיטה תו ליכא למימר דרב אשי ליכא הוכחה דבסוף השיטה כשר לכתחלה מש"ה מצרכינן לגמור באמצע השיטה לכתחלה כיון דאיפסקא הלכתא כרב אשי ובזה ניחא אליבא דכ"ע וכיון שהוכחנו דדברי רש"י ברורים ומוכרחים איכא למימר דגם הרמב"ם מפרש הסוגיא הכי ומש"ה כתב אההיא דינא כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר וכו' ואחריו נמשך הב"י וכתב בס"ס רע"ג כל אלו הדברים אינו אלא למצוה וכו' וגם אדלעיל קאי דגם כל הדינים המוזכרים בסי' רע"ב אינם אלא למצוה א"כ מ"ש שם בש"ע צריך שיגמור באמצע שיטה אינו אלא למצוה ואם שינה כשר בדעבד ודלא כפירוש הנימוקי יוסף והביש הנמשך אחריו משום דקשה על פירושו כל הקושיא שדברנו זכינו לדין א"כ גם בנ"ד שאם שינה ולא עשה ג' דפים ביריעה כמוזכר בסימן רע"ב שכשרה בדעבד כיון דגם על ההוא דינא קאי מ"ש בסימן רע"ג כל אלו הדברים אינם אלא למצוה וכו' ודברי הט"ז והנמשכים אחריו מובנים וברורים:
וע"ד היריעה שדף א' אינו רחב כשיעור שלשים אותיות מאותו כתב כיון שרחב עכ"פ טפח כשרה אף לכתחלה לפי' ר"ח כמוזכר בהגהו"מ בפ"ז מהל' ס"ת דטפח הוא השיעור של שלש למשפחותיכם ואף לר"ת ולהרמב"ם דבעינן כשיעור ג' למשפחותיכם מאותו כתב דווקא וזהו לפעמים יותר מטפח כמוזכר בהג"מ שם מ"מ אין לפסול בדעבד שכל המוזכר בסי' רע"ב אינו אלא למצוה מן המובחר ואם שינה כשר בדעבד כמ"ש:
וע"ד שאין בקצת יריעות שיטה פנויה למטה מכתב לא מצאתי ולא ראיתי לשיטה זו שום רמז בש"ס ופוסקים ראשוני' ואחרונים ואם קבלה היא ביד הסופרים נקבל ואף שמנהגם של ישראל תורה היא מ"מ אין לפסול ע"י מנהגם וקבלתם אף אם לא הניח שיטה פנוי' כנ"ל בכל הס"ת כולה בדעבד כיון שאינו מוזכר הנחה זו בש"ס ובפוסקים:
ומעתה חל עלינו חובת ביאור על תוס' והגרעון של שיטין ועל בליטת השיטין בהגליון של מטה בחדא יריעה יותר מחברתה אם מעט אם הרבה ובתחלה נבאר מה שיש להתעורר בזה ומאיזה שורש שענפי הפסול צומחים ואח"כ הנלע"ד ואפרש שיחת הב"י הביא בסי' רע"ה בשם הר"י אכסנדרני שמצא במס' חיצונית ונקרא מסכת ס"ת ברייתא איזו היא פתוחה וכו' עד גמר בסוף הדף מניח שיטה בתחלת הדף ואם נשארה שיטה בסוף הדף מתחיל מתחילתו ע"כ הרי דאם מניח שיטה בסוף הדף זהו סימן לפרשה פתוחה א"כ אם יש ביריעה חדא שיטה אחת פחות מביריעות שאצלה משני צדדים שנראה סוף כל הדף ודף מאותה היריעה ששיטה אחת פחותה כאלו המה פרשיות פתוחות וביריעה שפחותים ארבע שיטות נראה כל הדף ודף שבה כסוף הספר וה"ה היכא דאיכא שני או שלשה שיטות פחותין מ"מ דין סוף הספר יש להם כיון דקיימא דאם הניח פחות מארבע שיטין בין ספר לספר דכשר בדעבד דזהו דווקא למצוה מן המובחר כמוזכר בסי' רע"ג א"כ לפום הצעה זו הס"ת שבנ"ד פסולה ודאי להב"ח דס"ל שהטור בסי' רע"ה חולק ארמב"ם במ"ש דאם הפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה הרי זה פסולה רק דס"ל להטור דלא מיפסל אלא בסתומה שעשאה פתוחה או פתוחה שעשאה סתומה ומכ"ש כשכתב כדרכו ולא הניח ריוח כלל במקום שצריך להיות פרשה סתומה או פתוחה אבל אם הניח ריוח השיעור במקום שאין בו פרשה אין זה פסול כלל א"כ בנ"ד אין בו פסול כלל לסברת הב"י לשיטת הטור:
אמנם להש"ך בסי' רע"ה ס"ק א' ולהט"ז שם ס"ק ה' שדחו דברי הב"ח וסבירא להו דגם הטור ס"ל כהרמב"ם דאם עשה פרשה במקום שאין בו פרשה שפסול א"כ אליבייהו אף להטור יש לפסול בנ"ד והא דלא מנה הרמב"ם דאם עשה בדף אחד יותר שיטין מהשני בהדי הפסולין בדעבד אפשר שהוא בכלל מ"ש אם הניח פנוי במקום שאין בו פרשה שפסולה:
זאת ועוד אחרת יש להביא ראי' לפסול דאי' במס' סופרים פ"ג אין עושין תורה וכו' אבל חומשין תורה כו' אימתי בזמן שמדתן ושיטתן שווין ע"כ הרי דאם אין מדתן ושיטתן של כל החומשין שווין אין עושין מהן ספר תורה וכ"ש אם השיטות והמידות של היריעות אפילו בחומש אחד אינן שווין שפסולין לס"ת:
ובהיות שקשה עלי הדבר לפסול ממש רוב היריעות של ס"ת שיש בהן שמות הקדושים שנכתבו בקדושה בכן יגעתי ומצאתי דאפשר להכשיר הס"ת הנ"ל כיון דקיימ"ל כהרמב"ם דס"ת צריכה שירטוט בכולה וכן הוא דעת המרדכי ודלא כסברת כמה פוסקים דס"ל דאף להרמב"ם א"צ שירטוט כ"א השיטה העליונה ולכל היותר מארבע צדדים וגם חזינן דנהגו עמא דבר שמשרטטים בברזל באופן שרישומם של השירטוטין ניכרים לעולם (ועיין במרדכי שהביא בש"ס אז"ק שרבינו שמחה מסופק בזה) ממילא בנידן דידן שבגליון שלמטה בהדפין ששיטותיהם מעוטות אינם משורטטים כמספר השיטות שבדפין ששיטותיהן מרובין ובכל מקום שיש פרשה או סוף הספר ניכרים שירטוט השיטות במקום הפנוי שפיר נראה וניכר לכל שאין בסוף הדפין הנ"ל שום פרשה או סוף ספר מדאין מכירין שם שום רושם מהרשירטוטין אך לפי זה צריך לעשות שיטה פנויה למטה מהכתב גם בהיריעות שאין להם שלא לדון אותם יריעות שיש להם כבר שיטה פנויה כנ"ל לפרשיות פתוחות והראיה שהבאתי מן הש"ס לפסול אין ראיה לכאורה דלמא מ"ש שם אימתי בזמן שמידתן ושיטתן שווין הי' לכתחלה אבל בדעבד אינו נפסל ומצאתי קצת און לי להכשיר הס"ת הנ"ל ממ"ש בשו"ת חינוך בית יהודה סי' רע"ג דאם כתב בעמוד אחד שורה א' יותר מעמוד שלפניו שא"צ לפנים מ"מ לאו ראיה גמורה היא דמשמעות לשון שם משמע שאין הכותב באותו עמוד נכנס יותר בתוך הגליון שלמטה מהעמודים אחרים כי סיים שם וז"ל ובדעבד אם כתב למטה מן השירטוט קצת ודעתו לישר הכתב עם היריעה אחרת ויושר השירטוט נמצא שהוא כתיבה תמה נלענ"ד שהוא כשר כו' עכ"ל. ובהיות שמפני חומר עניינים באלה שמלאכתם מלאכת שבתורה מלאכת שמים הוא והמה כהררים התלוים בשערה והן הן גופי הלכות אין מן הראוי לתקוע את עצמי לדבר הלכה ולומר קבלי דעתי דעת יחיד בפרט שצד ההיתר שכתבתי הוא קלוש מאד ואינו כדאי לסמוך עליו אף בשעת הדחק בכן לא החלטתי הדבר כלל וכל מה שכתבתי הוא רק דרך משא ומתן בעלמא ולא למעשה עד כי יביאו דברי אלה לפני חד או תרין בדרא ה"ה הרבנים הגאונים המפורסמים אשר חונים על דגליהם בקהלת גדולות שבמדינת אשכנז וכולי האי ואולי דלית חספא והמה ימצאו מרגניתא תותא בדעתם הרחבה ובבוא תשובתם אלי אז אדע לנטות ימין או שמאל וה' יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות:
תשובה אמרתי להשיב מפני הכבוד אשר נסתפק מכ"ת בס"ת שאין ביריעה ראשונה כ"א שני דפין דלדעת הטו"ז שכתב בסי' רע"ב ס"ק ד' א"כ אם לא נכתב רק שני דפין ביריעה כשר בדעבד וכן משמע ברמב"ם פ"ד דהלכות ס"ת דלא חשיב זה בין הפסולין ותימא על הב"י ורמ"א שלא הביאו. ונראה דמה שכתב הש"ע בסי' רע"ג סעי' ה' כל אלו הדברים אינם אלא למצוה מן המובחר כו' קאי גם על סי' זה אך לתשובת באר שבע סי' ס"ז דמסיק בתשובה הנ"ל דאם כתיב לעיני כל ישראל בסוף השיטה שבסוף הדף פסול בדעבד ואם איתא דמ"ש בש"ע קאי גם בסי' רע"ב אין לפסלו בדעבד כיון דהך דינא כתב הש"ע בס"ס רע"ב סתם ולא הזכיר שאם שינה שפסול בדעבד כו' עד איברא דהך דינא דב"ש לאו דהילכתא דהלוא הרמב"ם בפ"ז מהלכות ס"ת כתב וכשיגמור ס"ת צריך שיגמור באמצע שיטה כ' ועלה כתב בהלכה ט' כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה וכו' הרי להדי' כו' ותמה אני על דבריו מדברי באר שבע רוצה להוכיח על פסק הש"ע דלא קאי מה שכתב בסימן רע"ג כל אלו הדברים אינם אלא למצוה על סי' רע"ב וכן מוכח מדברי הרמב"ם שדברי ב"ש דלא כהלכת' הלא ידוע לכל באי עולם שהרב ב"ש הי' גדול מגדולי אחרונים ולפעמים חולק ע"י בעלי תוס' כן הוא חולק על הרמב"ם וכל הש"ע שרוב דברי הב"י שקבוע בש"ע ע"פ הרמב"ם. וביותר תמה אני שאף לדברי באר שבע לא קאמר אלא בכותב לעיני כל ישראל בסוף השיטה דפסול אפילו בדעבד משום דדייק לישני דש"ס דאמרינן בפ' הקומץ דף כ"ט והילכתא באמצע השיטה דווקא ומדנקט לישני דדווקא משמע לי' דאפי' בדעבד מעכב ולמד זה מדברי הנימוקי יוסף אבל בשאר דברים הנאמרים בש"ס כמו הא דתני רבנן עושה אדם יריעה בת שלשה דפין כ"ע מודים דאינו אלא למצוה מן המובחר ולא לעיכובא תדע דהא אפילו במצוה דאורייתא דווקא היכי ששינה הכתוב עליו לעכב אבל אי לא שינה עליו הכתוב עיכובא מנ"ל וסוגיי' בכל הש"ס דאמרינן אינו אלא למצוה לכתחילה אבל לא לעיכובא ק"ו במילי דרבנן דנקט הש"ס כל היכא דאין לנו ראי' מהש"ס דפסלי רבנן אפילו בדעבד אמרינן דלא אמרי רבנן אלא למצוה מן המובחר וכל הני עשרים פסולים שמנה הרמב"ם בכל אחד מפורש או שהוא הלכה למשה מסיני או שנאמר בפירוש בתלמוד יגנזו או פסול דוק ותשכח. אבל במקום שאין לנו ראי' מהש"ס לא עלה על שום פוסק בעולם לפסול בדעבד דאינו אלא משום זה אלי ואנוהו להידור מצוה ואף דאיתא התם הא דאמר רב ס"ת שיש בה שתי טעיות בכל דף ודף יתקן שלש יגנוז ואמרינן עלה בגמ' הני מילי חסירות אבל יתירות לית לן בן ומפרש חסירות מ"ט לא אמר רב כהנא משום דמחזי כמנומר והא מנומר פסול משום זה אלי ואנוהו ואפילו הכי תני יגנוז וכן איתא בש"ס גיטין דף נ"ד דאמרינן התם ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום ופריך לר' יהודה ליעבור עליו קולמוס ומשני עד כאן לא קאמר רבי יהודה אלא בחדא אזכרה אבל דכולה ס"ת צא משום דמחזי כמנומר ומדקאמר שאינו שוה כלום ש"מ דמנומר פסול לגמרי מ"מ אין לך אלא מה שאמרו חכמים דהם ידעו לחלוק דמנומר גנאי גדול אבל לא באינך דאינו גנאי כל כך ואינם אלא למצוה וכן מחלק הלבו"ש בסי' רע"א סעיף ד' גבי ס"ת שכתב מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף פסול דזה אלי ואנוהו כתיב אבל אם עשה חציו גויל חציו צבעים אע"פ שאינו מצוה מן המובחר שקצת יש היכר ואינו נוי כל כך מ"מ כשירה הוא בדעבד עכ"ל ה"נ בנידן דידן דיש חילוק בין מנומר דאיכא גנאי גדול ובין אינך דקחשיב שם אמרינן לכתחילה איתמר למצוה מן המובחר אבל לא למיפסיל בדעבד כיון דלא תני יגנוז:
ומזה הבאתי ראי' לדברי הרמב"ם והביאו הטור בסי' רע"ה וז"ל פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה ואם שינה פסולה וכתב הרמב"ם שאין לו תקנה וצריך להסיר כל היריעה ולמד הרמב"ם זה מדאיתא בפ' הבונה דף ק"ג ע"ב על הני פסולין הרי אלו יגנוז ש"מ דאין לו תקנה דהא במנחות אמרינן הא דאמר רב ס"ת שיש בו שתי טעיות בכל דף ודף יתקן שלש יגנוז ואסקו משום דמחזי כמנומר ש"מ שאין לו תקנה לתקן ה"נ דכוותי':
ובזה ישבתי קושיות התוס' בפ' השולח דף מ"ה ע"ב דאיתא שם ס"ת שכתבו נכרי תני חדא ישרוף ותני חדא יגנוז ותני אידך קורין בו ומשני לא קשיא הא דתניא ישרוף ר"א היא דאמר סתם מחשבת כותי לע"ז והא דתניא יגנוז האי תנא הוא דתני רב המנונא ברי' דרבא מפושרני' ס"ת תפילין ומזוזות שכתבו מין מסור נכרי ועבד אשה וקטן פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה והא דתני קורין בו האי תנא הוא דתניא לוקחין ספרים מן הנכרים בכל מקום בלבד שיהי' כתובין כהלכתן כו' וכתבו התוס' בד"ה הא דתניא יגנוז האי תנא הוא הוי מצי למימר דרשב"ג הוא דבעי כתיבה לשמה כדאמר בסמוך אלא מייתי תנא דאיירי בה בהדיא עכ"ל. ולי נראה דמעיקרא אין כאן קושי' דהא בפ' המביא דף כ' ע"א איתא אמר רב חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן ודחי רב אחי בר יעקב דילמא לא היא דעד כאן לא קאמרי רבנן אלא משום דבעינן זה אלי ואנוהו ש"מ דלר' יהודה מהני העברת קולמוס לשמה א"כ מיושב קושיות התוס' משום דס"ד כל היכי דתני יגנוז משמע דלית ליה תקנתא ואי הוי אמר רשב"ג הוא דבעי כתיבה לשמה הוי אמינא דיש לו תקנה לר"י להעביר הקולמס ולא שייך ביה מנומר כיון דכל התורה כך הוא בשלמא גבי אזכרות הוי מנומר משאר הכתב ואי היה רוצה להעביר הקולמס על כל התורה א"כ צריך ליתן שכר כמו על כתיבת התורה ולכך קאמר שפיר שכל ס"ת שאין אזכרות כתובין לשמן אינו שוה כלום דאי יעבור על כל אותיות התורה א"כ יצא שכרו בהפסדו אבל להאי תנא דיליף פסול נכרי מטעם כל שישנו בקשירה א"כ כיון שגוף האותיות נכתבו בפסול תו לא מהני העברת קולמס אליבא דכ"ע דכתב עליון אינו כתב ולכך תני שפיר יגנוז בזה ניישב ג"כ הא דאמרינן בפ' הבונה כתב על גבי כתב דפטור אמרינן מאן תנא אמר רב חסדא דלא כר' יהודה כו' וכתבו התוס' וא"ת לרב אחא בר יעקב דדחי שם דילמא לא היא ע"כ לא קאמרי התם אלא משום זה אלי ואנוהו אבל גבי גט מודו א"כ מתניתין דהכא כמאן אתיא ולדברינו ניחא דדווקא לענין לשמו יכול לתקן כיון שגוף האות נכתב בכשרות הוי כאלו נכתב לכתחלה לשמו אבל לחשוב שיהי' כתבו כאלו נכתב אותיות חדשות בזה אין כתב עליון מבטל כתב תחתון ולכך כתב על גבי כתב לא חשיב לכתיבה כתב שני וא"כ בס"ת שכתבו נכרי לא מהני העברת קולמס שכתב ע"ג כתב לא חשיב כתב כלל לבטל כתב התחתון שנכתבו גוף האותיות בפסול ואפשר שזה הם דברי התוס' במה שתירצו שם כי גם לדברינו מוכרחים אנו לומר דר' חסדא דקאמר הכא דמתניתין דלא כר"י אזיל לטעמא הדרן למילתא קמייתא דאף לבאר שבע לא עלה על דעתו מעולם לפסול אינך הידורי מצוה דנזכר בסי' רע"ב ולא חידש דינו אלא בלעיני כל ישראל דמביא בשם נ"י מדקתני בסוף השיטה דווקא מלשון דווקא משמע עיכובא וחולק על הרמב"ם בדין זה לבד ומה שכתב מכ"ת שיש סתירה לנ"י מדברי רש"י במה שכתב רש"י שם והילכתא באמצע שיטה דווקא ולא באמצע הדף וע"כ צריך לומר לרש"י דסוף השיטה כשר גם לרב אשי דאל"ה קשה למה מפרשה פלוגתא בענין דהברייתא דלעיל לרבנן נשאר בתיובתא לרב משום דסביר' להו לרבנן דרב מכשיר אף באמצע הדף ובברייתא דלעיל אמרינן הכותב ס"ת לא יגמור באמצע הדף רק הוי לי' לרש"י לפרש דרבנן ורב אשי בענין דגם לרבנן לא הוי ברייתא תיובתא לרב והיינו דפליגי בסוף הדף וסוף השיטה דרבנן ס"ל אף באמצע שיטה גומר וה"ה בסוף השיטה ור' אשי ס"ל באמצע השיטה דווקא הוא גומר אבל לא בסוף השיטה ובאמצע הדף גם רבנן מודים שאינו גומר ולא הוי ברייתא דלעיל תיובתא לרב ומדלא מוקי פלוגתייהו באמצע הדף ולעולם בסוף השיטה כשר גם לרב אשי עכ"ל. ותמה אני על מכ"ת שנכנס לדוחקי' גדולים בדברי רש"י שמעולם לא עלה על מחשבת רש"י מאור הגולה פי' זה ואני אומר מדברי רש"י אין סייעתא לדברי הנ"י ולא תיובתא לדברי הרמב"ם ומוכרח אני לפרש דברי רש"י אשר שפתיו בררו מללו דתחלה אמר רב הכותב ס"ת ובא לגמור גומר אפילו באמצע הדף וס"ד דקאי על פסוק אחרון שבס"ת וקתני אפילו באמצע הדף וס"ד דלא מיבעיא בסוף הדף דגומר אלא אפילו באמצע הדף די"ל דלא סיים הס"ת אפ"ה גומר ועל זה מותבינן תיובת' דקתני בברייתא דמקצר והולך עד סוף הדף ומשני כי קאמר רב בחומשין של ס"ת אבל בפסוק אחרון של ס"ת מודה רב דבעי לסיים בסוף הדף ועל זה פריך הש"ס והאמר ר' יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב לעיני כל ישראל באמצע הדף ועל זה משני ההיא באמצע שיטה איתמר ונראה דהכריח רש"י דמשבשת' הוא מאי דתני רב גידל בשם רב לעיני כל ישראל באמצע הדף משמע דאתי למעט סוף הדף הלוא בזה כ"ע ס"ל דבסוף הדף עדיף טפי לסיים מבאמצע הדף וא"כ הו"ל למימר לעיני כל ישראל אפילו באמצע הדף כדקתני רב מתחלה גומר אפילו באמצע הדף ועל כרחך מוכרחים אנו לומר מדלא נקט אפילו ההיא באמצע שיטה איתמר ובסוף הדף ואתי לאשמועינן דווקא באמצע השיטה ולא בסוף השיטה ורבנן אמרי אף באמצע השיטה וי"ל דרבנן לא אתי לפרושי מלתא דרב אלא לאפליגי אתי ואי נמי לפרושי לדברי רב אתי וא"כ איך אפשר לומר דלרבנן אף באמצע שיטה גומר וה"ה בסוף השיטה אתמהה איך אפשר למיחשב בהוא הדין דהא כ"ע סביר' להו דיותר גרוע לסיים בסוף השיטה מבאמצע השיטה א"כ הוה ליה למימר אפילו בסוף השיטה ונדע ק"ו באמצע השיטה אלא ע"כ דרבנן אתי לומר אפילו באמצע הדף ובאמצע השיטה ועל זה קאי ואפילו באמצע השיטה מאמצע הדף ופשיטא בסוף הדף ובאמצע השיטה דזה מצוה מן המובחר ורב אשי ס"ל באמצע שיטה דווקא ולא באמצע הדף וע"כ אתי לארויי' דלכתחילה צריך לסיים בסוף הדף ובאמצע השיטה לאפוקי באמצע הדף דלא ובסוף הדף ובאמצע השיטה דווקא אבל לא בסוף הדף ובסוף השיטה והשתא לא איתפרש לרש"י אי לעיכובא קאמר דאם לא סיים בסוף הדף ובאמצע שיטה פסול או למצוה מן המובחר קאמר דווקא כפי הבנת הרמב"ם ופסק הב"י כמו שאנו אומרים בדברי הרמב"ם מדלא נקט להא דינא גבי עשרים פסולים דחשיב ש"מ דלמצוה מן המובחר כתב כן ה"ה בב"י בש"ע שחיבר שלא כתב בפירוש לפסול בדעבד בודאי סתמו כפירושו דאינו אלא למצוה מן המובחר ולא לעיכוב:
ועכ"פ זכינו לדין שאם שינה ולא עשה ג' דפין דכשר בדעבד אליבא דכ"ע אף לתשובת באר שבע ונימוקי יוסף דאין חולק בדבר זה ועל דבר היריעה שדף א' אינו רחב כשיעור שלשים אותיות מאותו כתב פשוט דכשר דהא הרמב"ם בפ"ז דין ד' כתב אורך כל שיטה ושיטה שלשים אותיות ובדין ט' כתב כל הדברים האלו לא נאמר אלא למצוה ואם שינה כו' או שקרב את השיטין או הרחיקן או האריכן או קצרן כו' הרי זה ספר כשר ומי יפקפק על הוראה זו שיצא מפי הרמב"ם להתיר ובדבר שאין בקצת יריעות שיטה פנויה למטה מכתב זאת אין צריך לפנים כמו שכתב מכ"ת דהא אפילו מה שקבלנו איש מפי איש כמו שהביא הרמב"ם דין ח' באותיות גדולים או קטנים ותגין ובדין כו' שנהגו הסופרים וקבלו מידם איש מפי איש סיים בשם בנו כל זה למצוה מן המובחר ואם שינה לא פסול וגדולה מזו אף מה שנזכר בש"ס לנקוד אותיות התורה כתב הט"ז בס"ס רע"ד דכשר ק"ו דבר זה שאין לו רמז ורמיזה בש"ס דאין לפסול מעתה לא נשאר בשאלתו רק ספק זה שהכתב ביריעה חדא נכנס למטה בהגליון לפעמים כשיעור של ד' וה' שיטין יותר נמוך מהיריעות שאצלה גם שיריעה אחת שמתחיל הכתב נמוך בשיעור שיטה אחת באופן שהגליון למעלה הוא רחב כשיעור שיטה אחת יותר מכל שאר היריעות והתעורר מכ"ת ע"ז ממה שהביא הב"י בסי' רע"ה בשם ר"י אכסנדרי' איזה היא פתוחה בו' עד גמר בסוף הדף מניח שיטה בתחילת הדף ואם נשארה שיטה בסוף הדף מתחיל מתחילתו עכ"ל. וכתב מכ"ת הרי דאם מניח שיטה בסוף הדף זה סימן לפרשה פתוחה א"כ ביריעה אחת שיטה אחת פחותה מביריעה שאצלה משני צדדים שנראה סוף כל הדף ודף מאותו יריעה ששיטה אחת פתוחה כאלו הם פרשיות פתוחות וכו' וא"כ לפי הצעה זו הס"ת שבנ"ד פסולה עכ"ל מכ"ת. ולי נראה דאין כאן בית מיחוש כלל דבודאי ביריעה אחת אם דף אחד התחיל בתחלת השיטה וסיים עד סוף הדף ואח"כ הניח בראש הדף שאצלה שורה פנוי' מכתב והתחיל בשיטה שני' ואח"כ שהתחיל בדף ג' כתב למעלה בזה ניכר שהוא פרשה פתוחה או סתומה לדעת הטור או אם נשארה שיטה בסוף הדף דמתחיל מתחילתו משום דהתם ניכר שהדפי' שמצידה הם כתובים עד למטה ונשרטטה בשירטוט אחת אבל בשתי יריעות שבחדא יריעה כתב נמשך למטה ובצידה יריעה אחת פחותה שורה או שתים אין זה לא פתוחה ולא סתומה כיון שהדפין שביריעה האחת שוים דף אחד מלמד על חבירו שלא שייר לשם פתוחה או סתומה ולפעמים אי אפשר לצמצם שתופרי היריעות אינם מכוונים שיהי' הכל בשוה ולפעמים אחת נמוכה ואחת גבוה נמצא שביריעה אחת נראה כאלו נמוכה שורה אחת ויריעה שבצידה נראה כאלו שורה אחת גבוהה מחברתה וזה לא עלה על דעת שום אחד מן הפוסקים לפסול ודבר זה מצוי הוא ופוק חזי מה עמא דבר ותשובת דברי שמואל לא הי' בידי ונראה לי היתר גמור לקרות בס"ת הנ"ל בלי שום פיקפוק:
ואחרי שאנו עוסקי' בדיני ס"ת אכתוב למכ"ת מאי דתמי' לי מה שכתב הרמב"ם ריש פ' ד' מס"ת מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות והוא ש"ס בפ' ג' דסנהדרין דף כ"א אמר רבא אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת לאדם מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם השירה ומפרש הב"י ג"כ משום דקי"ל תורה חתומה ניתנה ע"כ לא קאמר שיכתבו שירת האזינו לבדה אלא היינו לומר שיכתבו כל התורה עד שירת האזינו שהיא גמר כל התורה וסיים וכך הם דברי הרמב"ם ותמהני מאוד שדברי רבא יהי' אליבא דתנאי דפליגי אי תורה מגילה ניתנה או חתומה ניתנה א"כ למ"ד מגילה ניתנה אין לנו לימוד על מצות כתיבת התורה. ואני אומר דש"ס ערוך הוא בפרק אין בין המודר דף ל"ח ע"א אמר רבי יוסי בר חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו כו' ופריך והא כתיב ועתה כתבו לכם את השירה ומשני שירה לחוד ופריך והא כתיב למען תהי' לי השירה הזאת לעד ואי שירה לבדה קאמר מאי סהדותא איכא ומסיק אלא פילפולא בעלמא הרי שעלה על דעת התרצן שירה לבד אך מהפסוק הנאמר אחריו למען תהי' השירה הזאת לעד מוכרחים אנו לומר שפי' הפסוק ועתה כתבו לכם השירה מיירי בכל התורה, א"כ אליבא דכ"ע מוכרחים אנו לומר דעתה כתבו לכם השירה פי' כל התורה א"כ אין אנו צריכים לדחוק כפי' הרמב"ם אלא דש"ס ערוך הוא דפירושא דקרא כתבו לכם השירה משמע כל התורה וק"ל: