אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה קסב

שאלה קסא

מעשה באחד שקנה ארבע חביות יין וקנה כדרך התגרי' ונתחייב המוכר להביא היין למקום פלוני וכתב לו התחייב' בזה"ל מודה אני ח"מ בדבר הד' חביות יין שקנה ראובן ממני מחויב אני להביא כל הוצאתי למקום פלוני בשלימות בלי שום חסרון ואם יתקלקל ח"ו החשוקי' שקורין רייפ"ן או החביות הכל על אחריותי ובאם הדרך נתנסך ע"י העגלנים והלוקח אינו רוצה לקבל היין ותובע כל המעות מהמוכר באשר שנתחייב להביא היין בשלימות והמוכר אומר שלא קיבל אלא להביא במלואו וטובו שלא ישבר אבל אחריות הניסוך לא קיבל מאחר שכבר קנה היין והיין ברשות הלוקח.

תשובה

כיוצא בדין זה כתב הרא"ש בתשובת והביאו הטור וש"ע בח"מ ס"ס רכ"ה וז"ל הש"ע המוכר לחבירו מרתף יין והתנו ביניהם שלא יהי' אחריות על המוכר רק אם תשבר החביות או תשפוך בלבד ולא הי' אחריות על הלוקח אלא לענין הטעם בלבד כגון אם יתחמץ ואם אח"כ לא אירע כי אם אונס נסך הוא על המוכר עכ"ל והטעם משום כיון דקיבל עליו מוכר אונס דאתי מעלמא ה"ה אונס ניסוך דאתי מעלמא משא"כ הלוקח לא קיבל אלא אונס דאתי מגוף היין. והנה המעיין בתשובת הרא"ש יראה שאין זה עיקר טעמו אלא טעמו כעיקר כמו שהביא הטור באריכות וז"ל איכא למידק אחריות שבירה קיבל עליו המוכר בלבד ולא אחריות שום הפסד אחר שיבא ליין ואיכא נמי למידק איפכא שאחריות הטעם קיבל עליו הלוקח בלבד ולא קיבל עליו אחריות שום הפסד אחר שיבא ליין והואיל איכא למידק הכי והכי אוקי ממונא בחזקת מריה ולא נוציא המעות מהלוקח שהוא מוחזק בהן כי עדיין לא פרע המעות ועוד כי הדבר מוכח כי המוכר קיבל עליו אחריות היין אונס דאתי ליה מעלמא שפיכה ושבירה ומסתמא ה"ה נמי כל אונסא דאתי ליה מעלמא דמאי שנא האי מהאי אלא שכתבו אונס שפיכה ושבירה דשכיח אבל אונס ניסוך דלא שכיח לא אסקייהו אדעתייהו להזכיר בכתיבה אבל הלוקח לא קיבל עליו אלא אחריות גוף היין אם יתקלקל כטעם הנ"ל והאמת על הטעם השני יש לפקפק שכתב דאונס ניסוך דלא שכיח לא אסקוהו אדעתי' להזכיר בכתיבה א"כ הכי נמי נימא דלא אסיק אדעתי' לקבל עליו אחריות דהא אפילו אם קיבל עליו כל אחריות מה שיארע בזה המקח אפ"ה אונס דלא שכיח לא קיבל וכן כל תנאי שבממון שאומדין דעת המתנה ואין כוללין באותו התנאי אלא דברים הידועים שבגללן הי' תנאי והן הי' בדעת מתנה כשהתנה כההוא דרב פפא ורב הונא ברי' דרבינא זבין שומשא אגודא דנהר מלכא קבלו עלייהו המוכרין וכו' וכיון שנסתם הנהר ואמרינן שלא הי' צריך לשכור בהמות להביאם שבוודאי לא הי' בדעתו על אונס דלא שכיחי וזה דוחק לחלק בשביל דלא שכיחי לא הזכירו בשטר ולענין חיוב אחריות יהי' שכיח שקיבל עליו ובפרט שלא הזכיר סתם אחריות אלא אחריות שבירה ושפיכה ועיקר הטעם שדן הרא"ש דאוקי ממונא בחזקת מרי' קמא:

ועוד אף לפי הטעם האחר שכתב הרא"ש לחלק דהתם כיון דהלוקח לא קיבל עליו אלא אחריות גוף היין אם יתקלקל משמע דוקא התם דחזינן שלא קיבל עליו הלוקח אלא אחריות מגוף היין משמע אבל לא אונס דאתי מעלמא אבל בנידן דידן שלא קיבל אחריות הלוקח והמוכר לבד קיבל להביא בשלימות היין על האחריותו אין בכלל זה אלא אחריות שבירה ושפיכה ולא ניסוך. ויש להביא ראי' ממתניתין דסוף פ' טבול יום דתנן התורם את הבור ואמר הרי זה תרומה על מנת שתעלה שלם מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטומאה רבי שמעון אומר אף מן הטומאה והרמב"ם פ"ד מהלכות תרומה פסק כת"ק שמעינן מזה היכי דאתני בתנאי ע"מ שמעלה שלם הי' כוונתו דוקא על שפיכה ושבירה ולא על הטומאה הבא ממקום אחר ה"נ בנידן שלפנינו דלא התנה המוכר אלא על שפיכה ושבירה אבל לא על ניסוך ולפי זה לא מבעי' היכי שכבר קיבל המוכר מעות שאינו צריך להחזיר אלא אף אם עדיין לא נתן הלוקח המעות דמחויב לשלם מכח מתניתין דלעיל הנראה לפע"ד כתבתי. ולפ"ז אף בנידן הרא"ש אם כבר קיבל המוכר המעות אינו מחויב להחזיר דהרא"ש לא דן אלא מטעם דאוקי ממונא בחזקת מרי' קמא והסבר' השני' לא כתב אלא סניף לטעם הראשון אבל היכי דהמוכר מוחזק לא מוציאין ממון מיד המוחזק כנ"ל ועי' בס' עטרת צבי מה שכתב בשם הט"ז:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה