פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קה
נשאלתי בדבר המעיין שנמשך ממנו ע"י סילונ' של מתכות לתוך חפירה אחת והוא מרוצפת מכל צידי בנסרים חלקי' וכן בקרקעות המקוה רצופה בנסרים מדובקים אחת לאחת שאינו ניכר שום בדק בין נסר לנסר ובתוך החפירה ההיא הוא מקום מושב לרחוץ שרים ונכבדים ובסוף הסילון נקב למעלה נקבע שם ברזא של נחושת שקורין הענדיל שיוכלין לפותחו ולסתמו אי שרי לטבול בתוך החפירה הזו או לא ושמעתי שקצת פיקפקו בהיתר זה:
תשובה הנה חזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי שום חומרא להחמיר לטבול דמאיזה צד יש לנו להחמיר אם בשביל שהאשה עומדת על הנסרים וכתב בש"ע בסי' קצ"ח לא יטבול על גבי פשוטי כלי עץ ע"ש סי' ל"א כבר כתב הש"ך שמחו לי' מאה עוכלי בעוכלי וכתב הב"ח אם לא היה כלי מעולם הדבר פשוט כבעית' בכותחא דליכא חששא דאיסורא כו' ואם לקחו נסרים ובנה ד' מחיצות בארץ מסביב וגם למטה עשו שולים וצורתן כמו כלי אין שום ספק דפשיטא דשרי לטבול בתוכו כיון שלא היה עליהם שם כלי קודם שקבעם ופוק חזי גברא רברב' דמסהיד עליהם א"כ נסתלק תלונה זו ואם מחמת סילונות כבר העיד רמ"א ביו"ד סי' ר"א סי' ל"ו דמותר לעשות מקוואות ע"י צינורות וסילונו' של עץ כו' ובסילון של מתכות דאסור להמשיך בו מים למקוה כמבואר בסי' מ"ח הא רוב הפוסקים מתירין למשוך בו מים למקוה אפילו ע"י דבר המקבל טומאה מן המעיין ואף לדעת הרשב"א שאינו מחלק בכך מ"מ מודה דאם הסילון של מתכות מחובר לקרקע אפילו מקלח להדי' לתוך המקוה כשר שהרי אינו מקבל טומאה לפי שהוא בטל אגב קרקע וכתב הב"י בשם הרא"ש וז"ל ולא עוד אפילו מחובר לדבר המחובר לקרקע כגון טבעת שבדלת אינו מקבלה טומאה וא"כ היתר פשוט באותן סילונות של מתכות בעיר ווינא שמחוברים לגג ומשם יורדים למטה למקוה ומחוברים לכותל ומשם יורדים מי גשמים למקוה דכשרה לכ"ע וא"כ פשוט בנידן שלפנינו שאין כאן שום חומרא אלא שמצד אחר רצו להחמיר דקצת אמרו כיון שבסילון בסופו עומד למעלה כמו ברזא שיוכל לסותמו הוי כלי ומבואר בסי' ר"א סי' ח' מעין שמקלח לתוך כלי פסול לטבול בין במים שבתוך כלי בין לאחר שיצא מכלי א"כ ה"נ בנ"ד ראוי להחמיר במים שיצא מן הצינור זה לתוך הגומא ואף שכתב הב"י בסי' קצ"ח דאין טובלין במים שיצאו חוץ לכלי דייקא דרך זחילתן אבל באשבורן מטהרין והכא הני מיא באשבורן:
והנה לדעת הט"ז בסעי' קטן י"ד ובס"ק נ"ט במים שבתוך הכלי לא הוי שאובין משום דמי המעין מטהר אותם בהשקה והא דאסור לטבול בתוך כלי' מטעם גזירה שמא יטבול בתוך כלי שאינו מחובר למעיין וא"כ אף דמים שיצאו חוץ לכלי אסור לטבול דוקא דרך זחילתן אבל באשבורן מותר אם כן בנידן דידן נמי מותר אף שנופלים המים להדיא לבור ולא נמשכו מ"מ כיון דאין שם מים שאובין עליהם אין אנו צריכ' להמשכה אלא לעשות חוץ לכלי מקום אשבורן ופשיטא דמותר לטבול בבור זה אלא אפילו לדעת הב"י דס"ל דהוי כלי שיש לו בית קיבול ונפסלו משום שאובין וא"כ יש לפקפק לאסור לטבול בנידן דידן מתרי טעמא חדא דאף דמתיר הב"י לטבול באשבורן היינו היכי שהמשיכו על גבי קרקע אבל בנ"ד לא הוי המשכה דנופל להדיא לתוך הגומא ועוד דשאובה שהמשיכה אינו כשירה אלא היכי שיש במקוה רוב מים כשירים. ונראה דאין כאן צד חומרא בעולם חדא אף אם נימא דיש לו שם כלי לסילון זה מ"מ לאחר שפותחים הברזא יורדים מי המעין דרך סילון לבור זה מ"מ הוי השקה וכעת הפתיחה לא חשיב כלי וגם נטהרו בהשקה ודומה למעיין שהמשיכו לבריכות מים שהם נקוים ועומדים יש לו דין מעיין ואם הפסיק ראש הקילוח חזר להיות לה דין מקוה כמבואר בש"ע סימן י' א"כ בנ"ד נמי אף שחזר וסתם הסילון מ"מ יש לו דין מקוה ומותר לטבול בו באשבורן. ועוד דאין על הסילון זה שם כלי כיון שבמקום שמונח אצל המעיין הוא פתוח יותר משפופרת הנוד דאף אם היה כלי שלם והי' מחובר למעיין אם הי' פתוח כשפופרת הנוד אין שם כלי עלי' והיה מותר לטבול אף תוך כלי ועוד אף אם הי' סתום מג' רוחות לגמרי בצינור לא הוי בית קיבול כמו שכתב הב"י גבי נגל"א שיש לה לבזבז דווקא מד' רוחות אבל מג' לא חשיב בית קיבול א"כ פשוט וברור דאין שום בית מיחוש לטבול במקוה כזו דלעולם אין שם מים שאובין על המים שבסילון דהא אף אם הוא סתום לבסוף מ"מ פתוח תחילה בתחילתו ומחובר למעיין וכשפותחין הברזא לבסוף נעשה הכל חיבור אחד ואף שסותמים אח"כ לא גרע ממקוה ואי משום חיותן ע"י טהרה כיון דסילון מחובר לקרקע שוב אין מקבלין טומאה והוי חיותן ע"י טהרה וא"כ אין כאן מקום לפקפק כלל והדבר פשוט הוא. וכן יש להביא ראיה מדאמרינן בערבי פסחים דף ק"ט ע"ב דילמא בים שעשה שלמה היה מטביל השלחן וכתבו התוס' שהיה רגלי השורים נקובים כמוציא רימון לבטלן מתורת כלי ולהכשיר המים סגי כשפופרת הנוד עי"ש והדבר פשוט הוא ולא כתבתי אלא מחמת ששמעתי שרב אחד פיקפוק בדבר נאום מאיר: