אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה קעד

שאלה קעג

המאיר לארץ ולדרים ראש לחסידי ישרים לנס עמים הרים הוא ידידי וחביבי כנפשי אלופי ומיודעי מאלפני ומעבדני הרב הגדול המפורסם ערוג' הבושם נ"י ע"ה פ"ה ר"ג כש"ת מהור"ר מאיר נר"ו:

עדיין לא נצטננו גחלת ושלהבת הקשורה בנפשי על אהבתו אהבה רבה ואהבת עולם וכל ימי חלדי לא אסור ממנה והנה אהו' אדוני אל ירע בעיניו רום פאר כ"ת להיות נשאול נשאלתי שאלה ממדינת אשכנז והשבתי כיד ה' הטובה עלי להשיב לשואלי דבר אמנם ידעתי קוצר השגתי ומיעוט ערכי לסמוך עלי אפילו בממון הקל ואלכה לי אל ההרים הרמים הלוא רום פאר כ"ת ברא"ש כל הקוראי' והולכים לתומו שמתמם דבריו מש"ס ופוסקים אשר עיניו משוטטת בפקידה אחת והכל לפניו גלוי וידוע בכן נא ונא שישים עיין שכלו הצח ומצוחצח על דברי עבדו ואם יסכים דעתו עמי ישמחני חיש קל ומהר כי תורה היא וללמוד אני צריך וזה לשון השאלה אשר נשאלתי ילמדנו רבינו באחד שנשא אשה בשני ימים לחודש אלול שנת ת"צ ומתה אשתו בשני ימים לחודש אלול תצ"א דהיינו בשעה ט' בלילה השייך ליום ב' ב' אלול וגם שנה זו היתה מעוברת ונחלקו יורשי אשה עם הבעל שיורשי אשה אמרו שיום זה נחשב לשנה שעברה ולפי תקנת שום צריך להחזיר ובעל אמר שיום זה נחשב לשנה שניה וגם בדבר ירושת חח"ז לא נאמר שם התנאי באם שתמות בלא זרע קיימא דאין להבעל זכות באותו סך או שיהי' חוב בטל בכן יורני מורינו ורבינו הדין עם מי:

תשובה

הנה מכ"ת האריך בראיותיו ופילפוליו ואין דרכי להשיב על הפלפולים בכתב והדברים לא ניתנו אלא להשיב פה אל פה אם אזכה אדבר אך ראיתי שעיקר ראייתו מבתי ערי חומה דקי"ל כחכמים דפליגי אדרבי וס"ל דמונין י"ב חודש מיום ליום היינו כשיגיע אותו יום לשנה הבא הוי שנה שני' וכן פירש"י להדיא בר"ה דף ז' ע"ב אם מכרה בט"ו בניסן כו' אינו נחלט עד שיגיע ט"ו בניסן בשנה הבא על כל פנים משיגיע ט"ו בניסן הוא מוחלט והדבר אין צריך ראיה וכן כתב הרמב"ם פ"א ופ"ה מהלכות שמיטה עכ"ל. ובסוף דבריו מסיים שזה הוא יותר פשוט מבעיתא בכותחא דאם עומד בט"ו בניסן כשיגיע ט"ו בניסן לשנה הבא הוא נחשב לשנה שניה והרחיב להחליט במוסכם שאותו יום נחשב לשנה שניה. ואני אומר מילתא דפשיטא למכ"ת מבעיא לי טובא ותחילת דברינו יאיר שלא יהיה מילתא דתמי' בעיני המון שאם היתה מתה קודם הלילה היה צריך להחזיר ובשביל שעה מועטת שמתה בט' בלילה אינו צריך להחזיר דכיוצא בזה איתא בכתובות דף ק"ד ע"א על הא דאמרו חכמים כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד כ"ה שנים א"ל אביי לרב יוסף אתי קודם שקיעת החמה גובה כתובתה לאחר שקיעת החמה לא גבי' בההיא פורתא אחלתי' א"ל כל מדת חכמים כן הוא בארבעים סאה טובל בארבעים סאה חסר קורטב אינו יכול לטבול בהם ומזה יש ללמוד מדנקט קודם שקיעת החמה ואחר שקיעת החמה ולא נקט קודם יציאת הכוכבים ואחר יציאת הכוכבים דאפילו מיד אחר שכלה יום אחרון של כ"ה שנה אפילו קודם יציאת הכוכבים לאחר שקיעת החמה כיון דהוי בין השמשות ספק לילה הוא מעמידין הממון בחזקת יורשי הבעל וה"ה בנידון דידן נמי דאפילו אם מתה בין השמשות ביום אחרון מוקמינן הממון בחזקת הבעל שהוא יורש דאורייתא וכל זה אי הוי ברור לן שב' אלול נחשב לשנה שני' כמו גבי שביעית שמשמטת בסופה ואם לא הי' אלול מעובר כשמגיע כ"ט אלול לעתותי ערב כלתה שנת השמיטה ויום אחד בתשרי נחשב לשנה הבא וכן הדין אם עמד בשני באלול נגמרה השנה לעת ערב ביום א' של אלול לשנה הבא אלא דמספקא לי טובא דילמא דווקא היכי דהתחילה השנה מערב כמו שמיטה אבל היכי דעומד באמצע היום או בשליש היום י"ל דאף אותו יום משנה הבא נחשב לשנה שעברה ואפילו הגיע לשעה זו צריך לגמור כל אותו היום כי היכי דלא חשבינן שעות לחדשים כן פשיט' דלא חשבינן שעות לשנים דאפילו ימים לא חשבינן לשנים כדאיתא בריש מגילה וראי' לזה דאמרינן בזבחים דף כ"ה ע"ב דאמר רבא שה תמים זכר בן שנה יהי' שיהי' תמים ובן שנה בשעת שחיטה בקבלה ובהלכה ובזריקה מנין ת"ל יהי' כל הווייתה לא יהיה אלא תמים ובן שנה ופריך מי איכא מידי דבשעת שחיטה בן שנה ובשעת הלכה וזריקה בן שתים אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלת בקדשים ופירש"י כגון שנולד בניסן בי"ד בט' שעות ושחטו לשנה הבא בט' שעות אסור לזרוק דמו בעשירות שכבר עברה שנתו עכ"ל ומשמע מלישני דש"ס דקאמר מי איכא מידי דבשעת שחיטה בן שנה כו' משמע דעיקר ילפותא דיהי' אתי לאפסולי זריקה דאי לאו קרא ה"א שחיטה פשיטא דכשירה אלא אפילו זריקה היתי מכשיר ולפ"ז מוכרחים אנו לומר דבכל מקום דקאמר מיום ליום פירושו עד ועד בכלל ואותו יום בכלל דאי לאו הכי לא איצטרך קרא לאפסולי זריקה דהא כבר נפסלה משעת שחיטה אלא ע"כ דהוי אמינא דאותו יום בכלל שנה שעברה משום דאין חושבין שעות לשנים דהא אפילו ימים אין חושבין לשנים ק"ו שעות וכל יום בכלל שנה שעברה והוי אמינא דאף דזריקה היתה בשעה י' דכשירה קמ"ל קרא דכבר עברה שנתו משעה תשיעית ולמעלה וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"א ממעשה קרבנות שכתב אפילו הי' בן שנה בשעת שחיטה והוסיף על שנה בשעת זריקה נפסל עד שיהי' בן שנה עד שעת זריקה ש"מ דאי לאו קרא לא היינו מקפידי' אלא בשחיטה אע"פ שבשעת זריקה כבר חלף ועבר שעה שנולד בו ש"מ דיום שנולד נחשב לשנה שעברה וע"כ צריכין אנו לפרש הא דאיתא בעירכין דף ל"א ע"ב דאי מעד תם שנת ממכרו ה"א מיום ליום אין מעת לעת לא כתב רחמנא ימים וע"כ צריכין אנו לפרש כך דה"א מיום ליום אין ר"ל דהמוכר רשאי לפדות אפילו כל היום כגון אם מכר בי"ד בניסן רשאי לפדותו לשנה הבא כל יום י"ד אבל מעת לעת לא ר"ל אינו נחלט ללוקח במעת לעת כגון אם מכרה בארבע עשר בניסן בחצי היום לשנה הבא אינו נחלט בארבע עשר בחצי היום אלא רשאי לפדותו כל היום קמ"ל קרא דשעות חשבינן ואם נשלמה בחצי יום ולא פדה נחלט ללוקח:

ותמה אני על הרמב"ם שפסק בפרק י"ב מהלכות שמיטה כרבנן דפליגי אדרבי וז"ל הגיע י"ב חודש ולא גאלה הרי זה נחלטת ביד לוקח ולא כתב דינא דמעת לעת שהרי אליבא דכולי עלמא בבתי ערי חומה בעינן מעת לעת דהיינו משעה לשעה דאם קנה בחצי יום ארבע עשר בניסן לשנה הבא נחלטת מיד בי"ד אחר חצי יום מיהו יש לדחוק ולפרש הא דקאמר הש"ס מי איכא מידי דבשעת שחיטה הוי בן שנה בשעת הלכה וזריקה בן שתים ר"ל דהא ע"כ לפי מאי דס"ד דיום שנולד נחשב לשנה שניה וע"כ אי נולד בניסן בט"ו כשר כל יום י"ד בין בשחיטה ובין בזריקה הוא עדיין בן שנה ואי נולד בי"ד אף בשחיטה פסול ופריך שפיר מי איכא מידי כו' ותירץ רבא זאת אומרת שעות פוסלת בקדשים ואי לאו קרא ה"א באמת אם נולד בי"ד בניסן פסול בין בשחיטה ובין בזריקה והשתא דאיצטרך קרא ש"מ דלא הייתי פוסל בשחיטה אם נולד בי"ד בט' ושחטה בט' ואף שהזריקה הי' אחר שנה קי"ל דאף זריקה צריך להיות בתוך שנה אבל לעולם בכל מקום שנזכר שנה לא בעינן מעת לעת לשעות:

אבל עדיין לא נחה ושקטה דעתי מדברי אגדה שדרשו רז"ל בר"ה ובקדושין בן מאה ועשרים שנה אנכי היום מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחודש לחודש ומשה נולד בז' באדר ומת בז' באדר ואי ס"ד דאותו יום נחשב לשנה שניה אם כן יקשה לר"מ דס"ל דיום אחד בשנה חשוב שנה הי' לו לחשוב קכ"א שנה והלומדים הראו לי במהרש"א בקדושין בפ"ק על הא דאמרינן בז' באדר מת משה כו' עד את מספר ימיך אמלא וכתב מהרש"א הא דלא כתב מספר שנותיך אמלא משום כיון דמיום ליום הוא הרי באותו יום מתחיל שנה אחרת כדמיון במשה שנולד בז' באדר כלו לו ק"כ בוי"ו באדר דבז' באדר מתחיל שנת קכ"א אבל אמר דהשנים מלאים מיום ליום באותו חודש ע"ש ואין משיבין מדרוש להלכה למעשה והתוס' בפרק הקומץ דף ל' ע"א ד"ה מכאן ואילך יהושיע כתבו דאי בשבת מת איך כתב בע"ש בן ק"כ שנים על העתיד וכתבו שבספר עולם מוכח דז' באדר הי' בערב שבת מדבריהם מוכח כל היכי דאמרינן מיום ליום אותו היום שעומד בו נחשב לשנה שעברה ובדרושים שלי כתבתי טעם לשבח למה הקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים דווקא מיום ליום משום דכתבו התוס' בסוף מנחות דאיתא במדרשות שמיכאל הגדול מקריב נשמותיהן של צדיקים וא"כ דינם כקדשים דחשבינן שעות ושנות הדורות שנגזר עליהם וצריכין ליחשב שעות כמו גבי קדשים ונניח דברי אגדה ועדיין לא פלטינן מהא דילמא בלשון בני אדם שנה הוא מיום ליום וע"כ אותו יום שעומד נמי בכלל דומיא דמיום ליום הנאמר במשה דאותו יום נמי בכלל דדווקא מילתא דמיתחלי מאורת' כמו שביעית דמתחיל בר"ה ובערב ר"ה לשנה הבא בלילה שלימה שנת השביעית ויום ר"ה נחשב לשנה אחרת אבל במעשה שנעשה בתוך היום שעה או שתים בלשון בני אדם נחשב גם אותו יום לשנה ותדע דהא בפ"ק דפרה תנן כבשים בני שנה וכולם מיום ליום והביא ר"ש תוס' כבשים בני שנה שלש מאות וששים וחמשה כנגד ימות החמה וחכמים אומרים מאחד בניסן לאחד בניסן מט' באב לתשעה באב נתעברה השנה נתעברה לו וע"כ נחשב לשנה ראשונה דהא בקדשים בעינן מעת לעת וכמו כן פליגי בבתי ערי חומה כדאיתא בר"ה דף ו' ע"ב דס"ל לרבנן דעומה שנים עשר חודש מיום ליום וע"כ האי מיום ליום נמי פירושו מעת לעת דאם מכרה באחד בניסן מונה אחד בניסן לשנה הבא ולשנה שעברה דהא בבתי ערי חומה לכולי עלמא בעינן מעת לעת לשעות כדאיתא בעירכין וכן הא דתנן בעירכין דף ל"א ע"ב בראשונה היה נטמן יום י"ב חודש כדי שיהיה חלוט לו וע"כ צריכין אנו לומר דאם מכרה באחד בניסן לשנה הבא באחד בניסן נקרא יום י"ב חודש מיום ליום דאין לומר בכ"ב באדר היה נטמן שהרי בבתי ערי חומה בעינן מעת לעת ועדיין היה יכול לפדות ביום א' בניסן אלא ע"כ כל היכי דתני מיום ליום אותו יום שעומד בו כגון באחד בניסן לשנה הבא באחד בניסן נחשב לשנה שעברה ותנא מילתא דפסיקת' נקט יום שנים עשר חודש דאם מכרה בסוף היום של אחד בניסן לשנה הבא הי' נטמן כל אותו היום דזה נקרא יום שנים עשר חודש ולפ"ז לענין נדרים תנן ריש פ' קונם אם אמר יום אחד שבת אחת שנה אחת מונה מיום ליום ומדנקט וכייל בחד לישני כמו דתני גבי כבשים בפ"ק דפרה וגבי בתי ערי חומה נמי תני מיום ליום וע"כ התם מרבויא דקרא בעינן מעת לעת משעה לשעה וגבי נדרים נמי תני מיום ליום, וכן פ"ק דר"ה לענין נדרים דמונה שנים עשר חודש מיום ליום וע"כ צריכין אנו לפרש דלשון בני אדם כן הוא דאם עומד בב' בניסן בתחילת הלילה כשיגיע יום ב' בניסן לשנה הבא בתחילה הלילה כלתה לו שנה ואם עמד בשתי שעות בלילה או בבוקר או בחצי יום צריך להשלים עד אותו זמן מעת לעת וזה בכלל מיום ליום וכן פירשו התוס' בנדרים ריש פרק קונם וז"ל מיום ליום כלומר עד שנה אחרת באותו יום וכן בשבוע אחרת באותו יום שנדר:

ובזה ניחא דברי הרמב"ם שכתב בבתי ערי חומה מיום ליום ולא פי' מעת לעת כדאיתא בגמ' אליבא דכ"ע משום דסמוך דסתמא כפירושו דמיום ליום הוא מעת לעת ואף דקאמר הש"ס בעירכין דאי מעד תם שנת ממכרו ה"א מיום ליום אין מעת לעת לא כתב רחמנא ימים ש"מ דמיום ליום לא משמע מעת לעת מ"מ בתר דגלי לן קרא סמך תנא אקרא ונקט בכל מקום גבי קדשים וגבי בתי ערי חומה מיום ליום דממילא משמע כדינו דהיינו מעת לעת ולא הוצרך הרמב"ם לפרש בפ' א' ממעשה קרבנות בקדשים מעת לעת אלא לאשמועינן דאף זריקה בעינן שיהי' בתוך שנה מעת לעת אבל בכל מקום סמוך דממילא ידעינן דבעינן מעת לעת כמו דתני במתניתין גבי כבשים ובתי ערי חומה:

ולפ"ז מה שהביא הרב ראי' מהא דבתי ערי חומה ומפירש"י דר"ה ממקום שהביא ראיה שם יש סתירה לדבריו דהא ע"כ בבתי ערי חומה חשבינן מעת לעת אליבא דכ"ע וע"כ הא דקאמר הש"ס וחכמים אומרים מונה י"ב חודש מיום ליום פירושו דאף אותו יום שעומד בו וכן מה שפירש"י אם מכרה בט"ו בניסן אינו נחלט עד שיגיע בו ט"ו בניסן ר"ל עד ועד בכלל דהיינו מעת לעת דבוודאי לא חולק רש"י על סתמא דש"ס דבבתי ערי חומה בעינן מעת לעת ולענין נדרים כתב הטור יו"ד סי' ר"כ דבעינן מעת לעת והרמב"ם כתב בפ' ד' מהלכות נדרים יום אחד אסור מעת לעת שבת אחד אסור ז' ימים מעת לעת ר"ל אם נדר בג' בשבת בחצי יום אסור עד שיגיע ג' בשבת בחצי היום ובחודש אחד אסור שלשים יום גמורים מעת לעת ובשנה אחת הרי זה אסור שנה תמימה מיום ליום ולא כתב מעת לעת דהרמב"ם לישני דמתניתין וברייתא נקט גבי נדרים וכיון דגבי שנה נקט מיום ליום אין צריך לפרש מעת לעת כמו דנקט בבתי ערי חומה מיום ליום וע"כ צריכין אנו לפרש מעת לעת ובפ' ג' דנזירות כתב סתם שנה שנ"ד ימים וכתב הב"י שכן כתב הרשב"א בתשובה וכך הם דברי הרמב"ן והרא"ש והר"ן נמי אפשר לפרש כן עכ"ל וכיון שהב"י כתב שדברי הרא"ש והר"ן אפשר לפרש כן מהיכי תיתי נימא דחולקין על הרמב"ם בדבר שנוכל להשוות שלא יהי' מחלוקה ביניהם לדינא וכן סתם ופסק בש"ע וכתב דודי הש"ך גבי אם אמר חודש אחד אסור מיום ליום כגון אם נדר בחצי יום ט"ו לחודש תמוז אסור עד חצי יום לחודש אב אע"פ שאינו אלא כ"ט יום וכן כתב הרא"ש אם אמר בח' לחודש אסור עד ח' לחודש הבא ולי נראה דאפשר דהרא"ש נמי לא פליג על הרמב"ם דהרא"ש מיירי בסתם חודש שהוא מלא א"כ נשלמו שלשים יום בח' לחודש הבא בחצי יום דבלשון בני אדם שלשים יום קרוי חודש:

והתוס' בפ' המדיר דף ע"א ד"ה ר"י כתבו דחודש דקרא שלשים יום ואף שכתבו התוס' דבדרבנן חודש חסר הוא מ"מ לחד תירוצא כתבו דאף בלישני דרבנן הוא חודש שלשים יום היכי דלא מוכח וא"כ אף דמספקא לן בלישני דבני אדם בנדרים הוי ספק דאורייתא ראוי להחמיר וכיון דסתם חודש הוא שלשים יום אין אנו צריכין לפרש מה דפירש"י במגילה דאין מונין ימים לשנים דנפקא מיני' לענין נדר וגבי אין מונין שעות לחדשים פירש"י דנ"מ לענין גט ואני אומר דנוכל לומר גבי שעות לחדשים נמי נפקא מיני' לענין נדרים אם אמר חודש אינו מונה כ"ט יום י"ב שעות אלא שלשים יום כמו שפי' הרמב"ם דבעינן שלשים יום גמורים מעת לעת דמההיא קרא דילפינן דלא חשבינן שעות לחדשים ילפינן נמי בנזיר דחודש הוא שלשים יום וכיון דכל הפוסקים שוים דלגבי נדרים בעינן מעת לעת ולישני דשטרי אנו לומדים מלשון נדרים כמו דאיתא בח"מ ס"ס מ"ג א"כ גם אנו נלמד דשנה הנזכר בתקנה כמו בנדרים ובעינן מעת לעת וא"כ בנ"ד שחופתה הי' ביום ב' אלול והמיתה היה בשנה הבא בליל ב' אלול עדיין לא נשלמה שנתה ולא מבעי' לפי התוס' שכתבו בעירכין דף ל"א ע"א ד"ה מיום ליום מעת לעת דכתבו דהוא הדין בכולהו בעינן מעת לעת דילפינן שנה מבתי ערי חומה כדקאמר הש"ס לקמן גבי מילתא אחריתא א"כ כל מקום שנזכר שנה בכל התורה הוא מעת לעת ולכאורה אנו פוסקים כדעת התוס' דהא הראי' שהביאו התוס' הוא שם בגמ' דף ל"א ע"ב גבי שני טלאים אחד נולד בט"ו באדר ראשון ואחד נולד באדר שני זה שנולד באדר שני כיון שהגיע יום אחד באדר לשנה הבא עלתה לו שנה וזה שנולד לו מקודם לא עלתה לו שנה עד ט"ז באדר לשנה הבא משום דילפינן שנה מבתי ערי חומה וכהך פיסקא אנו פוסקים בי"ד לענין בכור וגם לענין בר מצוה באו"ח סי' צ"ה ש"מ דכל שנה אנו ילפינן מבתי ערי חומה וא"כ בנידון דידן נמי כן וזה ברור לדעת התוס' ואפילו לדעת הרב ר' אלחנן שפי' דדווקא בבתי ערי חומה בעינן מעת לעת אבל אינך דהתם דמצינו למימר דאזלינן בתר שנים שלהם ולא בתר שנות עולם בכולן לא בעינן מעת לעת ועי' בתוס' סוף פרק השיג יד דף י"ח ע"ב ד"ה שנתו שלו ובתוס' נדה דף מ"ז ע"ב ד"ה כולהן מעת לעת ובתוס' נדה דף מ"ד ע"ב ד"ה שלשים יום א"ב ועי' בתשובת הב"ח סי' ק"ב גבי בר מצוה לא בעינן מעת לעת ועי' בח"מ סי' ל"ה בש"ך מ"מ אף לפי דעת הפוסקים הנ"ל מ"מ כולהו מודו דגבי נדרים הולכין אחר לשון בני אדם ובלשון בני אדם אף אותו יום שעומד בו נחשב לשנה שעברה וכל לשני דשטרי אנו מפרשים כמו גבי נדרים ובזה אמרתי לישב מנהג עולם גבי אבילות הביא הב"י סי' שכ"ה מי שמת אביו או אמו בר"ח ניסן כשיגיע בכ"ט באדר לשנה הבא לא כלה עדיין אבילות עד שיגיע ר"ח ניסן וכתב התרומות הדשן בסי' רצ"ב והעולם נוהגין דאפילו בר"ח ניסן כל אותו היום אין מבטלין מהם דין אבילות דיב"ח ואפשר משום דאמרו קדושה וברכו ומתפללין יום שמת בו אביו הוא ולכך נוהגין ענין אבילות באותו היום עכ"ל הנה נתחבט למצוא טעם למנהג העולם וכתב טעם מדעתו דרך אפשר ולי נראה דמנהג עולם נתיסד על פי הדין משום דסברי דבעינן י"ב חודש מיום ליום ובעינן מעת לעת לכך נהגו כל אותו יום אבילות ולא רצו לפסוק בחצי יום דהיינו באותו שעה שמת ונקבר משום לא פלוג:

ונראה לי לענין איסור ערוה כגון שאמר הרי זה גיטך אם לא באתי מהיום י"ב חודש או שנה ובא בסוף שנה באותו יום שעמד בו יש לדון כחומרת הפוסקים דאם נתקדשה לאחר צריכה גט וגם זקוקה ליבום ולולי שיצא מפי הפוסקים גדולי ראשונים אבות עולם הייתי אומר דלגבי נדר אסור כל היום שעמד בו דאין חשבינן שעות לחדשים וק"ו לשנים וכן להחמיר גבי גט כללא דמילתא בנידון דידן לכאורה היה נראה דהדין עם אבי האשה דהא בנדרים הסכימו כל הפוסקים דבעינן מעת לעת ולישני דשטרות אנו ילפינן מנדרים א"כ בנידון דידן ניליף לשון התקנה מלשון נדרים דהוי מעת לעת אמנם נראה בעיני בודאי אם הי' ברור לנו מש"ס בראיה מופתיות שבנדרים בעינן מעת לעת היינו מפרשים בשטרות נמי כן אבל כיון דכל הפוסקים אין להם ראיה אלא סמכו אלישנ' דמתניתין דקתני בפ"ק דקונם גבי שנה מיום ליום ובפ"ק דפרה נמי תנן כבשים בני שנה כולן מיום ליום מזה אין ראיה ברורה לנדרים די"ל דלאו בחדא מחתא מחתניהו דהא בפ' יוצא דופן דף מ"ז ע"ב תני שנה האמורה בקדשים כו' וכן שבבן ובבת כולן מעת לעת וכתבו התוס' דדוקא בבתי ערי חומה ובקדשים כדאמרינן דלא בעינן מעת לעת לשעות כדפרישנא לעיל בדף מ"ד ע"ב בד"ה שלשים יום הרי אף דנקט הש"ס כולהו בחדא לישנ' ומעת לעת כולל לפרש לשעות אפ"ה לאו בחדא מחתא מחתינהו ק"ו בלישנא מיום ליום דסתם מיום ליום לא משמע מעת לעת לשעות כדמשמע בעירכין דקאמר דאי מעד תם שנת ממכרו הוי אמינא מיום ליום אין מעת לעת לא ורהיט' דשמעת' משמע מיום ליום דלא בעינן מעת לעת לשעות ואף דגבי קדשים י"ל דסמוך תנא דמתניתין דפ' הפרה ותני מיום ליום אקרא דבעינן מעת לעת מ"מ גבי נדרים אין לנו עד נאמן דבלשון בני אדם הוא שנה מעת לעת לשעות ונהי דמחמרינן גבי נדרים מ"מ גבי ממונא אוקי ממונא בחזקת מרא והבעל הוא מוחזק ויורש דאורייתא יוכל לומר קים לי דמיום ליום גבי נדרים גופי' לא הוי מעת לעת לשעות בלשון בני אדם והמוציא מחבירו עליו הראי' אפי' היכי דתני שלשה שנים ויום אחד כתבו התוס' דיום אחד לא בעינן באותו שעה שנולד ופשיטא היכי דתני שנה בסוף שנה מיד שכלה היום דהיינו אם נעשה באחד בניסן לשנה הבא בכ"ט באדר מיד ששקעה החמה הוי לאחר שנה וכבר כתבנו בתחילת דברינו אפילו אם מתה בין השמשות יוכל המוחזק לומר שהוא לילה ק"ו בנידון דידן שמתה בט' בלילה שהוא ודאי לילה באותו הזמן באלול וזכה בה הבעל ובדבר חודש העיבור כבר דיברו מזה ראשונים ואחרונים בא"ה סי' נ"ב כתב הב"ש ס"ק י"ז בשם תשובות מהרשד"ם דאם מתה בחודש י"ג זכה הבעל ובתשובות מהרי"ו סימן ס"ח פסק כל מקום דתניא שנה חודש העיבור בכלל ע"ש ולענין אבילות הביא הטור ביו"ד סי' שצ"א דאין חודש העיבור בכלל מדתניא בפ' אלו מגלחין על כל המתים נכנס לבית המשתה לאחר שלשים יום על אביו ועל אמו לאחר י"ב חודש וכתב הרא"ש בשם כמה גדולים שהסכימו מדקתני י"ב חודש ולא קתני שנה משמע דאין חודש העיבור בכלל משמע בכל מקום דתני שנה גם חודש העיבור בכלל וכן גבי משכיר בית לשנה חודש העיבור לשוכר ואף דקרקע בחזקת בעליה עומדת היכי דמספקא לן מ"מ היכי דלא הזכיר חודש רק שנה מוציאין הקרקע מחזקת בעלי' וחודש העיבור לשוכר ש"מ דאין כאן ספק כלל דבלשון בני אדם חודש העיבור בכלל וה"ה בכל השטרות ותקנות שנזכר שנה חודש העיבור בכלל ורהיט' דשמעת' בכולהי ש"ס משמע דחודש העיבור בכלל וכעת אין אני תוקע עצמו לדבר הלכה להתוכה עם תשובות אחרונים אך סוגיון דעלמא נוטה לדברי מהרי"ו ואחריו אנו גרירין והנלפע"ד כתבתי היום יום ד' טו"ב שבט תצ"ב לפ"ק. נאום מאיר:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה