פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה סז
דבר זה כתבתי להגאון בעל המחבר תשובת חות יאיר ביום ד' י"א אלול תסא"ל ווירמייזאר תורה היא וללמוד אני צריך ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה שפסק מ"ו בספרו ח"י בפרעוש שנאבדה במאכל שאסר אותו מאכל מטעם דהוי ברי' ואפילו באלף לא בטיל ובאמת פיטפט אחד כנגדו והוכרח אדמ"ו להאריך דהוי ברי' ובאמת מי שנכנס לגדר הוראה פשוט הוא דהוי ברי' אלא דקשה לי מאן יימר דלא הוי כמו זבובים ונמלים דחשיב הרשב"א שהם פגומים בעצמם וכיון שהוא פגומה בעצמה בטלה דהא כתב רמ"א בסי' ק"ב בהג"ה וז"ל ומיהו דברים החשובים כברי' אם אין פגומי' בעצמם כו' משמע אי פגומי' בעצמם בטלים וכן כתב בדרכי משה בשם או"ה בהדי' וז"ל דאפילו ברי' בנותן טעם לפגם מתבטלים שפיר ברוב דמאחר שאיסור פגום בטל חשיבתן עכ"ל. א"כ בנידן זה נמי נימא דפרעוש שוה לזבובי' ויתושי' דפוגמי' בעצמם א"כ בטל חשיבתו דפרעוש ובטילה וכן משמע בע"ז דף כ"ו ע"ב דפרעוש שוה ליתוש לענין מומר להכעיס יעוין שם ובאמת תמי' לי דעת רמ"א בזה דהא הך זבובי' ויתושי' כתב הרשב"א בס"ס ק"ד הביאו הטור והמעיין שם בתשובת הרשב"א שהביא הב"י יראה להדי' שלא דן הרשב"א כן אלא אם נמחה גופן אבל כשהן שלימין אף הרשב"א מודו דלא בטילין וכן מוכח מלשון הש"ע בסי' ק"ד ונמחה גופן משמע דוקא בנמחה גופן אבל לא כשהן שלימין ועוד הא כתב הב"י בסי' ק"ג וז"ל כתב א"ח בשם הרש"ק פלגו איסור שצריך שיעור גדול כגון ברי' או תרומה אפילו פגום אסור ובטור א"ח סי' תמ"ז מתבאר בשם שאין דעת רוב הפוסקים כן עכ"ל הב"י ואני אומר אף שכתב שאין דעת רוב הפוסקים כן נראה לי דוקא לענין איסור שאסור במשהו סברי כן אבל לא לענין ברי' דהא ע"כ הטעם האוסרין איסור משהו טעם לפגם משום דאין לך ביטול טעם יותר ממשהו באלף אפ"ה אסרו רחמנא וה"ה נמי נ"ט לפגם ודעת המתירין טעמא ניהי דמחמירין בהם לאוסרן במשהו מ"מ יש שם איסור עליהם אבל כשהוא פגום פקע אסורו כדילפינן מנבילה ולפ"ז ע"כ ברי' לא ילפינן מנבילה שהתירה התורה כשאינו ראויה. לגר ובריה תלמוד ערוך בידינו שהאוכל נמלה כל שהוא חייב ואף לדעת הרשב"א הנמלה פגומה בעצמה אפ"ה חייב וא"כ כיון דחשיבתו דבריה היא משום דחייב עלה אפילו פחות מכזית כמבואר ריש סי' ק' בט"ז א"כ אין חילוק בברי' בין שנותן טעם לפגם או לא כיון דחייב עלה בכל שהוא חשובה ברי' ואפילו באלף לא בטל וא"כ אף לדעת דהתירה נ"ט לפגם באיסור משהו משום דילפינן מנבילה כשהוא פגם פקע איסורן מודה בברי' דלא ילפינן מנבילה וחשובה אף שהוא פגומה ולא בטלה וא"כ כיון דטעמא ונימוקי עם הרשב"א ובפרט דהרש"ט פלכו הסכים עמו א"כ תמי' לי דעת רמ"א בזה ואם מצאתי חן בעיניו יודיע לי דעתו הרמה אם דבריו עולים להלכה או לא:
תשובה מהגאון ח"י על דברי הנ"ל יום ד' י"א אלול תס"א לפ"ק כאור הבוקר יזרח השמש ובכל יום ברכתו מרובה משל אמש. לאהו' הרב הגדול המפורס' בעל הישיבה המופלג כמו' מאיר נר"ו:
בהיות כי זה כמשלש חדשים נתתי לו במתנה ספרי היקר ח"י ובקשתי ממנו שישים פניו עליו מראש ועד סוף כו' ועתה בהיסח הדעת מסר לי אגרת אוגרת הדברים על תשובתי סי' ק"ב במעשה שקפצה פרעוש לתוך הרוטב וכו' ובא כמשיג מדיוקא של הג"ה ש"ע ר"ס ק"ג דמשמע דדבר שפגום בעצמו בטל ואח"כ נהפך לאוהב לי וכמסייע שיש בו ממש מדברי הרשב"א דס"ל דבריה שלימה אפילו פגומה בעצמו אינו בטילה ושכן מוכח מלשון הש"ע ס"ס ק"ד ולדעתי מלשון הש"ע אין הוכחה ומ"ש שם ונמחה גופן לתוכן לא רצה לומר לאפוקי כשכל הגוף קיים רק ה"ק שאפילו נמחה גופן דודאי פוגע באיסור גופא מ"מ שרי כשגופן קיים שמסיר האיסור והטעם פשיטא שבטל וכמו גבי זבוב ס"ס כ"ו ושם ג"כ אפשר לומר דאפילו אי אפשר להסיר הזבוב שנתערבה במאכל עב נמי שרי וא"כ היה מקום לפקפק באיסור פרעוש שקפצה לתוך הרוטב שתפסת לאיסור בפשיטות בספרי ומ"מ האמת יעשה דרכו ואין לזוז מיני' והוא משמעות דברי הרשב"א לפמ"ש שהביאו הפוסקים שבבריה אין חילוק שאפילו פגומה בעצמה אם נתערבה והיא שלימה אסורה בכל שהוא שהרי בפירש התורה אוסרתה בכל שהו כמ"ש במשנה באוכל נמלה וגמ' ערוכה מס' הוריות פ"ג דף י"א ע"א אכל פרעוש אחד וכו' דודאי דיבלע אסור וק"ו הוא שהרי שרץ אפי' אמרטוטי אמרוט חוששין אנו פן יפגע בכעדשה עי' בט"ז וש"ך ר"ס ק"ד מה שהקשו על פי' רש"י שם כ"ש בבריה קטנה שלימה כפרעוש שג"כ אסורו משום שרץ סוף דבר אין השגה עלי מדברי מכ"ת וע"ד שני חידושים שחידש מכ"ת והרבה להשיב על דברי ב"י ס"ס ק"ג במ"ש על ברי' שאפילו פגום אסור שנתבאר בטור א"ח סי' תמ"ז שאין דעת רוב הפוסקים כן וכתב מכ"ת דשם בא"ח לא מיירי בבריה כלל והבן דמהגהות ר"מ הנ"ל ג"כ משמע בדבר הפגום בעצמו אפילו ברי' בטל ודברים ראוים הם למי שאמרן וגם אני בעניי הרבתי לפקפק בלשון הג"ה זו ולדעת הרב בעל הש"ך ג"כ דיבר בזה כמו שהראה מקום על א"ח הנ"ל דס"ל הנ"ל ומפני שלהעתיק ולברר דברי מתוך הקונטרי' טירחא לי מילתי' טובא ואני בתכלית החלושה וידי רתתו אף כי אין כאן השגה על ספרי לא רציתי להאריך רק חיים ושלום אהו' ד"ש הטרוד יאיר חיים בכרך: