פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קסו
נשאלתי באחד שחטף פירות מיד חבירו ואמר חבירו הפירות האלו יהיו אסורים לך ולא השגיח ואכל אם צריך כפרה מצד שאכל דבר האסור לו:
תשובה דבר ברור דאדם יכול לאסור פירותיו על חבירו והוי עליו כהקדש אבל עכשיו שאין בידו אינו יכול לאסרו ודמי להא דאיתא בפ' הספינה דף פ"ח א"ע ההוא גברא דאייתי קארי לפום נהרא אתי כולי עלמא שקיל קרא קרא אמר להו הרי הן מוקדשין לשמים אתו לקמיה דרב כהנא אמר להו אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו והני מילי הוא דקיצי דמייהו אבל לא קיצי דמייהו ברשות מרי' קיימי ופי' רשב"ם ברשות דמרייהו קיימי ויכול להקדישו דלא דמי לגזלן דאמרינן שניהם אינם יכולים להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו דהכא לאו אדעתא למיגזל שקלינהו אלא לקנותן וכיון דלא קייצי דמייהו לא סמכא דעתייהו כו' ש"מ היכי דדעת' למיגזלי שניהם אינה יכולים להקדישו אף דאמרינן זה שאינו ברשותו והכא הוי עדיין ברשות בעל הפירות מ"מ נראה דהגבהה קונה בכל מקום כמו דאיתא בקדושין ובב"ק. וה"נ דכוותי' מיהו אי אסרינהו עליו קודם שהגביהו הוי אסורים עליו כמו הקדש ואם אכל אף שרוצה לשלם אח"כ מ"מ צריך סליחה וכפרה כמי שאוכל דבר איסור הנראה לפע"ד כתבתי: