פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קי
נשאלתי בעוף אחד שנשבר בעצם משוק למעלה מצומת הגידן והבשר והעור הי' שלם ולא הכירו בהיותו חי ולאחר שבישלו ואכל קצת מן הירך מצאו אותו שבור והי' באלכסון ולא נדבק שבר אל שבר מה דינו עוף זה:
תשובה אף שהלשון הטו"ז ביו"ד סימן נ"ה סעיף קטן י"א משמע שאם היתה השבירה בקולמוס בשיפוע וחזרו ונתדבקו השברים באותו השיפוע רק שלא נתכוונו ממש כמו שהי' בתחילה רק עוקץ זה נמשך קצת למטה וזה קצת למעלה דכשירה דמהרי"ק לא אתי לאפוקי אלא במה שכתב בסיפא אם הי' שוכבים זה על זה אבל לא בנדון שזכרנו שהם דבוקים כראוי רק שלא נתכוונו ממש כי היכי דלא לוסיף עלה מ"מ נ"ל באם נשבר העצם במקום שאין עושה אותו טריפה בזה מהני אם חזר ונקשר יפה אע"פ שלא חזר למקומו ושפיר נסמוך על מהרי"ק משמע דוקא במקום שאין עושה טריפה ואין בו אלא משום מצות פרוש בזה מקיל דאין צריך להו האבר אם נקשר אף שלא חזר למקומו אבל במקום שאנו מחמירין לרב כדעת התוס' ורש"י דבפרק שני אסור לא התיר אלא בנתדבקו החוי באותו שיפוע רק שלא נתכוונו ממש אבל אם שוכבי' זה על זה נר ת אך הש"ך מתיר וז"ל בס"ק י"ד ונ"ל דאף דעתה נתפשט המנהג להר ן בכל ענין מ"מ בנקשר אפילו לא נקשר שבר על שבר יחדיו ידובקו השיר כשהעור והבשר שלם ואינו ניכר ריעותא כלל אפילו בלא הפם חור בח יעויי' שם בתוס' ביאור ונראה דהדעת מכרעת כהש"ך דהחן ופ' שני למעלה מצומת הגידין כיון דאין ריעותא בעור ובשר שלא הרגיש מקודם הוי כמו ס"ס שמא לא יצא מחיים השבירה כלל ואת"ל יצא דילמא הילכתא כהרי"ף והרמב"ם שפסק הרב הב"י כוותייהו דבעצם אמצעי למעלה במקום צ"ה אין לאסור מחמת חתיכות רגל דפסקי כלישנא בתרא בש"ס ובכל דוכתא רגילין אנו לפסוק כלישנא בתרא ואף שאנו מחמירין כדעת רש"י ותוס' מ"מ היכי דנקשר אף שלא נקשר שבר אל שבר יחדיו יש להצטרף לספק סברת הרי"ף והרמב"ם ודומה לזה כתב הב"ח בסי' ס"ו גבי דם בצים דשמא דסברות הגאונים הלכה היא ונמצא בהך עובדא דהרא"ש הוי ס"ס וכיוצא בזה כתב הב"י בסי' מ"א גבי כבד לדעת הרמב"ם וכן בגלודה לדעתו בסי' נ"ט וכ"כ מהרא"י בדין דרוסה בשור שקפץ עליו דוב עיי' בת"ה סי' קע"ה שמא קמ"ל באשר"י כו' יעויי' שם ואף שהש"ך בסי' ס"ו כתב וז"ל ואפילו בנמצא על החלמון ונתערב חשיב ספיקא דשמא קי"ל כהרא"ה וסייעתו וכן בנמצא על החלבון ונתערב שמא קי"ל כהגאונים וסייעתם וכן הב"ח גופי' סבר דהאי ספיקא מעליא הוא ואע"ג דכתבתי בס"ס כ"ז דבכה"ג לא הוי ספק ספיקא אלא דוקא גבי דרוסה דיש בלא"ה צדדים להתיר מ"מ הכי שיש כאן ספק אסור כלל ודאי נראה דהוי ס"ס גמור עכ"ל ואף בכאן דהוי ספק איסור דאורייתא מ"מ כיון דהרבה מן האחרונים ס"ל דהיכי דהעור והבשר שלם אין להחמיר אף אם אין נקשר שבר אל שבר יחדיו ידבוקו א"כ בכה"ג אמרינן שפיר ס"ס כזה שמא לא יצא לחוץ ואת"ל יצא לחוץ ולא הי' עור ובשר חופין את רובו דילמא הלכה כהרי"ף והרמב"ם וא"כ אין להחמיר כלל בפרק שני אף שלא נקשר שבר אל שבר יחדיו אלא שוכבין זה על זה אף שלא במקום הפסד מרובה כדעת הש"ך וכן פסק בפרי חדש ועיין בתשובות מחותני הגאון חכם צבי בסי' נ"ח ובפרי חדש דמקיל אף במקום שעושה טריפה ולא נקשר שבר אל שבר אם אין ריעותא בעור ובשר אבל אין דבריו מוכרחים ופוק חזי מה ע"מ דבר ודי לנו להקל בעצם האמצעי שלא במקום צ"ה או בשוק בהפסד מרובה כדעת הב"ח וה' ינחני בדרך אמת:
ופעם אחת היינו מסובי' בסעודת מילה ונמצא שבר בקוליות במקום שעושה טריפה ולא הי' שבר אל שבר יחדיו יודבקו וחקרנו ודרשנו והגידו שלא הי' ריעותא בעור ובשר וישבו עמי חכמי העיר שראוי לסמוך עליהם אפילו שלא בשעת הדחק והתרנו התבשיל מפני הפסד מרובה וסעודת מצוה: