אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה קכח

שאלה קכז

כתב רש"י בפ' מצורע חיות פרט לטריפות טהורות פרט לעוף טמא וקשיא לי דמהדר תלמודא בריש חולין ללמוד דאזלינן בתר רובא מכמה קראי ולא יליף מהכא דמוקדם הוא בתורה משעיר המשתלח ועגלה ערופה ופרה אדומה. וניחא לי לומר דרש"י דרוש היותר פשט נקיט וזה סוגי' ג"כ בש"ס בכמה מקומות והתוספות בסנהדרין דף ל"ד ד"ה וביום הראתו וביותר בדברי רש"י דנקט בכל מקום דרוש נפקא ליה מפשטי' דקרא דבאמת לפי המסקנא בפ' שלוח הקן דף ק"מ לא ילפינן מהאי קרא חיות למעוטי טריפות ומטהורות למעוטי טמאות דמבנין אב דתנא דבי רבי ישמעאל נפקי דתני דבי ר"י נאמר מכשיר ומכפר בפני' ונאמר מכשיר ומכפר מבחוץ וחיות טהורות איצטריך כדמשני ר' נחמן בר יצחק וכדרבא כמו שכתבו התוס' ד"ה שלא יזווג לה ולפ"ז ניחא כיון דציפורי מצורע גופא ילפינן שלא יהיה טריפות אלא ממכפר משעיר המשתלח ומעגלה ערופה לכך ניחא להנך אמוראי לאתויי ראי' משעיר המשתלח ממעגלה ערופה גופא וסוגיא זו הואיל ואתן לידן ניחא בי' מלתא דתמי' לי דהא בש"ס ילפינן ד' מעוטי' מטהורות דר"נ ב"י משני דאתי למעוטי ציפורי עיר הנדחת ורבה משני למעוטי שלא לזווג לה אחרת ורב פפא משני למעוטי צפרים שהחליפו בציפורי ע"ז ורבינא משני למעוטי עוף שהרג את הנפש והרמב"ם בפ' י"א מהלכות טומאת צרעת פסק דאין לוקחין שתי ציפורי' מציפורי עיר הנדחת ולא מציפורי' שהחליפן בע"ז ולא מציפורים שהרגו את הנפש. וכתב הכ"מ וז"ל שם אמוראי וכל חד וחד אמר חדא מהני וסובר רבינו דהנך אמוראי לא פליגי לענין דינא:

ונפלאתי עליו דלפי פי' זה למה השמיט תירץ של רבא שלא יזווג לה אחרת ואף שכתב הרמב"ם לעיל מיניה דציפור המשתלחת מותר לטהר בה מצורעים אחרים מאחר שנשתלחה ומותרת באכילה ומ"מ לא נשמע מדיוקא דקודם שלוח אסור לזווג לה די"ל דלאחר שלוח מותרת ליקח אף לציפור השחוטה וקודם שלוח אסור ליקח לשחוטה אבל לזווג לה לשלוח בשביל שניהם זה לא שמענו והי' להרמב"ם נהודיעינו אלא ע"כ כדכתיבנא דלאחר שלוח מותרת ליקח אף לשחוטה דמאחר שנשתלחה מותרת אפילו באכילה כשאר ציפרים וא"כ הדרן קושיא לדוכתא למה השמיט תירוץ של רבא שלא לזווג לה אחרת וכן מצאתי רש"ל בים של שלמה וז"ל והרמב"ם הזכיר כולן חוץ מהא דרבא שלא לזווג לה כו' לא הזכיר ואפשר דס"ל דאין הלכה כרבא אלא כרב פפא ורבינא דבתראי הוי ומסיים וכשיבא אליהו ויאיר עינינו בהלכה אי שרי לזווגו או לא עכ"ל. ולדעתי הראני לי ה' בזה דרך אמת ותחילה צריכין אנו לעמוד על דברי תוס' שם ד"ת שלא יזווג לה אחר צ"ע האיך משמע זה מטהורות וא"ת וחיות ל"ל וי"ל דרבה ור"נ ב"י לא פליגי אהדדי ותרי מעוטי חד לדמר וחד לדמר עכ"ל ודברי תוס' אלו צריכין ביאור איך מקושר דברי תוס' א"ת זה בצ"ע דלעיל. ועוד למה לא הקשו התוס' על דברי ר"נ ב"י דחיות למה לי ונ"ל לישב דבר זה דהא בקדושין דף נ"ז איכא פלוגתא ציפורי מצורע מאימת אסורים ר' יוחנן אמר משעת שחיטה ור"ל אמר משעת לקיחה ופירש"י משעת שחיטה נאסרת השחוטה והמושלחת מותרת כדלקמן ור"ל אמר משעת לקיחה פירש"י משעת לקיחה נאסרות שתיהן עד שמשלח המשולחת וניתרת בשילוחים וכן פירש"י בחולין דף פ"ב כמו כאן ומסקינן בקדושין תנאי היא דתניא דבי ר' ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר כו' ופירש"י לתנא דבי ר' ישמעאל דיליף מכשיר ומכפר ס"ל דמתסרא מחיים והתוס' הקשו ד"ה תנאי היא תימא דהכא משמע דילפינן ציפורים אסורים בהנאה מעגלה ערופה ובכריתות דף כ"ה משמע דילפינן עגלה ערופה מציפרים ותירצו וי"ל דמעיקרא צריך למילף ציפורים מעגלה ערופה דמה עגלה ערופה אסורה לכל הפחות משעת עריפה אף ציפור דמשולחת אסורה לכל הפחות איסור דשייך בי' והיינו ע"כ מחיים קודם שנשתלחה וכיון דאיסור משולחת מחיים ואם כן שפיר ילפינן התם עגלה ערופה דנאסר מחיים מציפור המשלחת כו'. ובחולין דף פ"ב ד"ה גמר קיחה כתבו דלא קיימי המסקנא בפ"ב דקדושין תירצו עוד תירוץ אחר וז"ל וי"ל דדייק משום דלא איצטרך למילף מכשיר ממכפר אלא לאיסור מחיים דלאחר שחיטה ידעינן מזה אשר לא תאכלו לרבות השחוטה וכמו כן תירצו בכריתות ורש"י נדחק בכריתות לומר הא דמשני תנאי היא דתניא נאמר מכשיר וכו' ופירש"י דיליף ציפורי מצורע משעיר המשתלח ועגלה ערופה אלמא ס"ל דעגלה ערופה מחיים דכי היכי דגמר מכשיר ממכפר יליף מכפר ממכפר עגלה משעיר ושעיר ודאי אסור מחיים עכ"ל וכתבו התוס' שהוא דוחק ונ"ל דרש"י אזיל לשיטתי' דס"ל למ"ד דציפורי מצורע נאסרו משעת שחיטה אין שום איסור על המשולחת ואיסור הנאה בשחיטה למאן דלא ס"ל לא תאכלו איסור הנאה י"ל דס"ל בעגלה ערופה נמי לא מיתסרא אלא לאחר עריפה ויליף קיחה קיחה מהתם דאסור בהנאה ולתנא דבי ר' ישמעאל דס"ל דילפינן בנין אב מכשיר ממכפר אינו מוכרח לומר דס"ל דעגלה ערופה נאסרת מחיים אלא י"ל דלחומרא מקשינן דציפורי מצורע נאסרים מחיים דילפינן ממכפר דשעיר ולאחר שחיטה ג"כ אסורים דילפינן מעגלה ערופה דשעיר המשתלח גופי' לאחר שירד מן הר איכא למ"ד דמותר בהנאה דלא אמרה תורה שלח לתקלה ולכך ילפינן מבנין אב דעגלה דאף לאחר עריפה אסורה בהנאה אף דצפורי מצורע לאחר שחיטה אסורים בהנאה וא"כ איך משני בכריתות תנאי דתניא נאמר מכשיר ומכפר וכו' משמע דהאי תנא ס"ל דעגלה ערופה נאסרה מחיים וקשה מנ"ל די"ל דאף האי ס"ל דעגלה ערופה לא נאסרה מחיים והא דיליף בנין אב היינו ציפורי מצורע משעיר דאסרו מחיים ומעגלה ערופה ילפינן דנאסרו בהנאה משחיטה ואילך ולכך הוכרח רש"י לומר כשם שיליף מכשיר ממכפר ה"נ יליף מכפר מעגלה ערופה ממכפר דשעיר וק"ל:

אבל התוס' אזלי לשיטתם דס"ל דאף למ"ד משעת השחיטה דמשולחת נמי אסורה משעת שחיטת חברתה עד שעת השלוח וע"כ לא אשכחן איסור' אלא איסור הנאה מחיים במשולחת וילפינן שחיטה מיני' א"כ שפיר כתבו דמוכח ע"כ להאי תנא דבי ר"י דעגלה ערופה נאסר' מחיים דאל"כ לא איצטריך האי בנין דמכשיר כמכפר ללמוד מעגלה ערופה כלל דלאחר שחיטה ממילא ילפינן מזה אשר לא תאכלו אלא ע"כ דאית לי' לאסור מחיים כמו עגלה ערופה. אך אי קשי' לי הא קשיא לי בשלמא לתירוץ ראשון שבתוס' דילפינן מכשיר בחוץ דהיינו המשולחת מעגלה ערופה והדר ילפינן עגלה ערופה ממשולחת והדר ילפינן שחיטה משעת לקיחה א"כ מוכרח אני ללמוד מעגלה ערופה כמו שכתבו התוס' בקדושין דמה עגלה ערופה אסורה לכל הפחות משעת עריפה אף ציפור המשולחת אסורה לכל הפחות איסור דשייך בה והיינו ע"כ מחיים והדר ילפינן עגלה ערופה ממכשיר אבל לתירוץ שני שכתבו דע"כ הך בנין אב דמכשיר כמכפר לא אתי אלא ללמוד על ציפורי מצורע דאסור מחיים דאי לאחר שחיטה מזה אשר לא תאכלו נפקא וע"כ צריכין אנו לומר למאן דלית ליה לא תאכלו איסור הנאה משמע דיליף מסברא מדנאסר השחוטה ע"כ המשולחת נמי נאסרה דשניהם שוים וע"כ איסור דמשולחת אינו אלא הנאה ה"נ השחוטה א"כ איך מוכח מבנין אב דר"י דס"ל דעגלה ערופה נאסרה מחיים דילמא לא נאסרה א"כ מנ"ל לומר לתנא דבי ר"י דס"ל דעגלה נאסרה מחיים דילמא עגלה לא נאסרה אלא לאחר עריפה והאי בנין אב אתי ללמוד על ציפורי מצורע דנאסרו מחיים משום דילפינן לחומרא ממכפר דשעיר:

הדרן למילתא קמייתא לרש"י למ"ד דציפורי מצורע אינן אסורים אלא משעת שחיטה במשולחת אין איסור הנאה מחיים אלא למאן דיליף קיחה קיחה מעגלה ערופה מבנין אב דר"י ס"ל דשני ציפרים אסורים בהנאה אף משולחת קודם שלוחי' וכן להתוס' לתירץ ראשון אי לא דילפינן מבנין אב דמכשיר כמכפר לית לן ילפותא דמשולחת אסורה בהנאה קודם שלוחי' ודו"ק:

והשתא ניחא בס"ד דברי התוס' בחולין דף ק"ח כיון דהאי בנין אב דר"י אתי כתנאי ולאידך תנאי דלית להו לבנין אב נוכל לומר לפירש"י ולתירוץ ראשון שבתוס' דציפורי מצורע אינן אסורים אלא משעת שחיטה ומשולחת לא נאסרה כלל בהנאה רק צריך לשלחה ולפ"ז ניחא בל"ז לא היה רוצים התוס' להקשות וא"ת וחיות ל"ל די"ל דרב נחמן ב"י לא אתי לשנוי' אלא אליבא דמ"ד טריפה אינו חי' ולית לי' לבנין אב דר"י ולא אייתר אלא טהורות ומשני דאיצטריך למעט ולא אסורות כגון ציפורי עיר הנדחת ובעל הש"ס קבעו בגמרא לכל אחד מה שתירץ בבהמה למ"ד טריפה אינו חי' אבל לתירוץ רבא שתירץ שלא יזווג לה מצורע אחר וישלח אותה בשביל שניהם ע"כ הכריחו התוס' שבא לשנויי אליבא דתנא דבי ר' ישמעאל ולכך כתבו תחילה צ"ע האיך משמע זה מטהורות וע"כ צריך עיון זה אינו אלא למ"ד דלית ליה בנין אב וס"ל דמשעת שחיטה נאסר השחוטה לבד ואין שם איסור חל על המשולחת א"כ צריך עיון שפיר איך ממעטינן מדיוקא דטהורות ולא אסורות הלוא אינו אסורה בהנאה ואי משום דבעי שלוח הא רוצה לשלחה אבל למאן דאית לי' בנין אב דר"י א"כ ע"כ משולחת נמי אסורה בהנאה קודם שלוחי' א"כ כי היכי דממעטינן ציפורי עיר הנדחת מטהורות ולא שתקח אסורות בהנאה הכי נמי ממעטינן מטהורות ולא אסורות שלא יקח בשעת לקיחה האסורות בהנאה כגון משולחת של מצורע חבירו וא"כ ע"כ צריכין אנו לומר דרבא רוצה לתרץ אליבא דתנא דבי ר"י ואליבא חיות ג"כ מיותר ולכך הקשו התוס' שפיר וא"ת וחיות ל"ל ולכך תירצו וי"ל דרבה ור"נ לא פליג כו' דר"ל דרבה ור"נ לא פליג אבל ר"נ י"ל דלא ס"ל כתנא דבי ר"י ופליג אשנוי' דרבא:

ולפ"ז ניחא השתא דברי הרמב"ם ושפתיו בררו מללו דפסק כר"י לגבי ר"ל דציפורי מצורע אינו אסורות אלא משעת שחיטה וא"כ ע"כ לית ליה האי בנין אב דר"י וא"כ אין משולחת אסורה כלל מחיים בהנאה וא"כ ע"כ לא משמע לי' למעט מטהורות שלא יזווג לה דאינו במשמעות מיעוטא דטהורות ולא אסורות אלא הנך ג' דאסורות נינהו וזה אמת לאמתו של תורה. ואין להקשות כיין דהרמב"ם פוסק כר"י ש"מ דלית לי' להאי בנין אב דר"י א"כ למה פסק בפ' עשירי מהלכות רוצח דעגלה ערופה משתרד לנחל נאסרה בהנאה אע"פ שעדיין לא נערפה ובכריתות דף כ"ה משמע הא דעגלה ערופה נאסרה מחיים מהך הקישא דר' ישמעאל ילפינן כמו שכתבו התוס' ורש"י וי"ל דסבירי ליה להרמב"ם אף דלא ילפינן הך בנין אב לציפורי מצורע לאסור מחיים מ"מ עגלה ערופה נאסרת מחיים כר' ינאי דס"ל כפרה כתיב בהו כקדשים ולכך מיתסר מחיים כמו קדשים ותדע דהא בפ' אותו וא"ב דף פ"ב לר' ינאי ולריש לקיש דס"ל דעגלה ערופה משנה היא ופליגי ר"ש וחכמים בשוחט עגלה ערופה אם נוהג איסור אותו וא"ב או לא ודייקינן מפלוגתייהו דס"ל דעגלה ערופה מחיים נאסרה ואף שבציפורי מצורע שאם שחטה שלא באזוב ושלא בארז דפליגי ר' יעקב ור"ש ודייקינן בקדושין דס"ל דמחיים לא נאסרו וא"כ יקשה אליבא דר"ש מנ"ל דעגלה ערופה נאסרה מחיים אלא ע"כ דס"ל כר' ינאי דיליף דכתיב כפרה הוי כקדשים לאסור מחיים וזה פשוט וברור ושאר קושי' מסוגי' דכריתות כבר ישבם הכ"מ יע"ש. ואין להקשות דלפי זה מנ"ל להרמב"ם דשחיטה של מצורע אסורה בהנאה דאין לומר דיליף חוקה מעגלה ערופה הא בעגלה ערופה פסק דנאסרת מחיים א"כ גם ציפורי מצורע יאסרו מחיים ואם יליף מהך ילפותא דכתבו התוס' דגמרי איסור משולחת משחוטה ואיסור דמשולחת הנאה היא דמחיים לא שייך אכילה והדר ילפינן שחוטה ממשולחת זה אינו דא"כ הדרא קושיתנו לדוכתא כיון דאיסור הנאה יש במשולחת למה השמיט הרמב"ם תירוצו של רבא דשפיר נוכל למעט מדיוקא דטהורות ולא אסורות שלא יזווג לה כמו דממעטינן לציפורי עיר הנדחת ואינך דאיסור' די"ל דהרמב"ם פוסק כרבי אבוהו דס"ל דכל מקום שנאמר בתורה לא תאכל לא תאכלו לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה משמע וכן פסק בהדי' בפ' ח' מהלכות מאכלות אסורות דין ט"ו והא דנקט בריש הלכות חמץ דחמץ אסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהי' בו היתר אכילה וזה טעמא של חזקי' כבר כתב הכ"מ כיון דאיכא קרא מפורש ביותר דכ"ע מודה בי' נקטי' ולעולם דפסק כרבי אבוהו:

ולפ"ז ניחא הכל בס"ד דלהרמב"ם שחוטה אסורה בהנאה מזה אשר לא תאכלו איסור הנאה משמע ומשולחת לא נאסרה מעולם בהנאה ולכך אין ללמוד ממשמעות דדיוקא דטהורות ולא אסורות שלא יזווג לה מצורע אחר לשלוח אותה וזה לדעתי ברור ואמת. והואיל ואתא לידן נימ' בי' מילתא הא דכתב הרמב"ם בפרק כ' ממאכלות אסורות דין ד' וז"ל האוכל כזית מבשר עוף טמא לוקה ועובר בעשה שנאמר כל ציפור טהורה תאכלו הא טמאה לא תאכלו וקשי' לי דהא מהאי קרא ילפינן עשה לשחוטה של מצורע והרמב"ם גופי' בפרק י"א מהלכות טומאת צרעת פסק דאם אכל כזית בשר מן השחוטה עובר בלאו ועשה וע"כ עשה ילפינן מהאי קרא דכל ציפור טהורה תאכלו ודוחק לומר דהרמב"ם יליף עשה של שחוטה של מצורע מדכתיב טהורה ועשה לעוף טמא מדכתיב ציפור ולפי אמת ציפור טהור משמע ולא טמא דהא טהורה בלא ציפור אי אפשר לכתוב ואי הוי כתיב עוף טהור הוי מוקמינן במסתבר לדיוקא ולא טמא ולכך כתיב ציפור טהור לדיוקא על טהור אחרת כגון שחוטה שלא תאכל ואין ספק שטעות סופר הוא ברמב"ם וצ"ל כל עוף טהור תאכלו וכן פי' רש"י בחומש בפ' ראה וכל עוף טהור תאכלו ולא את הטמא בא ליתן עשה על לא תעשה עכ"ל. והא דלא מוקמינן עשה זו ג"כ על השחוטה של מצורע ולעבור עליו בשני עשה כבר ישבתי זה לפירש"י דהתם בענינא דשחוטה כתיב בתרי' וזה אשר לא תאכלו קאי על השחוטה כפירש"י בחולין או כפי' הרמב"ם דמפי השמועה למדו דזה אשר לא תאכלו קאי על השחוטה ולכך מוקמינן דיוקא דרישא כל ציפור טהורה תאכלו ג"כ על השחוטה הואיל ובעניני דשחיטה כתיב אבל האי קרא דכל עוף טהור תאכלו דבתר טמאים כתיב לא כתיב בעניני דשחיטה מוקמינן שפיר דייקא הא עוף טמא לא תאכלו לעבור עליו בעשה ולא תעשה הנראה לפע"ד כתבתי היום יום ו' עש"ק ד' ניסן תפ"ג לפ"ק

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה