פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קמח
פסק מה שפסקנו בדבר שהיבמה תבעה ליבם שיחלוץ לה כפי שטר שבידה שהתחייב לחלוץ לה בחנם והיבם השיב מאחר שאחיו מת בתוך שנה שניי' ואחיו הכניס לה סך ששה מאות והוא אינו רוצה ליתן לה התוס' כתובה שנהגו להוסיף שליש על נדוני' שלה דמבואר בש"ע בא"ה סי' נ"ב דאם מתה אשה או איש דאף בשנה שניי' יחזרו חצי נדוני' וכתב רמ"א שכן המנהג הפשוט במדינות אלו שנוהגין בזה כתקנות הקהלות שו"ם והנה הרבה גדולים נסתפקו אם תיקנו כשמת הבעל להפקיע את הכתובה וכתב הב"ש אם הניח בשיעור כתובה בשנה שניי' מחזירים לו חצי והיא תפסיד החצי וכל זה לא איירי לענין נדוניא כי הנדוני' היא חוב גמור וכן תוספת שליש נראה דהוי כמו נדוני' ולא תפסיד אלא איירי כאן לענין מנה ומאתים שתקנו חמז"ל או מה שהוסיף לה מדעתה עכ"ל. וכן כתב בכמה מקומות שתוספת שליש הוי כחוב ובספר נחלת שבעה סי' ט"ז ס"ק ב' כתב שאם יעדר הוא בשנה ראשונה תקח האשה כל מה שהכניסה ולא כתובה ותו' ואע"פ שמדין היה לה תוס' שליש אפילו אם מת או גרשה לאלתר מ"מ נראה לי טעמא דאם הפקיע מן הבעל ירושה דאורייתא כ"ש דיש להפקיע מן האשה מה שאין לה רק מתקנת חכמים ולא רמיזא באורייתא כלל ועיין בשו"ת מהרי"ל סי' פ' והאריך בזה ועיי' בסעי' קטן ד' ע"כ במקומות שאין המנהג קבוע רק שהסופרים כותבים מנוסח תיקון שטרות כפי הבא בידם נראה דאין לכתוב בענין אחר רק כמו שקבעתי פה ומבואר שם דאין לה תוס' שליש כלל בשנה ראשונה רק מה שהכניס' ולא ידעתי למה תפס בפשיטות סברא זו מאחר שהפקיע ירושת הבעל דאוריית' כ"ש כתוב' שאינו אלא ממה ששעיבד לה ולא דק לאידך גרסא שנסתפקו אי שייכי התקנה דם כשמת הבעל כי מסתמא לא תקנו להפקיע כתובת אשה משום חינא ומסיים שם והעיקר שיש לעשות פשרה לפי חכמי המקום עכ"ל וא"כ מאי דמספקא לי' להמרי"ל למה פשיט' לי' ובאמת סברא אלימת' היא דלא שייך ותם לריק כחכם גבי אב שנתן לבן די"ל דאגב חיבת ביאה מקנה לה דהא אפילו לעבדו עושה אדם קורת רוח כדאיתא בפ' אלו נערות דף מ' ע"ב דניחא לי' לרבו להטעימו טעם בתולה ק"ו כנגד בנו דמקנה לי' בשביל חיבת ביאה ופשיטא אם הכניס ממון שירש מאביו דניחא לי' להקנות לה ואיך יעלה שבנות ישראל יעשו כזונות וקרוב בעיני שבעילתו הי' בעילת זנות דהא אנן קי"ל כר'. מאיר בגזירותיו דאמר כל הפוחת לבתולה מר' זהו' ולאלמנה ממנה ה"ז בעילת זנות וכתב הב"י בסי' ס"ו דמהאי טעמא אסור לשהות עם אשה שאבדה שטר כתובה ואפילו אית לן דלא מפסדי בהכי דגבי' בתנאי ב"ד לא סמכה דעתה דאמרה כי תבענה לי' אמר פרעתי' הילכך בעילת זנות היא וא"כ איך אפשר לתקן שתחזור האשה כל מה שהכניס וא"כ לפעמים לא יגיע לה אפי' כתובה דאורייתא ומה שהיא גובית נדוניית' אינו אלא חוב שהלוה לו כמו שאר ב"ח:
ע"כ אני אומר בטח שלא תאבה ולא תשמע לו בתקנ' שהוא קלקלה וכבר חקרתי בק"ק נ"ש אצל הב"ד ואמרו לי דלית דמשגח בי' ובק"ק פראג שמעתי שתקנה שתגבה חצי תוספת עכ"פ אין עולה על שום דעת אנושי שתגבה האשה רק נדונייתא ולא תוספת שליש דנדונייתא הוי כחוב גמור וא"כ אינו גובה עיקר כתובתה דתיקנו לה רבנן או מוהר בתולות וכתב בסי' נ"ב דכל זה לא איירי לענין נדוני' כי הנדוני' הוא כחוב גמור וכן תוספת שליש נראה דהוי כחוב נדוני' ולא תפסיד אלא איירי כאן לענין מנה ומאתיים שתקנו חמז"ל או מה שהוסיף לה מדעתו וכן כתב בסי' ס"ו סס"ק כ"ג ולפ"ז לפי מנהגינו שמוסיפי' שליש על הנדונייא הוי כחוב גמור וראוי שתגבה האשה מעזבון בעלה וכל תקנות שראוי לתקן אינו אלא אם הוסיף לה יותר משליש ותוס' שליש ראוי לגבותה ככשורא לצלמא ואין אנו למידין מסופרי דלא דייקי שכותבים כפי אשר ימצא ידם בתיקון שטרות ובפרט מה שמוציאי' נוסח בספר נחלת שבעה וכבר נתחבטו בו גדולים וכל קהלה ראוי לכל ב"ד צדק לפקח על תקנות בנות ישראל ולכתוב בתקנות הקהלה איך יכתבו נוסח תנאים אחרונים ולא שייך למימר כל הנושא אדעתא דמנהגא נושא דאחד מן העיר ושני' מן המשפחה אשר יודעי' מתקנות השטרות הנ"ל ואליבא דדינא נראה דאין בנו כח להפקיע כתובה דחושש אני שלא יהי' למפרע כל בעילת הבעל בעילת זנות אך שלא היה רוצה לחלוץ עד שיפייסו אותו בריצוי כסף אף שהרבה גאונים כתבו היכי שיש להשטר חליצה וכתבו בה שיחלוץ לה בחנם שכופין אותו ומנדין אותו ובפרט שיש לה אשה וכתב בסמ"ג הביאו הטור א"ח בסי' קס"ה שאם יש לו אשה אחרת שכופין אותו ומנדין אותו עד שיחלוץ מ"מ כמה אחרונים הסכימו שלא לכוף וזה לשון הב"ח אע"פ שנתקשר בק"ס ובחרם קודם החופה לחלוץ לה בחנם ובשעת חליצה אינו רוצה לחלוץ אלא תבעה להתייבם אין כופין אותו לחלוץ משום דאם מצות יבום קודם הוי מתנה על מה שכתוב בתורה ויכול לחזור בו ולתבוע היבום ועיין בתשובת הר"ם פדוואה סי' י"ח גם נראה דלהר"א ממי"ץ שהי' מתיר חרם ר"ג מ"ה שלא לישא ב' אנשים כשהי' נשוי אשה ובא לחלוץ כדי שיהי' ראוי ליבמה ומדעולה ליבום עולה נמי לחליצה דאל"כ היתה פסולה לחליצה וצריכה לחזור על כל האחין. ולפ"ז צריך ג"כ להתיר השבועה והחרם שנתקשר בו לחלוץ לה בחנם וכתב שנהגו לפשר בניהם כדי שיחלוץ ברצון וכבר כתב הב"ש בס"ס קס"ה ס"ק י"א טעם מה מהני שטר חליצה והנה בנ"ד אף שלא הי' טוען שרוצה ליבם מ"מ הי' חושש באם באנו לכופו שיטעון שרוצה ליבם ע"כ עשינו הטוב והישר ופשרנו אותם שתחזור האשה חלק הקרקע מה שהכניס לה בעלה ושאר מטלטלים כסף ושוה כסף תטול היא בכתובתה ובתוס' אף שלא יגיע לה כל התוס' כתובה כדי שיתן לה חליצה מרצונו וכבר כתבתי בתשובה אחרת שראוי לכל ב"ד לתקן בעירם ולהכריז ברבים ולכתוב בפנקס הקהל איך יכתבו שטר עידור כדי להסיר מחלוקות מישראל ושלום על דייני ישראל. כ"ד מאיר חותם בק"ק א"ש: