פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה פ
חולין ד"ב תוס' ד"ה שמא יקלקלו דהא רבא לא קאי וכולן ששחטו אלא אחש"ו וע"כ צריכין אנו לומר דהתוס' לא הקשו קושייתם אלא אם אנו צריכין לומר תירץ על קושית הש"ס אליבא דרבא מאי וכולן דהא איכא למידק לדעת כל הפוסקים וכן הסכים הרא"ש דחרש המדבר ואינו שומע לא ישחוט לכתחלה אפילו באחרים רואין אותו משום הברכה והתוס' כתבו לעיל דנקט נשים ועבדים בלשון דעבד איידי טמא במוקדשין ולפ"ז מאי קשי' להו על פי' רש"י דלמא איצטרך לאשמועינן שמא יקלקלו דאי מסיפא ה"א דקטן ושוטה שוחטי' לכתחלה באחרים והא דנקט לשון דעבד משום חרש דאינו יכול לברך ואין לומר בשלמא התם סמוך התנא דממילא ידעינן דנשים ועבדים לכתחלה שוחטי' כיון דילפינן הכשר שחיטה בזר מקרא וה"ה לכל פסולין חוץ מטמאים דאיכא למגזר אבל הכא דלא ילפינן מקרא א"כ מהיכי תיתי לומר דשוחטי' לכתחלה היכי דתנו לשון דעבד אלא ע"כ דהאמת כן הוא דדוקא דעבד דא"כ יש סתירה בדברי התוס' דאיך כתבו דליכא למימר בדעבד דנקט משום טמא בקדשים דהא מהיכי תיתי לחלק כיון דעכ"פ וכולן אחש"ו נמי קאי כדכתבו תוס' ע"ב ד"ה אלימא אחש"ו עלה קאי וכן רש"י לקמן אלא ע"כ דמ"מ היתי אומר כן א"כ הדרא קושי' לדוכתי' מאי הקשו על פי' רש"י אלא ע"כ הא דקאמר בגמרא וכולן ששחטו קשי' לרבא ר"ל דרבא מתרץ דאיצטרך לומר וכולן דתני ואם שחטו ה"א דשוטה וקטן שוחטי' לכתחלה באחרים רואין אותו והא דתני לשון דעבד משום חרש ולכך תני וכולן דמשמע' כאלו פורטן בין חש"ו כולן אינם כשרים אלא בדעבד ולפ"ז הקשה התוס' שפיר לפי' רש"י אליבא דרבא לא איצטרך לאשמועינן יקלקלו דהא ממילא שמעינן אך איכא למידק לפי דעת הגהות אשר"י שכתב שיש רוצים לומר דאפי' חש"ו כשאחרים עומדין על גבן שוחטי' לכתחלה ומחלקו בין אחרים רואין אותם לאחרים עומדים על גבן משום דקשי' להו מהא דתנן בגיטין הכל כשרים לכתוב את הגט אפילו חש"ו ואמרינן בגמ' והא לאו בני דיעה נינהו ומוקי ליה בשגדול עומד על גביו ולא נהירא לי דא"כ מאי פריך לעיל לאביי אלא אכותי האמרת בישראל עומד על גביו לישני דוקא עומד על גביו אבל אחרים רואין לא אלא לא שנא ולפ"ז אין מקום לקושי' התוס' דהא רש"י בדף י"ב ע"ב נקט בד"ה זאת אומרת אין מוסרין להם חולין כלומר אפילו חולין לכתחלה אפילו אחרים עומדין על גבן הרי להדיא דנקט אחרים עומדין על גבן דזה שמעינן ממשנה יתירה דנקט יקלקלו אפילו עומדין על גבן נמי לכתחילה אסור ואי מוכולן ה"א דיש חילוק בין רואין ובין עומדים על גבן ואף דרש"י בשמעתין ע"ב ד"ה דעבד נמי לא כו' ולקמן מפרש אמאי נקט יקלקלו לשון עתיד לאשמועינן שאין מוסרין להם חולין לכתחילה אפי' אחרים רואין אותו היינו לפי האמת דאין חילוק בין רואין ובין עומדין על גבן אבל מ"מ איצטריך לאשמועינן שמא יקלקלו וק"ל:
אך י"ל דמ"מ לא ליתני שמא יקלקלו וליתנו בסיפא וכולן ששוחטין ואחרים עומדין על גבן וממילא נשמע דאפילו עומדין על גבן לכתחילה לא אלא ע"כ כדעת ר"ת ועוד קשיא לי להטור שכתב דקטן מומחה ויודע לאמן ידיו לא ישחוט לכתחילה בינו ולבין עצמו ואם שחט שחיטתו כשירה ואם גדול עומד על גביו שוחט אפי' לכתחילה, וא"כ כי היכי דמוקי אביי ורבא לכתחילה דמתניתן גבי כותי כשישראל עומד על גביו ודעבד באין ישראל עומד על גביו לוקי נמי מתניתין דהכל אתי לרבות בקטן היודע הלכות שחיטה וגדול עומד על גביו ודעבד דמתניתן איירי דאם שחט בינו ולבין עצמו אלא ע"כ דקטן לעולם באין אחרים דעבד פסול וכן כתב הלכות אשר"י בשם א"ז: