אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה סג

שאלה סב

ע"ד אשר ביקש מכ"ת לידע בירור הדין בשדכן ששדך בן פלוני לבת פלוני ממקום פלוני למקום פלוני ואחד מן המקומות הי' תיקון ליתן מן מאה לנדן א' זהב שכר שדכנות ובאחד מן המקומות הי' תיקון ליתן שכר שדכנות מן מאה נדן א' ר"ט והשדכן תובע שכרו כפי המקום היוקר והמחותנים אינם רוצים ליתן אלא כפי המקום הזול:

תשובה לברר לך הדין זה נציע הגמ' דפ' הפועלים השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו רשאי לכופן וכתבו התוס' פי' רש"י כששכרן סתמא ואמר להם אחר שהשכירן כבר להשכים ולהעריב אבל אם התנה מעיקרא הכל לפי תנאו עכ"ל ובגמ' פריך פשיטא ומשני לא צריכא דטפא להו אגרייהו כו' ושם בגמרא א"ר לקיש פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעל בית שנא' תזרח השמש כו' ופי' רש"י בכניסתן לעיר משלו צריך לוותר משלו אצל ב"ב ולהחשיך אצלו וביציאתו למלאכתו בבוקר משל ב"ב אין צריך להקדים אלא עם הנץ החמה ופריך וליחזי היכי נהיגי ומשני בעיר חדשה ונחזי מהיכי קא אתי ומשנה בנקוטאי ופי' רש"י ולחזי היכי נהיגו בעיר והכל כמנהג המדינה ודריש לקיש מאי היא והנה מפשיטות דברי הש"ס משמע דלא פריך ונחזי מהיכי קא אתו אלא דוקא על עיר חדשה דלא קביעי בהו מנהגם ולכך פשיטא לי' דאזלינן בתר מנהג העיר שבאו הפועלים אבל היכי דקביעי מנהג בעיר פשוט דאזלינן בתר מנהג העיר ואף שמעיר שבאו הפועלים אין מנהג כן לא משגחינן במנהג מקום שיצאו הפועלים אלא עיקר מנהג המקום שנשכרי' שם ולכך פריך ברישא בפשיטות ולחזי היכי נהגי משו' דפשוט דלעולם אזלינן בתר מנהג המקום שנשכרים שם הפועלים ולא משגחינן במקום שיצאו הפועלים ולכך פריך גם בפשיטות אמתניתן פשיטא ומשני לא צריכי דטפא להו אגרייהו ולא משני דקמ"ל דאף ממקום שבאו הפועלים הי' המנהג להשכים ולהעריב במקום שנשכרים לא הי' המנהג וס"ד דיכול לומר ששוכרים כפי המנהג המקום שיצאו הפועלים קמ"ל דלא אלא ע"כ דזה פשוט וברור דלא משגיחינן כלל במנהג המקום פועלים ועיקר דאזלינן בתר מקום השוכר וכן פסק הרמ"א בש"ע סי' של"א וז"ל הלך ממקום שנהגו להשכים ולהעריב למקום שנהגו שלא להשכים ולהעריב או איפכא אזלינן בתר המקום ששכר שם הפועלים מירושלמי כדבעינן למימר לקמן ולפי הוכחתינו מוכרח דין זה אף מתלמודא דידן:

ולפ"ז הדבר ברור אם הלך השדכן למקום אחר ושידך שם בן עם הבת במקום אחד בזה לא קמבעי' לן דלעולם אזלינן בתר המקום שנגמר השידוך דהשדכן הוי כמו סרסור והסרסור הוי כמו שליח ואף שהבעלים לא בקשו ממנו מ"מ כיון שנתרצו למעשיו מסתמא נתרצו לשלם כמו פועל במקום ששוכרים אותו בין ביוקרא ובין בזולא אבל בנ"ד שהחתן היה דר במקום הזול והכלה במקום היוקר והשדכן הי' דר ג"כ במקום הזול וא"כ עשה להכלה פעולה טובה במקום הזול ולהחתן עשה פעולה במקום היוקר אם כן מצד החתן היה צריך ליתן כפי מקום היוקר ומצד הכלה הי' צריך ליתן כפי מקום הזול כיון דהפעולה טובה עשה השדכן עמה הי' במקום הזול וחשבינן כאלו היא השכירה פועל במקום הזול לעשות במקום הזול וי"ל אפילו אם היה דר השדכן במקום היוקר כיון שהפעולה טובה שעשה היה במקום הזול אינה צריכה ליתן אלא במקום הזול אבל אכתי איכא למידק דהא גרסינן בירושלמי בפ' הפועלים בני טבריא לא משכימין ולא מעריבין בני מעון משכימין ומעריבן בני טברי' שעלו לשכור מבני בית מעון נשכרין כבית מעון ובית מעון שעלו לשכור מטבריא נשכרים כבני טבריא אבל אדם שהלך מטבריא לשכור פועלים מבית מעון יכול הוא למימר כן סלקת במחשבתי כיון דלא הוינא משכח מוגר פועלים בטבריא אלא בגין דשמעית עלייכו שאתם משכימין ומעריבין בגין כך סלקית להכא וע"כ רישא איירי דבני טבריא שעלו לשכור מבני בית מעון נשכרים כבית מעון היינו שיעשו מלאכה בבית מעון וכן בני בית מעון שעלו לשכור מטבריא נשכרים כבני טבריא היינו שיעשה מלאכה בטבריא אבל אדם שהלך מטבריא לשכור פועלים מבית וכו' מיירי ששוכר פועלים מבית מעון שיעשו בטבריא אפ"ה מחויבים להשכים ולהעריב דאי לאו להכי נתכווין הלוא היה יכול להשכיר פועלים בטבריא והנה אם היה מבני מעון והלך לשכור פועלים מבני טבריא שיעשו במעון כיון ששכרם שם וא"כ בנידן דידן נמי דרך משל אם היה השוכר ממקום היוקר והלך למקום הזול ואמר תעשה לי כאן פעולה זו שאין צריך ליתן אלא כמקום הזול וכן אם הי' השוכר דר במקום הזול והלך למקום היוקר ושכר פועלים ע"מ שיעשו פעולתם במקומו י"ל דצריך ליתן להם במקום היוקר כיון ששכרם שם אבל אם היה דר במקום היוקר והלך למקום הזול ושכר שם פועלים ע"מ שיעשו במקום היוקר שאינו צריך לשלם אלא במקום הזול דומיא אם אחד מבני מעון שכר פועל לחרוש בטבריא שהוא ממקום הזול למקום היוקר דהא נותנים שכירות פועל ליום זהו' והוא משכים ומעריב ובטברי' נותנים א' זהו' ליום ואינו משכים ומעריב ואפ"ה מחויב הוא להשכים ולהעריב אף שאינו מקבל אלא שכר זהו' כמו שכירות מקום הזול. וא"כ אם היה דר השדכן במקום הזול והחתן הי' ג"כ שם אף שעשה לו פעולה טובה במקום היוקר כיון דהכי הוא מקום הזול מסתמא סבר וקיבל על שכירות זה דומיא דבני מעון ששכר אחד מבני מעון שיעשה פעולה בטבריא דמחויב לעשות עמו כמנהג מקומו ופשיטא היכי שיושב כאן וכתב לשם אודות השידוך שאין לו אלא מנהג מקומו:

ולפ"ז אם השדכן הי' דר במקום היוקר מסתמא נתרצה לשלם כבמקום היוקר דומי' אם אחד מבני מעון הי' שוכר לאחד מבני טברי' אף שיעשה מלאכתו בבני מעון י"ל דמצי למימר אני כמנהג מקומי נשכרתי ואם הי' השדכן דר במקום הזול וכתב לו אחד ממקום היוקר שיהי' שדכון בעירו לזוג בן פלוני לבת פלו' י"ל דמחויב לשלם כמו מקום היוקר ולא דמי לאחד מבני טברי' שעלה לבית מעון ושכר משם פועלים לעשות בטברי' דמצי למימר וכי סלקא דעתין דלא מצי משכח אוגר בטבריא אלא בגין דאתם משכימין ומעריבין די"ל דהתם מיירי בפעולה שכל אחד יכול לעשות בשוה כמו לחרוש ולזרוע ולנכש ולסתת בהר אבל בשדכן אין כל אדם מסוגל שיהי' לו לשון מדברת לכלכל דבריו ואפשר שלא מצא איש חיל כמותו בעירו ולכך בחר בזה ולעולם דעתו הי' לשכרו כמנהג מקומו כללא דמלתא בהא נחתא ובהא סלקא דאם החתן הי' דר במקום הזול והכלה במקום היוקר והשדכן הי' דר במקום החתן אין לו משני צדדים אלא במקום הזול דלא מבעי' מצד הכלה שאין משלמין אלא במקום הזול מפני שעשה להם פעולה במקום הזול אלא אף להחתן שעשה לו פעולה טובה במקום היוקר מ"מ כיון שהוא דר במקום החתן שהוא מקום הזול נתרצה למנהג מקומו דומי' אחד מבני מעון ששכר אחד מבני מעון שיעשה בטברי' דמחויב להשכים ולהעריב דהא אם הי' מבני טברי' ושכר אחד מבני מעון דצריך להשכים ולהעריב ולדעתי פשיטא אם הי' מבני מעון ושכר מבני מעון שצריך להשכים ולהעריב ורמ"א בש"ע לא מיירי אלא אם בא הפועל מעצמו למקום היוקר או להיפך ונשכר שם אזלינן בתר מקום השכירות אבל היכי שהשוכר הי' ג"כ ממקום הזול ושכר שם פועלים אף לעשות במקום היוקר אזלינן בתר מנהג ששכר פועלים ומצד הכלה פשיטא כיון שלא עשה לה פעולה אלא במקום הזול דמשלם כמנהג מקום הזול אבל אם הי' דר השדכן במקום היוקר ונתרצו הצדדים מחויבים לשלם כפי המנהג מקום היוקר שדר בו השדכן דומי' אם עלו בני מעון לבני טברי' ושכרו שם פועלים שאינם מחויב להשכים ולהעריב ומשלמים להם בשכירות ביוקר אף שאינם משכימים ה"נ דכוותי' והנראה לפע"ד כתבתי מאיר:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה