פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קנה
נשאלתי ב"ב אחד שמצא תיבתו פרוצה ונגנב מתוכה הון רב ויש לו אומדנא המוכיחות שאחד ממשרתיו עשה המעשה הזה ואינו רוצה להודות אי שרי לי' לימסור לערכותיהם לענותו וליסרו עד שיתן תודה או לא. וכמו כן נשאלתי באחד ששלח משרתו להביא לו אבנים טובות שלו שהי' מופקדים אצל הסוחר ולאחר שמסר לידו הסוחר אבנים טובות העולים בסך ששת אלפים נתן לתוך כיסו התפור בבגדו ובבואו לבית בעליו פשפש ולא מצא האבנים טובות הנ"ל ומענה בפיו שנאבדו ממנו ויש כמה אומדנ' דמוכח שהוא שלח ידו בפקדון אדונו ומעיז פניו ומצחו כנחושה ומקשה ערפו אי שרי לי' לימסור לפני ערכותיהם וליסרו ולענו אותו עד שיתן תודה או לא כי יש לחוש שלא ילמדו ממעשיהם ויתרבו המתפרצים באדוניהם עכ"ל:
תשובה
כבר אמרו חז"ל בסנהדרין דף מ"ו תני' ראב"י אומר שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי התורה אלא כדי לעשות סיג לתורה ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים והביאו לב"ד וסקלוהו. שוב מעשה באדם אחד שהטיח את אשתו תחת התאנה והביאהו לב"ד והלקוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך וכתב הטור ח"מ בסי' ב' וז"ל נראה שאפילו אין בדבר עדות גמורה שהי' מתחייב על פיהם בדין בשעה שהי' דנין דיני נפשות אלא שיש רגלים לדבר וקלא דלא פסיק אם נראה לדיין שיש צורך שעה לדיינו בכך הרשות בידו וכן אמרינן בפ"ק דנדה רב הונא קץ ידא מאדם אחד שהי' רגיל להכות את חבירו. ואין לחלק דדוקא משום לתא דעריות חמירי או בשביל נזק גוף אדם אבל לא בשביל ממון אבל כד דייקינן שפיר אפילו בעבירה דממון נמי מכין ועונשין ואפילו מן התורה אם אין רוצה להחזיר ולהשיב את הגזילה או את העושק דאמרינן בכתובות דף פ"ו ע"א א"ל רב כהנא לרב פפא מאי א"ל תנינא בד"א במצות לא תעשה אבל במצות עשה שאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו וכן איתא בחולין דף קל"ב ע"ב וכן פסק בח"מ סי' כ"ז הרי להדי' לקיים מצות עשה מכין אותו עד שתצא נפשו ואף שיש לחלק דדוקא היכי שברור לן שאינו רוצה לקיים מצות עשה אבל היכי דמספקא לן לא מ"מ נראה בוודאי לענין להכות אותו עד שתצא נפשו שפיר יש לחלק אבל ליסרו י"ל דאזלינן בתר אומדנא דהא איתא בפ' גט פשוט דף קס"ז ע"א ההיא דהוי כתוב בי' תלתא בפרדיס' אזיל ומחקי' לגגי' דבית וכרעי' ושוי' ופרדיס' אתא לקמ' דאביי א"ל רוח לי' עלמא להאי וי"ו כפתי' ואודי וכן כמה עובדא שם דכפתי' ואודי וע"כ כיון דחזי ע"כ אומדן דעתו שיש זיוף ולא רצה להודות וע"י שכפתי' הודה וכפתי' היינו מלקות כמו דאיתא בחולין דף קי"ב ע"ב בההיא גברא דלא הוי מוקר אבוהו כפתוהו ופירש"י כפתוהו על העמוד להלקותו כדתני' בד"א דארבעי' ותו לא במצות לא תעשה שכבר נעשה העבירה אבל מצות עשה שלפניו ואינו רוצה לקיימו כגון אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו ש"מ דאפילו בממון ע"י אומדנ' דמוכח כפתי' להלקותו עד שהודה כדי להוציא הגזילה מידו ומלקות הוי בכלל עינוי ויסורים דאמרינן בכתובות דף ל"ג ממאי דמיתה חמורה דילמא מלקות חמורה דאמר רב אלמלא נגדי' לחנני' ומישאל ועזרי' הוי פלחי לצלמא אף דדחי שם הש"ס ולא שני בין הכאה שיש לו קצבה להכאה שאין לו קצבה ופי' ר"י יסורי המלכות הכאה שאין לו קצבה מ"מ הא קמן דאפילו היכי דאינו רוצה לקיים העשה מכין אותו עד שתצא נפשו והתם בהכאה שאין לו קצבה מיירי ואין לחלק דהא ע"פ אומדנ' אין מוציאין ממון דלא קימ"ל כר' אחא דאמר גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו בידוע שזה הרגו אלא כרבנן כמו שפסק בטור ח"מ סי' ת"ח ובעינן דווקא עדות ברורה וכי היכי דלא מוציאין ממון ע"פ אומדנ' א"כ פשיטא דאין כופתין אותו ע"י יסורים להודות והנך עובד' דפ' גט פשוט דהוי כתוב בי' תלתא בפרדיסא מיירי שהי' רוצה ליקח כל הפרדס שהי' מוחזק עד הנה ביד המוכר וכן ההיא דהוי כתב מנת ראובן ושמעון אחי אזיל וכתב בי' וי"ו ושוי' אחי נמי מיירי שרצה להוציא ע"י שטר זה מאחי שהי' אח שלישי וכן האי שטרא דחתם עליה רבא ורב אחא שהי' בא להוציא ע"י שטר וכיון שראה ע"פ אומדנ' זיוף מתוכו לכך כפתי' ואודי אבל היכי שהוא מוחזק בממון א"א להוציא אלא בעדים ברורים ולא ע"פ אומדנא ר"ל דאין אנו רשאים ליסרו כדי לקיים המצוה והשיב את הגזילה או את העושק וגם אין לחלק דילמא הא דאמרינן כפתי' ואודי ר"ל שביקש להלקותו אבל לא לקה אותו אלא איים עליו זה אינו דהא כתב הטור ח"מ סי' מ"ב וז"ל ואם צריך לכוף לבעל השטר ולהכותו יעשה כדי שיצא הדין לאמיתו וכתב הטור שאפילו אם יטעון הנתבע חייב הדיין לטעון כדי להוציא הדין לאמיתו וכתב הב"י שהאי דינא נלמד מהנך עובדא שהבאתי לעיל בפ' גט פשוט וסבר הרמ"ה דהיינו שכפאו ע"י יסורים ולפיכך כתב ואם צריך לכוף בעל השטר ולהכותו יעשה וכתב עוד שם נ"י כפתו' ואודי ש"מ דאי לאו דאודי לא פסלינן שטרא ומיירי שלא הי' המחק ניכר עכ"ל הרי להדי' דסבר הרמ"ה שכפאו ע"י יסורים להודות ואף אם לא הי' פסלינן לשטרא ה"נ אע"פ שאין אנו מוציאין ממון ע"פ אומדנא מ"מ המצוה על הדיין להכותו וליסרו ע"פ אומדן דעתו שיודה האמת. וכן מסתמא מפרש הרמ"ה בהאי עובדא דאלו מציאות דף כ"ה דמר זוטרא חסיד' אי גנב לי' כסא דכספא וחזי לבר בי רב דמשי ידי' ונגיב בגלימ' דחבריה וכפתי' ואודי:
ושמעתי מפי דודי שמעשה הי' בימי הגאון מוהר"ר העשיל והגאון הש"ך הפקיד ביד הגאון שלשלת של זהב ונגנב ע"י משרת של הגאון מוהר"ר העשיל והסכימו ונתנו את אצבעו בין השרוף של קנה השריפה שקורין בוק"ס ולא הודה הגנב ואחר שלשה שנים מצאו השלשלת באמתחת הגנב ומעתה נלך בעקבות אבותינו באם שהדבר ברור ע"פ חקירות אנשים יראי אלקים שיש מקום לחשדו רשאים ליסרו קצת ועל כל פנים ע"פ אומדנא הבקי שיכול לקבלו דהא אפילו אם נתחייב מלקות בוודאי צריך אומד כמה יכול לקבל וחוכך אני מאוד שלא למסרו לערכותיהם וכבר אמרו חמז"ל כתוא מכמר יש לחוש שאם יודה ידונו אותו למיתה. כללא דמילתא בהא נחתא ובהא סלקא אם יראה ע"פ עוצם בינתם וחכמתם להסיר ממנו מוקשי מות ודבר הגורם לזה רשות ניתן ליסרו קצת כדי שיודה על האמת ובלבד שיסכימו עמי שלשה בעלי תורה יראי ה' ושונא בצ"ע היום ה' י"ב טבת תצ"א לפ"ק הנלע"ד כתבתי נאום מאיר: