אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה צ

שאלה פט

טעמשוור

ועתה אמרתי להשיב למכ"ת על שאלתו אשר שאל וגופא דעובדא הכי הוי שאשכנזי אחד שנתישב מקרוב בק"ק טעמשוואר והשוחט ר' ברוך אצל ספרדיים שחט ובדק השור אצל היהודים אשכנזי והכשיר השור ונתוודע לו שעל ריאה של שור הנ"ל הי' סירכא ור' ברוך הנ"ל לא הי' ממעך רק חתך הסירכא ובדק בנפיחה ואמר אלו הייתי ממעך אפשר הוצרכתי למעך כל היום וכאשר שאל מכ"ת אותו והשיב שהי' סבר שגם לבני אשכנזי מותר לחתוך ונהג בשור זה חומרא יתירה לפניכם בני אשכנזים כי הסירכא בשור הנ"ל הי' בדוכתא דלדי' בני הספרד לא הוי מומא כלל שלא היה בעי בדיקה כלל לחתוך בסכין או לנפוח באשר שהיה של בני אשכנזים הנה בעי בדיקה לכך נהגתי חומרא ובדקתי שחתכתי הסירכא בסכין חד ובדקתי בנפיחה ולא היתה ובצבץ ושאל מכ"ת להרב הזקן מהר"ר חיים מטארנ"י ושאר חכמי ספרדיים אם אמת הדבר שמנהג בניהם לחתוך הסירכא בסכין ולא למעך ביד והשיבו אמת הדבר הנ"ל כי כל מדינא טורקיי נוהגים כדעת הרשב"א שאיסור גמור הוא למעך ביד ודוקא לחתוך בסכין וכן הרב המובהק מה' יצחק יששכר אב"ד דק"ק בעלי גראד הי' שוחט ובודק דמתא דק"ק קונשטאנטינא רבתי ונהג כל ימיו לחתוך בסכין וכן נוהגים בק"ק בעלי גראד והכשיר מכ"ת השור מטעם שכתב לקמן וגם חכמי בעלי גראד הסכימו עמו שלדידן בני אשכנזים כשר השור ותמצית דבריו שהמה פוסקים כהרמב"ם דפסק לחתוך בסכין וכ"כ בעל התרומת בשם רבינו גרשום שיש לחתוך ובא מכ"ת לדון בקרקע ולהודיע טעמו שהכשיר השור וק"ל:

ראשון לציון אף שמסכת חולין אין תחת ידי מ"מ עולה בזכרוני דאיתא בהדי' מייתינן סכינא דחליש פומא שמותר לחתוך בסכין והנה רש"י ותוס' מחולקים דלרש"י אין סירכא בלא נקב ולתוס' יש סירכא בלא נקב ואינו טריפה אלא מטעם דעתיד להתפרק וכל סופו לינקב כנקוב דמי:

והנה יש נפקותא לדינא לדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב וכאשר אנו רואים שלא יש שום נקב אינו טריפה אז השכל נותן ופשוט הוא שגם עכשיו בימינו שרי לחתוך בסכין דמ"ש ממעך ביד דכמו אם ע"י מעוך שנסתלק הסירכא ואינו מבצבץ בנפיחה שכשר כמו כן אם נחתך הסירכא מן הריאה ואינו מבצבץ בנפיחה דחזינן נמי שלא נקבה הריאה אבל לדעת התוספות שיש סירכא בלא נקב אסור לחתוך בסכין דחיישינן שמא סירכא זו עתידה הוי למפרק ולהיות נקב ולכך לדעת התוספות יש דוקא למעך דאז אם נסתלק הסירכא ע"י מיעוך חזינן דלא הוי סירכא רק ריר ולחות וק"ל. והנה דורשין תחילת שדין זה שלדידן בני אשכנזים אסור לחתוך בסכין נמצא רק בדברי המחברים שחיטות ובדיקות כגון ספר ליהודא ומנחת אלי' שהעתיקו לשון הט"ז בי"ד סימן ל"ט ס"ק ו' יעויין שם אבל ברמ"א ורש"ל וש"ך לא נזכר מאומה מדין איסור חתוך סירכות בסכין כי מ"ש לאסור למעוך בסרמטוט עבה ורמ"א אוסר למעך בעפר וחול זה ודאי אסור לעשותן אפילו לרש"י כי יש לחוש שע"י עפר וחול וסרמטוט לא מסתלק הסירכא כולו רק חתיכות ויש לחוש שמא על פה הנקב של ריאה נשאר קצת מן הסירכא אבל לחתוך בסכין לדעת רש"י שרי כמ"ש לעיל וגם דמהרי"ץ הי' שוחט ובודק בק"ק קראקא בימי הגאון רמ"א שהי' מרא דאתרא ומהרי"ץ הי' נוהג לחתוך בסכין כמ"ש ולפעמים הייתי חותך בסכין כו' ומסתמא ידע רמ"א מזה ולא מיחה בו ש"מ דמותר לחתוך בסכין ודוחק לומר דדוקא גבי עובדא של מהרי"ץ שהי' נסרך מאוד לשומן הלב והי' חותך כו' בזה לא הקפיד רמ"א אבל בשאר סירכות לחתוך ס"ל להרמ"א דאסור לחתוך כי מאי שנא ועוד ה"ל להרמ"א לכתוב בהדיא דין זה דאסור לחתוך בסכין כמ"ש רמ"א שבסירכות שלא כסידרן אין למעך כי טריפה היא ואף שבק"ק קראקא נהוגים בכל הסירכות אף שלא כסדרן למעך מ"מ להורות במקומות אחרים כתב רמ"א שטריפ' היא כמו כן ה"ל למכתב בהדי' שאסור לחתוך בסכין כמ"ש הט"ז בס"ק כ"ז וז"ל דאם בא להשמיענו הטריפות ה"ל להרמ"א למכתוב וגו' ואף אם נימא מדלא כתב מהרש"ל ורמ"א בהדי' שמותר לחתוך שמעינן ממילא שאסור לחתוך אכתי יש להסתפק אי מדינא אסרה או ממנהגי אי מדינא ר"ל דהדין כדעת התוספות שיש סירכא בלא נקב וכו', ולכך אסור לחתוך בסכין מדינא כמ"ש לעיל או ממנהגא ר"ל דמדינא הי' שרי לחתוך בסכין כי מדינא הדין עם רש"י שאין סירכא בלא נקב ולכך שרי לחתוך בסכין כמ"ש לעיל רק ממנהגא עשו אבותינו סייג וגדר שלא לחתוך בסכין דלאו כל אצבעות שוות לחתוך בסכין כי בזה צריך אומן יד גדול לקלף כל הגוף הסירכא דקה מן הדקה מן הריא' לכך עשו סייג וגדר שלא ירים איש ידו לחתוך בסכין רק דוקא למעך ביד בנחת:

הן אמת מדכתב רמ"א שאין אנחנו בקיאין בבדיקה. וכתב הט"ז בס"ק ו' פירש בנפיחה וכו' מוכח דלרמ"א אסור לחתוך בסכין אפילו אם הדין כרש"י שאין סירכא בלא נקבו מדינא הוי שרי לחתוך בסכין רק ע"י מיעוך שרי דחזינן דלא הוי סירכא כלל רק ריר וליחות מ"מ עדיין יש לנו ספק אם שוחט אחר חתך בסכין ובדק בנפיחה אם הבהמה ההיא טריפה א"ד פירושו של הרמ"א שמכאן והלאה לא יעשה השוחט כזה ומי שיעבר על זה יהיה הבהמה טריפה אבל הבהמה ראשונה שעשה השוחט בדעבד שעלה על דעתו שכשיר' לאו טריפה היא וכן משמע הלשון וצריך להזהיר את השוחטים כלומר שאומרים להם שמכאן והלאה לא יעשו. והנה מוסכם מכל הפוסקים דבדיקת הריאה אינו אלא מדרבנן ר"ל תחילת הבדיקה מדרבנן וכשאנו רואים שיש סירכא בריאה הוי בדיקה מדאורייתא. אמנם אם נולד לן ספיקא אחר שנבדקה הוי ספיקא דרבנן והגאון מהר"י אלכאנד"ם בספרו ש"ו מגיד מראשית שנדפס מחדש כתב בתשובה ב' דף ו' ע"א וז"ל ואף דמרן בעל המשביר כתב בשלחנו הטהור ואנחנו בני הספרדים קבלנו עלינו הוראותיו כאלו מפי גבורה שמענו מ"מ מידי ספיקא לא נפקינו דלמא הלכתא כרמ"א כו' והסכימו עמו כמה גאונים מעתה אני אומר זה כשר לפי עניות דעתי ראשון שאף דאנו בני אשכנזים קבלנו עלינו תורת משה רבינו ר' משה איסרל"ס מ"מ מידי ספיקא לא נפקא דלמא הלכתא כדעת גאונים ספרדיים שור זה לא הוי בעי בדיקה כלל לא מיעוך ולא חיתוך בסכין ואף את"ל דהלכת' כרמ"א דשור זה הוי בעי בדיקה דלמא רמ"א נמי ס"ל דמותר לחתוך ואת"ל דרמ"א ס"ל דאסור לחתוך בסכין כנ"ל אכתי יש ספק דלמא דוקא שהשוחט לא יעשה כן מכאן והלאה או מטעם שאין אנו בקיאין בנפיחה או מטעם שאין במדינתינו בקיאין באומן יד לחתוך בסכין משא"כ בעובדא הנ"ל שהשוחט ר' ברוך הוא ירא אלקים מאוד ולא ידע מזה מאומה דלדידן בני אשכנזים אסור לחתוך בסכין וגם ידו ידי אמונה בחיתוך הסכין אפשר שגם רמ"א מודה דכשר והנה אהו' אדמ"ו אף שחכמי בילעגראד הסכימו עמי שיפה גזרתי על ר' ברוך שלא יעשה עוד כזה לפנינו בני אשכנזים אבל בגוף הנידן של השור הנ"ל הסכימו עמי חכמי' הנ"ל שיפה הכשרתי לא מיבעי דהוו בדוכתא דלדידהו לא הוי בעי שום בדיקה כלל אלא אפילו אם הוי בדוכתא דגם דלדידהו הוי בעי בדיקה ר"ל חיתוך בסכין ולדידן מעוך ביד אפ"ה הוי שור כשר מטעמא שר' ברוך הנ"ל היה סבר דלגם לדידן בני אשכנזים שרי לחתוך בסכין ורמ"א לא כתב בהדיא איסור חתוך בסכין כמ"ש לעיל מכל מקום באתי לשאול אדמ"ו אם יפה הכשרתי או לא מנאי תלמידו אוהב תורתו לשמה כ"ד:

תשובה

הנה מה מאוד נפלאתי על מכ"ת שרצה להמציא חלוק בין פי' רש"י ותוס' לדעת רש"י מותר לחתוך הסירכא והנה מכ"ת מעיד על עצמו שלא הי' לפניו מסכת חולין גלל כן בא לידי כמה שגגות גם נסתפק מכ"ת אי מדינא אסור לחתוך הסירכא או ממנהגא והנה מתחלת דברינו נברר שלדעת רש"י ג"כ איסור גמור מצד הדין ואח"כ נברר דברינו באיזה מקום מותר לחתוך הסירכות ולבדוק ע"פ הדין ובאיזה מקום אסור לחתוך ע"פ הדין ואין כל הסירכות שוות ולא כמו שעלה על דעת מכ"ת דלדעת רש"י כל הסירכות מותר לחתוך ח"ו לתלות בוקי סריקי ברבינו מאור הגולה ונעתיק לשונו בחולין דף מ"ו ע"ב ואמר רבא הני תרי אונות דסירכן להדדי לית להו בדיקתא ולא אמרן אלא שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו ופירש רש"י ד"ה לית ליה בדיקתא שסירכא זו מחמת נקב הוא בא שמתוך שהריאה שואבת כל מיני משקה והמשקה נעשה עב בתוכו כמין גליירא ויוצא מעט מעט דרך הנקב נקפ' ונעשה קרום ואע"פ שהוא סותם הנקב ואינו מוציא רוח הא אמרן קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום שסופו ליסתר וכן פי' רש"י דמ"ז ע"ב גבי הא דאמר ר' יוסף קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרו' ופי' רש"י שסופו ליסתר וכל סירכא דריאה קרום העולה מחמת מכה הילכך אע"ג דלא מפקא זיקא טריפה עכ"ל הרי להדיא אע"ג דלא מפקא זיקא טריפה וא"כ איך כתב מכ"ת לדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב וכאשר אנו רואים שלא יש שום נקב אינו טריפה אז השכל נתנת פשוט הוא שגם עכשיו בימינו שרי לחתוך בסכין עכ"ל:

ואני אומר מי הוא הנביא להגיד כשיש סירכא אין בה נקב דילמא עלה בה קרום ואף שאנו מפרידים הסירכא מבשר הריאה ובשר שוה לשאר הריאה מ"מ מי יגיד שלא עלה בו קרום ואינו ניכר וסופו להתפרק ולכך לא מהני נפיחה וע"כ מוכרחים אנו לומר כן דאל"כ איך קאמר לית להו בדיקתא הלוא לפי' מכ"ת יש בדיקה אלא ע"כ נשתקעו הדבר ולא נאמר כן בין פי' רש"י בין לפי' תוספות ואדרבה לדעת רש"י מחמירין טפי וצריך בדיקה אפילו כסדרן כמו שכתב הב"י בשם הסמ"ג ועתה אציע לפני מכ"ת שאיסור לחתוך הסירכות נזכר בפירוש בש"ע בהמחבר הב"י ובדברי רמ"א ובש"ס דף מ"ח אמר ר' יוסף בר מניומי אמר רבי נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה העלתה צמחים חוששין לה ור' יהודא משמי' דאבימי אמר אחד זה ואחד זה חוששין לה היכי עבדינן אמר רבא רבין בר שבא אסברא לי מייתינן סכינא דחליש פומא פי' שהוא חד ומפרקינן לה אי איכא ריעותא בדופן תלינן בתר דופן ואי לא מחמת ריאה הוא וטריפה ואע"ג דלא מפקא זיקא ר' נחמי' ברי' דרב יוסף בדיק לה בפשורי אמר ליה מר זוטרא ברי' דרב הונא ברי' דרב פפא לרבינא הא דר' נחמי' ברי' דרב יוסף אתון אהא מתניתן לה אנן אדרבא מתניתן לה דאמר רבא הני תרתי אוני דריאה דסריכן להדדי לית להו בדיקתא לאכשורי ר' נחמי' ברי' דרב יוסף בדיק להו בפשורי מתקיף ליה רב אשי האי מאי בשלמא הכא תלינן בדופן וכשירה אבל התם אי האי נקיב טריפה ואי האי נקיב טריפה ומפרשי תוס' מייתינן סכינא היינו בלא העלתה צמחים אבל העלתה צמחים אפי' איכא רעותא בדופן לא תלינן בדופן ר' נחמי' ברי' דרב יוסף בדיק להו בפשורי אאיכא ריעותא בדופן קאי ועתה נוהגין להטריף כל הסירכות ואין בודקין אותן לא בדופן ולא בפשורי ובתר הכי פריך ומי אמר רב נחמן הכי ר"ל דהעלתה צמחים חוששין לה מכלל דאי פשיטא לן דניקבה הריאה לא מהני לה סתימת הדופן והאמר ר"י בר מניומי אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה לא קשיא התם במקום רביתא הכא שלא במקום רביתא והיכי מקום רביתא חיתוכה דאונה ונחלקו בה הגאונים אם צריכה בדיקה דלרבינו גרשון אף בסריך לבשר במקום רביתא היה מצריך בדיקה ורבינו הטור כתב והעיקר כמו שכתבתי דלעצם אפי' בדיקה לא מהני ולבשר אפילו בלא בדיקה שרי והיכי שנסרכ' אל הדופן שלא במקום רביתא נחלקו ג"כ הגאוני' דלדעת הרמב"ם אפילו אם יש נקב בפומ' אם יש מכה בדופן תלינן בדופן ונקב בא אחר שחיטה וכשירה בלא בדיקה ואי ליכא מכה בדופן תלינן וכשירה ע"י בדיקה ולדעת רב אלפס לדעת הטור אם יש מכה בדופן אפי' אין ריעותא בריאה אסורה ואפילו בדיק' לא מהני ויש אומרים דמהני לה בדיקה ומתירן כשיש מכה בדופן ואין ריעותא בריאה ואפילו בלא בדיקה ולדעת רש"י ור"י לעולם אינו ניתרת אפילו בבדיקה אלא א"כ שיש מכה בדופן ואין ריעותא בריאה אבל אם שניהם שוין בין יש ריעותא בשניהם או שאין ריעותא בשניהם לא מהני לי' בדיקה וכתב הב"י שמנהג סילונקי כסברת הרמב"ם מפני שהכותים הדרים בה רובם אינם אוכלים משחיטת ישראל ואם לא הי' סומכין על סברא זו להקל היה הפסד גדול בממונם של ישראל אבל בשאר מקומות אין סומכין על סברא זו והנה כל מחלוקת הגאונים אינו אלא היכי דסמוכה לדופן אבל בריאה גופא לא עלה על לב שום פוסק להתיר בבדיק' כדמתקיף לה רב אשי אי האי אינקב טריפה ואי האי אינקב טריפה ואף הרמב"ם אינו מתיר לחתוך אלא בנסרכה למקום אחר וז"ל בפ' י"א הלכו' שחיטה דין ו' מן הדין שאם נמצא ריאה תלוי בסירכא כמו חיטין אם היה מן האום של ריאה ולדופן או שהיה ללב או לטרפיש הכבד חותכין את הסירכא ומוציאין את הריאה ונופחין אותו בפושרין אם נמצאת נקובה טריפה ואם לא נתבעבע מים הרי הוא שלימה מכל נקב ומותרת וסירכא זו לא היתה במקום נקב או שמא ניקב קרום העליון לבד ומעול' לא ראינו מי שהורה כך ולא שמענו מקום שעושין בו כך הרי שלא התיר אלא היכי דאיכא למיתלי דהסירכא באתה מצד אחר כגון היכי דחשיב הרמב"ם ואף שהלב ג"כ פסול בניקב מ"מ בעינן לבית חללו ואנו תולין שמחמת מכה שהיה בחוץ נולדה הסירכא זו וקלטה לריאה אבל בסירכא בריאה עצמו שלא כסדרן אף הרמב"ם מודה דלית להו בדיקה וכן כתב בפרק שמיני מהלכות שחיטה דין ה' ואם נסרכה שלא על הסדר כגון שנסרכה ראשונה בשלישית טרפה עכ"ל הרי בהדיא שפסק כשלא כסדרן טריפה דאין לנו במה לתלות דאי האי אינקב טריפה ואי האי אינקב טריפה ואין לדקדק מדכתב הרמב"ם או שמא ניקב קרום העליון בלבד ש"מ דאיכא למיתלי אף בגוף הריאה להכשיר וע"כ לאו דוקא נקט אלו המקומות דופן לב וטרפש הכבד אלא אפי' בסירכא שלא כסדרן מאונה לאונה נמי נוכל לתלות וע"כ ס"ל כמר זוטרא דמתני הא דר' נחמי' אדרבה אתרי אוני דסיריכן אהדדי וע"כ נתן בו טעם משום דאיכא למיתלא דקרום העליון ניקב אבל ח"ו לומר כן דהא אתקיף לי' רב אשי וקיבלה רבינא ואיך יחלוק עליו בלי טעם וראיה. ועוד הי' לו לפרש בפ' ח' דהאי טריפה לאו לגמרי אלא דצריך בדיקה אלא נראה ברור דהרמב"ם ס"ל הא דקאמר בשלמא הכא תלינן ליה בדופן ואע"ג דליכא ריעותא בדופן וכמו שפירש וא"כ קשיא כיון דאין סירכא בלא נקב וקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום אם כן אף שאינו מצבצץ מכל מקום מידי ספק לא יצאנו מנ"ל דסירכא היה בדופן וקלטה לריאה דילמא איפכא שבאתה הסירכא מריאה וקלטה לדופן והא דאינו מבצבץ אינו ראיה דלמא קרום עלה ולכך מפרש הרמב"ם דשאני הכא דאיכא למימר דסירכא זו לא היתה במקום נקב ר"ל במקום שהנקב פוסל ואף אם נינא שהיתה במקום שהנקב פוסל מ"מ שמא ניקב קרום העליון בלבד אבל בסירכא שלא כסדרן בריאה עצמה ליכא אלא ספק אחד דילמא ניקב שני העורות כיון דאינו סירכא בלא נקב ולכך פסק בפ' ח' סתם דטריפה ולא מהני בדיקה משא"כ בשנסרכה לאחד מן המקומות שהנקב פוסל בהם ובזה גם כן נחלקו הגדולים דהראב"ד מתיר לאלו המקומות והרמב"ם כתב שאין תולין אלא במכה שבדופן וכן כתב הרא"ש כמו שהביא הטור דבאשכנז וצרפת נוהגים להטריף כל הריאה שנסרך לאחד מהמקומות שאין נקב פוסל וכתב הב"י שהרמב"ם מסכים עם הראב"ד כשיש מכה באלה מקומות כשירה בלא בדיקה וכשאין מכה כשירה ע"י בדיקה לאסור אותו וע"פ זה ראוי להגי' בהרא"ש שהביא דהרמב"ם חולק על הראב"ד וצריך להגי' הרמב"ן וכן צריך להגי' בחידושי רשב"א וכן הוא בספרי טור המדויקי' הרמב"ן כתב שאין תולין אלא במכה שבדופן וסיים הב"י ודע שמה שכתב שהי' מקילינן חכמי קישטלייא באלו הסירכא הי' מפני שהכותים בארצות ברוב הזמנים הי' מחמירין על עצמם ולא הי' אוכלים שחיטת ישראל ואלו הי' נוהגי' כדעת המחמירין הי' הפסד גדול בממונ' של ישראל אבל במקומות שהכותי' אוכלים משחיטות ישראל יש להחמיר כדעת הרמב"ם והרא"ש והמנהג מקומות הרמב"ם והרשב"א ז"ל וכן מנהג העולם זולת סלינק' שנוהגים באותו מקומות של קשטוילא מפני שגם רוב הכותים אינו אוכלים שחיטות ישראל כמו שכתב לעיל עכ"ל הב"י ועתה אבא לדקדק בדבריו מתחילה ועד סוף אחת לאחת למצוא לחשבון במש"כ והנה נקרא שבא לכאן הזקן מוהר"ר חיים מטראני ושאר חכמי ספרדי' ושאלתי את הרב הנ"ל אם זה אמת שמנהג בניהם לחתוך מהסירכות והשיב אמת הוא הדבר כי כל מדינות טירקייא נוהגין כדעת הרשב"א שאיסור גמור הוא למעך ביד מטעם הנ"ל ודוקא לחתוך בסכין

והנה דברים אלו אין להם תולין להקל וע"כ מאן דמיקל אינו מיקל אלא בבדיקה אח"כ אפ"ה כתב הנוהג כן כאלו מאכיל טריפה ק"ו לחתוך כל הסירכות דאין לנו בזה לתלות ואיך כתב ודוקא לחתוך ומ"ש גם חכמי בילגראד הסכימו להכשיר השור ותמצית כתבם ולשונם שהמה פוסקים כהרמב"ם דפסק לחתוך בסכין הנה סתם מכ"ת דבריו ולא פירש יפה דהרמב"ם אינו פוסק כן אלא אם נסרכה למקומות שאין פוסל בהם משא"כ אם נסרכה לריאה עצמה לא עלה על שום פוסק לחתוך הסירכה ושאר הראשונים אינם בידי לעיין בהם וגם מש"כ ראשון לציון אף שמס' חולין אין תחת ידו מ"מ עולה בזכרונו מייתינן סכינא דחליש פומא ולרש"י דאין סירכה בלא נקב וכאשר אנו רואים שלא יש שום נקב דילמא קרום עלה ולכך אינו מבצבץ ומשום הכי אין לה בדיקה והא דמייתינן סכינא לא נאמר אלא לריאה הסרוכה לדופן וגם מש"כ דורשין תחילות שלדידן בני אשכנזי' איסור חתוך בסכין לא נזכר בפירוש כי בשחיטת ובדיקות ס"פ וזאת ליהודי כו'. ואני אומר זה נזכר בש"ע ברמ"א ובמחבר ראשון מ"ש רמ"א בסעיף ד' וז"ל אפילו בכסדרן צריך בדיקה ומאחר שאין אנו בקיאין בבדיקה פי' בנפיחה יש להטריף כל הסירכות וע"כ לא מהני שום דבר אפילו חתיכה ובדיקת פשורי ומה שאנו מתירין ע"י מיעוך דאמרינן כיון דעברה הוי ריר והבדיקה אינו אלא מצד החומרא כמו שכתב הט"ז אך סיים רמ"א שאנו נוהגים להכשיר כי האי בכסדרן ובמחבר סעיף ז' אם נסרכה האונה כו' טריפה וכל טריפה בש"ע לא מהני בדיקה וכן כתב בסעיף כ"ב אבל אם סרוכה לשאר מקומות אף ע"פ שיש מכה טריפה ולא מהני בדיקה ואין לך מפורש יותר מזה שאפי' חתיכה סכין לא מהני דאל"כ מצינו לה בדיקה וגם רמ"א בהגה' סי' י"ח מנהג קדמונים שאין להכשיר שום סירכא אם לא ב' אונות הסרוכות בכסדרן למטה מחצין וכבר נתבאר שנהגו להקל בסירכות המתנתק' ע"י מיעוך ומישמוש הרי דוקא ע"י מיעוך ומישמוש דתולין שהוא ריר אבל אם אינו עברה הדרן לכללן דאין סירכא בלא נקב ואף לפי' התוס' אין להכשיר ואפילו בסירכות במקום רביתא אצל הדופן דכשר מצד הדין אנו מחמירין משום דחיישינן לפי' ה"ג דמצריך בדיקה כן כת' הב"י ואנן לא בקיאין בבדיקה ופשיטא דאין לחתוך דאל"כ למה אין אנו חותכין הסירכות אצל הדופן אלא, ע"כ דזה איסור גמור דאין אנו בקיאין בבדיקה ואין להכשיר אלא היכי שעברה ע"י מיעוך ותלינן שהוא ריר והבדיקה אינו אלא מצד החומרא וגם מה שהביא מכ"ת בשם מהרי"ץ שכתב ולפעמים הייתי חותך בסכין וכתב מכ"ת מאחר שהי' במקומו של רמ"א ידע רמ"א מזה ולא מיחה בו ש"מ דמתיר לחתוך בסכין ודוחק לומר גבי עובדא דמהרי"ץ שהיה נסרך מאוד לשומן הלב והיה חותך בזה לא הקפיד רמ"א אבל בשאר סירכות ס"ל להרמ"א דאסור לחתוך כמ"ש עכ"ל:

והנה נעלם למכ"ת כל סוגי' הנ"ל דאי האי אינקב טריפה ואי האי אינקב טריפה ובר מכל דין לבבי לא כן ידמה בדברי מהרי"ץ שכתב בדף כ"ד וז"ל ונהגתי כשבא לידי שהריאה היתה נסרכת לשומן הלב והיה שומן כל כך אדוק בה הייתי ממעך אותו החלב הריאה עד שלא נשאר שם שום חלב ולפעמים הייתי חותך אונה בסכין ואח"כ בדקתי אותה בנפיחה י"ל שקאי על השומן שהשומן חתך בסכין מן הריאה כדי שיהיה לו מקום למעך ולא הזכיר המיעוך כי אי אפשר לפי מנהגינו לבדוק אותה בנפיחה אם לא שנמעך תחלה וכבר השיב עליו במנחת אלי' ויש לישב כמו שכתבתי. וגם מה שכתב מכ"ת שיש לו ספק אי מדינא אסור לחתוך או ממנהגא כבר הראתי מן הש"ס שסירכה בריאה עצמה ממקום למקום מדינא אסור וכאשר נסרכה לדופן אי במקום רבותא והיכי דאיכא מכה בדופן הוא חלוקי דעות מן הש"ס והוי כדברים המותרים ואחרים נוהגים בו איסור מצד הדין מפני חשש איסור. ובמרדכי פ"ק דיבמות הילכך בני מגענצ"י שנוהגים איסור בבועה בשפולי ריאה ואוסרין מחובר לקרקע בשני י"ט של גליות עד ערב מוצאי י"ט שני בכדי שיעשו וגם אוסרין ריחא מילתא ובגרמיזה מתירין אלו הדברים וכשבאין בני מגענצי לגרמיזה צריכין בני גרמיזה להודיע להם ואם כשמודיע להם אם דעתם נוטה אחריהם מותר לנהוג כמותם אע"פ שאסורין במקומן כדאמרי' בפ' כירה ר' אבוהו כי איקלע לאתרי' דר"י לא מטלטל שרגא כי איקלע לאתרי' דר"י היה מטלטל שרגא ופריך ורבי אבוהו היכי עביד הכי ועביד הכי ומשני כר"ש ס"ל ובאתרי' דר"י לא הוי מטלטל משום כבודו דר"י וכתב מהר"ם טקטין בגליון וז"ל ובמרדכי אחר ראיתי דמסיק בה וז"ל וצ"ע בפרק מקום שנהגו שנותנים עליו חומרי מקום שיצא משם עכ"ל:

ועוד קשה לי מנ"ל להקל דהא ר' אבא כר"ש ס"ל וכרשב"א ובמקומו של ר' יוחנן היה מחמיר והביאו המג"א בא"ח סי' תי"ח וז"ל ולי נראה דלק"מ דהמרדכי נמי קאמר אם נראה לו ע"פ הדין שהוא מותר לאכול אך קושי' ראשונה במקומה עומדת ואפשר שמפני זה שכתב מהרי"ל שאין אנו בקיאי' וז"ל מהרש"ל הבחורים אוכלים במגענצי מבדיקות הקולות שמקילים שם אין לחוש דכתב המרדכי דאין אנו בקיאי' בחומרי המקום שיצא משם וכתב המג"א ומ"ש להתיר הבחורים לאכול מבדיקות כו' משמע דס"ל דבחורים מקרי דעת' לחזור למה כתב דאין אנו בקיאי' כו' ועוד דאם אנו אין בקיאים יש לנו להחמיר ואפשר דקאמר שאין למחות בידם משום שאין אנו בקיאים ומספק אין למחות וצ"ע גדול בזה דהרבה חלוקי' יש בין מדינה למדינה בענין הבדיקות וא"כ היה צריך לנהוג חומרי המקום שיצא משם וכמ"ש בי"ד סי' ס"ד סי' ט' וסי' י' עכ"ל והנה כבר העיד הב"י כשהקילו בסולינקא ובקשטילייא בריאה הסמוכה לדופן אפי' במקום שאין בדופן מכה משום שחששו מפני הפסד ממון של ישראל שרוב כותים לא היה אוכלים משחיטת ישראל אבל במקומות אחרים פסק הב"י בש"ע לאיסור וכן סרוכה לדופן במקום סרוכה לאונה דכשר על פי הדין אלא שאנו מחמירין מטעם חומרת רב דס"ל דצריך בדיקה ואין אנו בקיאין בבדיקה ובני תוגרמא העמידו על הדין ולא קיבלו חומרא זו וס"ל דמייתינן סכינא דחליש פומא ואפשר דמתירין אפי' בלא חתיכה דס"ל דהוי סתימה מעליא במקום רביתא ואנו בני אשכנזי נוהגים חומרא צריך לדקדק הרבה לנהוג חומרא שיצא משם ומיהו משמע דהבחורים אע"פ שדעתם ללמוד שם ב' או ג' שנים מקרי דעתם לחזור א"כ בנ"ד אף שהי' בדעת האשכנזי הקצין הוא לדור שם ב' או ג' שנים מיקרי דעתו לחזור ובסי' תצ"ו הביא המג"א בשם תשובת רדב"ז העוקר דירתו עם אשתו מא"י לח"ל אע"פ שאין דעתו לחזור דינו כמי שאין דעתו לחזור ועיין בסי' תצ"ג במג"א שהאריך בדיני מנהגי העיר ואפשר לחלק דהתם לחומרא אמרינן הכי מיהו נראה כיון דאשתו עמו הו' כמי שאין דעתו לחזור ויש לנהוג אף לקולא ויפה הורה מכ"ת אם הי' סירכה במקום שלא הי' צריך חתיכה במקום רביתא והוא נהג חומרא יתירה אליבייהו דיש לסמוך לנהוג כמותם אבל במקום שגם לדידיהו אסור לחתוך כגון הריאה הסמוכה לדופן היכי דליכא מכה בדופן וכן בכל מקום אשר פסק הרב הב"י להטריף לא מהני בדיקה וחיתוך ומה שנוהגים לחתוך אפשר שמע השומע וטעה שמקצת מקומות הקילו מפני שהכותים אינם אוכלים משחיטות ישראל אבל לא בשאר מקומות אדרבה הלא שמענו שבכל מקום הספרדיים והתגרומות מחמירי' בסירכא שהם פוסקים להחמיר אין לנו להקל שהם עכשיו במקומות שהכותים אוכלים משחיטות ישראל ופשיטא בסירכא בריאה ממקום למקום שזה טריפה גמור אליבא דכ"ע ובזה לא תאבה ולא תשמע להם וראוי להרחיק אפי' מכליהם ואף שאין אנו צריכין להרחיק מכליהם של בני ריינו' היינו היכי דעשו ע"פ הוראות החכם שהתיר להם רבינו אפרים אבל בסירכא ממקום למקום בריאה עצמה לא עלה על לב שום פוסק להתיר כל זה כתבתי לפי עניות דעתי וה' ינחני בדרך אמת ויציב הטרוד בלימודי הק' מאיר חותם פה ק"ק א"ש:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה