פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קע
נשאלתי אשה שפסקה בטהרה ובדקה עצמה כדינה והתחילה לספור ז' נקיים ובכל יום בדקה עצמה ומצאה טהורה וביום ראשון לספירתה לבשה כתונת בעלה שכבר לבש בעלה ופשטה ולבשה בגדי לבן לשבת והכתונת אשר פשטה זרקה אותו לתוך הכלים המוכנים ליתן לכביסה וביום ז' לספירה בדקה הכתונות בעל הנ"ל ומצאתה בו כתם וכל ימי לבישתה לא בדקה הכתונת רק בדקה עצמה כדינ' ומצאת' טהורה וכמו כן נשאלתי באשה שהתחילה לספור ז' נקיים וביום שני פירסה לה המשרתת סדין שהיה שוכבת עליו בימי נדתה רק הסדין הזה היה פרוס על מטה אחרת וראתה המשרתת שהוא סדין חשוב ופרסה על מטת של הגבירה וביום ז' מצאה כתם על הסדין מה דינו של נשים האלו:
תשובה
הואיל ושני שאלות אלו מישך שייכי בהדדי ושניהם נובעים ממקום אחד צריכה אנו לברר הדברים כשמלה מתחילה צריכין אנו לאברורי מילתא דמספקא לן כיון דאשה הלז לא בדקה חלוקה של בעלה תחילת לבישתה אלא לבסוף ביום ז' א"כ י"ל בג' ימים ראשונים הי' כתם זה ובג' ימים ראשונים אין תולין בכתמים להקל מפני שעדיין היא מוחזקת רואה מחמת פתיחת מעיינה ואין לומר דאין מחזיקין ריעותא למפרע בכתמים הא תנן בפ' דם נדה דף נ"ו כתם שנמצא בחלוק מטמא' למפרע עד שיאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה בו כתם או עד שעת הכיבוס וא"כ כיון דמחזיקין לכתם זה לטמאה למפרע א"כ י"ל שהי' בג' ימים ראשונים ובג' ימים ראשונים לא תלינן לקולא. ובאמת יש לצדד בהיתר שראיתי כתוב בדרכי משה שהביא דברי מרדכי הנ"ל דאם סופרת תוך ז' שנים מסתברא מג' ימים ואילך הכתמים טהורים אם יש במה לתלות במכה או בחבורה או בציפור ואינה סותרת אבל צריכה לידע בוודאי שפסק דם המקור לגמרי ולכך צריך שיהיו ג' ימים ראשונים של ספירת נקיים טהורים לגמרי וכתב הדרכי משה וז"ל ונראה לי דהא דלא תלינן במכה ג' ימים ראשונים דוקא במכה שאינו יודע שמוציאה דם דתלינן בה שאר כתם כמבואר לעיל סימן קפ"ז ועל זה קאמר המרדכי והגהות דלא תלינן בספירת ג' ימים ראשונים וכן משמע לשון המרדכי דעל זה קאי אבל במכה שידוע שמוציאה דם נראה לי דתלינן בה אף בג' ימים הראשונים דהא אפילו רואית ממש תלינן במכה שידוע שמוציא' דם כדלעיל סימן קפ"ז כש"כ כתמים דרבנן ואין לומר דשאני ברואה ממש דהוי תחילת ראיה ולכך תלינן במכתה ואמרינן דמעיינה סתום עדיין ולא ראתה מעולם אבל תוך ספירתה שמעיינה פתוח כבר דילמא לא תלינן במכה דזה אינו דהרי כתבתי לעיל סימן קפ"ז דיש סוברים דבשעת וסתה תלינן במכה הואיל דוסתות מדרבנן א"כ בכתמים נמי שהם מדרבנן תלינן במכה ואפילו למאן דמחמיר בשעת וסתה היינו הואיל ואיכא למ"ד וסתות דאורייתא אבל בכתמים שהם דרבנן לכ"ע תלינן במכה שידוע שמוציאה דם כנרא' לי לצדד להקל משום דלא חילקו שאר פוסקים בין כתם שרואה בימי ספירה לשאר כתם א"כ משמע דס"ל דאפילו תוך ג' ימים תלינן כתם בכל מקום שיש לתלות וכן כתבתי לעיל בשם ב"י שכתב כן בשם הרשב"א דאין לחלק לענין כתם בין ימי טהרתה לימי ספירתה דבכל מקום דאיכא למתלי תלינן ואפשר דסה"ת והמרדכי לא החמירו אלא לחומרא בעלמא דהא כתב בת"ה סימן רמ"ט דטעם דלא תלינן בג' ימים הראשונים הואיל ואפשר להזהר בו ואם היה אסור מדינא לא שייך לחלק משום דאפשר להזהר אלא ודאי שסה"ת החמיר משום דאפשר להזהר אבל במקום דאי אפשר להזהר אין להחמיר ולכן התירו בכתם פחות מגריס שתלינן בכינה. ע"כ צ"ל דאין להחמיר במכה שידוע שמוציאה דם עכ"ל א"כ בשאלה שני' שפרסה לה המשרתת סדין ששכבה עליה בימי נדתה יש להקל דהא פסק בש"ע סי' ק"צ סעיף מ"א גבי לבשה חלוקה הבדוק לה ופשטתה והשאילתו לישראלית נדה שתולה בה ואפילו היא בספירת ז' נקיים וכתב הרמ"א וע"ל בסי' קצ"ו דג' ימים הראשונים של ז' נקיים אין מקילין בכתמים לתלות בדבר אחר והקשה הש"ך בס"ק נ"א וז"ל דלפ"ז ה"ה לקמן בסי' מ"ד גבי לבשה חלוק בימי נדתה ולא בדקת' ולבשת' בימי טהרתה ונמצא בו כתם תולה שמימי נדתה הוא היה לרמ"א להגי' ולכתוב דבג' ימים הראשונים אינה תולה אלא נראה דהרב אזיל לטעמיה לקמן בסי' קצ"ו ס"י דכתב דוקא בדבר אחר אינו תולה בג' ימים ראשונים אבל במכה שבגופה שמוציאה דם תולה בה א"כ ימי נדתה של עצמה וודאי כמכה שבגופה שמוציאה דם דמי אבל לפי מ"ש דאפילו במכה שבגופה אינו תולה א"כ בסוף מ"ד אינו תולה בימים שבנדתה אלא אחר ג' ימים ראשונים של ז' נקיים ודוק עכ"ל הש"ך א"כ לפי פסק רמ"א ע"פ הבנת הש"ך דבימי נדתה שתולה הוי כמכ' שבגופה ותולה אפילו בג' ימים ראשונים אם כן יש לצדד להתיר בשאלה זו דאף אם אנו מוחזקים שכתם זה הי' בג' ימים הראשונים כיון שתוכל לתלות בימי נדתה הוי כמכה שבגופה שידוע שמכתה מוציאה דם כפסק רמ"א שיש להקל לתלות אף בג' ימים ראשונים אך הש"ך בעיקר הדין חולק על רמ"א שכתב בסימן קצ"ו ס"ק י"א לאחר שהביא דברי דרכי משה שהעתקנו לעיל כתב הש"ך וז"ל וכל דבריו צל"ע עה שכתב ונראה לי דלא תלינן בו וכ"מ לשון המרדכי כו' אדרבה פשט לשון המרדכי דמסתים סתים לה משמע דבכל מכה איירי עכ"ל:
ואני מתאבק בעפר רגלו בודאי אם הי' כותב רמ"א וכן משמע מלשון המרדכי סתם הוי קשיא ליה שפיר להש"ך אדרבה פשט לשון המרדכי דמסתים סתים ליה משמע בכל מכה איירי אבל הדרכי משה כתב וכן משמע הלשון המרדכי דעל זה קאי רמז לן במילות דעל זה קאי במאי דכתב המרדכי לעיל מדין זה וז"ל אמנם כתמים שתמצא בבגדיה טהורה ותולה במכה אפי' אינה יודעת שהמכה מוציאה דם דבכתמים הלכו חכמים להקל משום דכתמים דרבנן ואשה שמוצאית כתם אם יודעת שיש לה גרב או חבורה שאם היתה מסירה הגלד והקליפה היתה מוצאת דם שחורה ותולה בו כתם זה וכו' ומסיים ואם סופרת ז' נקיים מסתברא משלשה ימים ואילך הכתמים טהורים אם יש במה לתלות במכה או בחבורה כו' משמע דקאי על זה ר"ל על מכה שאינה יודעת בבירור שמכתה מוציאה דם מדכתבה אי דינא סמוך ונראה לזה משמע דעל זה קאי שאינה יודעת בבירור שמכתה מוציא' דם אבל אם בבירור היא יודעת שמכתה מוציאה דם שפיר כתב בדרכי משה שראוי לצדד להקל א"כ דברי רמ"א בדרכי משה מבוררים ועוד כתב הש"ך וז"ל ועוד דהא אפילו בנתעסקה בדם ציפור לא תלינן בה אע"פ שיש דם לפנינו כ"ש במכה שמוציאה דם כו' ולא זכיתי להבין קושיא זו דהא היכי שמצאה כתם בגופ' אם עסקה בדם ציפור אינה תולה בה וכשיש לה מכה בגופה תולה בה כמבואר לעיל סימן ק"ץ ס"ס י"א וסי' י"ח ואפילו אם נתרפאית אם אפשר לה להתגלות ולהוציא דם תולין במכה א"כ עדיף מכה בגופה מנתעסק בדם ציפור אלא בימי ספירה בג' ימים הראשונים לא תלינן במכה שאינה ידוע בודאי שמוציאה דם משום כיון דמעיינה פתוח תולין במצוי יותר אבל אם ידעינן בודאי שמכתה מוציאה דם כיון דהפסיקה בטהרה אף שי"ל שמעיינה עדיין פתוח מ"מ כיון דמכתה בודאי מוציאה דם הוי זה מצוי וזה מצוי ובכתמים תולין להקל ומה שכתב הש"ך עוד וז"ל דפשטן של סה"ת והג"מ משמע דאפילו במכה שידוע שמוציאה דם לא תלינן דכתבו אם יש לה מכה באותו מקום תולה בה כתמה אפילו אינה יודעת אם היא מוציאה דם או לאו כו' ואם סופרת ז' נקיים כו' לכך צריכה שיהיו ג' ימים הראשונים של ספירה נקיים לגמרי עכ"ל ומדכתבו ברישא אפילו אינה יודעת שמכתה מוציאה דם משמע דכל שכן כשיודעת וא"כ כיון דרישא בכל גוונא סיפא נמי בכל גוונא מיירי עכ"ל הש"ך וגם בזה לא זכיתי להבין דבריו דאדרבה מדכתבו ברישא דתולה במכה אפילו אינה יודעת שמכתה מוציאה דם וא"כ בסיפא דנקטי ואם סופרת ז' נקיים צריכה שיהיו ג' ימים נקיים ראשונים לגמרי אמאי דנקט בהדיא ברישא קאי דהיינו היכי שאינה יודעת נהי דברישא ילפינן בק"ו היכי דיודעת שמכתה מוציא דם דתולה בה מ"מ בסיפא לא קאי אלא על מה דנקט ברישא בהדיא וזה סוגיא בכמה מקומות ובדרכי משה נמי למד מדברי מרדכי שכתב ג"כ תחילה דתולה כתמה במכתה אע"פ שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם ואח"כ מסיים בימי הספירה בג' ימים הראשונים לא תלינן בכתם להקל למד רמ"א דקאי על זה שהזכיר תחילה שאינה יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם ואף שברישא פשיטא אף לדברי המרדכי דביודע' שמכתה מוציא דם כל שכן שתולה בה אפ"ה למד רמ"א שלא קאי סוף דברי המרדכי אלא אמאי דנקט בהדיא ברישא א"כ ה"נ יש לפרש דברי סה"ת והגהות מיימוני באין ספק כמו שלמד רמ"א מדברי המרדכי כן יש ללמוד מספר התרומות והגהות מיימוני:
ומה שכתב הש"ך וז"ל ועוד מדתלי הפוסקים טעמא שצריכה שתדע בוודאי שפסק דם המקור משמע דג' ימים הראשונים שאינה יודעת בוודאי שפסק דם מקורה בכל ענין לא תלינן במכה עכ"ל. ואני אומר דמשום הא לא אריא דהא היא התחילה למנות ז' נקיים ופסקה בטהרה וחששה דבג' ימים ראשונים מעיינה פתוח ומצוי דם דאתי ממקור' ולכך לא תלינן במכה כיון שאינה יודעת בבירור שמכתה מוציא דם אף ע"פ שיכול להתגלע ולהוציא תולין במצוי' אבל אם בוודאי מכתה מוציא דם כי היכי דמצוי דם דאתי ממקור ה"נ מצוי דם דאתי ממכתה ולכך בכתמים תולין להקל וזהו הוא כוונת רמ"א בדרכי משה בבירור:
ומה שכתב הש"ך עוד וז"ל והכי משמע להדיא בבדק הבית סימן ק"ץ בשם א"ח וז"ל כתב הר"ם אשה מוכת שחין דבר פשוט הוא שכתמיה טהורים דכיון דשחיני וכיבי שבה ודאי מפקא דמא ונצבעים בה סדינים וחלוקה ואפילו בשעת וסתה וכל שכן בימי ליבונה תלינן בה והגי' עליו הר"פ וה"מ לאחר ג' ללבונה אבל תוך ג' לא תלינן עכ"ל. ודברי הר"מ והר"פ הם בתשב"ץ סימן תפ"א אלמא דאע"ג דוודאי מפקא דמא לא תלינן תוך ג' עכ"ל הש"ך. ואני מתאבק בעפר רגלו ולבבי לא כן ידמה בדברי הר"ם שכתב דכיון דשחיני וכיבי שבה ודאי מפקא דם כו' ואפי' בשעת וסתה ויש לדקדק למה כתב הר"ם דתולין כתם בשחיני וכיבי שבה ודאי מפקא דם הא אנן קימ"ל דתלינן כתם במכה אף שאין ידוע שמוציאה דם והוא ש"ס ערוך ס"פ הרואה כתם אם יש מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם הרי זה תולה. מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע אמרה לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה היתה ביך אמרה לו הן וחייתה אמר לה שמא יכולה להתגלע ולהוציא דם אמרה לו הן וטהרה ר"ע וכן פסקה בש"ע סימן ק"צ סי' י"ח ואפילו נתרפאית אם אפשר לה להתגלע ע"י חיכוך תולה בה ואע"פ שעכשיו עלה עלי' קרום ואינו מטפטפת עכ"ל וא"כ יקשה על הרמב"ם ז"ל למה נתן טעם בשביל שבודאי מפקא דם משמע דאי לאו ודאי לא תלינן וזה הוא נגד המשנה מפורשת ואפילו בשעת וסתה תולין במכתה אפילו אינה יודעת שמכתה דרכה להוציא דם כמו שכתב הש"ך שם בעצמו ס"ק כ"ז אלא נראה ברור כל מה שדיברו הפוסקים אף שאין ברור שמכתה מוציא דם דהיינו בלא חיכוך אבל ע"י חיכוך בעינן בוודאי לדעת שמוציאה דם ותלינן שמא נתחכחה והוציאה הדם ואע"פ שעכשיו עלה עליה קרום תולין בכתמים להקל אבל אם תתחכך ויתגלע ולא יוציא דם לא תלינן להקל וזה שאמרו שמא יכולה להתגלע ולהוציא דם ר"ל דבעינן למידע שעכ"פ שע"י חיכוך יוציא דם ומה שכתב הר"ם כיון דשחיני וכיבי ודאי מפקא דמא ר"ל ע"י חיכוך ולכך תולין בה בכתמים ורמ"א בדרכי משה שרצה לחלק בין מכה שאינה ידוע שמוציאה דם דהיינו במכה שיכולה להתגלעת ובמכה שידוע שמוציאה דם היינו שמטפטף ממנו אף בלי חיכוך וכיון שזה מצוי תולין אף בג' ימים הראשונים ואין ספק שלכוונה זו נתכווין הר"ם דאל"כ איך יחלוק על מתניתין:
ולפ"ז נוכל לומר דהר"פ שהגיה בדברי הר"מ נמי על כוונה זו הגיה דוקא בשחיני וכיבי דע"י חיכוך ברור לן שמוציאה דם דתולין דוקא לאחר ג' ימים ולא בג' ימים משום כיון דלפנינו עלה בו קרום אינו מצוי כ"כ דמים כמו במקום שמעיינה פתוח אבל היכי שבוודאי מטפטפת תולין אפי' בג' ימים הראשונים ועוד מאן יימר שהגה' זו צודקת בדברי הר"מ כי היכי דס"ל להב"י וכל הפוסקים בדברי הרשב"א דסתם מסתם להו ואינו מחלק בכל הכתמים בין ג' ימים הראשונים לאחרונים ה"נ י"ל דס"ל להר"ם והמרדכי לא כתב אלא מצד החומרא ולא מדינא וגם רצה הש"ך לסתור האין לומר שכתב הדרכי משה לחלק בין מעיינה סתום או פתוח וכתב הש"ך ודאי קושטא הוא והכי משמע מדכתבו הפוסקים שצריכה שתדע בודאי שפסק דם מקורה עד איפכא מסתברא דהכא כיון דמעיינה פתוח לכ"ע צריכה שתדע בודאי שפסק דם מקורה כו' כבר כתבנו שמזה אין ראיה כיון שפוסקת בטהרה ובודקת בכל יום אלא דיותר מצוי שהדמים באים מן המקור מלתלות בדבר שאינו מצוי והיינו במכה שיכולה להתגלע ולהוציאה דם אינו מצוי משא"כ במכה פתוחה שמטפטף דם מצוי ומצוי הוא ובכתמים שומעין להקל ושפיר כתב רמ"א בדרכי משה שיש לצדד להקל משום דשאר פוסקים לא חלקו ומה שכתב הש"ך אין זה כדאי להקל דהא בכמה מקומות מצינו כה"ג אפילו שמקצת פוסקים מקילין ושאר פוסקים סתמו דבריהם ואמרינן ילמוד סתום מן המפורש כ"ש הכא שהמפרשים מחמירים עכ"ל הש"ך:
ואני אומר איפכא מסתברא דהיכי דמקצת פוסקים מקילין יש לומר שאר פוסקים נמי כוותייהו ס"ל אלא דלא רצה לפרש דבריהם דלא יצא מכשול הוראה מתוך דבריהם אבל היכי דהמפרשים מחמירים אם דאינך פוסקים דסתמו דבריהם כוותייהו ס"ל היה להם לפרש דלא יצא מכשול הוראה מדבריהם דאפילו אמורא צריך לפרש דבריו ק"ו אחד מכותבי פסקי הלכות אלא ע"כ דהאמת כן הוא שאינם מחלקים בין ג' ימים ראשונים לאחרונים ואינך מפרשי' מצד החומרא החמירו ולא מצד הדין. ומה שכתב הש"ך שדרכי משה מביא ראיה שלא החמירו אלא לחומרא בעלמא ולא מצד הדין מדכתב בת"ה סי' רמ"ט כו' וכתב הש"ך לא ידענו מה הוכחה היא זו דת"ה לא כתב שם אלא דפחות מגריס ועוד תלינן בכינה הואיל ושכיח טובא וא"א ליזהר א"כ אין לך אשה שתוכל לספור ז' נקיים משא"כ במכה אבל ודאי טעמא הוא משום שצריכ' בודאי לידע שפסק דם המקור עכ"ל גם זה אינו קושיא דהא בכל כתם בעינן גריס ועוד לאפוקי דם מאכלות ואפ"ה היכי דנתעסקה בדם ציפור תלינן הכתם בו ובג' ימים הראשונים לא תלינן משום דמעיינה פתוח ואם איתא שהוא מצד הדין דתלינן דאתי מגופה וממקורה א"כ אפילו כעין חרדל ובפחות מכן וכדאמרינן בפ' כל היד דף י"ד ע"ב אמר לו לרב חייא אי אתה מודה שצריכה כגריס ועוד א"ל אבל אמרו לו א"כ אף אתה עשיותו כתם ופירש רש"י דאי ודאי ראיה היא מגופה האמרינן בפ' יוצא דופן אפילו כעין חרדל ובפחות מכן ושפיר כתב הרמ"א בדרכי משה אי ס"ד מצד הדין בשביל שמעיינה פתוח ומחזיקין דאתי מגופה איך אפשר לטהר פחות מגריס בשביל שלא אפשר אלא ע"כ מצד החומרא הואיל דדם המקור מצוי בג' ימים הראשונים ופחות מגריס נמי מצוי מדם כינה לכך תולין אף בג' ימים הראשונים ויצא מדברינו אלה שדברי רמ"א בדרכי משה מתישבים ומתקבלים על הדעת ושומעים להקל בכתמים דרבנן אם כן מבואר שאלתינו אם פרסה לה סדין ששכבה בימי נדתה הוי לה כמכה שבוודאי מטפטף ומוציאה דם דתלינן אפילו בג' ימים הראשונים:
ועוד אני אומר דיש לצדד להקל דהא קיימ"ל בסי' ק"צ סעיף ל"ט אין אשה טמאה משום כתם אלא א"כ בדוק היה קודם שלבשתו אבל אם אינו בדוק קודם שלבשתו ולבשתו בלא בדיקה ומצאה בו כתם טהורה אם כן אף נימא דהא דאין תולין כתמים להקל בג' ימים הראשונים היינו היכי שלבשתו חלוק הבדוק והי' להחלוק חזקת טהרה ועכשיו נולד הספק תולין במצוי שמעיינה עדיין פתוח אבל לבשתה חלוק שאינו בדוק שחזקתו מלוכלך אם כן נעמוד אותו על חזקה ראשונה שהוא מלוכלך ותולין להקל אף בג' ימים הראשונים. אך לפ"ז אם בדקה חלוק והשאילתו לנדה ואח"כ לבשתה היא דכתב רמ"א בסימן מ"א בדין הנ"ל דבג' ימים הראשונים אין מקילין בכתמים ואמאי כיון שלבשתו נדה מקודם הוי כעד שאינו בדוק ומוחזק בכתמים אפ"ה לא מקלינן:
איברא נ"ל בשאלתינו לבד מכל צדדי היתר שכתבנו לעיל נראה ללמד היתר דהא בפ' בא סוף דף נ"ג ע"ב פליגי רבי ורשב"א אם מטמא למפרע ומשמע דוקא לטהרות פליגי וע"כ הא דתנן דפליגי דמטמא למפרע עד שעת הכיבוס דוקא לטהרות ולקדשים ולא לגבי בעלה וכן פסק הרמב"ם בפרק ט' מהל' איסורי ביאה שכתב בדין ג' וכל הרואה כתם טמאה למפרע עד כ"ד שעות ואע"פ שהיא טמאה למפרע מדבריהם אינה מטמאה את בועלה למפרע ואינה תולה לנדתה או לכתמה אלא מעת שראתה הדם או שמצאה הכתם הרי להדיא דמונה מעת שמצאה הכתם ומותרת לטבול ביום שביעי למציאת הכתם כנדה דאורייתא ש"מ דלא מחזקינן שיצא דם ממקורה קודם מציאתה א"כ ה"נ כיון שמצאה הכתם ביום ז' לספירתה א"כ פשוט לן דלא ראתה מקודם מגופה אלא דהשתא מספקינן אם הוא מגופה אי לאו ושפיר יש לתלות הכתם הזה בימי נדתה שלבשתו החלוק או שכבה על הסדין וכן בדין השני שלקחה כתונת בעלה ממקום שזורקים בגדים שלבשו כבר ומכינים לכביסה והוי כמו שלקחה עד המזדמן לה בבית שהזכיר הרשב"א אפילו קנחה עצמה בעד זה ליכא מאן דמטמא ואפילו משום כתם א"כ בנידן דידן שלא מצאתה הכתם אלא ביום הז' א"כ שוב לא מספקינן דילמא יצא דם גופה מקודם אלא בשעת מציאת הכתם מספקינן אם כן שפיר יש לתלות בעד שאינו בדוק ונתבררו ת"ל שני השאלות להקל ולא להחמיר וק"ל נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש: